איגנץ זמלווייס

איגנץ פיליפ זֶמֶלְוַויְיס (בשם מלא בגרמנית: Ignaz Philipp Semmelweis, בשם מלא בהונגרית: Ignác Fülöp Semmelweis; ‏(1 ביולי 1818 – 13 באוגוסט 1865) היה רופא אוסטרו-הונגרי, רופא נשים ומחלוצי תחום האפידמיולוגיה. זמלווייס גילה ב-1847 כי רחצת ידיים בחומר מחטא בבתי יולדות מקטינה מאוד את הידבקות היולדות באלח דם (מחלה שכונתה באותה תקופה "קדחת הלידה" ונחשבה קטלנית), וכונה בעקבות זאת "מציל האימהות".

איגנץ זמלווייס
Ignaz Semmelweis
Ignác Semmelweis

לידה	1 ביולי 1818 Tabán, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית
פטירה	13 באוגוסט 1865 (בגיל 47) Oberdöbling, האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	Semmelweis Museum of Medical History
לימודי רפואה	אוניברסיטת וינה, אוניברסיטת אטווש לוראנד, Budapesti Egyetemi Katolikus Gimnázium
תפקידים	רופא, גינקולוג, רופא מיילד, מרצה באוניברסיטה, בוטנאי, hygienist
בן או בת זוג	Mária Weidenhofer

איגנץ זמלווייס

קורות חייו

זמלווייס נולד בבודה, העיר על הגדה הימנית של הדנובה שאוחדה בשנת 1873 עם העיר פשט על הגדה השמאלית ויצרו ביחד את בירת הונגריה בודפשט. הוא היה הילד החמישי של סוחר עשיר ממוצא גרמני. הוא למד בגימנסיה הקתולית של בודה, אחר כך באוניברסיטת פשט מ-1835 עד 1837. אביו רצה שיהיה עורך דין צבאי, לכן נסע לווינה ב-1837 להירשם ללימודי משפטים, אך שינה את דעתו ועבר לרפואה. בתום שנת הלימודים הראשונה חזר זמלווייס לפשט (בודפשט כיום) להמשך לימודיו ברפואה, בין 1839-1841. כיוון שלדעתו האוניברסיטה המקומית לא הייתה מתקדמת דיה, שב ב-1841 לווינה ללמוד רפואה בבית ספר נוסף, ששילב עבודת מעבדה לצד עבודה קלינית עם החולים. זמלווייס השלים לימודיו ב-1844. מאוקטובר 1844 עד פברואר 1846 עבד עם יוזף סקודה. זמלווייס השתלם בהמשך במיילדות, בשיטות אבחנה רפואית וסטטיסטיקה, ומונה לאסיסטנט במחלקת היולדות של בית החולים הכללי של וינה שבו התנסו הסטודנטים לרפואה.

תגליתו

בקבוק עם נוזל חיטוי, חלק מציוד תקני ליד מיטת חולה בבית חולים

באמצע המאה ה-19 הייתה "קדחת הלידה" (Sepsis) נפוצה מאוד בבתי חולים, ותמותת היולדות ממנה נעה בין 10% ל-30% בממוצע. זמלווייס ניהל בין 1841 ל-1846 את אחת ממחלקות היולדות בבית החולים הכללי בווינה, בה תמותת יולדות ממוצעת הייתה של כ-10%, לעומת כ-4% בממוצע באותן שנים במחלקת היולדות השנייה באותו בית חולים. באותה מחלקה מקבילה לשלו - אחיות נהגו להדריך את הסטודנטים, ולא הרופאים; על רקע זה יצא למחלקתו מוניטין רע, ונשים רבות העדיפו ללדת אפילו ברחוב, או בדרכן לבית החולים, במקום להתאשפז במחלקה אותה הוא ניהל. ב-1847 מת רופא מאותו בית החולים, יאקוב קולצ'קה, ידידו של זמלווייס, מזיהום בחתך באצבע שנגרם במהלך נתיחה שלאחר המוות שביצע. נתיחה שבוצעה בגופתו של קולצ'קה הראתה פתולוגיה דומה לממצאים שנתגלו בנשים שמתו מ"קדחת הלידה". זמלווייס טען שחייב להיות קשר בין זיהום מגופות שנותחו, לבין תמותת היולדות. הוא ערך השוואה בין שיעורי התמותה בשתי מחלקות הלידה, והסיק כי התמותה באחת מהן גבוהה יותר בגלל "חלקיקים" שכנראה נשאו הסטודנטים על ידיהם. במחלקה השנייה, כאמור, מיילדות ולא רופאים הדריכו סטודנטים גם בנתיחת הגופות. היה זה לפני גילוי החיידקים כגורמי מחלות, וזמלווייס קבע כי קדחת הלידה נגרמה, קרוב לוודאי, מזיהום על ידי חומר כלשהו. בהמשך, הוא הנהיג כנוהל מחייב נטילת ידיים בחומר מחטא שמכיל סידן תת-כלורי (חומר עם מבנה מולקולרי כשלנתרן תת-כלורי, המרכיב החשוב ב"אקונומיקה") בין נתיחת גופות לבדיקת יולדות, ושיעור התמותה במחלקתו ירד דרסטית ל-2.38%, שיעור תמותה דומה לזה של מחלקת היולדות השנייה.

השערתו של זמלווייס לא הייתה פופולרית, שכן לא נתמכה על ידי התאוריות המדעיות המקובלות באותה עת. טענתו לקשר בין "קדחת הלידה" לניתוח גופות, נתפסה כרעיון דתי או כאמונה טפלה, ובעקבות כך אף כונה בשם "הטיפש מפשט".

ב-1848 הרחיב זמלווייס את דרישותיו להיגיינה: הוא דרש לחטא את כל המכשירים בהם הסתייעו בלידה, ובכך העלים לגמרי את "קדחת הלידה" במחלקתו. למרות הצלחתו הדרמטית נמנע זמלווייס מלפרסם את שיטתו בכתב, ופרדיננד פון אברה פרסם בשמו שני מאמרים, שלא זכו לתמיכה רבה למרות התרשמותם של הרופאים הבכירים בווינה מן הממצאים.

זמלווייס, שהיה חסיד פעיל של הליברליזם, פוטר ממשרתו ב-1849 בעקבות הריאקציה האוסטרית לאירועי 1848, שנת "אביב העמים". ב-1851 חזר לפשט שבהונגריה, כנראה בגלל קשיים כלכליים. הוא מונה לאחראי על מחלקת היולדות בבית החולים בעיר מ-1851 ועד 1857. נוהלי החיטוי שהנהיג במחלקה הקטינו את התמותה בה מ"קדחת הלידה" ל-0.85%, והדבר הביא לקבלת שיטתו בכל רחבי הונגריה. בווינה לעומת זאת עדיין נדחו רעיונותיו, ובמחלקה שבה הצליח להיפטר מתופעת האלח דם לגמרי, המריאה תמותת היולדות ב-1860 ל-35%.

ב-1861 פרסם זמלווייס את תגליתו בספרו "Die Ätiologie, der Begriff und die Prophylaxis des Kindbettfiebers" ("קדחת הלידה - אטיולוגיה, עקרונות וטיפול מונע"), ושלח עותקים ממנו לרופאים בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. בתשובה לכמה ביקורות צוננות הוא פרסם מכתבים בעיתונות, שלא סייעו לרעיונותיו להתקבל. ביולי 1865 הוא לקה בהתמוטטות עצבים, או התקף של מחלת אלצהיימר, או שיטיון. ידידיו אילצוהו לנסוע לווינה, שם אושפז בבית חולים פסיכיאטרי פרטי. לאחר פרץ אלימות שלו שם, הוא הוכה נמרצות על ידי אנשי סגל המוסד, ולאחר שבועיים מת מפצעיו.

מחדל דחיית הממסד הרפואי את ממצאיו של זמלווייס גרם למותן המיותר של אלפי אמהות צעירות. הפרשה הפכה לדוגמה למצב שבו אינרציית אנשי המקצוע הבכירים גורמת להאטת ההתפתחות המדעית.

ב-1969 שונה שם האוניברסיטה לרפואה ומקצועות הבריאות בבודפשט, ומאז היא נקראת על שמו, אוניברסיטת זמלווייס.

לקריאה נוספת

• לואי-פרדינן סלין, זמֶֶלְווייס - האיש שזעק אמת, ספרית פועלים, 2021, תרגמה והוסיפה אחרית דבר רמה איילון
• מורטון תומפסון, זעקת האמהות, עידית, 1954 (תרגום: ש. שניצר)

קישורים חיצוניים

• זמלווייס, האיש שזעק אמת, מאת לואי-פרדינן סלין, ספרית פועלים, 2021. תרגמה מצרפתית והוסיפה אחרית דבר: רמה איילון
• "קדחת הלידה - האגדה של מר זמלווייס" - באתר "עמלנט"
• ביוגרפיה של זמלווייס (באנגלית)
• שוקי שדה, האיש הזה הרבה יותר חשוב ממה שאתם חושבים, באתר TheMarker‏, 17 בינואר 2016
• בנימין מוזס, למה צריך פחות מיטות בבתי חולים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2016
• ד"ר רועי צזנה, ‏על רפואה, מדע וקדחת הלידה – הטרגדיה של דוקטור איגנץ זמלווייס – חלק א', באתר "הידען"
• biography/Ignaz-Philipp-Semmelweis איגנץ זמלווייס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי איגנץ זמלווייס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• איגנץ זמלווייס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)