קהילת חשיבה

קהילת חשיבהאנגלית: Community of thinking) היא תפיסה חינוכית אשר שמה את התלמיד במרכז תהליך הלמידה ומגדירה את המורה כמנחה תהליך למידה משותף וחוויתי לכלל הלומדים יחד. התפיסה מתייחסת ללמידה תוך כדי עשייה והבנייה של החומר הנלמד תוך כדי שאילת שאלות והפיכת הלומד לפעיל במהלך התהליך.

הדגש הוא על תהליך אותנטי המתרחש תוך כדי עשייה ולמידה. באחריות התלמיד לשאול שאלות, לבנות תוצרים, ללמוד יחד ולייצר ידע חדש משותף מתוך קהילת הלומדים. קהילת חשיבה מתחילה בשאילת שאלה פוריה שממנה ניתן לצאת לתהליך למידה משותף בקהילת חשיבה. החינוכאי הישראלי יורם הרפז מגדיר שאלה פוריה כ'"שאלת מטריה" שקהילת החשיבה עוסקת בהיבטים שונים שלה באמצעות שאלות מחקר. לשאלה פוריה יש שש תכונות: היא מערערת, פתוחה, עשירה, מחוברת, טעונה ומעשית'.[1]

קהילת חשיבה מכילה עקרונות של למידה שיתופית. היא גם יכולה להתקיים בתנאים של למידה מתוקשבת ולהוציא את המירב מהכלים מתוקשבים רבים מבלי שהמורה ינהג במרחב הטכנולוגי באופן זהה לאיך שהוא מלמד בכיתה בלמידה המסורתית. נוסף על כן התאוריה יכולה לסייע למורה ביישום הכלים ללמידה מתוקשבת באופן מתועד הניתן להערכה באופן פשוט יחסית.

בשנות ה-90 ניסה הרפז לפתח בישראל קהילות חשיבה. בעקבות ניסיון זה פיתח את תאוריית "המודל השלישי". המודל מתאר את הלמידה וההוראה בקהילת חשיבה משותפת.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006