קהילת יהודי מוהילב

קהילת יהודי מוהילבבלארוסית: Магiлёў; ברוסית: Могилёв; ביידיש: מאָלעוו, מאהילוב, מאגילאב, מאָהליב; לעיתים נכתבת גם בעברית מוגילב, מוגילוב, מוהילוב, מוהיליוב, מהילב) נוסדה בעיר מוהילב שבבלארוס, במאה ה-16. הקהילה התאפיינה בהיותה החשובה והגדולה ביותר במחוז שלה וכקהילה היהודית הרביעית בגודלה בבלארוס.[1]

תולדות הקהילהעריכה

 
בית כנסת במוהילב, מבט מבחוץ.

ראשית הקהילהעריכה

 
מבט לתוך בית כנסת שבמוהילב.

האזכורים הראשונים של חיים יהודיים במוהילב קיימים מהשנים 1522 ו-1536. קהילת יהודי מוהילב, מן הגדולות והחשובות באזור, נוסדה במאה ה-16 כשהתיישבו במקום משפחות של יהודים אשר היו גובי-מיסים. הראשון מביניהם שמוזכר בכתב, היה מיכאל יוזפוביץ' (נולד 1522). מיכאל יוזפוביץ' היה גובה מיסים עם חוזה של 3 שנים במוהילב על גביית מיסים של מפעל שעווה וכמה טברנות בעיר. בעקבות התיישבותם של היהודים במקום, נוסדו בתי כנסת רבים במוהילב במהלך המאה ה-17. בהיותם אחת הקבוצות הבולטות ביותר באוכלוסייה, היהודים עשו הרבה כדי לגרום למוהילב לצמוח, להשתפר ולרכוש את התהילה שלה כמרכז תעשייתי, תרבותי ומדעי, בעל חשיבות אירופאית.[2][3][4][5][6]

התפתחות הקהילה[7]עריכה

בשנת 1585, ביקשו התושבים הלא-יהודים במקום, לאסור על היהודים להתיישב בעיירה ומלך פולין (בזמן זה תחומי מוהילב היו בפולין) סטפאן באטורי נענה להם, אך הדבר לא יצא לפועל. המאבק עם הלא-יהודים נמשך במאות ה-17 וה-18. בראש השנה, שנת ת"ו (1645), תקפו המקומיים את היהודים בעידודו של ראש-העיירה, ובשנה שלאחר מכן נאסר עליהם להתגורר מחוץ לרובע היהודי בעיר.

בשנת 1654, פלש למוהילב צבא רוסי והצאר אלכסיי הראשון נענה לבקשת התושבים וציווה לגרש את היהודים ולחלק את בתיהם ורכושם בין תושבי העיירה לבין הרוסים ששהו במקום. בינתיים, התקרב הצבא הפולני לעיר, במטרה לכבוש בשנית את מוהילב והמפקד הרוסי הוציא את היהודים אל מחוץ לעיר וציווה לשחוט אותם. אלה שנשארו בעיר התנצרו אך חזרו ליהדותם בסיום המלחמה.

הרובע היהודי- שקולישצ'העריכה

המאה ה-17עריכה

תחת השלטון הפולני-ליטאי של 1655-1656, חידשה הקהילה היהודית במוהילב את פעילותה המעשית והדתית. היהודים הורשו שוב לקיים עסקים ומסחר, לפתח חינוך דתי ולבנות בתי כנסת[8]. הרובע היהודי במוהילב, שקולישצ'ה, התפתח בתקופה זו. במקור, זה היה יישוב יהודי מחוץ לעיר מוהילב שהתקיים עוד מימי הביניים על הדנייפר ונהנה ממיקום נוח על נמל נהר. גם במאה התשע עשרה והעשרים, שקולישצ'ה נבנתה בצפיפות עם חנויות, בתי עץ קטנים עם מבנים חיצוניים וגנים זעירים. בתחילת המאה ה-20 היו כמה בתי כנסת וישיבה. במאה ה-21 נותר חלל מוזנח עם כמה בניינים רעועים אך היסטוריים. בשנת 1676, הורשו היהודים לבנות בתים ולסחור. ההגבלות על מגורי היהודים במוהילב הוסרו לגמרי בשנת 1678 ובשנת 1680 חנכו היהודים בית כנסת חדש בעיר.

המאה ה-18עריכה

באמצע המאה ה-18 נפתחה ישיבת מוהילב, מוסד חינוך גברי דתי גבוה באזור שקולישצ'ה. בית הכנסת הקר במוהילב נבנה בערך באותה תקופה, אולי קצת לפני.

תחילת המאה ה-19עריכה

ראש הקהילה היהודית הדתית במוהילב, אלי ג'ניליס, מציין כי בשנת 1803, נבנה בית התפילה החסידי הראשון בשקולישצ'ה שנשרף בשנת 1846. במקומו הוקם בית כנסת שפעל לאחר המהפכה של 1917. מבנים אלו שמשו לבית כנסת, מרכז יהודי, בית ספר וכו'[9].

המאה ה-20עריכה

ב-26 ביולי 1941 נכבשה מוהילב על ידי כוחות גרמניה הנאצית. שטחי הרובע (רחוב גוגול, רחובות בולשאיה ומלאיה גרז'דנסקאיה ונתיבים סמוכים) הפכו לגטו. באביב 1944 הורה מפקד אזור מוהילב, האלוף גוטפריד פון ארדמנסדורף, לפנות את כולם מאזור שקולישצ'ה ולפוצץ את כל הבניינים במטרה ליצור אזור הפגזה חופשי לתותחים. בעקבות כך, הרובע היודי נחרב ולא קיים יותר[10].

הרובע היהודי שקולישצ'ה במאה ה-21עריכה

במאה ה-21, רק כמה בתים ישנים עשויים לבנים שרדו ברובע שקולישצ'ה כולל בית כנסת ברחוב.

חיי הקהילה היהודית מתחילת המאה ה-18 וסוף המאה ה-19עריכה

בשנת 1692 התרחשה עלילת דם במוהילב. בשנת 1736, קיבל בחיוב מלך פולין את גזירות קודמיו על היהודים והוסיף גזירות משלו. אולם בדרך כלל לא באמת יישמו את אותן הגזירות. הקהילה הוסיפה לגדול ולהתפתח. במסגרת ועד ארבע ארצות, עד 1762, הייתה קהילת יהודי מוהילב כפופה לקהילת יהודי בריסק דליטא.

מצבם של יהודי מוהילב השתפר לאחר הסיפוח של בלארוס לרוסיה. ליהודים הוענקו זכויות רבות ומוהילב הוכרה כקהילה ראשית במחוז שלה. יהודי מוהילב קיימו קשרים מסחריים עם הערים: ריגה, קלייפדה, קלינינגרד והעיר החופשית דנציג. לימים, קיימו גם קשרי מסחר עם אזורים בדרום-רוסיה.

באמצע המאה ה-19, הגיע מספר היהודים במוהילב ל-7,900 בערך. לחסידות חב"ד הייתה השפעה רבה בקהילה. בסוף המאה ה-19 פעל בקרב הנוער במוהילב פאבל אקסלרוד, בוגר התיכון המקומי ולימים מראשי המהפכנים ברוסיה.

בסוף המאה ה-19, מנתה הקהילה כ-21,539 נפשות (כמחצית מאוכלוסיית העיר), רבים מהם היו חסידים ציונים, או חברי תנועת הבונד.

תחילת המאה ה-20עריכה

בתקופת השלטון הסובייטי, הייתה העיר אחת ממרכזיה החשובים של בלארוס. יהודים רבים היו פקידים במוסדות ממשלתיים ופועלים בבתי חרושת. רבים אחרים הוסיפו לעסוק במלאכות למיניהן בעיקר במפעלים[11]. בראשית המאה העשרים, הגיע השיא של החיים הדתיים והחברתיים של היהודים במוהילב. על כך מעיד המידע הרשמי משנת 1911 על אודות 38 בתי כנסת, וכמה עשרות בתי תפילה (13 מהם היו שייכים לזרמים חסידיים). הייתה גם ישיבה ו-44 חיידרים. באותה שנה, העיר הייתה מרכז גדול, שוקק חיים וסחר. היו בה 219 מפעלים יהודיים שהעסיקו 667 עובדים. 92 מתוך 93 מזקקות שהיו בעיר השתייכו ליהודים וכך גם 460 דוכנים וחנויות. יהודים היו גם מנהיגים בתחום המלאכה והשירותים, היו בין היתר 244 חייטים ו-132 עגלונים. נתונים אלו מלמדים על שיא הפריחה של יהודי העיר ברמת החיים ובתעסוקה. בשנת 1917, היו 50 בתי כנסת במוהילב. חינוך היהודים התבצע בגימנסיות מיוחדות.

בין מלחמות העולםעריכה

בשנת 1920 עד 1927 בבית המשפט המקומי במוהילב, הייתה מחלקה יהודית שהתנהלה בשפה היידיש, כמו כן פעלו בעיר גם כמה בתי ספר ביידיש (אשר נסגרו בשנת 1938).

להלן, טבלה של מקומות לימוד במוהילב, נכון לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20.[12]

סוג המוסד כמות שפה
בית יתומים 3 רוסית
גן ילדים 8 רוסית
בית ספר יסודי 6 רוסית
בית ספר ציבורי 3 יידיש

פעילותם הפורה של אמנים יהודים בולטים כמו הסופר דוד פינסקי, אליעזר צבי צווייפל והשחקן אהרון מסקין מעידים על חיי התרבות היהודיים העשירים והפורים במוהילב. במיוחד לאורך כל שנות ה-30 של המאה ה-20, עברו החיים היהודיים במוהילב שינויים חברתיים-תרבותיים ותעסוקתיים משמעותיים, שאפיינו לא רק את יהודי מוהילב אלא את יהודי ברית המועצות בכלל[13]. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, (ספטמבר 1939) הגיעו למוהילב 3,570 פליטים יהודים מפולין. ערב פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, חיו במוהילב כ-19,715 יהודים שהיו כחמישית מאוכלוסייתה של העיר.

 
מוהילב, יולי 1941, ימים ספורים לפני פלישת הגרמנים לעיר.

גורל יהודי הקהילה בשואה[14]עריכה

 
בתמונה: שני פרשים גרמנים רכובים על סוסים במוהילב וברקע, בתים יהודים שרופים. צולם, ב-16 ביולי 1941.
 
קצין אס-אס מדבר בפני התושבים היהודים במוהילב.

כיבוש האזור והשפעותיו על הקהילהעריכה

בימים הראשונים לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות במסגרת מבצע ברברוסה, הועברה למוהילב הנהלת השלטון הסובייטי של בלארוס. ב-13 ביולי 1941 כיתר הצבא הגרמני את מוהילב. אף שהכיתור הקשה על הבריחה ממנה, הצליחו מקצת יהודי מוהילב להתפנות מזרחה לתוך ברית-המועצות. העיר מוהילב נפלה בידי הגרמנים בין ה-25-24 ביולי 1941. על-פי ההערכות, נהרגו כ-2,000 מיהודי העיר בקרבות למניעת כיבוש העיר בידי הגרמנים. לאחר כיבוש העיר, נהרגו כעוד 10,000 יהודים[15].

 
גירוש היהודים מבתיהם לגטו מוהילב, כשחלקם עונדים מגן דוד.
 
עבודות בגטו מוהילב.

הגרמנים הקימו בעיר ועד יהודי (בדומה ליודנראט) ואחד מתפקידיו של הוועד היה ספירת האוכלוסייה היהודית. בספירת היהודים שנערכה בין ה-8 ל-28 באוגוסט 1941, נמנו בעיר 6,437 יהודים, ביניהם 2,090 ילדים מתחת לגיל 15. ניתן להניח כי מספר היהודים בפועל היה גבוה יותר וכי חלק מהיהודים נמנעו מלהתפקד בספירה. השלטון הגרמני במקום, ציווה על היהודים לענוד על בגדיהם סמל של מגן דוד על החזה ועל הגב, בדומה לטלאי הצהוב.

הקמת הגטועריכה

  ערך מורחב – גטו מוהילב

הגטו (גטו מוהילב) הוקם ככל הנראה כבר ב-13 באוגוסט 1941, באזור פודניקוליה (Podnikolye), סמוך לבית העלמין היהודי במקום ורוכזו בו גם יהודים מכפרים ועיירות סמוכות. על ציווי המעבר לגטו חתם ראש ממשלת בלארוס באותה תקופה.

ב-7 בספטמבר, החליטו הגרמנים להקטין את שטח הגטו. ב-25 בספטמבר 1941, על-פי צו של אוטו ברדפיש (Otto Bradfisch), מפקד איינזצקומנדו 8, הרשויות האזרחיות הבלארוסיות המקומיות הורו ליהודים לעבור לגטו חדש, מעבר לנהר דוברובנקה (Dubrovenka). האחריות לביצוע המעבר הוטלה על הוועד היהודי. הקמת הגדרות והחומות של הגטו בוצעו על ידי היהודים עצמם. היהודים הורשו להעביר את רכושם לגטו החדש. בזמן המעבר רצחו הגרמנים 113 יהודים משום שסירבו לעבור לגטו החדש. הגטו החדש הוקף גדרות תיל במהלך חודש אוקטובר 1941.

על העברת היהודים לגטו, היו עדים תושבי מוהילב. ולנטינה בלקובסקאיה, שנולדה במוהילב בשנת 1928 והתגוררה בעיר במהלך מלחמת העולם השנייה, אינה הייתה יהודיה והעידה מאוחר יותר:

יום אחד, מוקדם בבוקר [עם עלות השחר] התעוררנו על ידי בכי חזק, צרחות, בכי של ילדים ונביחות כלבים. היינו רחוקים מדוברובנקה [האזור בו שכן הגטו], אך הרעשים היו כה חזקים עד שיכולנו לשמוע אותם היטב. זה היה כל כך נורא שאי אפשר לתאר את זה. נאמר שכל היהודים גורשו מבתיהם והועמסו על משאיות. נאסר עליהם לקחת את חפציהם. אלה שאינם מסוגלים ללכת נורו בבתיהם, במיטותיהם. לאחר מכן השוטרים [המקומיים] חיפשו בבתים ואספו את הסחורה הנטושה שנמכרה אז בחנויות מיוחדות. אנשים אמרו שהטבעות, העגילים ותכשיטים אחרים נלקחו על ידי גרמנים. אנחנו הילדים הלכנו למחרת לקראת ערב לראות מה נשאר שם. זה היה מחזה נורא: היו ריקים, בתים נטושים וכלבים רעבים. באחד הבתים ראינו גופת זקן במיטתו ויצאנו החוצה בקריאות אימה.

 
עבודות ניקיון בגטו מוהילב.
 
יהודים מגטו מוהילב מנקים וממיינים שאריות נשק מכיבוש העיר מוהילב.

הגטו החדש הוקף גדר ונאסר על תושביו לצאת מתחומו, אלא אם כן נשלחו לעבודות כפייה או קיבלו רישיון משלטונות העיר. הוועד היהודי ארגן שירות סדר יהודי, ואנשיו צוידו באלות והופקדו על שמירת הסדר בגטו. היהודים הואשמו באופן שגרתי בהפצת שמועות, באי ציות לפקודות הגרמנים, בכך שהם לא עונדים את הטלאי הצהוב ובסירוב לעבור לגטו. ההשלכות היו קשות. 632 יהודים נרצחו בגלל אשמות אלה. בגטו שררה צפיפות רבה ותושביו לא קיבלו אספקת מזון סדירה[16].

השמדת הקהילהעריכה

אנשי האיינזצגרופן וגדוד 322 של המשטרה הגרמנית, בעזרתם של שוטרים מקומיים, רצחו בין ה-2–3 באוקטובר 1941, 2,270 יהודים מגטו מוהילב ליד הכפר קזימירובקה (Kazimirovka) הסמוך לעיר.

קצין האס-אס הבכיר אריך פון דם באך-צלבסקי, תיעד את הרצח ביומן המלחמה שלו:

ב-2 באוקטובר בשעה 15:30, צוות המטה של ​​מרכז האס-אס העליון, המפקד המשטרתי ומשטרת העזר האוקראינית, ביצעו פעולה בגטו במוהילב. [במהלכה] 65 נורו [כי] ניסו להימלט. [ב]3 באוקטובר יחידות 7 ו-9 הוציאו להורג 2,208 יהודים ויהודיות ביער מחוץ למוהילב.

אתר יד ושם

וולטר מטנר, שוטר שהשתתף ברצח היהודים במהלך פעולה זו, תיאר את הירי וסיפר על הרצח במכתב לאשתו:

[כשיריתי ביהודים שהובאו] היד שלי רעדה מעט במהלך הירי, אבל [התרגלתי] לזה. במשאית העשירית כבר כיוונתי בהתמדה ויריתי במדויק על הנשים, הילדים והתינוקות הרבים. חשבתי על שני התינוקות שיש לי בבית, שהחבורה [הנאצים] הזו תעשה להם בדיוק אותו דבר, אם לא פי עשרה יותר. המוות שהיינו לדבריהם היה קצר ויפה בהשוואה לסבלם הגיהנום של אלפים רבים בתאי העינויים של הסובייטים. בואו ניפטר מהיהודים שהביאו את כל אירופה למלחמה וכעת מסעירים [גם] את אמריקה גם עד שהיא נגררת למלחמה. אני כבר מצפה לזה, ורבים כאן אומרים שכשאנחנו נחזור הביתה, גורלינו יהיה כזה של היהודים.

אתר יד ושם

באקציה נוספת, ב-17–19 באוקטובר 1941, רצחו אנשי גדוד 316 של המשטרה הגרמנית, בעזרת המשטרה המקומית, כ-3,700 יהודים ליד הכפר פוליחוביצ'י (Polykhovichi).

לפני הוצאתם להורג, רוכזו היהודים לראשונה ב"מפעל דימיטרוב" שהפך למחנה עבודה. מספר קטן של יהודים שרד. ליובוב ניימרק, אחד הניצולים, העיד:

בסתיו 1941, כשהיה כבר קר מאוד בחוץ, גרמנים נכנסו לגטו בכמה משאיות מכוסות ברזנטים. הם התחילו לגרש את היהודים מבתיהם ולהעמיס אותם על המשאיות. קולות הצרחות והבכי נשמעו בגטו. אלה שאינם מסוגלים ללכת נורו במקום. ראיתי את זה במו עיניי. הגרמנים לקחו את כל היהודים; באותה תקופה לא ידעתי לאיפה. רק אחר כך הבנתי שזה [בשביל] להרוג אותנו. אולם הקבוצה שהייתי בה נלקחה למחנה שנמצא בשטח המפעל דימיטרוב, שם נמצא כיום מפעל "סטרומשינה". במחנה התקרבתי לגרמני ואמרתי לו שאני רוסי אבל אשתי יהודיה. הוא שחרר אותי, יחד עם בתי. זה היה בערך למחרת בבוקר.

כמו כן, נרצחו 79 אסירים יהודים שהוחזקו בבית הסוהר של מוהילב ויהודים אחרים שהתגלו במקומות מסתור בעיר בזמן האקציות בגטו. לאחר מכן, בשנת 1943, חזרו הגרמנים למקום ושרפו את גופות היהודים שעוד נותרו.[17] בסך הכל, נרצחו בגטו מוהילב כ-10,000 יהודים.

הניסיונות להסתיר את הרצח ההמוני ביערות או באזורים שונים היו מרושלים ולאזרחים הלא יהודים נודע במהרה מה מתרחש והשמועות החלו להסתובב. אנו יכולים ללמוד על מה שקרה במהלך הפעולה השנייה ועל האירועים סביבה מעדותה של אידה פישמן (שם נעורים ארמן, 2007-1927) שהייתה בת 14 בחיסול הגטו:

הם הכניסו את כולנו לחדר ריק של מפעל (כיום מפעל "סטרומשינה"). בילינו שם יום-יומיים. זה היה כל כך צפוף שלא היה מקום לשכב. היו שם אלפי אנשים. אחי ביקש כל הזמן לשתות. בבוקר ה-22 באוקטובר 1941, בסביבות 11, הגיעו כמה משאיות. ירד גשם והגשם היה מעורב בשלג. הם אילצו את האנשים, בעיקר הנשים, להתפשט. אנשי הגסטפו היכו את הנשים העירומות על גבם בשוטים וצחקו. הם חיפשו חפצי ערך המסתתרים בבגדינו. הם שלפו טבעת זהב מעל האצבע של אמי. בהתחלה שאלתי את אמא "לאן הם לוקחים אותנו?" ואז התחלתי לבכות: "אמא, הם יורים בנו! אמא, אני לא רוצה למות!". כשלקחו אותנו לבורות, ברור היה לאן הם לקחו אותנו ולמה. אמא לחשה לי באוזן: "תגידי להם שאת לא יהודיה, שאת רוסיה ונכנסת למשאית הזו במקרה. תגידי להם שקוראים לך נינה. תגידי להם שאתה בלארוסית וגרת בדירה שלנו." היא התקרבה לאנשי האס אס והחלה להסביר: "הילדה הזו עלתה בטנדר למשאית. היא גרה בדירתנו וסיימה במקרה בגטו. היא לא הבת שלי." המתרגם [של הגרמנים] אמר [לי]: "אמור את המילה" קוקורוזה. "אמרתי את זה. איש מבני משפחתנו לא דיברה בהגייה גרונית [לדבר ככה נחשב לתכונה יהודית טיפוסית], כולם דיברו בצורה ברורה. [הזיזו] אותי הצידה. אמא ניסתה להציל גם את אחי הקטן. אחותי נראתה יהודייה אבל אחי לא. המתרגם אמר לו: "תוריד מכנסיים." הם הורידו את מכנסיו והחלו לצחוק בקול. כמו כל הזכרים היהודים, אחי הקטן נימול. הם השליכו אותי על המשאית, החזירו אותי למוהילב ושמו אותי שם.

 
כוחות הצבא הסובייטי מסתערים על מוהילב כדי לכבוש אותה חזרה לידם.

גטו מוהילב חוסל ב-23 באוקטובר 1941. עוד כ-239 יהודים נרצחו והתושבים היהודים האחרונים, כ-700 בני אדם ובהם בעלי מקצוע, הועברו למחנה בשטחו של בית חרושת סמוך. כמה מהם נרצחו שם ואחרים נרצחו בדצמבר 1941 כנראה במשאיות גז.

פרטיזניםעריכה

במקום פעלו פרטיזנים שלחמו בכוחות הגרמנים אשר ניצבו במקום. כ-1,500 פרטיזנים יהודים היו פעילים ביערות מוהילב ומאות יהודים באזור מוהילב הצליחו לשרוד ביערות.[18]

סיום המלחמהעריכה

ב-28 ביוני, כבשו כוחות הצבא הסובייטי את מוהילב מידי הגרמנים וכתוצאה מכך, מוהילב חזרה לידי ברית המועצות.

לאחר השואהעריכה

ביום השחרור היו במוהילב פחות מ-10,000 תושבים שאינם יהודים. אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בעיר ולקחו חלק גדול ופעיל בשיקומה. כשגייסו כוח אדם לתפקידי ניהול בעיר, מוצאו היהודי של המועמד לא היה מכשול ניכר. יהודים היו פקידים, מנהלי בנקים, מנהלי מוסדות חינוך, ראשי מחלקות חינוך ובריאות ציבורית ומנהלי ארגונים ומוסדות למיניהם.

להלן טבלה שמציגה את מס' העובדים במקצוע מסוים ואת מס' היהודים העובדים במקצוע, נתונים ממחוז מוהילב, 1944.[19]

מקצוע סך הכל בתפקיד מתוכם יהודים
יושבי ראש 17 1
ראשי מחלקות סחר 912 3
ראשי מחלקות פיננסיות 1,617 1
עורכי עיתונים 1,014 4
תובעים מחוזיים 16,114 6,814

בשנת 1945, היו 13 יהודים בקרב מנהיגי מחוז מוהילב מתוך 777 אנשים.

בית הכנסת האחרון בעיר נסגר בפקודת השלטונות בשנת 1959 והמבנה נעשה למועדון ספורט. בשנת 1976 התגוררו במוהילב לפי האומדן כ־10,000 יהודים. בשנת 1989, הוקמה הקהילה מחדש על ידי מיכאל שולמן[20]. כיום מתגוררים בעיר מוהילב כ-3,000 יהודים. מאז אוקטובר 2005, פתחו מאפיות כשרות במוהילב.[21] נכוט לשנת 2021, מתגורר בית השליח מטעם חב"ד, מנחם מנדל אלפרוביץ' הפועל מטעם "איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים". הוא פועל לקירוב יהודים ליהדות, מפעיל בית ספר יהודי, בית כנסת, בית תמחוי ומחייה מחדש את החיים היהודיים בעיר.

רבני העירעריכה

דמוגרפיה[24]עריכה

מחוז מוהילבעריכה

בטבלה שלהלן מוצגת דמוגרפיה של מחוז מוהילב, המכיל עשרות עיירות וכפרים קטנים.[25][26]

שנה אוכלוסיית היהודים אחוז לכלל האוכלוסייה במחוז אחוז לכלל יהודי בלארוס
1897 203,300 12.1% 22.3%
1909 254,000 11.9% 25.8%
בשנת 1922, הוקמה ברית המועצות ובלארוס נכללה בתוכה.
שנה אוכלוסיית היהודים אחוז לכלל האוכלוסייה במחוז אחוז לכלל יהודי ברית המועצות
1926 34,600 6.5% 8.7%
1939 79,700 5.6% 21.8%
1959 28,400 2.4% 18.9%
1970 25,800 2.1% 17.4%

העיר מוהילב[27]עריכה

בטבלה שלהלן מוצגת הדמוגרפיה של העיר מוהילב.

שנה אוכלוסיית היהודים אחוז לכלל האוכלוסייה בעיר
1588 70 לא ידוע
1777 1,500 לא ידוע
1847 7,897 לא ידוע
1865 22,345 לא ידוע
1897 21,539 50%
1903 25,837 לא ידוע
1909 27,176 לא ידוע
1911 32,634 46.8%
1923 16,748 לא ידוע
1926 17,105 34.1%
1939 19,715 19.83%
1941 6,437 3.9%
1946 12,000 5%
1959 7,700 לא ידוע
1970 8,046 לא ידוע
1979 7,800 2.1%
1989 6,700 1.9%
1999 1,698 0.3%

בטבלה זו ניתן לראות כי קיימת ירידה משמעותית בכמות היהודים בעיר בין השנים 1979-1989 זה נובע מאסון צ'רנוביל שהתרחש בשנת 1986. אך אסון צ'רנוביל הוא לא הגורם היחיד להפחתה המשמעותית בכמות היהודים. מחקר משנת 1999 מראה את טווח השנים בהם יהודי בלארוס עלו לארץ ישראל וזה הגורם השני לירידת האוכלוסייה לא רק במוהילב, אלא בכל רחבי ערי בלארוס.

להלן מספר היהודים שעלו לארץ מבלארוס:

שנה מס' העולים
1989 14,158
1990 33,085
1991 15,146
1992 3,157
1993 2,431
1994 2,952
1995 3,705
1996 3,324
סך הכל עולים לארץ 77,958

פלך מוהילבעריכה

פלך מוהילב היה חלוקה מנהלית של האימפריה הרוסית, שמרכזה ובירתה הייתה העיר מוהילב. בטבלה מוצגות העיירות שהיו חלק מפלך מוהילב. חשוב לציין שכיום העיירות שמוזכרות הן עיירות בפני עצמן. הן היו חלק מהפלך של מוהילב שהתפרק בשנת 1919 ולאחר מכן הפכו לערים או עיירות. חשוב לציין גם שהעיירות שמוזכרות בטבלה, חלקן שייכות לרוסיה וחלקן שייכות לבלארוס קיום. הריבועים הריקים משמעם שלא ידועים הנתונים.

שנה סך היהודים בפלך מוהילב ביאליניצ'י בויניצ'י קניאז'יצ'י (אנ') דרוצק הולובצ'ין (אנ') קרושה (אנ') טטרינו (אנ') קרוהלה שקלוב שפלביצ'י
1777 לא ידוע 1,500 70
1847 20,833 7,897 1,087 417 473 400 600 8,600
1865 36,502 22,345 220 69 173 49
1897 34,255 21,539 1,063 100 668 50 713 500 לא ידוע 6,700 150
1903 39,636 25,837 6,700
1909 36,936 27,176 805 339 600

אנשים מפורסמים בני הקהילהעריכה

סיפורים של ניצולי שואה ממוהילבעריכה

קטע מתוך סיפור חייה של רחל איזראילסקאיה כפי שסיפרהעריכה

אני, איזראילסקאיה רחל סולומונובנה [בת שלמה], נולדתי בשנת 1915 בעיר מוהילב. אבי היה מורה ונפטר בשנת 1929. אמי היא עקרת בית שתלויה בי בפרנסתה. סיימתי בית ספר בגיל 15 שנים בשנת 1930 ועבדתי במפעל תפירה עד שנת 1933. במקביל למדתי ב"סגל העובדים". בשנת 1934 התקבלתי למכון הטכני הממלכתי במינסק ממנו סיימתי תואר מהנדסת בניין באפריל 1940. במהלך המלחמה בין 1942 לספטמבר 1944, עבדתי בתעשיית המתכות הכבדות הצבאיות באלמטי.

אתר יד ושם
 
אבן זיכרון לזכר קורבנות השואה במוהילב.

תרגום חלק מהראיון עם נחום סורקיןעריכה

סורקין: אני סורקין נחום גרשקוביץ', נולדתי בשנת 1923 בעיר מוהילב. אבי היה גרשוק דוידוביץ' סורקין. אמי ואבי נולדו בשנת 1882. סבא שלי גר אצלנו. אני זוכר שלפני המלחמה, כשסבא הלך הביתה מבית הכנסת, הוא החליק, נפל ושבר את רגלו. הוא נשאר כל הזמן כרוך במיטה, שוכב במיטה בביתנו. הוא היה מורה לשפה היהודית [יידיש]. לא היו בתי ספר. בתי הספר היהודיים נסגרו. הוא עבר מבית לבית בכל מקום שהוזמן ולימד את השפה היהודית לילדים.

 
אנדרטה לזכר יהודי מוהילב, שנספו בשואה.

מראיין: איזה סוג בית ספר למדת?

סורקין: הלכתי לבית הספר במוהילב מספר 11. זה היה בית ספר טוב מאוד שנבנה בשנת 1939 - המכונה "בית ספר סטלין" באותה תקופה. לא רחוק מהבית. שלושת אחיותי גם למדו בבית הספר הזה.

מראיין: האם זה היה בית ספר בבלארוסית?

סורקין: זה היה בית ספר בבלארוסית אבל לא ייחסנו שום חשיבות לאיזה סוג בית ספר זה היה. לא היה אכפת לנו. למדנו שפות בלארוסית, רוסית וגרמנית וכן תחומי חינוך כלליים אחרים.

מראיין: היו בעיר בתי ספר יהודיים?

סורקין: בית ספר יהודי היה שם כנראה עד 1936 או 1937.

בית הקברות היהודיעריכה

 
בית הקברות היהודי במוהילב. ניתן לראות את כיתוב השם "לוריא" במצבה הימנית ביותר. שמריהו לוריא היה רב ואיש חשוב במוהילב.

בית הקברות היהודי במוהילב המכונה "בשמיים", קיים מאז שנת 1745 אך נפתח לקבורה בשנת 1809[28]. הוא ממוקם בין רחוב "Olchinskaya", רחוב "Darwina" ורחוב "Pereulok Natsionalnyi Spusk". הכניסה הראשית ממוקמת ברחוב Pereulok Natsionalnyi Spusk.

באתר השתמרו 200 מצבות, שראשיתן מראשית המאה ה-20. המצבות השמורות ביותר נמצאות בחלקו הקדמי של בית העלמין שנמצא משמאל לכניסה, בשורה הראשונה.

בית הקברות נהרס בכיבוש הגרמני בעיר במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות השישים והשבעים נלקחו בסתר מצבות העשויות מחומרים יקרים ושימשו לייצור מצבות בבתי קברות שונים. בית הקברות חדל להיות בלעדי ליהודים בשנת 1979. הוא הפך פתוח לכל תושבי העיר ללא קשר לדתם.

בשנת 2001, הקימה קהילת יהודי מוהילב חומת בטון חדשה סביב בית העלמין, לאחר שקיבלה תמיכה כספית מתורמים מארצות הברית. להלן רשימת התורמים: מארק ג'טלר, דוד שמנו ורפאל רייכנברג. שער מעוטר בסמלים יהודיים הוצב בכניסה. הקהילה גם בנתה חדר למאבטחים וחיברה אותו לרשת החשמל במקום. כמה עשרות מצבות נחפרו מהקרקע והוצבו באתרים המתאימים להן. שרידי אדם שהוצאו מהקברים נאספו ונקברו מחדש.

בשנת 2002, הוועד המנהל במוהילב חילק את בית העלמין לשני אזורים - הישן והחדש. נאסרה הכניסה לחלקו העתיק של בית העלמין על מנת להגן על קברי היהודים הישנים מפני ונדליזם. קודם לכן, בשנת 1995, בית הקברות כולו נסגר לקבורה חדשה[29][30]. נכון לעכשיו, יהודים שנפטרו רשאים להיקבר רק בקברי קרוביהם.

 
האנדרטה לזכר האסירים היהודים שנספו.

בקיץ 2013 הקהילה היהודית במוהילב ערכה מלאי של בית הקברות. מאגר אלקטרוני של קברים נוצר והועמד בשפה הרוסית והאנגלית[31]. כמה ממנהיגי החסידות הבולטים בעיר שנקברו בבית העלמין הם: שלמה זלמן בן שמחה בונים מייזליש ושמחה הלוי סאלוויציג.[32][33][34][35][36]

הנצחת הקהילהעריכה

במוהילב קיימים אתרי הנצחה שונים לזכר הקורבנות שנרצחו במקום:

  1. אנדרטת 79 האסירים שנרצחו במוהילב שנמצאת ב"בית הקברות היהודי מאשקובסקי".
  2. אנדרטה לזכר נספי השואה בבית הקברות היהודי במוהילב.
  3. אבן זיכרון לזכר קורבנות השואה במוהילב.

בתי כנסת במקום[37]עריכה

בית הכנסת הקרעריכה

 
בית הכנסת הקר במוהילב בשנת 1913. זהו בית העץ ששימש לתפילה.

בית הכנסת המכונה בית הכנסת הקר (אנ') (מכיוון שהוא לא מחומם בחורף), שנחשב בעבר למקום התפילה היהודי החשוב ביותר במוהילב, נוסד בערך בשנת 1680. הוא היה ממוקם בסמוך לצומת רחוב "ויאליקאיה הרמדזיאנסקיה" ורחוב "פרבונברז'אניה", ברובע היהודי "שקולישצ'ה". האתר מסומן היום בחנוכיה סמלית (בחלק האחורי של בית הכנסת שקולישצ'ה המשומר). בית הכנסת היה בניין מעץ, מכוסה בגג גבוה מאוד, שנבנה על פי תוכנית הנדסית גדולה. הפנים כוסה כמעט כולו בעיטורים וציורים מפוארים, שצוירו בשנת 1745 על ידי האמן חיים בן יצחק הלוי סגל, סבא רבא של מארק שאגאל[38]. מאז תחילת המאה העשרים, ציורים אלה זכו למוניטין בחוגים אמנותיים ברחבי העולם. בשנת 1918 הוחלט כי בית הכנסת יזכה להגנה חוקית על ידי השלטונות הבולשביקים. זו הייתה אחת הפעולות המשפטיות הראשונות שהוכנסו בבלארוס הסובייטית. עם זאת, בית הכנסת נסגר בשנת 1938 ואז נהרס על ידי השלטונות.[39][40][41][42]

גלריית תמונות של בית הכנסת הקרעריכה

 
בית הכנסת צוקרמן בשנת 2015.

בית הכנסת צוקרמןעריכה

בית הכנסת צוקרמן (רו') היה בית הכנסת הראשי במוהילב. הוא שופץ זמן מה לפני 1900 במבנה נאו-קלאסי שהוקם בשנות השמונים של המאה העשרים, ושימש כמקום מגורו של סטניסלב בוהוש-סיסטרנצ'ביץ' (אנ') מאז 1827. זהו בניין מלבני בן שתי קומות. במחצית השנייה של המאה ה-19, הבניין נקנה על ידי סוחר יהודי ששמו ברוך צוקרמן ששיפץ את בית הכנסת לקראת 1900. בית הכנסת נפתח בשנת 1900 ושימש כמעונו של רב העיר. בשנת 1925 הוא נסגר. מאז שנת 1929 היה בו בית קולנוע, ומאוחר יותר שימש איגודים מקצועיים.[43][44][45]

גלריית תמונות של בית הכנסת צוקרמןעריכה

 
בית הכנסת ברובע Shkolishche זמן מה לפני שיפוצו.

בית הכנסת ברובע "Shkolishche"עריכה

בית הכנסת ברובע "Shkolishche" הוא בית כנסת חסידי שקיים ברובע היהודי "Shkolishche" שבמוהילב. בית הכנסת נוסד בראשית המאה ה-18. הוא ממוקם קרוב לגדת נהר הדנייפר, בסמיכות למרכז ההיסטורי ולגשר הראשי המחבר בין חלקים שונים של העיר. בתקופת הסובייטים הוחרם הבניין והפך לתחנת שאיבה ששאבה מים מנהר הדנייפר. בתחילת המאה ה-21, הקהילה היהודית במוהילב, בראשות היו"ר אלימלך גניליס, עושים מאמצים כדי לקחת בחזרה את הבניין לרשות היהודים. הוא זכה לתמיכת הרשויות העירוניות וראש העיר מוהילב, ויקטור שוריקוב. מועצת העיר תמכה ביוזמה והשבת הרכוש שאושרה בסופו של דבר על ידי נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו. נכון לשנת 2018, השלב האחרון של השיפוץ הכללי של הבניין הסתיים. מתוכנן לשחזר את הבניין במלואו ולהשיב את תפקידיו הקהילתיים והדתיים חזרה.[46][47]

 
בית הכנסת של הסוחרים בשנת 1959.

בית הכנסת של הסוחריםעריכה

בית הכנסת של הסוחרים (רו') במוהילב נבנה בערך בסביבות שנת 1900. זהו בניין עשוי לבנים בן קומה אחת ובתוכה אולם ראשי המואר בחמישה חלונות גדולים. בית הכנסת פעל עד שנות העשרים של המאה העשרים ואחר כך הוחרם מהקהילה היהודית. כיום נמצא בו מועדון האיגרוף בבעלות ספרטק.[48][49][50][51]

בית הכנסת "בית יוסף"עריכה

בית הכנסת "בית יוסף במוהילב הידוע בשמו Bejs Jozif, ממוקם ברחוב אולג'אנו-קרופסקה מס' 45 ליד תחנת הרכבת המרכזית.

בית הכנסת "אפרון"עריכה

בית כנסת אפרון במוהילב (ביידיש: די-אפרונה שול במוגילב) הוא בית כנסת הממוקם במוהילב על נהר הדנייפר.

בית הכנסת "עין יעקב"עריכה

בית הכנסת עין יעקב במוהילב ממוקם ברחוב Wierbowa מס' 21. בניין העץ הזה שעמד ברחוב Wierbowa (כיום סאדובאיה) נהרס בשנות השלושים של המאה העשרים. הוא ניצב 50 מטרים מנהר דוברובנקה.

בית הכנסת ג'רצ'יובעריכה

בית הכנסת ג'רצ'יוב הוא בית כנסת שכבר לא קיים. פעם הוא היה פעיל ברחוב Pierszamajska מס' 71. זהו בית אבן בן שתי קומות. הוא בנוי במורד הרחוב.

בית הכנסת "מגיד"עריכה

בית הכנסת מגיד במוהילב ממוקם ברחוב וירבואה (כיום סדובה). הוא נועד ליהודים עניים ממוהילב, כאלה שהם קשיי יום והיה ממוקם ברובע היהודי של העיר, ליד בית הכנסת עין יעקב.

בית הכנסת "פול צדק"עריכה

בית כנסת פול צדק נבנה בתחילת המאה ה-20. הוא ממוקם ברחוב Makowieckij Piereułok.

בית הכנסת "סגל"עריכה

בית הכנסת סגל, ביידיש, סאגאל, ממוקם ברחוב ביוצ'וסקה מס' 6. ב-17 בפברואר 1930, הוחרם הבניין על ידי השלטונות הסובייטים והפך למחסן.

בית הכנסת "שפרה"עריכה

בית הכנסת שפרה היה פעיל ברחוב בוואלה ארצ'ייארסקי (כיום Miliciejskij Piereułok ליד רחוב בולדינה). בית הכנסת נחנך בראשית המאה ה-20.

בית הכנסת "תנ''ך"עריכה

בית הכנסת תנ''ך היה פעיל מהמאה ה-18 עד למאה ה-20. הוא היה ברחוב ילנסקה, כיום בפינת לזרנקו ודוברוביינקה. בשנת 1942 הוצף בניין העץ על ידי נהר הדנייפר ולכן נהרס. כיום אין בו שימוש.

פרויקטים לזיכרון הקהילהעריכה

אלכסנדר ליטין ואידה זנדרוביץ' הכינו מצגת המספרת את חייהם של היהודים במחוז מוהילב על ידי תמונות של יהודים ממחוז מהוהילב. המצגת נוצרה במאי 2012 במסגרת הפרויקט: "Dziedzictwo żydowskie na Białorusi i Ukrainie. Dobre praktyki: ochrona, edukacja, popularyzacja”.[52]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר טיולים המשלב תמונות של העיר מוהילב
  2. ^ מידע על חייה המוקדמים של מוהילב, יד ושם
  3. ^ מידע על יהודי מוהילב באתר השטעטל הוירטואלי (באנגלית)
  4. ^ מידע על מוהילב, ההתיישבות הראשונה, השטעטל שלי
  5. ^ חיי היהודים, מידע על מוהילב, כולל רבנים ואישים (ביידיש ועברית)
  6. ^ מידע נרחב על חיי היהודים במוהילב
  7. ^ מידע על קהילת יהודי מוהילב, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  8. ^ מוהילב, המידע מובא בפסקה השנייה
  9. ^ מידע על הרובע היהודי במוהילב
  10. ^ מידע על יהודי מוהילב ועל הרובע היהודי בעיר
  11. ^ מידע על יהודי מוהילב, יד ושם באנגלית
  12. ^ מידע על יהודי מוהילב, איחוד העמותות והקהילות היהודיות בבלארוס
  13. ^ חיי היהודים במוהילב תחת השלטון הסובייטי, יד ושם
  14. ^ יהדות מוהילב, יד ושם, המכון הבין-לאומי לחקר השואה
  15. ^ שואת יהודי בלארוס, המידע המתואר נמצא בפסקה השנייה
  16. ^ גורל יהודי מוהילב בתקופה השואה, יד ושם
  17. ^ מוהילב והפיתרון הסופי, יד ושם
  18. ^ מידע על מוהילב יחד עם פרק ארוך ומקיף על היהודים שם, משולב עם תמונות. (באנגלית)
  19. ^ מידע דמוגרפי וביוגרפי על היהודים במוהילב, קהילת יהודי בלארוס
  20. ^ היסטוריה של מוהילב, האתר הרשמי של יהודי מוהילב
  21. ^ היסטוריה של הקהילה היהודית בבלארוס
  22. ^ מידע על שמריהו לוריא תחת הפרק "שמריה ושמרל"
  23. ^ מידע על רבי שמחה הלוי סולובייצ'יק, אישי ישראל
  24. ^ קבוצת מחקר למורשת יהודית בבלארוס
  25. ^ דמוגרפיה של כל הערים החשובות בבלארוס
  26. ^ יוג'ין רוזנבלט, אירינה אלנסקיה, ЕВРЕИ БЕЛАРУСИ: ОСНОВНЫЕ ТЕНДЕНЦИИ ДЕМОГРАФИЧЕСКИХ ИЗМЕНЕНИЙ ХХ ВЕКА
  27. ^ בלארוס SIG
  28. ^ תולדות בית הקברות היהודי במוהילב
  29. ^ מידע על בית העלמין היהודי במוהילב
  30. ^ מידע על בית הקברות היהודי במוהילב
  31. ^ מאגר אלקטרוני של קברים ומידע על האנשים (ברוסית)
  32. ^ בית הקברות היהודי במוהילב, אתר השטעטל הוירטואלי
  33. ^ קרן שיקום בית העלמין במוהילב
  34. ^ כתבה על פרוייקט למען שימור בית הקברות היהודי במוהילב
  35. ^ מאגר שמות של אנשים שקבורים בבית הקברות היהודי במוהילב, תורם: ליאוניד פלוטקין
  36. ^ מידע על בית הקברות היהודי במוהילב
  37. ^ מידע על אתרים יהודיים במוהילב
  38. ^ מידע נרחב ומקיף על בית הכנסת הקר
  39. ^ מידע על בית הכנסת הקר, אתר השטעטל הוירטואלי
  40. ^ סרטון יוטיוב על העיטורים בבית הכנסת הקר (באנגלית)
  41. ^ הדמיה של בית הכנסת הקר
  42. ^ מידע על העיטורים בבית הכנסת
  43. ^ מידע על בית הכנסת צוקרמן
  44. ^ מידע על בית הכנסת צוקרמן (בפסקה הראשונה)
  45. ^ מידע על בית הכנסת צוקרמן
  46. ^ מידע על בית הכנסת ברובע "Shkolishche", אתר השטעטל הוירטואלי
  47. ^ כתבה על שיקום בית הכנסת ברובע שקולישצ'ה
  48. ^ מידע על בית הכנסת של הסוחרים, אתר השטעטל הוירטואלי
  49. ^ מידע על יהודים במוהילב ובתי כנסת
  50. ^ מידע על בית הכנסת של הסוחרים
  51. ^ אוסף תמונות של בית הכנסת של הסוחרים
  52. ^ מידע על הפרויקט לזכר יהודי מוהילב, אתר השטעטל הוירטואלי
  53. ^ מידע על הספר ההיסטוריה של יהודי מוהילב