קהילת יהודי פשמישל
הקהילה היהודית בפשמישל בדרום מזרח פולין, הייתה קיימת ברציפות מהמאה ה-10 ועד להשמדתה בשואה.[דרוש מקור]
הקהילה מנתה בשיאה כ-17,000 יהודים.
גאוגרפיה עריכה
העיר פְּשֶׁמִישְׁל (בפולנית: Przemyśl, ביידיש: פשעמישל ובכתבים הרבניים: פרעמיסלא) היא עיר בגליציה, כיום בדרום-מזרח פולין.
תולדות הקהילה היהודית בפשמישל עריכה
העיר פשמישל קיימת לפחות מהמאה ה-10, והייתה לעיר ראשית מכיוון שהייתה על פרשת דרכים. בייחוד התפתחה במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שחוברה במסילת ברזל אל קראקוב ב-1860 ואל הונגריה ב-1872. לביסוס מעמדה גרמה גם בניית מבצר אסטרטגי רב-ערך ב-1876.
ידיעות על יהודים המתגוררים בעיר קיימות החל משנת 1437, אך מקובל להניח שכבר במאות ה-10 וה-11 נמצאה תחנה מסחרית יהודית בעיר. מעמדם של היהודים הובטח על ידי פריבילגיות מטעם מלכי פולין, אך התחרות המסחרית בין הנוצרים ליהודים בעיר הובילה מספר פעמים לפרעות ביהודים (בשנים 1561, 1628, 1630 (שבה הועלה יהודי על המוקד בעקבות עלילת חילול לחם הקודש, יום מותו נקבע ליום צום בקהילת פשמישל לדורות), ו-1746.
חכירת טחנות קמח על ידי יהודים הייתה מוכרת בפשמישל עוד מהשנים 1564–1570 אז חכרו יהודים בשם יעקב, גנסון, והוסקו, טחנת קמח גדולה. ב-1617 אף חכר יעקב המכונה "הונדל" את כל טחנות הקמח באזור פשמישל. יזם בשם פרנקל הקים במאה ה-19 טחנת קמח מונעת בקיטור, שהייתה מן הגדולות במזרח גליציה, ואשר עבדו בה ב-1866 כ-60 פועלים לא יהודים וכ-10 פקידים יהודים. כן הייתה טחנת קמח קטנה של יהודי בשם נוסבוים אשר הוקמה ערב מלחמת העולם הראשונה[1].
הקהילה היהודית עד מלחמת העולם השנייה עריכה
רוב המפרנסים היהודים חיו על המסחר והמלאכה הזעירה, על הדוכנים בשוק והרוכלות בכפרי הסביבה. אך היו גם מספר קטן של עשירים, כולל בנקאים, בעלי בתים ועסקים שונים, כן יצוין כי במהלך המאה ה-19 הוקמו על ידי יהודים בעיר מספר מפעלים בתחום הגומי, קרטונים, פקקים ועוד.
בשנת 1921, חיו בעיר 18,360 יהודים מתוך 47,958 תושבים (38%).
בעיר היה בית כנסת גדול וכן בית קברות יהודי עוד מהמאה ה-16 (בית קברות זה נחרב והוא כיום מגרש ריק). הקהילה היהודית הייתה פעילה ותמכה במוסדות שונים בתחום החינוך, הבריאות והרווחה לקהילה היהודית, ובייחוד סעד וצדקה לנזקקים.
פעילות ציונית בעיר החלה בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובייחוד עם הקמת אגודת ציון בשנת 1893. בעיר פעלו מוסדות ציוניים וכן תנועות נוער. בסיכום שנמצא בידינו אודות תנועת "גורדוניה" בפשמישל, מופיע שמה של מניה שולדנפרי (בתו של אנשל שולדנפרי. לאחר נישואיה: מניה רמרז) כאחת המדריכות בקן. חניכי התנועה כולל מניה עלו לארץ והקימו מספר יישובים ובהם קיבוץ חולדה, בו התגוררה מניה עם משפחתה לאחר עלייתה ארצה.
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הופיעו בעיר ניצני אנטישמיות שהיו כמבשרי רעות לקראת ההתרחשויות בעיר במהלך מלחמת העולם הראשונה ובשואה.
בתחילת שנת 1915 הוציא המפקד הרוסי שכבש את העיר צו, על פיו כל היהודים חייבים להתפנות מהעיר בתואנה ש"על פי החוק הרוסי אסור ליהודים להתגורר בעיר מבצר". היהודים נאלצו לעזוב את העיר ולהפקיר את בתיהם, עד לכיבושה מחדש על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי מספר חודשים לאחר מכן. כאשר שבו מצאו כי בתיהם נהרסו ורכושם נשדד, כאשר המקומיים טענו כי "הכל נעשה בידי הרוסים".
בשנת 1919 נערך פוגרום בקרב היהודים על ידי חיילים וקצינים מהצבא הפולני, בתואנה שהיהודים שיתפו פעולה עם האוקראינים בתקופה הקצרה של הרפובליקה האוקראינית העצמאית. בין המלחמות השקט חזר על כנו, אך המצב הכלכלי התדרדר מאוד, בשל מספר סיבות: האינפלציה של ראשית שנות ה-20, עלייה בתחרות מצד ערים אחרות בפולין, ירידה בחשיבותה של העיר שהובילה לירידה בביקוש לתעשייה ושירותים, וכן תחרות עזה מצד קואופרטיבים נוצריים אשר לעיתים יצאו בחרם גלוי כנגד היהודים (אשר ניסו בתגובה להתאגד בעצמם). בתקופה זו עלתה הפעילות הפוליטית כולל הציונית בקרב הקהילה היהודית, ואף התפרסמו מספר כתבי עת ליהודים בעברית, יידיש ופולנית[2].
תקופת השואה עריכה
בסוף שנות ה-30 התעמולה האנטישמית הלכה וגברה עד כדי אלימות, ובימים 17 בספטמבר עד 19 בספטמבר 1939 נרצחו 102 יהודים. במהלך מלחמת העולם השנייה העיר נכבשה בתחילה על ידי הצבא האדום, אשר הגלה כמות גדולה של יהודים לברית המועצות. אולם ב-28 ביוני 1941 העיר נכבשה על ידי הגרמנים, אשר החלו מייד בהפרדת היהודים, התעללות ומשלוח לעבודות כפייה. מצב היהודים הלך והתדרדר כולל מעשי הרג ושליחת קבוצות גדולות של יהודים למחנות עבודה. ב-15 ביולי 1942 הוקם הגטו היהודי, אליו הוכנסו גם יהודים מישובי הסביבה. ב-27 ביולי 1942 רוכזו בכיכר השוק אלפי יהודים, מהם נשלחו 7,000 להשמדה במחנה בלז'ץ. 3 ימים לאחר מכן, נשלחו 6,000 יהודים נוספים. קשישים וחולים שלא יכלו להתייצב בכיכר השוק, הוצאו מבתיהם ונרצחו ביריות באחד מרחובות הגטו. רכושם של הנרצחים נשדד מהם ונשלח לגרמניה. ב-11 באוגוסט 1942 נשלחו להשמדה בבלז'ץ 4,000 יהודים נוספים. מנקודה זו ואילך הגרמנים פעלו "לצמצם" עוד ועוד את כמות המתגוררים בגטו באמצעות עבודות פרך והוצאות להורג שרירותיות. עד 10 בספטמבר 1943 הסתיימה השמדתם של כמעט כל יהודי פשמישל, למעט בודדים (בעיקר בעלי אמצעים או משפחות מחוץ לעיר) שהצליחו להסתתר.
ב-27 ביולי 1944 שוחררה העיר על ידי הצבא האדום. רוב יהודי פשמישל ששרדו או חזרו מברית המועצות אחרי המלחמה לחפש את קרוביהם, עזבו את העיר, חלקם הגדול לארץ ישראל.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ עורכים: דנוטה דומברובסקה, אברהם ויין, אהרון וייס, פנקס הקהילות: פולין, כרך שני - גאליציה המזרחית, ירושלים: יד ושם, 1980
- ^ יד ושם, פשֶמישל (Przemyśl)