קהילת יהודי קלוצ'ה

קהילת יהודי קלוצ'ה היא קהילה יהודית שהתקיימה בעיירה קלוצ'ה (Kalocsa) במחוז פאשט-פיליש-שולט קישקון, 25 ק"מ מהעיר באיא (Baja). אוכלוסיית העיירה מנתה בשנת 1941 12,431 איש.

עד מלחמת העולם השנייהעריכה

השטח כולו היה בבעלותה של הכנסייה הקאתולית, וזו לא הייתה מעוניינת ביהודים או בבני דתות אחרות. רישיונות כניסה לסוחרים יהודים ניתנו רק בימי השוק. היהודים הראשונים התיישבו במקום בסוף המאה ה-18, אולם מספרם נשאר מצומצם. רק אחר שדוכאה המהפכה ההונגרית, ב-1849, החל לגדול היישוב היהודי. ובסוף המאה ה-19 נפקדו במקום קרוב ל-1000 יהודים. לאחר מכן, החל מספרם יורד בהדרגה, וערב השואה ישבו בקלוצ'ה כשליש מן היהודים שהיו בה כמה עשרות שנים קודם לכן. רוב יהודי קלוצ'ה התפרנסו ממסחר. ב-1929 נמנו ביניהם: 82 סוחרים, 4 סיטונאים, 2 מורים, ויותר מעשרה פקידים. שני הבנקים החשובים בעיירה נוסדו בידי יהודים ופקידיהם היו אף הם ברובם יהודים.

הקהילה נתארגנה ב-1853, וב-1855 נוסדה החברה קדישא. מוסדות סעד אחרים במקום היו אגודות נשים (נוסדה ב-1890), חברת נעורים (1900) וחברה לעזרת עניים. בשירות הקהילה היה גם רב, החל מ-1852. עם פילוג הקהילות בהונגריה ב-1869, הגדירה קהילת קלוצ'ה עצמה כניאלוגית. ב-1872 פרשה קבוצת חרדים וייסדה קהילה אותודוכסית, אשר לא החזיקה מעמד אלא שנים מספר. בית הכנסת נבנה ב-1861, וסיומו הכספי של הארכיהגמון של קלוצ'ה. בית הספר הוקם ב-1842 וב-1853 היו בו 4 כיתות. שנתיים לאחר מכן עבר המוסד לבניין חדש, כשמספר תלמידיו 120, ומספר מוריו 4. עם הירידה במספר היהודים, בראשית העשור השלישי של המאה ה-20, נתדלדל המוסד מתלמידיו, עד כי לא נותרו בו אלא בודדים, ואך בקושי החזיק מעמד.

במלחמת העולם הראשונה נפלו 24 מבני קהילת קלוצ'ה בחזיתות השונות, אך משפחותיהם לא קיבלו מהשלטונות את העזרה שהגיעה להן לפי החוק.

עם התפתחותם הכלכלית והמקצועית של רוב יהודי קלוצ'ה, וצמצום מספר הנוצרים שעבדו כפקידים ממשלתיים ועירוניים, התפתחו רגשות איבה כלפי "היהודים המצליחים". רגשות אלו הגיעו לשיאם בעת "הטרור הלבן", סמוך לאחר מלה"ע האחת. בעת ההפרעות שהתחוללו בקלוצ'ה נרצחו 5 יהודים, ובתוכם ילדה בן 4. הפקידות העוינת נטפלה ליהודים בכל מיני תאונות שווא. יהודים רבים נאסרו בלא עוול בכפם, בריונים רגמו באבנים את בית הכנסת ובתי יהודים. גם כאשר שככו הרוחות במדינה הוסיפה ההסתה האנטי-יהודית לפעול בקלוצ'ה, לוחות המודעות מלאו סיסמאות אנטישמיות, וכן דפי העיתון המקומי, ומעל הבמות הציבוריות השונות נשמעו נאומי שטנה והסתה.

בזמן מלחמת העולם הראשונהעריכה

במהומות אנטי-יהודיות שפרצו בעיר בנובמבר 1918 נורתה למוות ילדה בת ארבע, וביולי 1919, בימי "הטרור הלבן", נרצחו בקלוצ'ה ארבעה יהודים.[1]

בשנת 1942 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.[1]

בין מלחמות העולםעריכה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקלוצ'ה 360 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רוב יהודי העיר היו סוחרים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה בית ספר יהודי.

השואהעריכה

ב-1942 גויסו הצעירים היהודים לעבודות כפייה, ונשלחו לחזיתות בהן נספו רובם. במארס 1944 הגיע צבא גרמני לקלוצ'ה. האוכלוסייה הנוצרית שיתפה פעולה עם הגרמנים, ולגסטאפו הגיעו מאות הלשנות על יהודים, שבעקבותיהן נעצרו רבים. עניים ועשירים הוצאו מבתיהם. ונשלחו למקום לא נודע, ומאז נעלמו עקבותיהם. מאוחר יותר נודע כי שולחו לאושוויץ. הגדילו לעשות בריוני מפלגת צלב החץ, שהשליטו בקרב יהודי המקום אוירה של טרור. בסוף מאי הוקם הגטו בקלוצ'ה, שהצטמצם לשני רחובות בלבד, ובו רוכזו כל יהודי המקום. בתחנת פלאפל עזובה בקלוצ'ה רוכזו יהודי יישובים אחרים בנפות הסביבה.

בגטו הותר לשני רופאים לטפל בחולים בתרופות שהביאו עימהם. מועצת היהודים, שהורכבה מנציגי הנפות, דאגה למזון ולחלוקתו בין המשפחות. הז'אנדארמים שהוצבו בגטו הצטיינו באכזריותם, והתושבים עמדו מנגד וליוו בתשועות את הובלתם של היהודים לתחנת הרכבת, ב-17 ביולי בדרכם לאושוויץ.

כיבוש האזור והשפעותיו על הקהילהעריכה

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קלוצ'ה 326 נפשות.

מיד לאחר הכיבוש נכנסו לקלוצ'ה יחידות צבא גרמניות. בסיועה הפעיל של האוכלוסייה המקומית עצרו הגרמנים כמה מנכבדי הקהילה ושילחו אותם לאושוויץ.

הקמת הגטועריכה

המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו, וב-21 במאי פרסם ראש העיר אישטוון לנטאי (Istvan Lantay) צו בדבר הקמת גטו בקלוצ'ה. ראש העיר הקצה לגטו 14 בתים לאורך שלושה רחובות. גטו נפרד, שהוקצו לו שלושה מחסנים, הוקם בקלוצ'ה ב-30 וב-31 במאי 1944, לשיכונם של יותר מ-450 יהודים מנפת קלוצ'ה ומנפת דונווצ'ה (Dunavecse).

על-פי צו ראש העיר מונתה מועצה יהודית של חמישה חברים; תחילה עמד בראשה עורך הדין מיקלוש לזר (Miklos Lazar), הנשיא האחרון של הקהילה היהודית המקומית, ואחריו – מטיאש וולף (Matyas Wolf). בכל אחד משני הגטאות היו מטבח ציבורי וחדר חולים. שני רופאים עבדו בגטאות, וחולים במצב קשה טופלו בבית החולים בעיר.

לאחר השואהעריכה

ב-18 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטאות בקלוצ'ה לבית החרושת ללבנים בסגד (Szeged), ששימש מרכז שילוח לכ-14,000 יהודים, ובין 25 ל-28 ביוני 1944 הם גורשו משם, קצתם לאושוויץ וקצתם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה.

אחר המלחמהעריכה

חזרו כמה עשרות מעובדי הכפייה, שהצליחו לברוח ממחנותיהם בטרם נמסרו לאנשי ס"ס. החוזרים שיפצו את בית הכנסת וניקו את בית העלמין, ובעזרת כספי ה"ג'וינט" ארגנו חיי קהילה צנועים. גם פעילות ציונית נתארגנה. ב-1948 הוקם גל עד לזכר הקדושים, שחולל כעבור כמה חודשים בידי אלמונים. למרות האווירה האנטישמית, גדל מספר נישואי התערובת במקום. יהודים אחדים היגרו לארצות הברית או עלו לישראל.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 קלוצ'ה (Kalocsa), www.yadvashem.org