פתיחת התפריט הראשי

מגילת קהלת

ספר בתנ"ך
(הופנה מהדף קהלת)
Disambig RTL.svg המונח "קהלת" מפנה לכאן. לערך העוסק בעמותה ישראלית, ראו פורום קהלת.

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך. זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת במובן מסויים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

מגילת קהלת
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13. בארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13. בארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל
מספר פרקים 12
מספר פסוקים 222
סדרת ספרים כתובים
הספר הקודם איכה
הספר הבא מגילת אסתר

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך. המסורת[1] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית[2].

חיבור המגילהעריכה

 

קהלת פרק א'
קריאה בטעמים של פרק א' בספר קהלת
קהלת פרק ב'
קריאה בטעמים של פרק ב' בספר קהלת
קהלת פרק ג'
קריאה בטעמים של פרק ג' בספר קהלת
קהלת פרק ד'
קריאה בטעמים של פרק ד' בספר קהלת
לעזרה בהפעלת הקבצים

הפסוק הפותח את הספר, "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם", מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. גם הפסוק "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם" (א', ט"ז) מורה על כך, היות שעל פי המסופר בספר מלכים, שלמה המלך קיבל מאת ה' חכמה מיוחדת יותר מכל אדם. דעה זו היא הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה כוּנה כאן קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.

חז"ל מייחסים לשלמה, שהיה מפורסם כ"החכם באדם", שלושה ספרי מקרא, שבראשם כותרות המתייחסות אליו: שיר השירים, משלי וקהלת.[3] לפי אחת הדעות במדרש ההסבר לעובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – הוא ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). התלמוד הבבלי נוקט שהספר הועתק[4] ונערך על ידי "חזקיה וסיעתו" – כלומר, שבין חיבורו (בעל-פה) לבין העלאתו על הכתב עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.[5]

על פי אסכולת ביקורת המקרא, חוברה מגילת קהלת אולי בהשפעת ספרות החוכמה של בבל ומצרים. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לתקופה זו של שיבת ציון בשל מספר טעמים, ביניהם: מילים כמו "פרדס"[6] ו"פתגם"[7] המופיעות בספר אשר מקורן בשפה הפרסית, וסביר יותר שנכנסו לעברית המקראית בתקופה הפרסית בארץ ישראל, עקב הימצאותם של שורשים עבריים שמופיעים לראשונה רק בספרי המקרא שחוברו בתקופה זו,[8] ומתוך קיומן של מילים המעוברתות מארמית, שפה שלא הייתה נפוצה בציבור בטרם אותה התקופה. החוקרים גם מצביעים על כך שלשונו של ספר קהלת הוא בתר-גלותי, שכן יש בו מילים רבות שבאו לידי שימוש רק מימי בית-שני ואילך. כמו: "חוץ ממני" (ב', כ"ה), "זמן" (ג', א'), "פשר" (ח', א'), "כבר" (א', י'), "שבח" (ד', ב'), "סוף" (ג', י"א), ועוד. עם זאת יש לציין לדעתו של יאנג (Ian Young) שאין הוכחות לאיחור לשונה של קהלת, ובעקבותיו קובע עזיז שקשה לקבוע את תיארוכה על פי הוכחות לשוניות בלבד, לכן הוא נוטה להסתמך על ג'ונס שמצא קשר רציף לטקסטים אכדיים[9].

לדעת מרבית חוקרי המקרא, המגילה אינה יצירה אחידה. יש בה דברים משל מחברים שונים. לפי דעה אחת, פרקים א'–י' הם של מחבר אחד, ואילו פרקים י"א–י"ב הם של מחבר אחר. לפי דעה אחרת רק שבעת הפסוקים האחרונים בפרק י"ב הוספו על ידי מחבר אחר.

אופי המגילהעריכה

 
בית לוויות יהודי בהולנד שעל חזיתו כתוב: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת, י"ב, ז')

מגילת קהלת שייכת ל"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון מעמד האדם בעולם, ההשגחה והצדק האלוהי.

קוהלת פותח בקביעה "הבל הבלים הכל הבל" ומבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במהלך רוב הספר הוא פוסל את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם – חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד – ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש אותם מחפש האדם.

וכך נראה מבנה החקירה: קוהלת מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו – ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.

קוהלת מייחס לאדם, הֶעָמֵל כל העת בצבירת רכוש והגדלת עושרו, שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל ליהנות מעושרו. "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס" (ב', כ"ו), "גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר" (ד', ח'), "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל" (ה', ט'), "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (ה', י"ב), ובסופו של דבר – "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ" (ה', י"ד).

יחד עם זאת, בספר נמצאות עצות רבות להתנהלות בתוך ההבל. באופן מפתיע ובניגוד לפסקת הסיום של הספר, שחוקרים רבים טענו שהינה תוספת מאוחרת, לא מדובר בעצות הקשורות לעבודת אלוהים אלא להתנהלות הכוללת אכילה ושתייה, שמחה, בגדים לבנים כחגיגיות וכמטאפורה, אהבה, הגשמה עצמית, עשייה, הליכה בדרכי הלב תוך ידיעה שגם יש מי שצופה[10]. לדוגמה: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ—עֲשֵׂה... שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט".

בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם – אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר – מגיע השיא, שעל פי טענת המסורת מבטא את האמת על פי קהלת:

"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם".[11]

יש הטוענים כי תפיסת העולם המוצגת במגילה סותרת את התפיסה המקובלת במקרא[דרושה הבהרה]. תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני האדם יש בדרך כלל אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם[דרוש מקור]. אך יש הטוענים כי תפיסת העולם במגילה היא כתפיסת העולם של כל התנ"ך, וכי מאחרי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות ועל כן אין לפרשם בצורה זו[דרוש מקור]. כמו כן, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:

  • "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (ח', ה')
  • "יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו" (ח', י"ב)
  • "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר" (י"ב, י"ג)

מעמד המגילה בין ספרי התנ"ךעריכה

על פי חז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש לא היה ברור, וזמן רב לאחר חתימת המקרא התנהלה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם להחיל עליה את טומאת כתבי הקודש ולבסוף הוכרעה המחלוקת לטובת בית הלל והוחלט לקדשה כשאר הספרים.

במסכת שבת כתוב שבשלב מסוים החכמים אף שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".

מדרש אחר מסביר שחכמים ביקשו לגנוז את ספר קהלת "מאחר שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות". המדרש מסביר זאת בכך שהפסוק המופיע בקהלת "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", סותר פסוק מפורש מהתורה האומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".[12]

קריאת המגילה במסורת היהודיתעריכה

בני תימן ואשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י,[13] נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בחו"ל בשמיני עצרת,[14]ובארץ ישראל כיון שחוגגים שמחת תורה באותו יום מקדימים את קריאתה ליום טוב ראשון של חג. ולמנהג זה נתנו מספר טעמים.

  • משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה".[15]
  • משום שכתוב בה: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.[16]
  • מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות.[17]
  • מפני שנאמר בה: "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.[18]
  • היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'[19]: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: "כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא", ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום.[20]

או מפני שהוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי.

יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו",[21] וזו דעת הגר"א. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[22]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  2. ^ http://benyehuda.org/epstein/040.html
  3. ^ שיר השירים רבה, פרשה א', פסקה א', קהלת רבה, פרשה א', פסקה א'
  4. ^ בדומה למה שנכתב על ספר משלי: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה" (משלי פרק כה)
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'. אהרן מרקוס בספרו ברזילי, משער שהגורמים לחיבור המגילה על ידי חזקיה וסיעתו, הם התמוטטות ממלכת ישראל, ומפעל איסוף והצלת כתבים לאומיים שהיו בישראל. חזקיה וסיעתו ריכזו את המאמץ הזה כדרך שמוזכר בגוף ספר משלי. וכך העלו על הכתב גם את שיר השירים ועוד
  6. ^ "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כׇּל פֶּרִי." (קהלת, ב', ה')
  7. ^ "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע." (קהלת, ח', י"א)
  8. ^ דוגמות: המילים "אִלוֹ", "יוֹתר", "כשר", "תקף" "זמן" ו"כְּאֶחָד", המופיעות לראשונה בספרים מגילת אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, כולם מתקופת שיבת ציון.
  9. ^ 2000 – Azize, Joseph. "Considering the Book of Qohelet afresh." Ancient Near Eastern Studies 37 (2000): 183-214
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים
    {{{כותרת}}}, www.makorrishon.co.il
  11. ^ י"ב, י"ג
  12. ^ קהלת רבה פרשה א.
  13. ^ הובא ב"סדר טרוייש" להחכם רבי מנחם בן יוסף חזן מרבני טרוייש במאה השלוש עשרה
  14. ^ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ג סעיף ב' בהגהת הרמ"א.
  15. ^ מגן אברהם סימן ת"צ סעיף ח'. ומשם במשנה ברורה ס"ק י"ז.
  16. ^ פרי מגדים, שם באשל אברהם ס"ק ח'. ומקורו מה"דרכי משה" שם והאבודרהם.
  17. ^ מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.
  18. ^ "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, סימן ר"ב.
  19. ^ (ח', ס"ה)
  20. ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת "ציץ אליעזר" כרך כ"ב, סימן ל"ו
  21. ^ שולחן ערוך שם ובביאור הגר"א ובמעשה רב.
  22. ^ מגן אברהם, שם.