קואלה

קוֹאלה (שם מדעי: Phascolarctos cinereus; בשפת האבוריג'ינים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא מין אנדמי לאוסטרליה, יונק הכיס היחיד בסוגו במשפחת הקואליים שבסדרת הקנגוראים. עם זאת בעבר היו מינים נוספים במשפחה.

קואלה
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-וומבט
משפחה:	קואליים
סוג:	קואלה
מין:	קואלה
שם מדעי
Phascolarctos cinereus ‏פולדפוס, 1817
תחום תפוצה

קואלה צועדת על הקרקע עם גורה

קואלה צעיר עם אמו

קואלה על גזע

קואלה נעה על ענף

קואלה אוכלת עלי אקליפטוס

מאפיינים

בטבע, נפוצה הקואלה ביבשת אוסטרליה בלבד, בעיקר במזרח היבשת בעיקר באזורים שבין צפון קווינסלנד לדרום מערב ויקטוריה; היא חיה באזורי חורשות האקליפטוס, והיחידה הניזונה מעליו של האקליפטוס. היא נחשבת למין אנדמי. הקואלות מבלות את מרבית זמנן, כ-18 שעות ביממה, בשינה. בשאר הזמן הן תרות אחר מזון.

לקואלה פרווה פלומתית ורכה. רוב גופה מכוסה בפרווה אפורה, אך אזור הבטן, אזור הפה והאוזניים לבנים. האף גדול יחסית ושחור, וצורתו כעין אליפסה. אורכו של פרט בוגר כ-70 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 15 קילוגרמים לזכר דרומי ל-5 קילוגרם לנקבה צפונית. לקואלה אין זנב. קיימות קואלות לבנות, אך הן נדירות ביותר. הן אינן לבקניות, כפי שעשויים לחשוב. הקואלה ניחנה בפרווה היעילה ביותר מבין חיות הכיס, העמידה מאוד מפני רוחות וגשם. באזורים בהם חיה הקואלה יורדות בממוצע כמויות גשם של 1,100 - 1,400 מ"מ בשנה. יתר על כן, פרוותה של הקואלה מבודדת את גופה מפני נזקי החום והקור, ואף מחזירה את קרינת השמש בחלקה הפנימי, ובכך היא מאפשרת לה להתמודד עם הקיץ האוסטרלי שעשוי להגיע גם ל-50 מעלות צלזיוס. בשל פרוותן הלבנה הן רגישות לקרני השמש ובעלות סבירות גבוהה יותר לחלות בסרטן.

הקואלה נעזרת בטפריה החדים ושרירי רגליה וידיה המפותחים כדי להיאחז בעץ האקליפטוס החלקלק ולטפס על גזעו מבלי ליפול ארצה. האחיזה החזקה מאפשרת לקואלה אף לישון על העץ ללא חשש מנפילה. לאחיזה זו מסייעים ככל הנראה הרכסים ("טביעות האצבע") שיש לאצבעות הקואלה בדומה לאדם ולפרימטים. הקואלה מתאימה עצמה לסביבתה בכך שיש לה טפרים מעוקלים, חדים המותאמים היטב לטיפוס על עצי אקליפטוס, המהווים עבורה את מזונה היחיד. בכפות ידייה קיימות גם שתי אצבעות הפוכות המאפשרות לה גם אחיזה בענפים קטנים. השילוב של פלג גופה העליון החסון, יחד עם שרירי גפיה העליונים, תורמים ליכולות הטיפוס והאחיזה שלה.

הקואלה מעדיפה עלים צעירים של מספר מיני אקליפטוס מסוימים, ועל כן היא נודדת בעונות השנה השונות בחיפוש אחר מזון. הקואלה אינה צורכת נוזלים על ידי שתייה, וכל המים להם היא זקוקה מסופקים לה על ידי אכילת עלי האקליפטוס, שבהם כ-50 אחוזים מים.

בהתחשב בכך שגם בלא הפרעה הקואלה בררנית מאוד וניזונה רק ממזון מצומצם מסוג אחד, ובעקבות בירוא יערות לצורכי תעשייה, הצטמצמו עד מאוד אזורי התפוצה שלה באוסטרליה, ונעשים מאמצים לשימור האקליפטוסים, בהם תלויות הקואלות באופן מוחלט לתזונה ומגורים.
בראשית המאה ה-20 חלה ירידה משמעותית במספר הקואלות בשל מחלות וציד. משנת 1936 אסור לצוד באוסטרליה את הקואלה על פי חוק, ואף הוקצו לה שמורות המגינות עליה מפני האדם.

נקבת הקואלה ממליטה אחת לשנתיים גור יחיד, ונושאת אותו בכיסה, כיתר חיות הכיס, במשך שישה חודשים. עם תום תקופה זו, מטפס הגור על גבה של אמו ונשאר צמוד לגבה עד לגיל שנה לערך. תהליך הרבייה שלה מתרחש בקיץ בלבד. משום שתזונתן כה דלה בקלוריות, נקבת הקואלה אינה מסוגלת להשקיע אנרגיה גם בהנקה וגם בחימום גופה במקביל. בקרב היונקים תהליך ההנקה הוא בעל הדרישה הגבוהה ביותר, על כן, התהליך מתרחש בקיץ בלבד.

לקואלה נולד ולד אחד בכל הריון (לעיתים נדירות נולדים תאומים), הנקרא גם "ג'ואי". לאחר הריון האורך כ-35 יום, יוצא הולד מן הרחם במשקל של 2 גרם, ומשם זוחל אל עבר כיס אמו, שם הוא משלים את התפתחותו במשך 26 שבועות (קרוקנברגר, 2003). הג'ואי יוצא לראשונה מכיס אימו בגיל שישה או שבעה חודשים, כאשר משקלו נע בין 300 ל-500 גרם (מרטין, הנדזייד, 1999). בגיל 12 חודשים משקלו מגיע ל-2.5 ק"ג (מרטין, הנדזייד, 1999). אורכה של קואלה בוגרת מגיע ל-60 עד 85 ס"מ, ומשקלה מגיע עד 14 ק"ג ('בריטניקה', 2005). נקבות הקואלה מתחילות להתרבות בגיל שנתיים, ואילו הזכרים מתחילים להתרבות בגיל שלוש (סמית' 1979). עונת הרבייה שלהם מתרחשת בין החודשים אוקטובר לינואר (הקיץ האוסטרלי). הקואלה ממליטה פעם אחת ולפעמים אף פעמיים בעונה זו. (קרוקנברגר, 2003). הקואלה לא עוברת מטמורפוזה. הקואלה מטפלת בצאצאיה; לאחר שהגיחה לראשונה מכיס אמה, נצמדת הקואלה צעירה לגבה של אמה עד שהיא בערך בת שנה ('בריטניקה', 2005). כשהיא מתקרבת לגיל חצי שנה, האם מייצרת עבורה מעין תרכובת צואתית למאכל האמורה לסייע למערכת העיכול שלה להתרגל לתזונת האקליפטוס החדשה. את התרכובת היא צורכת במשך חודש וזו מספקת לה מקור משלים לחלבון בזמן מעבר מהנקה לדיאטת עלים. (טינדלה-ביסקו, 2005). בנוסף, לאורך תהליך התבגרותה נעזרת הקואלה הצעירה באמה לתמיכה (מרטין, הנדזייד, 1999), ובגיל 12 חודשים היא נגמלת לחלוטין מעזרה זו. כאשר נכנסת האם להריון שוב, הקשר שלה עם צאצאיה הקודמים מתנתק לצמיתות. האם אף עשויה לנהוג כלפיהם באגרסיביות (מרטין, הנדזייד, 1999). הקואלות חיות כ-15 שנה בממוצע. ('בריטניקה', 2005).

בטבע אורך החיים הממוצע של הקואלה הוא 10–14 שנים. הזכרים פגיעים יותר משום שהם מרבים לנדוד מהנקבות ונחשפים יותר לאויבים כגון כלבים ופגיעת מכוניות. כמו כן שיניה של הקואלה נשחקות בעת לעיסת עלי האקליפטוס ואינן גדלות מחדש עד שלבסוף הקואלה מתה מחוסר תזונה. בשבי ניתן להאכיל את הקואלה בעלי אקליפטוס רכים וטריים והקואלה מאריכה ימים לכדי 18–20 שנים. הקואלה הנקבה הזקנה ביותר שתועדה חיה 23 שנים, הקואלה הזכר הזקן ביותר חי 22 שנים.

הקואלה היא הרביבורית, משום שהיא ניזונה מעלי אקליפטוס בלבד (בריטניקה, 2005). היא נטרפת בעיקר על ידי כלבי הדינגו והבית, אשר גורמים ל-43% משיעור התמותה שלה (גנטלה ואחרים, 2019). היא גם עשויה לסבול מסוגים שונים של טפילים; מספר מיני זחלים אשר התגלו חיים בגופה, גורמים לה לבעיות שונות, ביניהן פגיעה במחזור הדם ובכבד (גונזלס-אסטודילו ואחרים, 2019). כמו יונקים רבים אחרים, הקואלה היא הטרוטרופית; כלומר, ניזונה מצריכה של תרכובות אורגניות על מנת להתקיים (בריטניקה, 2019).

בישראל, הוחזקו בעבר שלושה פרטים של קואלה בגן גורו אשר למרגלות הגלבוע. שתי נקבות - סנדי ומנדי אותן קיבל הגן אחרי מאמצים מרובים בשנת 2000, וזכר אחד - דיגירידו. ב-2018 מת האחרון שבהם.

בשל מראן הילדותי, האף והעיניים הגדולות, הפרווה הרכה וציציות השער באוזניים, מופיעות לעיתים קרובות הקואלות בתרבות הפופולרית, בפרט בסדרות מצוירות ובספרי ילדים, כדמויות נחמדות ומלבבות (למשל "בלינקי ביל").

סיווג

על אף שהקואלה אינה שייכת למשפחת הדוביים, נפוץ בקרב הציבור הכינוי "דב קואלה" אשר מוצמד לחיה. זאת בשל דמיונה החיצוני לדובים; ככל הנראה, המתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה חשבו את הקואלה לסוג של דב. אף שמה המדעי מכיל את המילה arktos שמשמעה ביוונית הוא דב. למעשה, שייכת הקואלה לסדרת הקנגוראים.

בסוף שנת 2019 נודע ששליש מאוכלוסיית הקואלות באוסטרליה הושמדה יחד עם עוד כחצי מיליארד בעלי חיים נוספים בעקבות גל השריפות שהכה במדינה.

תפוצה באוסטרליה

הקואלות התפתחו ביבשת המבודדת אוסטרליה ולכן יכולת הפצתן מוגבלת ליבשת עצמה. ישנן אוכלוסיות באיים קרובים רק בזכות התערבות בני האדם שהביאו אותן לשם.

על התפוצה של הקואלות משפיעים הימצאותם של עצי האקליפטוס, ועל השפע משפיעים הסוגים השונים והמגוון של עצי האקליפטוס כמו גם תנאי אקלים הולמים (לא חמים ויבשים מידי ולא קרים מידי).

תפוצת הקואלות בתוך אוסטרליה היא כתמית. הן חיות באוכלוסיות נפרדות שמבודדות האחת מין השנייה משום שביניהן ישנם אזורים שלא מתאימים למחייתן ולכן יכולות ההפצה שלהן מוגבלות (למשל, אזורים לא מיוערים או אזורים צחיחים או לחלופין קרים מידי).

טווח המחיה

הקואלות הן חיות טריטוריאליות שחיות באופן אינדיבידואלי אך הן עדיין מקיימות קשרים בין הפרטים באזור לצורכי רבייה. לכל קואלה יש את טווח הבית שלה, אולם שטח זה חופף בחלקו גם עם פריטים אחרים שם מתקיימות האינטראקציות ביניהם, וכל כמה פריטים כאלו מייצרים חברה אחת שבה אותם פריטים מתרבים. שטח הבית של כל פריט נקבע על פי איכות וכמות עצי המאכל ועצי המחיה (שמספקים צל). הקואלות נוהגות לסמן את הטריטוריה שלהן באמצעות ריח וסריטות על העצים, ובאמצעות טווח המחיה הן מבטיחות לעצמן ביטחון תזונתי ורבייתי.

אבולוציה

האב הקדמון של הקואלות היה מסדרת הקנגוראים שחי בתחילת תקופת האוליגוקן. ממנו התפתחו סוגי הקואלות הידועים לנו היום: שלושה סוגי קואלות (Litokoala, Madakoala, Perikoala) שהיו דומות לקואלה בת ימנו והתגלו בתקופת האליגוקן המאוחרת ובאמצע תקופת המיוקן, והקואלה בת ימנו וסוג נוסף(Koobor) שמתועדים החל מתקופת הפליוקן המאוחרת. המין של הקואלות הקיימות כיום (Phascolarctos Cinereus) הוא המין היחיד מבין כל המינים ששרד. מיני הקואולות הקדומות חיו ביערות הגשם של אוסטרליה, אולם עם התייבשותה של היבשת הצטמצמו יערות הגשם והתרחבו חורשות האקליפטוס ורק הקואלות בעלות מנגנוני הלעיסה החזקים הצליחו לשרוד. מתוכן התפתחו 2 מינים, הקואלה הגדולה (סיטרוני) והקואלה הקטנה (סינרוס) שהתפישה המקובלת היא שהיא זו ששרדה מבין השניים כי היא הייתה קטנה יותר ולכן צרכה פחות אנרגיה (תזונתם מתבססת על עלי אקליפטוסים לא מזינים שדורשים לעיסה רבה ולכן הפרטים הקטנים הם אלו שהיו בעלי הסיכוי הגבוה לשרוד).

שימור

על פי הרשימה האדומה של ה-IUCN, הקואלה מוגדרת כמין "פגיע" ("VULNERABLE"); כולמר, היא נמצאת בסכנת הכחדה, אולם אם יחול שיפור ניכר בנסיבות המאיימות על הישרדותה ורבייתה, היא עשויה לצאת ממנו. כמו כן, לאורך העשורים האחרונים נרשמה ירידה של כ-28% בשיעור אוכלוסיית הקואלות הכללית (IUCN, 2020).

קואלה תוכנית לשימור ושיקום בחסות ממשלת אוסטרליה, שהגדירה אותה כמין פגיע. בין עיקרי התוכנית: ייצוב מספר הקואלות בטבע, הבטחת הישרדותן בטווח הארוך, שיקום בתי הגידול שלהן, הפחתת האיומים עליהן, מיפוי וניטור של הקואלות והקצאת משאבים לכך. התוכנית תושג בין היתר דרך השגת שיתוף פעולה בין האזרחים לרשויות (ממשלת אוסטרליה, 2020). הקואלה היא מין דגל, משום שהיא חיה אהובה ופופולרית. היא משמשת גם כמין מטרייה, משום שהגנה על בתי הגידול שלה, תובל להגנה על מינים נוספים בו גם כן, כגון ציפורים, זוחלים, וחרקים שונים (WWE, 2020).

איומים על הקואלות

• הרס וצמצום בתי גידול - כתוצאה מכריתת יערות לחקלאות והתיישבות.
• צפיפות בבתי הגידול שגורמים לסטרס ולהתפרצות של מחלות.
• מחלות שונות ובעיקר מחלת הכלמידיה.
• דריסה ממכוניות.
• טריפה על ידי כלבי בר וכלבים מבויתים.
• מחסור במים בשל הבצרות שגוברות בגלל ההתחממות הגלובלית ומצמצמות את ריכוז המים בעלים.
• שריפות ענק

מספר הקואלות החיות בטבע באוסטרליה נמצא במגמת ירידה בשל מספר גורמים כגון כריתת יערות, שריפות, תאונות דרכים בהן הקואלות מעורבות, התקפות כלבים ומחלת הכלמידיה המועברת במגע מיני. עקב כך במשך 20 השנים האחרונות מספרה של אוכלוסיית הקואלות צנח בכ-40%. הסיבות הללו, בשילוב עם קצב הרבייה הנמוך, ובשילוב עם מחלת הכלמידיה, המאיימת מאוד על אוכלוסיית הקואלות, גורמות לכך שהמין הזה מאוד מוגבל ביכולת הגדילה שלו. באופן פרדוקסלי, אף מספר מדענים הציעו מודל של המתות חסד לקואלות, מה שיכול דווקא לגרום לבלימת המחלה ולסיוע בהגדלת האוכלוסייה בטווח הארוך (וילסון, קרייג, האנגר, טימס, 2015).

בשנת 2022 באוסטרליה הקואלות הוגדרו כבעל חיים בסכנת הכחדה.

מאמצי שימור

הקואלה היא מין דגל שזוכה לאהדה ציבורית שמסייעת להגנה עליה. הארגון הבינלאומי AKF נעזר בעובדה זו על מנת לשמר ולנהל את הקואלות בטבע. ברמה הארצית, הקואלות נפוצות בארבעה אזורים באוסטרליה, רק בשניים מהם ישנה חקיקה לשימור, והיישום של החקיקה חלקי בלבד. בקוויסלנד הן במעמד 'פגיעות' ולכן יש יותר הגנה על בתי הגידול שלהן. בניו סאות' ויילס הכינו תוכנית לשימור הקואלות אך היא לא יצאה לפועל, ובויקטוריה ובדרום אוסטרליה לא מתקיימים מאמצי שימור כלל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קואלה בוויקישיתוף

• קואלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• קואלה, באתר ITIS (באנגלית)
• קואלה, באתר NCBI (באנגלית)
• קואלה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קואלה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קואלה, באתר GBIF (באנגלית)
• קואלה באתר הרשימה האדומה של IUCN
• לא רק אקליפטוס: קואלה חייבת עצי נמנום כדי לשרוד, מתוך "הזנב הארוך" 20 באוקטובר 2013
• קואלה בכתב העת שלאפשטונדה
• AP, אוסטרליה הכריזה על הקואלות כמין בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2022