פתיחת התפריט הראשי

קודיפיקציה ביהדותעריכה

המשנה, שהיא הקובץ הראשון בתורה שבעל-פה, למעשה הייתה ניסיון הקודיפיקציה הראשון ביהדות[1]. המשנה מכנסת את החוקים הניתנים בתורה שבכתב, את המישור שעבר במסורת שבעל פה, וכן את הפרשנויות והפסיקות של החכמים עד כתיבתה. קובץ זה הוא חותם- כל קודקס שבה אחרי המשנה התבסס עליה ולא חלק עליה; והוא מקיף- היא כוללת את כל תחומי המשפט וההלכה ביהדות ומארגנת אותם על פי נושאים.

לאחר המשנה חובר התלמוד. שהוסיף על המשנה מישור אף יותר רחב ומקיף של פסיקות, דיונים והלכות, משולבים יחד עם סיפורי אגדה ותכנים אחרים. היהדות שאחרי התלמוד למדה בעיקר בו, ופסקה הלכה ממנו. אבל אורכו של החיבור, שפתו הסבוכה והקצרנית, והארגון הלא-ליניארי של הטקסט, הופכים אותו לקשה ביותר לשימוש כספר יעץ.

בתקופת הגאונים, (המאה ה-10) רס"ג הוא הראשון שניסה למסד את ההלכה בתקופתו בחיבור מסודר, אך ספר כלל המצוות שלו לא השתמר בקהילות ישראל. ממשיכו היה הרמב"ם, במאה ה-12, שקיבץ בצורה מסודרת ותמציתית יחסית את כל ההלכה הרלוונטית לימיו, ואת זאת שאינה רלוונטית, בספר משנה תורה. הוא היה הכותב הרבני הראשון שהקודקס שלו התקבל בצורה רחבה. אחריו נודע רבי יוסף קארו שביצע במאה ה-16 קודיפיקציה יעילה בחיבורו הבית יוסף, שליקט ותיאם את הגישות השונות בהלכה. את החיבור הזה קיצר לספר השולחן ערוך, שמהווה הלכה למעשה מקור עיקרי לפסיקת הלכה בימינו.

הקודיפיקציה בצרפתעריכה

בצרפת היו נהוגות שיטות משפט שונות: קנוני, רומי, מנהגי, מקומי. הליך הקודיפיקציה בצרפת מסמל את תום תקופת המשפט המשותף לכל אירופה. זהו מעבר למשהו לאומי, המשקף מגמה כללית בכל אירופה. עידן חדש מבחינה פוליטית, המהפכה הצרפתית. הקודקס נחקק ב 1804, השפעתו ניכרת עד היום. קודקס נפוליאון - נפוליאון נתן את הדחיפה לסיום הקודיפיקציה, ותכונות הקודקס מושפעות מהתערבותו. קוד נפוליאון מנוסח בפשטות (בעיקר עקב השפעה גדולה של מונטסקיה). הקודקס מופנה לעם ואינו מורכב. הוראות יסודיות בו לא השתנו עד היום, ומהווים את עמוד השדרה של החיים הציבוריים.

הקודיפיקציה בגרמניהעריכה

המשפט הפרטי בגרמניה: רקע היסטוריעריכה

גרמניה הייתה מורכבת משיטות משפט שונות בגלל חלוקתה למדינות קטנות ונסיכויות. כמו כן בגרמניה למדו ופסקו על פי המשפט הרומי של יוסטיניאנוס. עבודות הכנה לקודקס האזרחי הגרמני התבססו על גרסה מודרנית של ה–Degista. למרות שיטות המשפט השונות המכנה המשותף היה המשפט הרומי והשפה הגרמנית. במאה ה-19 מתפתח בגרמניה פולמוס, בין התומכים בקודיפיקציה, לבין המתנגדים. נקודת המוצא הייתה שריבוי שיטות אינו רצוי. מתחילים להישמע קולות, הקוראים לחקיקתו של קודקס אזרחי אחיד לגרמניה. המתנגדים טענו כי רעיון הקודקס הוא נוכרי (צרפתי).

ראשי המזוהים עם הוויכוח הם סביגני (Savigny) וטיבו (Thibaut). סביגני שייך לאסכולה ההיסטורית של המשפט. סביגני טען שהמשפט מתקדם באופן טבעי ואין לכפות עליו מודלים זרים. לכל עם תרבות משלו ולכן משפט משלו. ייתכן שהקודקס יתפתח עם הזמן בצורה טבעית. אך אין לאוכפו. סביגני התנגד גם לקודקס הצרפתי. טיבו דגל ברעיון הקודיפיקציה, כפטריוט שלחם נגד הצרפתים לא חש בנחיתות למולם. ולא רצה לאמץ את הקודקס הצרפתי במדויק. הוא סבר כי השיטה הגרמנית הקיימת היא שיטה מסורבלת ובלתי אחידה. גישתו ניצחה בוויכוח.

הפנדקטיסטיקהעריכה

לאחר ניצחונו של טיבו, החלו בשנות ה–80 של המאה ה–19 את העבודה. הקודקס הגרמני הוכן על ידי פרופסורים השייכים לאסכולת הפנדקטיסטיקה, אסכולה שהתפתחה במאה ה–19, והתבססה על טקסטים רומאים, אך לא הסתפקה בכתוב, אלא ניתחה אותם ופירשה אותם על פי המקובל לתקופה. המושגים שלהם מדעיים, תוך הגעה לרמת הפשטה גבוהה, היוצרים שיטה סיסטמאתית והומוגנית ככל האפשר. הפרופסור החשוב ביניהם הוא ווינדשהייד (Windscheid) והוא יצר את הטיוטות לקודקס הגרמני שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 1900.

התפתחות הקודיפיקציה בגרמניהעריכה

ה-BGB הוא הקודקס הגרמני, נכתב על ידי פרופסורים, והיה מורכב ביותר. הוא מחולק לחמישה ספרים: חלק כללי, חיובים, חוזים, קניין, משפחה, ירושה. החלק הכללי מגדיר את כל מושגי היסוד לשאר החלקים. ביקורת: ספק אם יש צורך ליצור מסגרת כללית לכל דבר.

הקודיפיקציה ביווןעריכה

התפתחות המשפט היווני – תקופות (הלניסטית, רומית, ביזנטית, מוסלמית)עריכה

ניתן לחלק את ההתפתחות של המשפט היווני לחמש תקופות:

העידן המודרני. הקודקס היוני. השפעות זרותעריכה

השלב הראשון בעידן המודרני הוא הסתמכות על ה – Hexabiblos, שהיה אסופה של שישה ספרים, שנכתב במאה ה–14, ומבוסס על ה Corpus Iuris. מעורבות גרמנית בשלטון גרמה לכך שאופן הפירוש היה לפי המשפט הגרמני, לפי מודל ה – BGB, רק ברור יותר, עממי יותר, ופחות טכני. (וזאת כתוצאה מהשפעה שווייצרית).

בית המשפט העליון ומועצת המדינהעריכה

מועצת המדינה דנה בערעורים מנהליים, בית המשפט העליון דן בעניינים אזרחיים ופליליים. ביוון יש מודל ייחודי באירופה למצב ובו יש מחלוקת בין מה שנקבע בבית המשפט העליון רגיל ובין מה שנקבע במועצת המדינה, והוא, כינוס כללי – מורכב ביה"ד מיוחד הכולל שופטים משני בתי הדין, המיישבים את הסתירה. הפתרון המקובל באירופה הוא ביה"ד לחוקה (פתרון האופייני לשיטות המשפט הקונטיננטלי להבדיל משיטות המשפט המקובל).

הקודיפיקציה באיטליהעריכה

הרקעעריכה

מאפייני הקודקס האיטלקיעריכה

הקודקס האיטלקי הראשון, מדגיש את הפנדקטיסטיקה, ואת הגישה הצרפתית (כאשר ההשפעה הגרמנית גוברת). הקודקס המודרני משלב את הצרפתי והגרמני (הרמוניזציה), הוכן על ידי בניטו מוסוליני, אך ללא מרכיבים פשיסטים.

הקודיפיקציה בישראלעריכה

עם הקמתה של מדינת ישראל ירשה המדינה את המשפט של המנדט הבריטי ואף את המג'לה, תרומת השלטון העות'מאני. בתחומים מסוימים, כגון משפט העבודה, הייתה זו ירושה דלה, שחייבה תהליך של קודיפיקציה ליצירת חקיקה יש מאין. בתחומים אחרים, כגון דיני העונשין נתנו השליטים הקודמים בסיס רחב וטוב, אך גם תחומים אלה עברו תהליך של המרת חוקים אלה בחקיקה ישראלית מקורית. אחת מתוצאותיו של תהליך זה הוא ביטול המג'לה בשנת 1984 (58 שנה לאחר שבוטלה בטורקיה עצמה). בשנת 1968 החלו צעדים ליצירת קובץ דיני ממונות, ברוח הקודיפיקציה הקונטיננטלית, אך חקיקה זו נותרה עד היום בשלב מקדמי ורחוקה מהשלמה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הערה על הקודיפיקציה של המשנה, שיחה על דתות, הרב אורי שרקי, דק' 10:45. https://youtu.be/oM_hEto_UCE?t=10m45s.