קוואיסטור

קוואיסטורלטינית quaestor, "חוקר") הייתה משרה שלטונית פוליטית בתקופת הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית, בעלת סמכויות שלטוניות מגוונות בתחומי האוצר (גזברות), המשפט והצבא. המשרה הייתה הנמוכה ביותר בהיררכיית הדרגות הרומית וכל פוליטיקאי שניסה לעלות במערכת הפקידות נאלץ לעבור דרך משרה זו.

מקור המשרה הוא ככל הנראה משפטי, אופיו והיקפו של התפקיד השתנה במשך הזמן. משערים שהמשרה הייתה קיימת כבר בתקופת המלוכה הרומית, בה מונו הקוואיסטורים על ידי המלך לחקר מקרי רצח (Quaestores Parricidi).

היסטוריהעריכה

עם כינון הרפובליקה הרומית בשנת 509 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית) או בשנת 501/2 לפנה"ס (על פי המחקר המודרני), נבחרו 2 פראיטורים (השם שונה לקונסולים באמצע המאה הרביעית לפנה"ס), שהחזיקו בידיהם את האימפריום ומילאו את תפקיד המלך הרומי למשך שנה. הקונסולים המשיכו במסורת המלכים של מינוי קוואיסטורים לחקירת מקרי רצח. מאוחר יותר משרת הקוואיסטור הפכה לקבועה, כאשר הקוואיסטורים שימשו כעוזרים הראשיים של הקונסולים, עם דגש על ענייני כספים ומנהל.

במהלך השנים הוגדר תפקיד הקוואיסטור, ונקבעו שיטת בחירתו, גיל המינימום לבחירה ומשך כהונתו.

משנת 447 לפנה"ס תפקיד הקוואיסטור הפך למשרת מגיסטראט (פקיד ממשל נבחר). הבחירה נעשתה על ידי אספת השבטים מקרב בני מעמד הפטריקים. הקוואיסטורים נבחרו תחילה בזוגות לכהונה של שנה וכל קווסטור שימש, בנפרד מחברו, כאחד מסגני הקונסול. אחריותם ועיקר תפקידם היה הניהול הכלכלי של אוצר הרפובליקה הרומית.

משנת 421 לפנה"ס נבחרו גם בני מעמד הפלבאים למשרה.

עם התרחבות שטחי הרפובליקה הרומית עוצמתה וכוחה, אחריויות הקונסולים הלכו וגדלו והביאו להגדלת מספר הקוואיסטורים בהתאמה. לאחר שנת 420 לפנה"ס, גדל מספרם מ־2 ל־4, מאוחר יותר ל־8, לאחר שנת 267 לפנה"ס ל־10, ובסוף תקופת הרפובליקה מספרם עלה ל־20.

חלק מהקוואיסטורים כיהנו בעיר רומא עצמה, ואילו אחרים פעלו באופן עצמאי בלא קשר לקונסול שאליו סופחו באופן רשמי. חלק מהקוואיסטורים נשלחו לשמש כעוזרים לפרוקונסולים, ולפרופראיטורים ששירתו כנציבים בפרובינקיות הרומית. בכל מקרה, תמיד נשארו בעיר רומא שני קוואיסטורים שהיו אחראים לניהול החשבונות והתשלומים של הרפובליקה, והיו אחראים לאוצר המדינה במקדש סטורנוס ("איראריום סאטורני").

חלק מהקוואיסטורים זכו לכך שכהונתם הוארכה מעבר לשנה ונקראו פרוקוואיסטורים.

בעיתות משבר מונו קוואיסטורים גם כמושלי פרובינקיות רומיות, ואז זכו לסמכויות ממשל לכל דבר בזכות האימפריום המוגבל (סמכות שלטונית על אזור מוגדר) שניתן להם. במקרה כזה כונו "קוואיסטור פרו פראיטורה", כלומר קוואיסטור במקום (ועם סמכויות) פראיטור או קונסול.

לאחר הרפורמה של לוקיוס קורנליוס סולה בשנת 81 לפנה"ס, נקבע גיל המינימום שנדרש כדי להיבחר למשרת הקוואיסטור ל־28 למועמדים פטריקים ול־30 למועמדים פלבאים. כמו כן, הוגדל מספרם של הקוואיסטורים ל־20 שנבחרים בכל שנה. סולה גם קבע את משך הזמן שניתן לשמש בכל תפקיד בממשל הרומי. אולם מלבד כמות הקוואיסטורים, רוב רפורמות סולה התבטלו.

כחלק מרפורמות סולה שונה החוק כך שכל מי שנבחר לקוואיסטורה נכנס אוטומטית אל תוך הסנאט הרומי. מכאן שבכל שנה מונו 20 סנאטורים חדשים, מה שהגדיל את מספר חברי הסנאט בצורה ניכרת. רפורמה זו חיסלה למעשה את סמכות משרת הקנסור, שעד אז היה אחראי לבחירת האנשים החדשים לסנאט.

ביהדותעריכה

נזכר במשנה בשם "קסדור" כתפקיד לאכיפת חוקים האוסרים על דת יהודית (תוספתא ברכות ב, יג).

לקריאה נוספתעריכה

  • מעין מזור, מבוא קצר לתולדות רומא: מייסודה ועד סוף תקופת הרפובליקה, כרמל, 2021.

קישורים חיצונייםעריכה