פתיחת התפריט הראשי

קווזימודוצרפתית: Quasimodo) הוא דמות בדיונית והגיבור הראשי של הרומן הגיבן מנוטרדאם מאת ויקטור הוגו. שמו נובע מהחג הנוצרי שמיני של פסחא, הנקרא גם "יום ראשון קווזימודו". קווזימודו נולד גיבן ומראהו מחריד, אך למרות חיצוניותו הוא עדין וטוב-לב. תושבי העיר חוששים ממנו ורואים בו מפלצת, וסיפורו מסתיים באופן טראגי ובשברון לב. שחקנים רבים גילמו את דמותו במגוון סרטים ומחזות, כולל בסרט של חברת וולט דיסני.

קווזימודו
Quasimodo
Hunchback of Notre Dame.jpg
לון צ'ייני ופאטסי רות מילר בדמותם של קווזימודו ואזמרלדה, מתוך הסרט האילם הגיבן מנוטרדאם (1923).
יוצר/ת ויקטור הוגו עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות קשורות
משפחה קלוד פרולו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 2010, חוקר בריטי מצא ראיות המצביעות על קיומו של גיבן אמיתי שעבד בנוטרדאם כפסל באותה תקופה שבה ויקטור הוגו כתב את הרומן, וייתכן כי הם הכירו זה את זה.

תוכן עניינים

עלילהעריכה

קווזימודו המעוות נולד עם גיבנת חמורה ועם יבלת גדולה המכסה את עינו השמאלית. לאור מראהו המפלצתי, בני שבטו הצוענים החליפו אותו בינקותו בתינוקת בריאה בשם אגנס. לאחר שגילתה אותו אמהּ של אגנס (שהאמינה כי הצוענים אכלו את בתה), היא מבצעת בו טקס גירוש שדים והוא נלקח לפריז, שם מוצא אותו קלוד פרולו, הארכידיאקון, בנוטרדאם. פרולו לוקח את התינוק תחת חסותו ומעניק לו את שמו על שם היום שבו נמצא, הלא הוא "יום ראשון קווזימודו" (שמיני של פסחא), חג נוצרי החל ביום ראשון שלאחר פסחא. פרולו מביא אותו לקתדרלה ומגדל אותו להיות מצלצל הפעמונים. בשל צלצולם הרם של הפעמונים, קווזימודו גם מאבד את שמיעתו ופרולו נאלץ ללמדו שפת סימנים. אף על פי שמראהו המחריד מעורר שנאה, הוא מתגלה כאדם טוב-לב. במהלך העלילה, קווזימודו מבצע מעשי אלימות, אך זאת רק משום שציוו עליו אחרים.

 
אזמרלדה משקה את קווזימודו

מאחר שרוב תושבי פריז רואים בו כמפלצת, קווזימודו מאמין כי רק פרולו דואג לו, ומתוך כך מרבה ללוות אותו כשזה יוצא מנוטרדאם. פרולו חושק בצוענייה יפה בשם אזמרלדה, ושולח את קווזימודו לחטוף אותה (מאוחר יותר מתגלה כי היא בעצם אגנס, אותה התינוקת שקווזימודו הוחלף בה). קפטן פיבוס דה שאטופר מגיע בזמן לעצור את החטיפה ולוכד את קווזימודו, בלא יודעין כי קווזימודו רק מילא את הוראותיו של פרולו. פלוריאן ברבדיין, השופט החירש, גוזר על קווזימודו שעה של מלקות ושעה נוספת של השפלה על עמוד הקלון. פיבוס קושר את קווזימודו ושולח את פייר טורטרו להלקות אותו לעיני הקהל המלגלג. כשקווזימודו זועק לפרולו לעזרה, פרולו אינו מתערב ומתיר לקווזימודו לסבול עינויים כעונש על שאכזב אותו. כשקווזימודו מבקש מים, ילד זורק עליו סחבה רטובה. משהבחינה בצימאונו, אזמרלדה מתקרבת אל המתקן שעליו קשור קווזימודו ומשקה אותו במים. בכך היא מצילה אותו ושובה את לבו.

מאוחר יותר בעלילה, אזמרלדה מואשמת בניסיון רצח ונידונה לתלייה – זאת לאחר שפרולו דוקר את פיבוס מחמת קנאה אחרי שריגל על פיבוס ועל אזמרלדה מתנים אהבים, ונמלט מיד לאחר מכן. בטרם שילוחה לגרדום, אזמרלדה מתפללת בכפייה על מפתן הנוטרדאם. קווזימודו צופה במתרחש מאחת מן המרפסות הגבוהות, ומשתלשל מטה בעזרת חבל ומציל אותה. הוא לוקח אותה למעלה הקתדרלה ומשם זועק בכאב "מקלט!" לעבר הצופים.

בתחילה אזמרלדה נרתעת מקווזימודו, אך עם הזמן מגלה כי לבו טהור ומתיידדת עמו. הוא דואג לכל צרכיה ושומר עליה, ובשלב מסוים אף מציל אותה מפני פרולו המטורף כאשר זה ניסה לתקוף אותה מינית בחדרה.

לאחר הפוגה חסרת שקט, קלופין טרוילפו מוביל אחריו אספסוף המורכב מפורעי החוק של פריז, והם פורצים לנוטרדאם. חרף ניסיונותיו של קווזימודו להדוף אותם באמצעות השלכת אבנים לעברם ואף לשפוך עליהם עופרת מותכת, האספסוף ממשיך לתקוף עד שפיבוס וחייליו מצטרפים ללחימה ומבריחים את התוקפים. בינתיים, ללא ידיעתו של קווזימודו, פרולו מצליח במזימתו להוציא את אזמרלדה מנוטרדאם, ומביא למעצרה ולתלייתה. משמבחין קווזימודו בחיוכו הזדוני של פרולו בעת הוצאתה להורג של אזמרלדה, הוא פונה נגד אדונו ומשליך אותו בזעם אל מותו מהמרפסת.

לבו של קווזימודו נשבר, ובייאושו הוא זועק "כל שאי פעם אהבתי!". מיד אחר כך הוא עוזב את נוטרדאם לבלי שוב, ויוצא מחוץ לחומות העיר לעבר הגרדום שעליו תלו את אזמרלדה. בהגיעו למקום, הוא מוצא את גופתה שהושלכה ללא גינונים מיותרים ונשכב לצדה, ושם נשאר עד שמת מרעב, כשגופת אזמרלדה בזרועותיו. שנים לאחר מכן, קבוצת ארכאולוגים מגלה את שלדיהם המחוברים. משניסו להפריד בין הזוג, עצמותיו של קווזימודו התפוררו לאבק.

סימבוליזם (סמליות)עריכה

במהלך העלילה, קווזימודו מגלה כי אזמרלדה התאהבה בקפטן פיבוס, המתואר כאנוכי אך יפה תואר. קווזימודו, שהתאהב בעצמו בנערה הצוענייה, מחליט להציג לה באופן סמלי את ההבדל בינו לבין קפטן פיבוס. הוא מציב בחדרה שני אגרטלים: האחד קריסטל יפיפה, אך סדוק ומלא בפרחים קמלים ויבשים; והאחר כלי חרס פשוט, אך מלא בפרחים מלבלבים וצבעוניים. אזמרלדה לוקחת את הפרחים היבשים מאגרטל הקריסטל וחובקת אותם בתשוקה.[1]

גרסת וולט דיסניעריכה

בגרסת האנימציה של חברת וולט דיסני משנת 1996, דמותו של קווזימודו שונה מאוד מזו שברומן. בניגוד לרומן, לקווזימודו יש שתי עיניים, כשעינו השמאלית מכוסה רק חלקית. הוא אינו חירש ומדבר באופן שוטף. יש לו שלישיית חברים גרגוילים בשם ויקטור, הוגו ולוורן.

בתחילת הסרט, אם צוענייה מבקשת למצוא מקלט בנוטרדאם יחד עם תינוקה הגיבן. השופט קלוד פרולו, שבעיניו כל הצוענים פושעים, רודף אחריה והורג אותה בשגגה. משרואה פרולו את צורתו המעוותת של התינוק, הוא מנסה להטביע אותו בבאר סמוכה, אך הארכידיאקון של הכנסייה עוצר בעדו ודורש ממנו לכפר על פשעו בכך שיגדל את הילד כבנו. פרולו, כאדם מאמין וירא אלוהים, מסכים לדרישה ומאמץ את הילד בתקווה שבבוא היום הוא יביא לו תועלת. פרולו האכזר קורא לילד בשם קווזימודו, שפירושו בסרט הוא "עשוי-למחצה" בלטינית. פרולו מגדל את קווזימודו בקרירות וברוע-לב, אוסר עליו לעזוב את המגדל ומלמד אותו שהעולם הוא מקום אכזר ואפל, וכי אנשי פריז לא יקבלו אותו בחברתם עקב מראהו. נוסף לכך, הוא משקר לקווזימודו על אודות אמו ומספר לו כי היא נטשה אותו כשעוד היה בחיתוליו, וכי מישהו אחר היה מטביע אותו אילולא פרולו התערב ואימץ אותו. בכל זאת, קווזימודו גדל והופך לצעיר טוב-לב שמשתוקק לצאת אל העולם.

בעת חגיגות פסטיבל השוטים, קווזימודו חומק לראשונה מהקתדרלה במסווה, ובשיטוטו בין ההמון הוא פוגש באזמרלדה, ומתאהב בה. במהלך האירוע, הוא מוכתר כ"מלך השוטים" וזוכה לאהבת הקהל, עד ששניים משומריו של פרולו הורסים את הרגע וזורקים עליו עגבניות. הם קושרים אותו לגלגל עינויים פומבי וכל העם מצטרף להשפלה. קווזימודו מתחנן לעזרתו של פרולו, אך פרולו מסרב לסייע לו ומסיט מבט, כעונש על שהמרה את פיו וחמק מן הקתדרלה. לאחר שקפטן פיבוס מבקש מפרולו לעצור את ההתעללות ונענה בסירוב, אזמרלדה עולה לבמה ומשחררת את קווזימודו מתוך רחמים. מיד אחר כך היא נמלטת משומריו של פרולו, שנותר רותח על קווזימודו בתום האירוע, וזה מתנצל ושב למגדל הפעמונים. מאוחר יותר, קווזימודו מתיידד עם אזמרלדה ומסייע לה להימלט משומריו של פרולו כאות תודה.

לאחר שנים של חיפושים, פרולו מוצא את מקום מחבואם של הצוענים הנקרא "חצר הקסמים", שם הוא מוצא את אזמרלדה ואת אהובה, קפטן פיבוס. הוא גוזר על אזמרלדה גזר דין מוות בשריפה על המוקד, ומצווה על שומריו לקשור את קווזימודו בשלשלאות למגדל הפעמונים. קווזימודו צופה במתרחש ממרום מגדל הפעמונים ומצליח לשבור את השלשלאות ולהציל את אזמרלדה מגזר דינה. פיבוס מצליח להימלט מהכלוב (שבו כלאו אותו בעת הוצאתה להורג של אזמרלדה) ומכנס את אזרחי פריז לצאת יחדיו נגד שלטונו של פרולו. בינתיים במגדל הפעמונים, קווזימודו והגרגוילים צופים באזרחים נלחמים בצבאו של פרולו, ומנסים לסייע. הם שופכים עופרת מותכת אל הרחוב ובכך מונעים מפרולו ומחייליו להיכנס לקתדרלה. למרות זאת, פרולו מצליח להיכנס ומנסה להרוג את קווזימודו, שמאמין כי אזמרלדה מתה משאיפת עשן ומתאבל עליה. השניים נאבקים עד שקווזימודו זורק את פרולו לרצפה וגוער בו, כאשר מגלה לבסוף מיהו באמת. אזמרלדה מתעוררת וקווזימודו ממהר לקחת אותה למקום מבטחים. פרולו יוצא בעקבותיהם בזעם ונלחם בקוויזמודו, ומקניט אותו עם האמת על אמו הצוענייה. שניהם נופלים מהמרפסת, אך פיבוס מצליח לתפוס את קווזימודו בעודו נופל ומושך אותו פנימה למקום מבטחים, בעת שפרולו נופל אל מותו.

בתום הלחימות, אזרחי פריז מקבלים את קווזימודו כאחד האדם וכולם חוגגים את מותו של פרולו ואת שחרורה של העיר.

קווזימודו בשר ודםעריכה

באוגוסט 2010, הכריז אדריאן גְלוּ, ארכיונאי בגלריית טייט, על ראיות המצביעות על קיומו של קווזימודו אמיתי; "פסל גיבן" שעבד בנוטרדאם בשנות ה-20 של המאה ה-19.[2] הראיות נמצאו בספר הזיכרונות של הנרי סיבסון, פסל בריטי מהמאה ה-19 שעבד בנוטרדאם באותה תקופה שבה הוגו כתב את הרומן. סיבסון מספר כי פגש אדם בשם מסייה טראז'אן (Mons. Trajan) כאשר נשלח לעבוד בקתדרלת נוטרדאם על מנת לשקמה. אותו מסייה טראז'אן עבד תחת אדם מטעם הממשלה שהיה פסל מתבודד בעל גיבנת. סיבסון מתאר אותו כך: "הוא היה פסל מטעם הממשלה שאת שמו שכחתי כיוון שלא הייתה לי כל תקשורת עמו. כל שידוע לי, הוא שגיבן הוא וכי לא אהב לחבור לפסלים שעבדו תחתיו." בהמשך הספר, סיבסון מספר כי עבד עם אותה קבוצת פסלים בפרויקט אחר, ושם שוב הזכיר את אותו פסל מטעם הממשלה, כאשר הפעם כינה אותו "לה בוסו" (Le Bossu), שפירושו "הגיבן" בצרפתית. כיוון שלויקטור הוגו היה קשר הדוק עם שיקום הקתדרלה, קרוב לוודאי שהיה מודע לאותו "פסל גיבן", המכונה "לה בוסו", אשר פיקח על מסייה טראז'אן שאותו הכיר סיבסון בעבודתו. נוסף לזאת, אדריאן גלו חשף כי גם הגיבן וגם הוגו התגוררו ברובע סן-ז'רמן דה פרֵה בשנת 1833, וכי בגרסות קודמות של עלובי החיים, הוגו קרא לדמות הראשית "ז'אן טראז'ין" (Jean Trajin), אותו השם של הפסל שעבד תחת הגיבן, אך מאוחר יותר שינה את השם לז'אן ולז'אן.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קווזימודו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה