קולטן אזעקה
קולטן אזעקה או נוסיצפטור (nociceptor) הוא קולטן חישה הממוקם בקצות נוירונים תחושתיים קטנים, בלתי-מיאליניים או בעלי מיאלין דק. אלה קולטנים לתחושת כאב. בלטינית המילה nocere אומרת לפגוע או לגרום לנזק.
 | |
| מבנה נוסיצפטור | |
| שיוך |
קולטן חישה  |
|---|---|
| מזהים | |
| קוד MeSH |
A08.675.650.915.875 |
| מזהה MeSH |
D009619 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0028246 |
  | |
את המונח קולטן לכאב, nociceptor, הגדיר הפיזיולוג צ'ארלס סקוט שרינגטון ב-1906.[1]
נוסיצפטורים מופעלים כתגובה לגירוי בעוצמה חריגה שעלול לפגוע ברקמה. נוירון החישה שולח אותות למערכת העצבים המרכזית כלומר, למוח השדרה ולמוח. תהליך זה נקרא nocicepion. הנוסיצפטורים בדרך כלל שקטים ואינם מושפעים מגירויים שגרתיים. כאשר ישנו גירוי שעלול להוות סכנה לגוף, כגון: דקירה מחפץ חד, כימיקל מסוכן או טמפרטורה קיצונית, הקולטנים גורמים לתחילת תהליך אשר יגרום להפעלת רפלקס הגנה מתאים.[2]
נוסיספטור לא מגיב לכל סוג של גירוי מזיק. סף ההפעלה שלהם גבוה. לעיתים, עוצמת הגירוי אינה מספיקה להפעיל אותם. פציעה או דלקת מורידים את סף הרגישות ומגבירים את תגובת הנוסיספטור.
תחושת עוצמת הכאב תלויה בתדירות פוטנציאל הפעולה בנוירון החישה ומקלט מאוזורים גבוהים במוח.[3]
סוגי נוסיצפטורים
עריכה- קולטנים לחום
- קולטנים כימיים
- קולטנים מכניים המושפעים מלחץ מכני
- קולטנים פולימודליים אשר יכולים להיות מופעלים על ידי מספר מנגנונים.
מיקום הנוסיצפטורים בגוף
עריכההנוסיצפטורים ממוקמים בשלל רקמות איברים:[2]
- עור: מגיבים לטמפרטורה, חומציות, לחץ
- שרירים: מגיבים לחומציות
- מפרקים: נמצאים בעיקר במפרקים סינוביים (כמו מרפקים, ברכיים, כתפיים), בגידים וברצועות, אך לא בסחוס עצמו.
- איברים פנימיים: רגישים בעיקר למתח, דלקת ולחץ.
- עמוד השדרה והדיסקים הבין-חולייתיים: נמצאים בשכבות החיצוניות של הדיסק, ברצועות החוליות ובמפרקי הזיזים
גורמים להפעלת נוסיספטורים
עריכהכאשר נגרם נזק לרקמות, משתחררים חומרים שונים כמו היסטמין, פרוסטגלנדינים, אשלגן, חומצה ארכידונית, חומצה לקטית וחומרים נוספים, אשר מפעילים או מגבירים את רגישות הנוסיספטורים. נוירוני החישה מתחילים בירי של דחפים עצביים.
נוסיצפטורים מעוררים יכולים להפעיל נוסיצפטורים שכנים ולהגביר את תחושת הכאב באזור הפגוע.[4] תהליך זה נקרא "סנסיטיזציה פריפריאלית".[5]
העברת הכאב ממשיכה דרך מסלולים כאב ספציפיים ולא-ספציפיים אל המוח אל המוח השדרה וממנו אל המוח הגדול באמצעות מסלולים עצביים. בתגובה לכך נוצרות תגובות עצביות כמו רפלקס הנסיגה וכן שילוב של תגובות אוטונומיות ואנדוקריניות ונוצרים דפוסי התנהגות הקשורים לכאב.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Clifford J. Woolf, Qiufu Ma, Nociceptors—Noxious Stimulus Detectors, Neuron 55, 2007-08-02, pp. 353–364, doi: 10.1016/j.neuron.2007.07.016
- ^ 1 2 Nociception, Physiopedia
- ^ Sarah Kendroud, Lauren A. Fitzgerald, Ian V. Murray, Andrew Hanna, Physiology, Nociceptive Pathways, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2025
- ^ 1 2 Nociceptor - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ Pain Principles (Section 2, Chapter 6) Neuroscience Online: An Electronic Textbook for the Neurosciences | Department of Neurobiology and Anatomy - The University of Texas Medical School at Houston, nba.uth.tmc.edu