קולנוע רוסי
קולנוע רוסי הוא שם כולל לתוצרי תעשיית הקולנוע ברוסיה, שיצרה מאות סרטים במגוון ז'אנרים גם בתקופת ברית המועצות. רבים מהם זכו להערכה ברחבי העולם. מאז תחילת המאה ה-21 נחשב הענף לאחד המפותחים והמוכרים בעולם, כשתעשיית הסרטים מפיקה מאות סרטים בשנה.
רוסיה מארחת את פסטיבל הסרטים הבינלאומי של מוסקבה הנחשב לאחד המוערכים ונערך מאז 1935. פרסי האקדמיה הרוסית לקולנוע מכונים בשם פרס ניקה.
היסטוריה
עריכההקולנוע באימפריה הרוסית
עריכה
הקולנוע הרוסי החל את דרכו עוד בתקופת האימפריה הרוסית והובא על ידי האחים לומייר שהציגו את סרטיהם במוסקבה ובסנקט פטרבורג במאי 1896 ובאותו החודש הצלם של האחים לומייר, קמיל סרף צילם את הסרט הראשון שנעשה ברוסיה ולמעשה תיעד את טקס ההכתרה של ניקולאי השני בקרמלין. הסרט העלילתי הראשון היה "סטנקה ראזין" שהופק על ידי אלכסנדר דרנקוב ובוים על ידי ולדימיר רומשקוב. הקולנוע באימפריה התפתח במהירות בשנים 1907–1920 ויצר תשתית צילום והשכרה משמעותית. מתוך יותר מ-2,700 סרטים עלילתיים שצולמו ברוסיה לפני 1920, כ-300 סרטים שרדו (ככלל, רק חלקית) בארכיוני סרטים רוסיים וזרים.
הקרנת הסרטים הראשונה ברוסיה התקיימה ב-4 במאי (16) 1896 בסנקט פטרבורג בגן השעשועים הקייצי "אקווריום". משנת 1900 עד 1918, הקולנוע הרוסי התפתח במהירות, היה נפוץ מאוד ופופולרי בסנקט פטרבורג, מוסקבה, קייב, אודסה, ניז'ני נובגורוד, באקו, טיפליס, יקטרינבורג; גם הקולנוע הזר היה פופולרי מאוד.[1]
מ-1906 עד 1920 נודע אלכסנדר חנז'ונקוב כיזם, מארגן תעשיית הקולנוע, מפיק, במאי, תסריטאי ומחלוצי הקולנוע הרוסי. זיכרונותיו התפרסמו בחלקם בספר "השנים הראשונות של הקולנוע הרוסי". לחנז'ונקוב חלק רב מההישגים החשובים ביותר בפיתוח הקולנוע הרוסי. בשנת 1911, הסרט הראשון ברוסיה באורך מלא "הגנת סבסטופול", בבימויו המשותף של חנז'ונקוב וגונצ'רוב, יצא לאקרנים. בשנת 1912 הוציאה החברה את הקריקטורה הראשונה בעולם שצולמה בטכניקה של אנימציה "לוקאנידה היפה, או מלחמת הברבל עם חיפושיות אייל" בבימויו של ולדיסלב סטרביץ'. החברה של חנז'ונקוב הפכה למובילת הפקת הסרטים הרוסית, ואסילי גונצ'רוב, אלכסנדרה גונצ'רובה, אנדריי גרמוב, פיוטר שרדינין ואיוואן מוזז'וחין עבדו עם חנז'ונקוב. בתחילת 1912, לחברת המניות "חנז'ונקוב ושות'" היה הון מורשה של 500 אלף רובל רוסי, סכום גדול לאותם ימים. בסנקט פטרבורג, מפברואר 1910 עד 1912, יצא לאור כתב העת הרוסי "קינמטוגרף" (Синематографъ), המוקדש לקולנוע. באביב 1917, חנז'ונקוב, יחד עם רוב עובדי החברה שלו, נסע לחצי האי קרים לארגן הפקות סרטים מן המניין ביאלטה.
בתחילת המאה ה-20 נודע השחקן איוואן מוזז'וחין כאחד משחקני הקולנוע הידועים והראשונים ברוסיה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה החלו ליצור סרטים לאומניים שיצאו נגד גרמניה, כאשר רק בשנת 1916 הופקו 499 סרטים, כמות כפולה הרבה יותר ממה שהופק בשלוש השנים הקודמות גם יחד.
המהפכה הרוסית הביאה לשינוי משמעותי יותר והחלו ליצור סרטים בעלי רטוריקה סוציאליסטית שיצאו נגד שלטון הצאר. הסרט המשמעותי האחרון באותה תקופה היה הסרט האב סרגיי שנוצר בשנת 1917 והיה הראשון לצאת בתקופה הסובייטית, לאחר הקמת רוסיה הסובייטית.
הסרטים המצליחים ביותר
עריכה- 1906 - "דרמה במוסקבה" (232 הקרנות)
- 1907 - "הנסיך סרבריאני" (320 הקרנות)
- 1908 - "חתונה רוסית של המאה ה-16" (245 הקרנות)
- 1909 - "פיוטר הגדול" (590)
- 1910 - "מרתה פוסדניצה" (545)
- 1911 - "הגנת סבסטופול" (2,000)
- 1912 - "מפתח המגדל הישן", "קטקומבות אודסה" (שניהם ב-1,400 עותקים)
- 1913 - "מפתחות לאושר" (4,700)
- 1914 - "סוניה ידית הזהב" (כ-10,500 הקרנות)
- 1915 - "הבור" (4 פרקים, 8,000)
- 1916 - "קן הנץ" (2 פרקים, 3,100)
- 1917 - "צוהל השטן" (3,683)
- 1918 - "שקט, עצב... שתוק..." (3,150)
- 1919 - "רסקולניקוב" (2,200)
קולנוע סובייטי
עריכה
ערך מורחב – הקולנוע הסובייטי
אף שרוסית הייתה השפה הדומיננטית בתעשיית הקולנוע הסובייטית, הקולנוע בברית המועצות הורכב מסרטים שהופקו בארמניה הסובייטית, גאורגיה, אוקראינה הסובייטית ובהיקף קטן יותר גם בליטא הסובייטית, בלארוס הסובייטית ומולדובה הסובייטית. כל הסרטים שהופקו בשנים 1920–1987 היו כפופים לצנזורה ממשלתית וחרף הישגים משמעותיים בתחום הקולנוע והערכה רבה לפועליהם של הבמאים הסובייטים, כמו סרגיי אייזנשטיין וסרגיי בונדרצ'וק, הייתה קיימת מתיחות רבה בין היוצרים לבכירי המדינה והבמאים נדרשו לתמרן בין יצירתיות עצמאית לצנזורה ממשלתית צמודה.
בשנים הראשונות של ברית המועצות, מרבית הסרטים שהופקו היו סרטים בעלי אופי פוליטי וחברתי והסרט החשוב ביותר שנעשה באותה עת היה "אוניית הקרב פוטיומקין" בבימויו של אייזנשטיין ולא רק בשל תיאור האירועים שהובילו למהפכת 1905 אלא השימוש בטכניקת הצילום החדשנית והשימוש ב"קפיצה בחיתוך" ליצירת סיום פוליטי. סרטים ידועים אחרים היו "אם" (1926) מאת וסבולוד פודובקין ו"איש עם מצלמת סרט" (1929) מאת דז'יגה ורטוב.
ברם, עם עליית סטלין לשלטון, הריאליזם הסוציאליסטי היה למדיניות ממשלתית והשתלטה גם על כל תחום התרבות במדינה והקולנוע הסובייטי היה נתון לשליטת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אחד הסרטים הפופולריים באותה תקופה היה "הקרקס" משנת 1930.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הופקו סרטים רבים על דמויות היסטוריות ונודעו בעיקר הסרטים "אלכסנדר נבסקי" וטרילוגיית הסרטים "איוואן האיום" מאת סרגיי אייזנשטיין.
בשנות ה-50 וה-60 הופקו סרטים בעלי תקציב ענק שזכו גם להכרה בינלאומית כמו "הבלדה לחייל" שזכה בפרס באפט"א לקולנוע בתור הסרט הטוב ביותר והסרט "מלחמה ושלום" שבוים על ידי סרגיי בונדרצ'וק וזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ל-1968.
בשנות ה-70 הקולנוע הסובייטי ניסה את מזלו בז'אנרים חדשים ובין השאר הופק סרט המדע בדיוני "סולאריס" והתעשייה התפתחה מאוד. בשנת 1981 הסרט מוסקבה אינה מאמינה בדמעות זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
בתקופת הפרסטרויקה והגלאסנוסט באמצע שנות 1980 הקולנוע הסובייטי החל בהפקת סרטים בנושאים שהיו מצונזרים בעבר כמו סרטים על סמים ומיניות.
לאחר התפרקות ברית המועצות
עריכההקולנוע הרוסי שלאחר נפילת ברית המועצות היה לנועז יותר ובשנות ה-90, בהיעדר צנזורה ממשלתית הופקו סרטי קולנוע רבים שביקרו את השלטון הסובייטי כשאחד המוצלחים שבהם היה "שמש בוגדנית" בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב משנת 1994 וזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. סרט ברוח דומה הופק גם על מלחמת העולם השנייה, כשהסרט "גנב" משנת 1997 גולל את קורותיה של אם לתינוק המחפשת תמיכה גברית למשק הבית ומוצאת פושע במדי צבא, הסרט גרף 6 פרסי האקדמיה הרוסית לקולנוע והיה מועמד לאוסקר וזכה בפרס מיוחד במסגרת פסטיבל הסרטים של ונציה.
סרטי קומדיות ופארודיות רבים נעשו במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 ואף שהמימון הממשלתי לקולנוע הלך וקטן התעוזה הלכה וגדלה ונוצרו סרטים עצמאיים רבים. לאחר עליית פוטין לשלטון ברוסיה בשנת 2000 גדלה מעורבות המדינה בהפקות סרטים ומימון רב החל לזרום לתעשייה, תחילה באמצעות משרד התרבות של רוסיה ולאחר מכן באמצעות הסוכנות הפדרלית לקולנוע (שהפכה לקרן הקולנוע הרוסי) שהחלה לממן סרטי קולנוע רבים.
המאה ה-21
עריכהתחילת המאה ה-21 התאפיינה בהפקת שוברי קופות רוסיים רבים כמו סרט הערפדים "משמר הלילה" שבוים על ידי טימור בקממבטוב, הסרט זכה גם לסרט המשך, "משמר היום", שהצליח יפה בקופות. כאשר "משמר לילה" שנרכש בזמנו להפצה ב-50 מדינות, תפס את המקום הרביעי בטבלת שוברי הקופות בגרמניה בשנת 2004.
מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, הרפובליקות השונות ברוסיה יצרו קולנוע לאומי משלהן. כך למשל, צולמו סרטים בטטארית, יאקוטית ובשפות נוספות. לסרטים הללו יש הפצה מקומית יותר, אבל באזורים מסוימים הם לוקחים עד 20% מזמן ההפצה ומקדימים את שוברי הקופות הזרים בפופולריות בבתי הקולנוע המקומיים.
הגדלת המימון לא הפחיתה מהביקורת שסרטי הקולנוע הפגינו כנגד השלטון הסובייטי או השלטון הרוסי וכך הופקו סרטים שזכו להוקרה רבה, כמו "המגונדרים", "השיבה" מאת אנדריי זוויאגינצב, שזכה בפרס אריה הזהב וביים גם את סרט הביקורת "לוויתן", שזכה בפרסי האקדמיה הרוסית לקולנוע ובפרס גלובוס הזהב.
תעשיית הקולנוע הרוסית של תחילת המאה ה-21 התמקדה גם בהפקת סרטים היסטוריים רבים על תקופת האימפריה הרוסית הנוסטלגית ונודעה יצירתם של סרטי קולנוע כמו "תיבה רוסית" משנת 2003 בבימויו של אלכסנדר סוקורוב, המגולל את תולדות התרבות הרוסית באמצעות סיור מצולם במוזיאון ההרמיטאז' וכן הסרטים "גמביט טורקי", "יועץ ממלכתי", "דואליסט", "טובול" ו"1612". בעשור השני של המאה ה-21 הופקו סרטים היסטוריים גם על תקופת רוסיה הצארית ורוס של קייב והסרטים הידועים ביותר על תקופות אלה היו "הוויקינג" משנת 2016, "לב פרמה", "אגדת קולובראט", אם כי גם אירועים מתקופת האימפריה הרוסית לא נפקדו מהקולנוע והידועים שבהם הם "ברית ההצלה" שהופק לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21 ו"פרקליט האימפריה" שהופק במהלך מגפת הקורונה ברוסיה. באותה תקופה אולפני הקולנוע התמקדו גם בהפקת סרטי מלחמה בתקציבי עתק כ"T-34", "להציל את לנינגרד", "האחווה", "שמיים", "הגבול הבלקני" ואחרים.
תעשיית הקולנוע הפיקה סרטים מז'אנרים שונים, אף כאלה שלא היו נפוצים בשנות ה-90, כמו סרטי המדע הבדיוני "סעיף 78", "האי המיושב", "המאחז", "משיכה" והמשכו, סרטי הפנטזיה "כלב זאב", "הסקיתי", "ברק שחור" "עולם אפל" והסרטים "וויי" והמשכו "סוד חותם הדרקון", כמו גם "האמן ומרגריטה", "אנחנו" ואף סרט גיבורי-על מקורי בשם מייג'ור גרום: רופא המגפה.
במהלך התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה כלל ההפקות הוקפאו בחודש מרץ 2020 וחודשו תחת הגבלות רק באוגוסט 2020 והממשלה הפדרלית הזרימה סיוע של 3 מיליארד רובל רוסי (40 מיליון דולר) לתעשיית הקולנוע.[2] עם פתיחת בתי הקולנוע ברוסיה ביולי, החלה הקרנה של סרטים חדשים מקומיים כמו שוער הגלקסיה, כאשר חברות הקולנוע משווקות תוצרת מקומית וסרטים שיציאתם תוכננה במהלך 2020, כמו סטרלצוב, דוקטור ליזה, אש, גוד ביי, אמריקה, צוערי פודולסק, מפתח הזמן ומחליקיים של כסף. מגמה זו נמשכה גם בשנת 2021 עם קידום הפקות מקומיות כמו הבוגאטיר האחרון: שורש הרע והמשכו הבוגאטיר האחרון: שליח האופל, תבונת הכוכבים, דצמבר, אלוף העולם, דקל, סוסון גבנונון וצ'רנוביל.
בין הבמאים הרוסיים המובילים ברבע הראשון של המאה ה-21, אשר זכו בפרסי קולנוע לאומיים ובינלאומיים, ניתן לציין יוצרי קולנוע כמו:
עם זאת הקולנוע הרוסי לא חף מהשפעות פוליטיות ובעקבות משבר אוקראינה, בשנת 2015, המועצה העליונה של אוקראינה אסרה על הפצה והקרנה פומבית של סרטים רוסיים מסוגת מלחמה וצבא שנועדו לשווק ולמתג את כוחות הביטחון של הפדרציה הרוסית. באותה שנה, ועדת הקולנוע הממלכתית של אוקראינה אסרה על הצגה של 162 סרטים וסדרות טלוויזיה רוסיים.
בתי קולנוע
עריכהמ-2004 עד 2012, מספר מסכי הקולנוע ברוסיה גדל פי 3.6 ועלה על 3,000. במונחים של הכנסות מסחריות של יותר ממיליארד דולר בשנה, השוק הרוסי נמצא במקום הרביעי באירופה מאז 2009. חלקו של הקולנוע הרוסי ירד מ-22-29% (2000-2009) ותופס 13.8% (2012) משוק הסרטים במדינה. למרות הגידול בהפקת הסרטים וקצב הבנייה המוביל של בתי קולנוע בעולם, כמות הצופים בבתי הקולנוע הלכה ופחתה (2011), או גדלה מעט (2012). מצד אחד, הדבר נבע מניתוק דור הצופים בני ה-30 וה-40 בשל דומיננטיות של שוברי קופות ומצד שני, תחרות מול כלי תקשורת אחרים ועלייה בפופולריות של שירותי סטרימינג. עם זאת, עלות הכרטיסים הממוצעת הייתה יקרה יחסית.
חלק מכספי המדינה בתקציבי הסרטים העלילתיים גדל עם השנים: ב-2010 - 19%, ב-2011 - 24%, ב-2012 - 44%. בשנים 2010–2020, חלקם של הסרטים המקומיים בהפצת הסרטים הרוסית גדל מ-14% ל-30%. סרטים מוצגים ברוסיה על ידי 600 חברות, כולל 105 רשתות ו-495 בתי קולנוע עצמאיים. חברות רשת כוללות 29 רשתות פדרליות (הפועלות במספר מחוזות פדרליים), 19 אזוריות (הפועלות במספר אזורים במחוז פדרלי אחד) ו-57 מקומיות (שפועלות באזור אחד בלבד). לפי Nevafilm Research, נכון ל-1 ביולי 2016, היו 1,227 בתי קולנוע עם 4,067 מסכים ברוסיה. לעשרת המפעילים הגדולים של רשתות בתי הקולנוע היו 346 בתי קולנוע עם 1,772 מסכים, שהם 43.6% מסך המסכים. רשתות בתי הקולנוע במדינה כוללות את סינמה פארק ופורמולה קינו, סינמה סטאר, Karoprokat וקינומקס.
יום הקולנוע הרוסי
עריכההצגת הסרטים הראשונה התקיימה באימפריה הרוסית ב-4 במאי (16) 1896 בסנקט פטרבורג בהיכל "אקווריום". ב-2 באוקטובר (15) 1908, התקיימה ההקרנה הראשונה של הסרט "האדם החופשי הנמוך ביותר" בן שמונה דקות מתוצרת רוסיה. הסרט בבימויו של ולדימיר רומשקוב (המבוסס על שיר העם הרוסי על סטנקה רזין "מאחורי האי אלמוט") פתח את עידן הקולנוע הרוסי.
ב-27 באוגוסט 1919 אימצה הממשלה (מועצת הקומיסרים העממיים של רוסיה הסובייטית) צו נוסף על הלאמה (באמצעות הפקעה חופשית) של יצירות קולנוע. מאותו יום ואילך, כל המסחר, התעשייה ובתי הקולנוע ברוסיה עברו לתחום השיפוט הישיר של קומיסירון החינוך העממי. על פי צו נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות מיום 1 באוקטובר 1980 "אודות חגים וימים בלתי נשכחים", הוחלט לציין את יום הקולנוע הרוסי. בשנת 1980, נקרא "יום הקולנוע הסובייטי" אך בשנת 1988 הפך ל"יום הקולנוע". במהלך שנות הפרסטרויקה החל היום להיקרא "יום הקולנוע הרוסי".
עד 2001 לא באמת היה יום לאומי, עד לרגע שבו שירות הקולנוע של משרד התרבות של הפדרציה הרוסית החליט שהקולנוע הרוסי ראוי ליום חג משלו. במאי 2002 הציע ראש איגוד הקולנוענים של רוסיה, ניקיטה מיכאלקוב, לחגוג את היום הזה ביום שישי האחרון של ספטמבר, כאשר מוענק פרס נשר הזהב של האקדמיה הלאומית למדעי ואמנויות הקולנוע של רוסיה. עם זאת, יוזמה זו לא זכתה לתמיכת השלטונות והם החליטו להמשיך ולחגוג את יום הקולנוע הרוסי ב-27 באוגוסט.
מוסדות, גופים ואולפנים
עריכה- משרד התרבות של רוסיה
- האקדמיה הרוסית לקולנוע
- האקדמיה הלאומית למדעי ואומנויות הקולנוע
- האוניברסיטה לקולנוע ע"ש סרגיי גרסימוב
- איגוד הקולנוענים הרוסי
- התאחדות מפיקי הקולנוע והטלוויזיה של רוסיה
- גילדת מבקרי הקולנוע של רוסיה
- גילדת המפיקים של רוסיה
- מוספילם
- לנפילם
- Enjoy Movies
- Central Partnership
- Bazelevs
- Russian World Studios
- אולפני הקולנוע של סברדלובסק
- Non-Stop Production
- אולפני T3 של ניקיטה מיכאלקוב
- CTB Films
- Art Pictures Studio
- Comedy Club Production
- אולפני אנימציה וורונז'
- אולפני ההנפשה מלניצה
פרסי קולנוע ופסטיבלים
עריכה- פרס ניקה
- פרס נשר הזהב
- פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה (מאז 1935)
- פסטיבל הקולנוע קינוטאבר, נערך בסוצ'י (מאז 1989)
- קינושוק, נערך בעיר אנאפה (1992)
- פסטיבל הסרטים הבינלאומי של מדינות אסיה והאוקיינוס השקט, נערך בולדיווסטוק (2003)
- פנייה לאדם, פסטיבל קולנוע בינלאומי הנערך בסנקט פטרבורג (1989)
- פסטיבל "מראה" על שם אנדריי טרקובסקי, שנערך באיוואנובו (2007)
- חלון לאירופה, נערך בויבורג (1995)
- פסטיבל סטאלקר במוסקבה (1995)
שוברי קופות
עריכהעד העשור הראשון של המאה ה-21 לא היו שוברי קופות של ממש בקולנוע הרוסי,[3][4][5][6][7] מאז 2004 גדלה ההשקעה בהפקות קולנוע גדולות ומאז שוברי הקופות הגדולים ביותר הם סרטים כמו "צ'בורשקה" (שהכניס יותר מ-5 מיליארד רובל), "מעושר לאושר" (והמשכו "מעושר לאושר 2"), "מתקדמים למעלה" (שהכניסו יותר מ-3 מיליארד רובל), "T-34" (עם 2 מיליארד רובל הכנסות) ואחרים.
סרטים בתקציב גבוה
עריכה| # | סרט | שנה | תקציב בדולרים |
|---|---|---|---|
| 1 | "סוד חותם הדרקון" | 2019 | 49,168,000 |
| 2 | "שמש בוגדנית 2: המאבק" | 2011 | 45,000,000 |
| 3 | "שמש בוגדנית 2: המבצר" | 2010 | 40,000,000 |
| 4 | "האי המיושב" | 2008 | 36,000,000 |
| 5 | "הספר מסיביריה" | 1998 | 35,000,000 |
| 6 | "סטלינגרד" | 2013 | 30,000,000 |
| 7 | "על סף האלמוות" | 2022 | 27,000,000 |
| 8 | "וויי" | 2014 | 26,000,000 |
| 9 | "מטילדה" | 2017 | 25,000,000[8] |
| 10 | "מכת שמש" | 2014 | 24,000,000 |
| 11 | "אדמירל" | 2008 | 20,000,000 |
| 12 | "אוגוסט. השמיני" | 2012 | 19,000,000 |
| 13 | "מונגול" | 2007 | 18,000,000 |
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Cinema в России, Серебряные девятьсот десятые, Зоркая Н. М. (ברוסית)
- ^ נוסח החלטת הממשלה (ברוסית)
- ^ הנתונים מובאים מאתר Kinopoisk.ru, אתר kinobusiness.com ופורטל ekinobilet.fond-kino.ru
- ^ נתונים מאתר האינטרנט kinobusiness.com
- ^ Самые кассовые российские фильмы
- ^ בשנת 1995 יצא לאקרנים סרט הקומדיה הרוסי "שירלי-מירלי" (Ширли-мырли) שהרוויח 2 מיליארד רובלים רוסיים, אך מומחי קולנוע רבים לא רואים בשווי ההכנסות דאז השוואה להכנסות הקולנוע של המאה ה-21 מאחר שבהמרה לדולרים סכום ההכנסות מגיע לכדי 231 אלף דולר בלבד על פי נתוני אתר Kinobusiness.ru
- ^ סרטי הקולנוע מתוצרת רוסיה הרווחים ביותר באתר kinobusiness.com
- ^ Императора Николая II сыграл актер, известный по откровенным ролям