קונון מולודי
קונון טרופימוביץ' מולודי (17 בינואר 1922 – 9 בספטמבר 1970) היה קצין מודיעין סובייטי, המכונה במערב גורדון ארנולד לונסדייל. בהיותו איש עסקים קנדי במהלך המלחמה הקרה הוא היה סוכן מודיעין של הק.ג.ב. והמוח מאחורי טבעת הריגול פורטלנד, שפעלה באנגליה מסוף שנות החמישים ועד 1961.
 | |
| לידה |
17 בינואר 1922 מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1970 (בגיל 48) Medynsky District, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות דונסקויה החדש |
| השכלה |
בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון |
| תקופת הפעילות |
? – 11 באוקטובר 1970 |
| דרגה |
קולונל |
| מבצעים |
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה |
| עיטורים |
|
  | |
.jpg)
גורדון לונסדייל עריכה
אדם בשם גורדון ארנולד לונסדייל נולד ב-27 באוגוסט 1924 בקובלט, אונטריו, קנדה. אביו עמנואל ג'ק לונסדייל היה כורה. אמו אולגה אלינה בוסה היגרה מפינלנד. בני לונסדייל נפרדו בשנת 1931. שנה לאחר מכן, אולגה לקחה את בנה בן ה-8 למולדתה פינלנד. האמינו שהוא מת בסביבות שנת 1943 והסובייטים השיגו את ניירותיו לשימוש סוכניהם.[1] גורדון לונסדייל בפועל תועד כמי שעבר מילה; בעוד שמתחזהו לא.
חיים מוקדמים עריכה
קונון מולודי נולד במוסקבה בשנת 1922, בנם של מדען ואשתו. אביו מת כשהיה ילד. לדברי בנו של קונון, טרופים מולודי, שכתב ספר על אביו, המודיעין הסובייטי כבר התעניין בנער הצעיר.[2][3] בשנת 1934, ראש הנ.ק.ו.ד. גנריך יגודה עזר לאמו של קונון להשיג דרכון זר עבורו כדי לצאת לארצות הברית ללמוד בבית הספר בקליפורניה ולגור שם עם דודתו,[4] מורה למחול בשם טטיאנה פיאנקובה. בשנים 1936–1938 הוא נרשם לבית ספר תיכון בברקלי[5] (על פי הביוגרפיה הרשמית שלו שפורסמה על ידי שירות הביון הרוסי, הוא עזב את ברית המועצות בשנת 1932).
מולודי חזר לברית המועצות בשנת 1938, לאחר שלמד אנגלית והיה מודע לתרבות האמריקאית. באוקטובר 1940 הוא גויס לצבא האדום, ושימש כקצין סיור ומודיעין במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1946 השתחרר מן השירות בדרגת סגן. לאחר השחרור התקבל ללימודים באקדמיה לסחר חוץ (מוסד אקדמאי מאוד יוקרתי בברית המועצות), שם למד סינית. בשנת 1951, בתום הלימודים נשאר באקדמיה כמרצה לסינית.
קריירת ריגול עריכה
בשנת 1951 גויס על ידי המינהל הראשי הראשון של המשרד לביטחון המדינה (אגף המודיעין הפוליטי) והוכשר כסוכן. במהלך הכשרת המודיעין שלו הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים. בשנת 1953,[3] נסע מולודי לקנדה באוניית סוחר סובייטית, והתחזה לאזרח קנדי בשם "גורדון לונסדייל" (לונסדייל האמיתי מת בפינלנד בראשית שנות הארבעים). סניף זר של המשרד לביטחון המדינה השתלט על ספרי הציבור הפיניים לאחר המלחמה והשתמש בהם לעיתים קרובות כדי לבסס זהויות ריגול חדשות. מקנדה, "גורדון לונסדייל" נסע באופן בלתי חוקי לארצות הברית ללא אשרה שם החל את פעולתו כסייען למרגל האטום רודולף אבל. הוא פגש לראשונה גם את הזוג כהן הקומוניסטיים אמריקאים (מוריס ולונה, שמות הכיסוי בבריטניה היו פיטר והלן קרוגר).[6]
בשנת 1954 עבר קונון מולודי ללונדון, שם כאזרח קנדי נרשם לבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון ושוב למד סינית.[7] היו לו חברות רבות בלונדון ובאירופה. מולודי השתמש בעסק ככיסוי, ועמד בראש חברת חסות של הק.ג.ב. בלונדון המייצרת וסוחרת בתיבות נגינה, מסטיקים ומכונות הימורים.[8] ייתכן שהוא גייס סוכנים אחרים והקים נקודות מסירה במהלך נסיעותיו העסקיות למערב אירופה. פעם בשנה היה מבלה בפראג או בוורשה עם אשתו הרוסייה גלינה. היא הובלה על ידי הק.ג.ב להאמין שקונון הוצב בבייג'ינג כחבר במשימת הסחר הסובייטית.[3]
בשנת 1959 החל מולודי לקבל סודות צבאיים בריטיים מפקיד חברה לנשק תת-ימי בשם הארי יוטון. לונסדייל ניהל בחשאי מגעים גם עם קרוגרס בלונדון במהלך מסעותיו באירופה וניהל מרגלים אחרים, כולל מליטה נורווד.[9] הגרמנים שימשו כתמיכה טכנית שלו; הוא התקשר עם מוסקבה באמצעות משדר הרדיו הנסתר שלהם.[8][10]
הרשעה בבריטניה בריגול עריכה
לונסדייל נחשד על ידי MI5 בשנת 1959 לאחר עצה מה-CIA. לבקשת MI5, משרד האוצר נתן אישור לחפש בכספת פרטית בבנק מידלנד ברחוב פורטלנד.[11] בתוך המצת הסתתרה מפת לונדון למקומות להסתרה או איסוף מידע.
ב-7 בינואר 1961[11] צוות הסניף המיוחד של משטרת מטרופוליטן, פקד הבילוש ג'ורג' גורדון סמית, עצר חמישה אנשים, כולם חברי טבעת המרגלים בפורטלנד. גורדון לונסדייל נעצר בגשר ווטרלו באותו הרגע שקיבל חומר מסווג מהארי יוטון. בחקירת הסקוטלנד יארד הוא אמר לסמית' שהוא לא יגלה את שמו האמיתי או כתובת או כל מידע אחר. MI5, סוכנות הביון המרכזית (CIA) וצוות חוקרים של המשטרה הרכובה המלכותית הקנדית (RCMP), נאלצו לפנות לחקירות מקיפות. הם הצליחו לאתר את מוצאו הרוסי, את הרקע הימי ואת השימוש במסמכים כוזבים קנדיים.
ב-13 במרץ 1961 באולד ביילי לונדסייל הואשם בריגול, יחד עם מקורביו הארי הוטון, אתל ג'י ומוריס ולונה כהן (פיטר והלן קרוגר). בזמן המשפט הרשויות הבריטיות עדיין לא היו בטוחות בזהותו האמיתית. במרץ 1961 נאשמים נמצאו אשמים ועל לונסדייל נגזרו 25 שנה.[12] הוא אמור היה להתחיל את עונשו בכלא וינסון גרין, ברמינגהאם. מתאו התאגד עם כמה משודדי הרכבות הגדולים.[3] בבוא העת הצליחו שירותי הביטחון הבריטים והאמריקניים לבסס את זהותו האמיתית בתור האזרח הרוסי קונון מולודי.[5]
ב-22 באפריל 1964,[13] הוא הוחלף בעסקת חילופי שבויים עם גרוויל וויין, איש עסקים בריטי שנתפס והורשע במוסקבה בשל קשריו עם אולג פנקובסקי. האסירים הוחלפו במחסום הרשטראסה בברלין.[14]
חייו המאוחרים ברוסיה עריכה
שנה לאחר שובו לברית המועצות פרסם ספר בשם "מרגל: זיכרונותיו של גורדון לונסדייל" כשהמחבר עדיין טוען שהוא נולד בקנדה.[7] הספר יצא לאור באישור השלטונות הסובייטים,[3] הוא טען גם כי פיטר והלן קרוגר, שהורשעו כחברי טבעת פורטלנד, היו חפים מפשע.
מולודי נפטר משבץ במהלך משלחת לקטוף פטריות ביער פרברי באוקטובר 1970;[15] בגיל 48. חברו מילדות וסוכן הביון לשעבר, ליאוניד קולוסוב, היה שותף לכתיבת הספר "העונה המתה: סוף האגדה" (Мертвый сезон. Конец легенды). הוא טען כי קונון היה בריא עם שובו מבריטניה אך החל להתלונן שהרופאים מהק.ג.ב. נתנו לו זריקות נגד יתר לחץ דם. לקונון היו כאבי ראש שמעולם לא היו לו קודם לכן, אך הרופאים אמרו כי עליו לצפות "להרגיש רע יותר לפני שהוא ירגיש טוב יותר".[3]
הוא נקבר בבית העלמין דונסקוי במוסקבה ליד ויליאם גנריחוביץ' פישר (הלא הוא רודולף אבל). הסרט "עונה מתה" משנת 1968 התבסס על משימת מולודי בבריטניה. שם ייעץ באופן אישי לדונאטס בניוניס שגילם אותו, והאמין כי הדמיון בינו לבין השחקן הוא משמעותי.
אחיינו של מולודי ואדים מולודי, פסיכואנליטיקאי במקצועו, משורר, מסאי ומוציא לאור רוסי, מתגורר במוסקבה.
לקריאה נוספת עריכה
- SPY: twenty years of secret service: memoirs of Gordon Lonsdale, Hawthorn Books NY, N. Spearman, London, (1965).
- Spy Book: The Encyclopedia of Espionage, by Norman Polmar and Thomas B. Allen, published by Greenhill Books, ISBN 1-85367-278-5 (1997)
- The Mitrokhin Archive: The KGB in Europe and the West, by Christopher Andrew and Vasili Mitrokhin, published by Penguin Press History, ISBN 0-14-028487-7 (1999)
- "The Portland Spy Case" by Ludovic Kennedy, in Great Cases of Scotland Yard by Reader's Digest, pages 306–414.
קישורים חיצוניים עריכה
- ביוגרפיה באתר שירות הביון הרוסי
- תמונת קבר
- קונון מולודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Tietjen, Arthur (1961) Soviet Spy Ring. Pan Books.
- ^ "The Dead Season. End of the Legend", 1998)
- ^ 1 2 3 4 5 6 Womack, Helen (15 באוגוסט 1998). "At last, the truth emerges about Gordon Lonsdale's shadowy life". The Independent. נבדק ב-26 ביולי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lonsdale, Gordon (1965). Spy: 20 Years Of Secret Service. London: N. Spearman. pp. 44–49. ASIN B0000CMR28. LCCN 66001151.
- ^ 1 2 Low, Valentine (29 באוגוסט 2020). "How MI5 and FBI teamed up to unmask jailed Soviet agent Gordon Lonsdale". The Times. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) (נדרשת הרשמה) - ^ Dalziel, Stephen (7 בינואר 2020). "The Krogers' Radio Transmitter". Science Museum. London. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Laqueur, Walter (20 בינואר 1966). "Spies". New York Review of Books. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Walton, Calder (27 בנובמבר 2017). "The Unbelievable Story of How the CIA Helped Foil a Russian Spy Ring in London". Politico. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
Charles Elwell (Obituary), The Telegraph, 22 January 2008
- ^ Dowd, Vincent (11 בנובמבר 2014). "The spies in a suburban bungalow". BBC News. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 MacIntyre, Ben (24 בספטמבר 2019). "Portland spies undone by a giant lighter". The Times. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) (נדרשת הרשמה) - ^ "5 Serntenced in British Court". Meriden Journal. Meriden, CN, USA. 22 במרץ 1961. p. 1. נבדק ב-29 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Кого и как обменивал Советский Союз // История вопроса Kommersant, 8 July 2010.
- ^ Gordon Corera, The Art of Betrayal, London, Phoenix, 2012 pp. 230
- ^ "Viewpoint: Life after spying – BBC News". BBC News. נבדק ב-13 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
