קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

קיסר האימפריה הביזנטית

קונסטנטינוס החמישייוונית: Κωνσταντῖνος; יולי 71814 בספטמבר 775) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 741 עד 775.

קונסטנטינוס החמישי
Constantine V
מטבע זהב עם דמותו של קונסטנטינוס החמישי
מטבע זהב עם דמותו של קונסטנטינוס החמישי
לידה יולי 718
קונסטנטינופול
פטירה 14 בספטמבר 775 (בגיל 57)
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קיסר
שושלת האיסורית
אב לאון השלישי האיסאורי
אם Maria, wife of Leo III עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לאו הרביעי
קיסרות האימפריה הביזנטית
18 ביוני 74114 בספטמבר 775
(34 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קונסטנטינוס נחשב לאחד מהתומכים הגדולים של האייקונקליזם (ניתוץ פסלים וצלמיות האל) בקרב הקיסרים באימפריה של המאה השמינית והתשיעית.

ראשית חייועריכה

קונסטנטינוס החמישי נולד ביולי 718 בקונסטנטינופול להוריו לאו השלישי, קיסר האימפריה, ואשתו הראשונה מריה. קונסטנטינוס הוכתר כקיסר משנה בגיל שנתיים בשנת 720. בשנת 732 נישא לצ'יצ'אק, הייתה בתו של הכגן הכוזרי ביחאר, כחלק מיחסי הבריתות שאביו רצה ליצור עם ממלכת הכוזרים. באירוסין הוטבלה בשם איירין.[1]

לאחר שירש את לאו השלישי ב-741, יצא קונסטנטיוס בראש הכוחות להילחם בחליפות אומיה במזרח אנטוליה. ארטאבסדוס, סטרטגוס (גנרל ביזנטי) ממוצא ארמני ובעלה של אחותו הגדולה של קונסטנטינוס, נפגש עם קונסטנטינוס בדרכו למערכה ושם תקף אותו. בתקיפה נהרג הגנרל של קונסטנטינוס והוא עצמו נמלט. בטענה שקונסטנטינוס מת, חזר ארטאבסדוס לקונסטנטנופול והכתר לקיסר על ידי הפטריארך אנסטסיוס. קונסטנטינוס באותו זמן גייס כוח גדול של שתי "תימות" צבאיות ועשה דרכו לקונסטנטינופול. לאחר מלחמת אזרחים של שנתיים מתוכם שנה אחת של מצור על קונסטנטינופול, תקף קונסטנטינוס ב-2 בנובמבר 743 בהפתעה את הבירה. קונסטנטינוס כבש את העיר ועיוור את ארטאבסדוס ושני בניו.[2][3]

האייקונקליזם של קונסטנטינוס החמישיעריכה

בדומה לאביו לאו השלישי, קונסטנטינוס היה תומך נלהב של האיקונוקלזם, תאוריה תאולוגית המתנגדת לשימוש דתי ופולחני בדמויות (אייקונות) ושאיפה להרוס את אלו הקיימות. בפברואר 754 קונסטנטינוס כינס סינוד (וועידת הכנסייה) בהיאריה אשר היה מורכבת בעיקר מבישופים התומכים באייקונוקליזם. כינוס זה לא נחשב ועידה אקומנית מכיוון שלא נכחו בו האפיפיור והבישוף של קונסטנטינופול, אשר תמכו באייקונות. בוועידה הוכרז חרם על האייקונות וכל מי שתומך בהם הוא כופר.

מכיוון שאייקונות נאסרו כבר לפני הוועידה, תוצאותיה נתנו בעיקר את הלגיטמציה להחריף את הפעולות נגד האייקונות. לאחר הוועידה החלו פעולות של הורדת האייקונות מקירות הכנסיות באימפריה וטיהור הכנסיות. מכיוון שהנזירים נחשבו לתומכים הגדולים ביותר של האייקונות, קונסטנטינוס ריכז את התקפותיו נגדם, התקפות שלאחר מכן ביטאו את ההתנגדות של קונסטנטינוס לנזירות כמוסד. את מסעות האייקונקליזם הוביל הגנרל מיכאל לכנודרקון. במסעות אלה רכוש של נזירים נלק לטובת הצבא והאימפריה ונזירים שמרדו הוגלו או עוורו. חלקם הובאו להיפודרום בקונסטנטינופול, שם הוכרחו הנזירים והנזירות בלהתחתן בפומבי כדי לשים ללעג את נדרי הצניעות שלהם.[2]

ניצחונותיו כנגד הערבים הוכיח לקונסטנטינוס את צידקת דרכו במלחמה באייקונות ושאלוהים לצידו. לקראת סוף שלטונו של קונסטנטינוס החליט לרדוף גם את פולחן הקדושים ופולחן שרידי הקדושים, אף על פי שלא נקבע לגביהם דבר בוועידת היאריה.

תמיכתו של קונסטנטינוס באייקונקליזם והתקפותיו על המוסד הנזירי הובילו כותבים והיסטוריונים ביזנטיים מאוחרים יותר לקלל אותו ולכנות אותו בשמות כמו "איש גללים" (באנגלית "Kopronymos" ,"Dung-named") אשר נבעו מהשמועה שטימא את עצמו בצואה כשהוטבל.[1] טאופנס בכרונוגרפיה שלו מתאר את קונסטנטינוס מפלצת צמאת דם, חיה אכזית, ואויב האלוהים.

מותו התקבל בברכה על ידי תומכי האיקונות. במאה ה9, לאחר הניצחון של תומכי האיקונות ובהוראת תאודורה הקיסרית, הוסרו עצמותיו של קונסטנטינוס מכנסיית נושאי הבשורה בקונסטנטינופול, נשרפו ופוזרו בים.[1]

פעילות צבאיתעריכה

בשנת 740 היה גנרל בצבאו של אביו ונתגלה כגנרל מוכשר ביותר. אחרי תקופה ארוכה שהאימפריה הביזנטית התעסקה במגננה, האימפריה תחת קונסטטינוס יצאה למתקפות רבות, גם נגד הערבים בחזית המזרחית וגם בחזית הצפונית נגד הבולגרים והסלאבים.

לאחר המרידה של ארטבאסדוס, החליט קונסטנטינוס להקים יחידה צבאית מיומנת נפרדת מהיחידות הצבאיות של התמות, אשר כונתה "טאגמטה". לטאגמטה גויסו 8,000 חיילים, בעיקר מהצבא שאיתו התקיף ארטאבסדוס ופורק לאחר מכן, ותפקידן היה לרוב ללות את הקיסר למסעותיו הצבאיים.

החזית המזרחית נגד הערביםעריכה

בשנת 746, בעקבות היחלשותה של ח'ליפות בית אומיה, קונסטנטינוס פלש לסוריה וכבש את העיר גרמניקיה (קהרמאנמרש כיום), עיר הולדתו של אביו. כנראה במסע זה נלחמו לראשונה ה"טאגמטה". ניצחון זה היה הניצחון הראשון על החליפות מ-718. בהמשך כבש בחזרה את קפריסין ושנה לאחר מכן השמיד שם את הצי הערבי של קפריסין. באותה שנה פרצה מגפה בקונסטנטינופול שגרמה להפסקה בכיבושים הצבאיים של האימפריה.

ב-751 ניצל קונסטנטינוס את ההפיכה באימפריה הערבית ותקף את הח'ליפות העבאסית שעלתה לשלטון. נראה שמטרתו העיקרית של המערכה במערב כנגד הערבים הייתה לכבוש ערים ולהעביר את התושבים ליישוב מחדש בתראקיה בבלקן. קונסטנטינוס שאף לחזק את החזית שלו עם הבולגרים ולכן בנה בתראקיה המון ערים מבוצרות, שאוכלסייתם הגיעה בעיקר ממזרח האימפריה.

ב-757 לאחר קרבות נוספים עם הערבים בקיליקיה, הסכים קונסטנטינוס על הפסקת אש עם הערבים ועל חילופי שבויים. שקט בגזרה המזרחית אפשר לקונסטנטינוס להתרכז במערכות הבאות בבלקן.

החזית בבלקןעריכה

בעקבות הצלחותיו במזרח, תקף קונסטנטינוס את הבולגרים במערכות רבות מ-755 עד 759. ב-759, תקף את השבטים הסלאביים בתראקיה וכבש שטחים רבים. בשנה לאחר מכן תכנן להתקיף את הבולגרים בגבול תוך כדי איגוף עם הצי לדלתא של הדנובה. בקרב הזה סבלו שני הצדדים מקורבנות רבים והוחלט על הפסקת אש.

ב-762 הופר ההסכם כאשר הבולגרים תלו את המנהיג שחתם עליהם. סלבים רבים ברחו או הועתקו מאזור תרקיה למזרח האימפריה על מנת שלא ילחמו שוב בצבא האימפריה בבלקן. באביב 763 יצא קונסטנטינוס להתקפה נוספת מהים והיבשה נגד הבולגרים, והביס אותם בקרב.

בשנת 774, לאחר תקיפות נוספות של הערבים, רצה קונסטנטינוס להוכיח את עצמו והוציא התקפות נוספות נגד הבולגרים החלשים. לאחר שורה של מסעות צבאיים לבולגריה שהשתבשו, במסעו האחרון סבל קונסטנטינוס מכיב בעור באזור הרגל. קונסטנטינוס מת בדרכו חזרה לקונסטנטינופול ב-14 בספטמבר 775.

החזית באיטליהעריכה

בזמן שקונסטנטינוס מנצח בחזית המזרחית ומרחיב את החזית מצפון הוא מוותר על החזית באיטליה. בשנת 751 המלך הלומברדי כובש את רוונה ואת השטחים שנותרו לאימפריה מסביבה. קונסטנטינוס מנסה לשלוח נציגים למלך הלומברדי שישחרר את העיר אך הוא יודע שאין לו ממה לפחד מהאימפריה הביזנטית. קונסטנטינוס אינו שולח צבאות להחזיר את השטחים באיטליה, בעיקר כי רצה להתרכז בחזיתות בבלקן ובמזרח ובגלל היחסים עם האפיפיור אשר ניזוקו.[2]

משפחהעריכה

אביו היה לאון השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית, ואימו הייתה הקיסרית מריה.

  • אשתו הראשונה איירין, ביתו של חאן הכוזרים ביהאר, הולידה לו בן אחד:
  • אשתו השנייה מריה מתה סמוך לנישואין בשנת 750 ולא הותירה צאצאים לקוסטנטינוס, ככל שידוע לחוקרים.
  • אשתו השלישית אידוקיה, אחותו החורגת של מיכאל מליסנוס סטרטגוס התמה של אנאטוקליון, הולידה שישה בנים לקוסטנטינוס:
    • כריסטופר,
    • ניקפורוס הראשון, קיסר
    • ניקטס, נובליסמוס
    • אדוקימוס, נובליסמוס
    • אנטימוס, נובליסמוס
    • אנטוסה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Aleksandr Petrovich Kazhdan, The Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press, 1991, עמ' 501
  2. ^ 1 2 3 Treadgold, W.T., A History of the Byzantine State and Society, Stanford University Press, 1997, עמ' 356-366
  3. ^ Harry Turtledove, The Chronicile Of Theophanes, פילדלפיה: University of Pennsylvania Press, 1982