קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

קונרד השני
.Konrad II
	ציור מיניאטורה של קונרד השני
לידה	990; שפייר, דוכסות פרנקוניה
פטירה	4 ביוני 1039 (בגיל 49 בערך); אוטרכט, דוכסות לורן התחתית
מדינה	האימפריה הרומית הקדושה
מקום קבורה	קתדרלת שפייר
דת	נצרות קתולית
בת זוג	גיסלה
השושלת הסליאנית
אב	Henry of Speyer
אם	Adelheid van Metz
צאצאים	היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה; Matilda of Franconia; Beatrix Salian
	26 במרץ 1027 – 4 ביוני 1039; (12 שנים)
מנהיג דת בתקופה	יוחנן התשעה-עשר
	→ היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ←
	8 בספטמבר 1024 – 4 ביוני 1039; (14 שנים)
	→ היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ←
	31 במרץ 1026 – 4 ביוני 1039; (13 שנים)
	→ היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ←
	6 בספטמבר 1032 – 4 ביוני 1039; (6 שנים ו־38 שבועות)
	→ רודולף השלישי, דוכס בורגונדיה היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ←
חתימה

קונרד השני (בגרמנית: .Konrad II;‏ 990 בקירוב – 4 ביוני 1039) ידוע גם בתור קונרד הזקן היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה בין השנים 1027–1039. נוסף על תוארו הרשמי, שימש מלך הרומאים מאז 1024, מלך איטליה מאז 1026 ומלך בורגונדיה מאז 1033. קונרד היה בן לאצולת דוכסות לורן ומעת ירש את אביו החל להגדיל את השפעתו ברחבי נסיכויות, דוכסויות וממלכות האימפריה הרומית הקדושה עד אשר בעת שהיינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה נפטר בשנת 1024, מועצת העוצרים מינתה אותו ליורשו ולקיסר.

קונרד לא פעל לשינוי, פיתוח או השפעה חדשה ומיוחדת על האימפריה והעדיף לטפח את פועל קודמו בן השושלת האוטונית של שימור מסדר הקיסרות והכנסייה כמו גם את מצבה הרעוע של ממלכת איטליה אשר הייתה במרידות מתמשכות. הוא בחר להשתמש באדמות הכנסייה למען חיזוק כוחו המדיני עם מינוי עצמאי של כמרים ובישופים. עם מותו של רודולף השלישי, דוכס בורגונדיה בשנת 1032, קונרד טען לכתר בורגונדיה חסר היורש.

ביוגרפיה עריכה

ייחוסו המשפחתי של קונרד אל הקיסרות הרומית הקדושה, הגיע בעיקר מחתונת אבי סבו לבתו של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. עם הזמן יוקרת בית המלוכה השלט על לורן נחלש וקונרד נולד כבר לאצולה הנמוכה.

עלייה לכוח עריכה

קונרד לא השיג חינוך מלא בצעירותו אלא את החינוך הנוקשה של אביו, שדרש ממנו את הטוב ביותר. כבר בצעירותו הפך קונרד לאדם אחראי אשר הציג לרבות יוקרה וחוש מפותח לצדק.

בשנת 1016, בעודו בן 26 התחתן קונרד עם גיסלה, הדוכסית האלמנה של סבזיה וצאצאית לשושלתו של קרל הגדול.

קונרד השני היה בתחרות על כס הקיסר מול בן-דודו הנקרא גם בשם קונרד. בהשוואה לבן דודו היה קונרד השני בוגר יותר, ונתפש הוא באותה התקופה כבעל יחסי חוץ טובים וכדמות ראויה לתפוס כיסא מלכות זה. עם זאת לבן דודו צעיר היה שם של מי שיהיה נכון לבצע רפורמות שונות^[1]. במהלך תקופה זו הקיסר המכהן, היינריך השני, מצא פרצה בנכונותו הדתית של קונרד ושלח אותו לגלות עקב חשש מגדילת כוחו האישי.

עם מותו של היינריך השני בשנת 1024, קונרד שב למלכותו ובפגישה עם נציגי הנסיכים הבוחרים על גדות נהר הריין הציע עצמו לרשת את כס המלוכה הגרמני. שאלת זהות המחליף הראוי לתואר הקיסר עוררה חרדה רבה, כך על פי ויפו (Wipo) שהיה להיסטוריון חשוב מאותה התקופה. כדי לפתור מחלוקת זו התאספה אספה בין מיינץ לוורמס בה דנו בנושא. באספה היו הנסיכים החילוניים והדתיים כאחד. והיא התקיימה במקום בשם קאמבה (Kamba). בסופו של דבר, האדם שהכריע בדבר הבחירה היה הארכיבישוף אריבו של מיינץ (אנ') שצידד בעד קונרד השני, הבוגר יותר, לכתר^[1].

קיסר עריכה

הכתר הקיסרי של האימפריה הרומית הקדושה (אנ'), הושם על ראשו של קונרד בידי האפיפיור יוחנן התשעה־עשר בעת שהאחרון הכתיר אותו. הופקד לתצוגה במוזיאון בווינה.

ב־8 בספטמבר אותה השנה, קונרד הוכתר, בתמיכת ארכיבישוף מיינץ, כמלך הרומאים בקתדרלת מיינץ, ולא באאכן על פי הנהוג, מפני שהאאכן הייתה תחת חסותו של הארכיבישוף היריב - ארכיבישוף קלן. עם זאת, לבסוף החל את דרכו עם הסכמה רחבה של כל המנהיגים הגרמניים הראשיים, כולל ארכיבישוף קלן - שיחד עם ארכיבישוף מיינץ היו שניהם דומיננטיים במיוחד באימפריה - וארכיבישוף קלן אף היה זה שהעניק את הכתר לגיסלה משוואביה (אנ'), אשתו של קונרד^[2].

על קונרד נאמר כי היה בעל מזל, שכן עם עלייתו לשלטון אפילו האופוזיציה הקיסרית שילמה מיסים לכתר.

בתחילת דרכו הוא ערך מסעות באימפריה כשהוא מתחיל באאכן, ממשיך ללייז' ולניימכן. סביר להניח כי רוב האוכלוסייה בערים בהן ביקר תמכה באופן יחסי בו אך עם זאת טרם היבחרו לא היה אהוד במיוחד בקרב האוכלוסייה הכנסייתית-בישופית.

מלחמות עריכה

באותו הזמן החל מרד פנימי של מקורביו של קונרד בלומברדיה. למרות גודלו של המרד לעצמו, ללא תמיכת הכנסייה וללא תמיכתו של מלך צרפת, קונרד הביס במהרה את המרד וירד דרומה אל רומא, שם בעת חג הפסחא של שנת 1027 הוא הוכתר בידי האפיפיור יוחנן התשעה-עשר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. כאשר המרד הוקם מחדש בגרמניה, קונרד העניש את מנהיגיו ולא חסך אף לא על בני משפחתו שהנהיגו אותו.

פחות משנה לשלטון קונרד, נפטר ביוני 1025 בולסלאב הראשון, דוכס פולין האמיץ, שליט ממלכת פולין אשר שימשה מדינת חסות לאימפריה הרומית הקדושה, דבר שחסך את הצורך בהתערבות צבאית מצדה של האימפריה. בשנת 1028 עורב קונרד במלחמה עם הממלכה הפולנית של מיישקו השני למברט, יורשו של בולסלאב הראשון עד אשר זה נכנע לקונרד אשר דרש מחדש את האדמות שהפסיד קודמו לפולנים.

מדיניות פנים עריכה

קונרד לא הוכיח את גדולתו רק במלחמות אלא גם בעליונות המשפט בעניינים כלגליזציה תרבותית בסקסוניה, והקמת חוקה פדרלית בלומברדיה. בשנת 1028, בבית משפט מלכותי באאכן, בירתו העתיקה של קרל הגדול, הכריז קונרד על בנו היינריך, להיות לו ליורש. בשנת 1036 קונרד חיתן את היינריך עם בתו של קנוט הגדול, מלך אנגליה לשיפור היחסים עם ממלכת האי.

רודולף השלישי, דוכס בורגונדיה חסר היורשים הבטיח את כס ממלכתו להיינריך השני, אך רודולף נפטר לבסוף בשנת 1032 לאחר מותו של היינריך השני ועל כן כתר ממלכתו הועבר לקונרד השני אשר נדרש להתמודד נגד שני נסיכים לוחמים עד אשר אלו נשבעו לו אמונים שנתיים אחר כך בציריך.

על אף הקשר הטוב בין האב לבן, היינריך הראה פעמים רבות עצמאות מלאה מאביו כגון הפעם בה יצר הסכם שלום עם אישטוואן הראשון, מלך הונגריה בלי עירובו של אביו והפעם בה נשבע אמונים לדוכס קרינתיה לעולם לא לפעול נגדו, דבר זה אשר יצר ניגוד עניינים בין האב לבן הביא להשבתו של היינריך אל כיסו בהשפלה.

שנים אחרונות עריכה

בשנת 1036 הופיע קונרד באיטליה בשנית לדין על עונשו של ידידו לשעבר הארכיבישוף אריברט ממילאנו אשר פעל נגדו במרד של שני נסיכים באיטליה. אריברט אשר ניסה להחליף את שלטונו של קונרד על הכס הקיסרי הושם במאסר, ממנו ברח והחל להרים מרד במילאנו. בעזרת כישורים דיפלומטים קונרד צלח בניתוק אריברט מהסימפטיים אליו בלומברדיה כמו גם מתומכיו בלורן. במצב זה היה יכול קונרד להתקדם בשנת 1038 לדרום איטליה שם חבר עם שני נסיכים תומכים בסלרנו וביחד הם הפילו את מרידתו של הארכיבישוף.

בדרכו חזרה מאיטליה על עבר הים האדריאטי, צבאו של קונרד חלה בשפעת קייצית אשר הביאה למותם של שניים מילדיו של קונרד. קונרד עצמו חזר בשלום לגרמניה ואף נפגש עם מספר בתי משפט קיסריים בנושאים עיקריים אך מנקודה זאת והלאה מצבו התדרדר עד אשר נפטר בשנת 1039 ובנו היינריך ירש אותו.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בוויקישיתוף

קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קונרד ה-2, (990?-1039), קיסר, האימפריה הרומית הקדושה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² Boyd H. Hill Jr, Medieval Monarchy in Action, the German Empire from Henry I to Henry IV, George Allen and Unwin LTD, 1972, עמ' 70–72
^ T.F. Tout, M.A, D.Litt, The Empire and the Papacy, 918-1273, תשיעית, לונדון: Rivingtons, 1921

[Boyd_Hill-1] ¹ ² Boyd H. Hill Jr, Medieval Monarchy in Action, the German Empire from Henry I to Henry IV, George Allen and Unwin LTD, 1972, עמ' 70–72

[2] T.F. Tout, M.A, D.Litt, The Empire and the Papacy, 918-1273, תשיעית, לונדון: Rivingtons, 1921

[1]

[2]