קוס (אל)

האל הלאומי האדומי
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קוֹסניב האדומי: 𐤒𐤅‬‬𐤎;[1] באכדית: 𒋡𒍑, קוֹשׁ[2][דרוש מקור][מפני ש...]), היה האל הלאומי של האדומים בזמן שבתם בממלכת אדום ובחבל אידומיאה. קוס (וכן קוש) מופיע גם במקרא, אך רק כרכיב תיאופורי, למשל כחלק משם אביהם של "נתינים" (גבעונים) השבים בתוך גולי בבל יחד עם מנהיגם זרובבל לירושלים ולחבל יהודה (בְּנֵי בַרְקוֹס[3], בספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ג). קוסגבר וקוסמלך, הם שמותיהם של מלכי אדום בתקופה האשורית. שמות כמו: שובנקוס, קוסבנה, פגעקוס, קוסנדב, קוסענל (חותמתו "לקוסענל עבד המלך" נמצאה בתל-חליפה ליד אילת) וקוסא, מהווים דוגמאות טובות לאימוץ שמו של אל זה בידי שבטי האדומים. שמות הגברים, במסמך הנישואים ממרשה - בירת אדום בתקופה ההלניסטית, גם הם מכילים את הרכיב "קוס".

קוס
תרבות אדום
אלים מקבילים יהוה (ישראל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארכאולוגיה וממצאים אפיגרפייםעריכה

בירדן סמוך לגבול הסעודי נתגלו ממצאים ארכאולוגיים במקום הנקרא ג'בל אל-קוס (1926,Alois Musil) המרמזים כי האל קוס חדר לפנתיאון האלים האדומיים כנראה מעט לפני תחילת המאה ה 8 לפנה"ס (BARTLETT 1989; KNAUF 1992) בעת יסוד הממלכה האדומית, אל זה נחשב לאל ראשי בתקופת השלטון הפרסי. תקופה זו אופיינה בנאמנות לאל לאומי שהיוותה מעין פיצוי נפשי בעקבות אובדן העצמאות המדינית, ניתן לראות באותה תקופה שתופעה זו לא פוסחת גם על מאמיני האל יהוה[דרוש מקור]. הרבה לפני קיום הממלכה האדומית כבר היה ניתן לזהות ממצאים המעידים על נוכחותו של האל קוס בפפירוס האריס א המכיל את סיכומי מסעות המלחמה של רעמסס השלישי (1151-1182 לפנה"ס) נמסר על מערכתו נגד השסו של שעיר (שבנחלת האדומים).

בכתובת האדומית מחורבת עוזה, הכתובה בכתב אדומי שנמצאה בשנת 1982 מוזכר שמו של האל קוס[4].

יוסף בן מתתיהו מזכיר את שמו של קוסטובארוס צאצא למשפחת כוהנים שעבדו את האל "קוז" (κοζε). ובכתובת נבטית ממדאאן סאלח מופיע הכיתוב: "קוסנתן", וכך גם בכתובות פרוטו-סינאיות בהן מופיעים השמות "קוסעדר", "קוסבנה" ו"קוסברך".

הקבלה לאלים אחריםעריכה

דמיון צלילים, כמו גם פעפוע תרבותי - שבקע מהסביבה האדומית שעבדה את קוס במקדש הנבטי שבהר התנור שבירדן, הביאו בסופו של דבר את הערבים הקדומים (שהתגוררו באזור מוזדליפה שליד העיר מכה שבחצי האי ערב) - לזהות את קוס - עם האלוהות הערבית הטרום-איסלאמית "קוזח" (قزح) שאותה הם עבדו.

כמה חוקרים[5][6] טענו לטובת הקבלה או זהות - בין קוס/קוש[א] - לבין אלוהי ישראל. טענה זאת מבוססת על מספר נימוקים:

  1. רמיזות בשמות פרטיים מקראיים ישראליים: באחת מרשימות-הלויים מוזכר "עובד אדום" (המופיע בעוד מקומות במקרא), ובפסוק הקודם לו מוזכר "קושָיהו" (דברי הימים א', ט"ו, י"ז), המסתיים עם סיומת תיאופורית יהויסטית, ופותח עם אותה קידומת תיאופורית שאיתה מסתיים גם השם שאליו מיוחסת במקרא משפחת הנביא נחום: "אלקוש" (נחום, א', א'). לאור השם האדומי "קוסא" - שנמצא באיזושהי כתובת (ראו למעלה) - ראויה לציון גם העובדה כי, השם המקראי "ישבקשה" משבט לוי (דברי הימים א', כ"ה, ד'), פותח עם אותה קידומת (עיצורית) שאיתה פותח גם השם המקראי "יוֹשביָה" (דברי הימים א', ד', ל"ה) - המסתיים עם הסיומת התיאופורית הישראלית המקבילה. כיוצא בכך: בעיר היהודאית מרשה (עירו של הנביא מיכה) - שבה גרו אדומים בתקופה המקראית המאוחרת, התגלתה כתובה - שנכתבה בארמית על ידי יהודים יותר ממאתיים שנה לפני הספירה - ושמכילה כמה שמות פרטיים בעלי הרכיב הלשוני "קוס", כולל למשל השם "קוסיהב"[7] - שתרגומו (מארמית) הוא 'קוסנתן' - ושמקביל אפוא לשם המקראי "יהונתן" הפותח עם הקידומת התיאופורית הישראלית המקבילה.
  2. רמיזה בשמות פרטיים מקראיים אדומיים: אחת מנשות עשו ("הוא אדום" - בראשית, ל"ו, ח') נקראת "יהודית" (בראשית, כ"ו, ל"ד), שהוא שם שפותח עם קידומת תיאופורית יהויסטית יהודאית. כמו כן, אחד ממלכי אדום (מהעיר האדומית בצרה) נקרא בחומש "יובב" (בראשית, ל"ו, ל"ג) שהוא שם, שפותח עם קידומת תיאופורית יהויסטית ישראלית. בנוסף, אחד מנכדי שעיר (שבארצו ישב עשו "הוא אדום") נקרא בחומש "איה" (בראשית, ל"ו, כ"ד; דברי הימים א', א', מ') שהוא שם, שמקובל גם בעם ישראל (שמואל ב', כ"א, ח'), ושמסתיים עם אותה סיומת תיאופורית יהויסטית יהודאית שאיתה מסתיים גם שמו של "הר המוריה" הקדוש ליהוה ומוזכר בכתובים המקראיים גם בהקשרים של היותו בית ה' (דברי הימים ב', ג', א').
  3. פירוש שם האלוהות האדומית "קוס" (قوس) בערבית - לשון-שכניהם של האדומים - הוא 'קשת' (בשני מובניה), אשר במקרא היא מאפיינת - לא רק את עשו (הוא אדום): "ויקרא את עשו... ויאמר... שא נא כליך תליך וקשתך" (בראשית, כ"ז, א') - אלא גם את כבוד ה' : "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם - כן מראה הַנֹּגַהּ סביב - הוא מראה דמות כבוד ה" (יחזקאל, א', כ"ח), "את-קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט', י"ג), "כְּקש נידף קשתו... מי פעל ועשה... אני ה" (ישעיהו, מ"א, ב'), "כי דרכתי לי יהודה קשת" (זכריה, ט', י"ג), "ממנו קשת מלחמה" (זכריה, י', ד'), קשתו דָּרַךְ" (תהלים, ז', י"ג), "דָּרַךְ קשתו" (איכה, ב', ד'; איכה, ג', י"ב).
  4. המקרא מציין בכמה מקומות את הקשר בין ה' לבין שעיר, נחלת האדומים: "ה' מסיני בא - וזרח משעיר למו" (דברים, ל"ג, ב'), "ה' בצאתך משעיר - בצעדך משדה אדום" (שופטים, ה', ד'). מעין זה: "אלוה מתימן יבוא" (חבקוק, ג', ג'), זאת לאור הקשר של תימן - הן עם סבו עשו (בראשית, ל"ו, י"א) - והן עם ארץ אדום[8]. כיוצא בכך: באחת הכתובות העבריות, שנמצאה בכונתילת עג'רוד - ושמתוארכת לתקופת ממלכת ישראל, נמצא שם ה' צמוד למילה "תימן".
  5. בניגוד לאלוהויות הראשיות של העמים המוזכרים במקרא (כגון: של כנען - בעל, ושל עמון - המולך, ושל מואב - כמוש, ושל צידון - עשתורת, ושל פלשת - דגון), הכתובים המקראיים אינם נוקבים מפורשות בשמה של האלוהות האדומית (אם נתעלם מהרמיזות המצוינות בסעיף 1 ובסעיף 3), ואינם מרבים לדון בה או לגנות את עבודתה[9]. לעומת זאת: המקרא, לא רק מצביע על אחוה משפחתית מובהקת - בין יעקב-ישראל לבין עשו-אדום (בראשית, כ"ה, כ"ה), אלא אף מרבה לגונן על העם האדומי (היושב בשעיר): "לא תתעב אֲדֹמִי כי אחיך הוא" (דברים, כ"ג, ח'), "אתם עֹברים בגבול אחיכם בני עשו היֹשבים בשעיר - אל תתגרו בם... כי ירֻשה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים, ב', ד'), "כה אמר ה' - על שלשה פשעי מואב... על שָֹרְפוֹ עצמות מלך אדום" (עמוס, ב', ב'), ואין זה מן הנמנע אפוא כי ההגנה המקראית התדירה הזאת על העם האדומי בכללותו הייתה גם על רקע של אחוה תאולוגית.
  6. ממצאים ארכאולוגיים של אתרים אדומיים, כגון תל מרשה, מצביעים על נקודות דמיון - בין הפולחן היהודאי - לבין פולחן האדומים בני התקופה; למשל: הם היטהרו במקוואות, ערכו כתובה, ואף נימולו.

לקריאה נוספתעריכה

  • Ernst Axel Knauf, "Qôs", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 674-677

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 213-218; הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 343-347.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך "ברקוס".
  3. ^ תרגומו (מארמית) של השם המקראי הגבעוני הזה - הוא: בן-קוס, והוא מקביל אפוא לשם המקראי הישראלי: "בניהו".
  4. ^ יצחק בית אריה, שעירי אדום, עת־מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גליון 69, אוקטובר 1986, באתר "מקראנט"
  5. ^ .Martin Rose, "Yahweh in Israel - Qaus in Edom?", Journal for the Study of the Old Testament 4 (1977), pp. 28-34.
  6. ^ Lévi Ngangura Manyanya. (2009). La fraternité de Jacob et d'Esaü (Gn 25-36): quel frère aîné pour Jacob? Labor et Fides, p. 257-258
  7. ^ המכיל רכיב ארמי, בדומה לשם הגבעוני המקראי "בַרְקוֹס", שבעזרא, ב', נ"ג.
  8. ^ בראשית, ל"ו, ל"ד; יהושע, ט"ו, א'; ירמיהו, מ"ט, ז'; יחזקאל, כ"ה, י"ג; עמוס, א', י"ב; עובדיה, א', ט'.
  9. ^ החריג המובהק היחיד לכך הוא, בדברי הימים ב', כ"ה, י"ד; שם מוזכרת עבודת האלוהות האדומית, כעבודה זרה. על פי המחקר, אזכור זה הוא מלאכותי ומאוחר (ראו: John R. Bartlett, Edom and the Edomites [JSOTSup 77], Sheffield: JSOT Press, 1989, pp. 194-200; ברטלט עצמו, אמנם אינו מזהה את קוס עם אלוהי ישראל, אך כן מניח את קיומה של זיקה בין הדת האדומית והיהודאית). עם זאת אין זה מן הנמנע כי, לא רק סופרי דברי הימים (כנ"ל) - אלא גם הנביא עובדיה, שולל את האלוהות האדומית - תוך שהוא מצידו עושה זאת על ידי איזשהו משחק-מילים שנון אשר בין השאר גם לועג במרומז לשמה: "והיה בֵּית-...עשו לְקַש" (עובדיה, א', י"ח) - כשלכך יש להשוות גם את השם הפרטי המקראי "ישבקשה" (הנדון לעיל סעיף 1) ואת הפסוק "כְּקַש נידף קשתו" (הנדון לעיל סעיף 3), בדומה אל משחקי-מילה מקראיים מקבילים הלועגים לשמותיהן - של האלוהות המואבית כמוש ("ובוש מואב מכמוש" בירמיהו, מ"ח, י"ג) - ושל האלוהות הכנענית בעל (שבשמה מסתיים שמו של "אשבעל", בדברי הימים א', ח', ל"ג; הנקרא גם "איש בושת", בשמואל ב', ב', ח'. ומעין זה שמו של "ירובעל", בשופטים, ט', א'; הנקרא גם "ירובשת", בשמואל ב', י"א, כ"א).

ביאוריםעריכה

  1. ^ לפי הכתיב הקיים בתעודות אשוריות, כמו גם לאור חילופי ס/ש שעליהם יש עדות כבר במקרא (בשופטים, י"ב, ו').
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.