ויקיפדיה

קוס (אל)

האל הלאומי האדומי

קוֹס (בניב האדומי: 𐤒𐤅𐤎;[1] באכדית: qa-uš;[2][3][4][5] ביוונית: Κος[6]), היה האל הלאומי של האדומים בזמן שבתם בממלכת אדום ובחבל אידומיאה. קוס מופיע גם במקרא, אך רק כרכיב תיאופורי, למשל כחלק משם אביהם של "נתינים" (גבעונים) השבים בתוך גולי בבל, יחד עם מנהיגם זרובבל לירושלים ולחבל יהודה (בְּנֵי בַרְקוֹס,[7] בעזרא, ב', נ"ג). שמות כמו: שובנקוס, קוסבנה, פגעקוס, קוסנדב, קוסענל[8] (חותמתו "לקוסענל עבד המלך" נמצאה בתל-חליפה ליד אילת) וקוסא, מהווים דוגמאות טובות להופעת שמו של אל זה בקרב האדומים. שמות הגברים, במסמך הנישואים ממרשה - בירת אדום בתקופה ההלניסטית, גם הם מכילים את הרכיב "קוס". גם שמות ממכתבי ערד הארמיים מהתקופה הפרסית מכילים את שמו כרכיב תיאופורי.[9]

קוס
𐤒𐤅𐤎
תרבות אדום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקור שמו עריכה

מקור השם קוס הוא, כנראה, במילה האפרו־אסיאתית *qawas/qayas (קשת, או חץ), דבר המרמז על היותו אלוהות מלחמה או אל קַשָת.[10]

הופעות היסטוריות של שם האלוהות קוס עריכה

הרבה לפני קיום הממלכה האדומית כבר היה ניתן לזהות ממצאים המעידים על נוכחותו של האל קוס בפפירוס האריס א המכיל את סיכומי מסעות המלחמה של רעמסס השלישי (1151–1182 לפנה"ס) נמסר על מערכתו נגד השסו של שעיר (שבנחלת האדומים).[דרוש מקור][מפני ש...]

בירדן, סמוך לגבול הסעודי, נתגלו ממצאים ארכאולוגיים במקום הנקרא ג'בל אל-קוס (1926,Alois Musil), המרמזים כי האל קוס חדר לפנתיאון האלים האדומיים כנראה מעט לפני תחילת המאה ה-8 לפנה"ס (BARTLETT 1989; KNAUF 1992) בעת יסוד הממלכה האדומית.[דרושה הבהרה]

בתקופה האשורית, מלך אדום בתקופת תגלת-פלאסר השלישי נקרא קַוְס־מלך,[2] ובתקופת אסרחדון ואשורבניפל נקרא קַוְס־גַבְרִ.[3][4][8][11]

חרסים מהמאה ה־7 לפנה"ס מאילת נושאים את השמות "קוסענל";[8] חרסים מאותה עיר נמל אדומית מהמאה ה־6 נושאים שמות כגון "קוסב[נה]", "פגעקוס" ו"קוסני".[12][13]

קוס נחשב לאל ראשי בתקופת השלטון הפרסי. תקופה זו אופיינה בנאמנות לאל לאומי שהיוותה מעין פיצוי נפשי בעקבות אובדן העצמאות המדינית. ניתן לראות באותה תקופה שתופעה זו לא פוסחת גם על מאמיני האל יהוה.[14] בלוחות מסרחיים מניפור מימי ארתחששתא הראשון נמצאו השמות קוס־יהב וקוס־ידע.[12]

בכתובת האדומית מחורבת עוזה, הכתובה בכתב אדומי שנמצאה בשנת 1982 מוזכר שמו של האל קוס.[15]

שמות תאופוריים המזכירים את קוס במערת הקבורה הצידונית במרשה
 
משמאל למטה: קוסנתן (שם אדומי) בן אמויוס (שם בעל זיקה פיניקית ומצרית) בן ססמי (שם פיניקי)[11]
 
משמאל: "בשנה השנייה בדיסטרוס. (קבר) סבו בת קוסנתן". השם סבו עשוי להתקשר לשורש צ־ב־ע, כמו בשם האדומי "צבעון"[16]

שמות תאופוריים המזכירים את האל קוס מתועדים גם מהתקופה ההלניסטית. במערת הקבורה הצידונית במרשה נמצאו שמות כמו ΚΟΣΝΑΤΑΝΟΣ או ΚΟΣΝΑΤΑΝΟΥ (קוסנתן),[17] ΚΟΣΒΑΝΟΥ (קוסבנה)[18] ו־ΚΟΣΙΑΒΟΥ (קוסיהב);[19] לעיתים נמצאו שמות אלה כחלק מהשושלות הפיניקיות (צידוניות), דבר המעיד על היטמעות הדרגתית של הפיניקים באדומים שבקרבם חיו.[20] במסמך הנישואים ממרשה נמצאו השמות קוסרם, קוסיד וקוסיהב.[21] על אוסטרקונים אחרים ממרשה נמצאו השמות קוסחנן, קוסידע וקוסינקם,[21] ועל אוסטרקון דו לשוני בחורבת אל כום מופיע השם קוסידע בארמית ו־ΚΟΣΙΔΗ ביוונית.[22] בכתובת נבטית (ארמית) מדרום מערב למצודת בצרה כתב אדם בשם מעינו שהוא עשה "נשר" לקוס.[23][10] על מצבה נבטית קטנה מחורבת תנור (אנ') נכתב "[ד]י עבד קסמלך לקס אלה חורוא", כלומר "את זאת עשה קֹסמלך לקוס, אלהי חורוא (שם אדם/שבט/מקום)" (אך ייתכן ש"חורוא" הוא שם האמן שיצר את המצבה).[10][24] גם מהמושבה האדומית במף ידועים שמות תאופוריים המזכירים את קוס, ביניהם ΚΟΣΜΑΛΑΧΟΣ (קוסמלך), ΚΟΣΝΑΤΑΝΟΣ (קוסנתן), ΚΟΣΒΑΝΟΥ (קוסבנה), ΚΟΣΑΔΑΡΟΣ (קוסעדר?), ΚΟΣΡΑΜΟΣ (קוסרם) ו־ΚΟΣΓΗΡΟΥ (קוסגר).[12] בכתובת מ־134 לפנה"ס (כנראה מאלכסנדריה) מוזכר השם ΚΩΣΑΝΕΛΟΥ.[12] בין החיילים בהרמופוליס מגנה (חמנו) (אנ') מוזכר ΑΒΔΟΚΩΣ ΑΧΑΙΟΥ.[12] בכתובת נבטית מהגרה מ־31 לספירה מופיע הכיתוב: "קסנתן",[25][26] וכך גם בכתובות שמיות בהן מופיעים השמות "קוסעדר" (שהופיע בכתובת ארמית סינאית[27][26]), "קוסבנה" ו"קוסברך".[11]

יוסף בן מתתיהו מזכיר את שמו של קוסטוברוס, מושל אדום ועזה בזמן מלכות הורדוס, צאצא למשפחת כוהנים שעבדו את האל "קוזה" (Κοζε), שהיה אלוהות שעבדו האדומים.[28] זהו ככל הנראה האל קוס (ולא קֻזַח (אנ') הערבי, שאף ששמו מסתדר עם התעתיק היווני, הזיהוי פחות מתאים במבט היסטורי), המוזכר גם בשמו של קוסטברוס עצמו.[8][11]

הקבלה לאלים אחרים עריכה

  פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא יש לשכתב לפי המאמר Toward a New Synthesis of the God of Edom and Yahweh.

קרבה לאלוהי ישראל עריכה

מספר חוקרים[29][30] העלו טענות בדבר קרבה או זהות בין יהוה ובין האל קוס, אף שהעיסוק בנושא אינו נפוץ. נימוקיהם העיקריים של תומכי הקִרבה/זהות בין האלים הם:

  1. רמיזות בשמות פרטיים מקראיים ישראליים/יהודאיים: באחת מרשימות-הלויים שמזכירה את "עובד אדום", מוזכר בפסוק הקודם: "קושָיהו",[31] המסתיים עם סיומת תיאופורית יהודאית והפותח עם אותה מרכיב זהה למרכיב הסוגר את שם משפחת הנביא נחום: "אלקוש".[32] כמו כן, לאור השם האדומי "קוסא" – שנמצא באיזושהי כתובת[דרושה הבהרה] – ראויה לציון גם כי ייתכן שהשם המקראי "ישבקשה" משבט לוי[33] מתייחס לקוס.
  2. פירוש שם המילה "קוס" (قوس) בערבית[דרושה הבהרה] הוא 'קשת' (הן בהקשר של חץ וקשת והן של קשת בענן). במקרא הקשת מופיעה בהקשר של עשו (אבי אדום)[34] ובהקשר של יהוה.[35][דרושה הבהרה]
  3. המקרא מציין בכמה מקומות את הקשר, שבין ה', לבין שעיר ואדום – נחלת האדומים,[36] וכן מ"תימן"' (הדרום),[37] המתקשר לתימן – המקושר לסבו עשו[38] ולארץ אדום[39] (ראו גם: ההשערה המדיינית-קינית). בין הכתובות העבריות מחורבת תימן נמצא השם יהוה צמוד למילה "תימן".[דרושה הבהרה]
  4. המקרא מצביע על אחוה בין יעקב-ישראל לבין עשו-אדום,[40] ואף מרבה לגונן על העם האדומי,[41] ואין זה מן הנמנע כי ההגנה המקראית הגיעה גם על רקע של אחוה תאולוגית.
  5. ממצאים ארכאולוגיים של אתרים אדומיים, כגון תל מרשה, מצביעים על נקודות דמיון בין הפולחן היהודאי לבין פולחן האדומים בני התקופה; למשל: הם היטהרו במקוואות, ערכו כתובה, ואף נימולו.[דרושה הבהרה]

עם זאת, קיימים גם טיעונים הפוכים נגד הזיהוי:

  1. אמנם, בניגוד לאלוהויות הראשיות של העמים המוזכרים במקרא (כגון בעל, מלך, כמוש, עשתרת ודגון), הכתובים המקראיים אינם נוקבים מפורשות בשמה של האלוהות האדומית (אם נתעלם מהרמיזות המצוינות בסעיף 1 ובסעיף 2); ואולם גם בלי לציין במפורש את שמה, עצם פולחנה כן מוזכר במקרא כעבודה "זרה".[42] אם כי, על פי המחקר, אזכור זה הוא מלאכותי ומאוחר.[43]
  2. ייתכן שגם הנביא עובדיה שולל את האלוהות האדומית – במשחק מילים שאולי נועד ללעוג במרומז לשמה: "והיה... בית עשו לְקַש"[44] – כשלכך יש להשוות גם את השם הפרטי המקראי "ישבקָשה", ואת משחקי-מילים מקראיים מקבילים הלועגים לשמות האלוהות המואבית כמוש ("ובוש מואב מכמוש"[44]) והאלוהות בעל (שבשמה מסתיימים שמו של "אִשבעל"[45] ו"ירובעל",[46] הנקראים גם "איש בושת"[47] ו"ירובשת"[48]).

אלים אחרים עריכה

דמיון צלילים, כמו גם פעפוע תרבותי – שבקע מהסביבה האדומית שעבדה את קוס במקדש הנבטי שבהר התנור שבירדן, הביאו בסופו של דבר את הערבים הקדומים (שהתגוררו באזור מוזדליפה שליד העיר מכה שבחצי האי ערב) לזהות את קוס עם האלוהות הערבית הטרום-איסלאמית "קוזח" (قزح) שאותה הם עבדו.

לקריאה נוספת עריכה

  • Ernst Axel Knauf, "Qôs", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 674-677

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 213–218; הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 343–347.
  2. ^ 1 2 Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 122-123
  3. ^ 1 2 Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23–24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
  4. ^ 1 2 Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית, הערך על השם המקראי "ברקוס". במקרא, האות ק' שבשם זה מנוקדת בחולם; זאת נוכח העובדה, שבעברית קיימת תופעת כיווץ דיפתונגים, שבעקבותיה מילים שמיות - שמכילות את הדיפתונג /au/ - כגון המילים הערביות yaum sˤaum qaul θaur וכדומה, הופכות בעברית אל "יוֹם צוֹם קוֹל שׁוֹר" וכדומה - עם חולם כתנועה יחידה בכל מילה כזו. תופעת חילופי חולם-שורוק ידועה אף היא במקרא, למשל בספר משלי, פרק ל"א, פסוק א', לעומת פסוק ד'.
  6. ^ כך נהגה השם כמרכיב תאופורי בתקופה ההלניסטית, ראו John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 44, 46, 54, וכן את השם קוסטוברוס.
  7. ^ משמעו בארמית "בן־קוס"
  8. ^ 1 2 3 4 Joseph Thadée Milik, Nouvelles inscriptions nabatéennes, Syria. Archéologie, Art et histoire 35, 1958, עמ' 239 doi: 10.3406/syria.1958.5328
  9. ^ יוחנן אהרוני, "האוסטרקונים הארמיים מתל ערד" מאת יוסף נוה, כתובות ערד, מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1986, עמ' 177, 184, 190, 195-196, 204
  10. ^ 1 2 3 Giuseppe Petrantoni, Corpus of Nabataean Aramaic-Greek Inscriptions, Fondazione Università Ca’ Foscari, 2021, עמ' 77–78
  11. ^ 1 2 3 4 John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 44
  12. ^ 1 2 3 4 5 Joseph Thadée Milik, Nouvelles inscriptions nabatéennes, Syria. Archéologie, Art et histoire 35, 1958, עמ' 240 doi: 10.3406/syria.1958.5328
  13. ^ W. F. Albright, Ostracon No. 6043 from Ezion-geber, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1941, עמ' 11–15 doi: 10.2307/3218916
  14. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 333-334
  15. ^ יצחק בית אריה, שעירי אדום, עת־מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גליון 69, אוקטובר 1986, באתר "מקראנט"
  16. ^ John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 41, 46
  17. ^ John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 44, 54
  18. ^ John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 46
  19. ^ Eliezer D. Oren, Uriel Rappaport, The Necropolis of Maresha–Beth Govrin, Israel Exploration Journal 34, 1984, עמ' 145‏, JSTOR 27925934
  20. ^ Amos Kloner, Maresha Excavations Final Report I: Subterranean Complexes 21, 44, 70, Israel Antiquities Authority, 2003, עמ' 23–24
  21. ^ 1 2 אסתר אשל, עמוס קלונר, אוסטרקון ארמי ובו מסמך נישואין אדומי ממרשה משנת 176 לפנה"ס וזיקתו לכתובה היהודית, תרביץ סג, 1994, עמ' 489
  22. ^ Lawrence T. Geraty, The Khirbet el-Kôm Bilingual Ostracon, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1975, עמ' 55–61 doi: 10.2307/1356236
  23. ^ Joseph Thadée Milik, Nouvelles inscriptions nabatéennes, Syria. Archéologie, Art et histoire 35, 1958, עמ' 236 doi: 10.3406/syria.1958.5328
  24. ^ Joseph Thadée Milik, Nouvelles inscriptions nabatéennes, Syria. Archéologie, Art et histoire 35, 1958, עמ' 237–238 doi: 10.3406/syria.1958.5328
  25. ^ CIS II 209
  26. ^ 1 2 Joseph Thadée Milik, Nouvelles inscriptions nabatéennes, Syria. Archéologie, Art et histoire 35, 1958, עמ' 241 doi: 10.3406/syria.1958.5328
  27. ^ CIS II 923
  28. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 15.7.9 (ראו במקור היווני (במהדורה זאת נכתב Κωζαι) ובתרגום)
  29. ^ .Martin Rose, "Yahweh in Israel - Qaus in Edom?", Journal for the Study of the Old Testament 4 (1977), pp. 28-34.
  30. ^ Lévi Ngangura Manyanya. (2009). La fraternité de Jacob et d'Esaü (Gn 25-36): quel frère aîné pour Jacob? Labor et Fides, p. 257-258
  31. ^ דברי הימים א', ט"ו, י"ז
  32. ^ נחום, א', א'
  33. ^ דברי הימים א', כ"ה, ד'
  34. ^ בראשית, כ"ז, א'
  35. ^ "את-קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט', י"ג), "כמראה הקשת אשר יהיה בענן... הוא מראה דמות כבוד ה'" (יחזקאל, א', כ"ח), "כְּקש נידף קשתו... אני ה'" (ישעיהו, מ"א, ב'), "כי דרכתי לי יהודה קשת" (זכריה, ט', י"ג), "דָּרַךְ קשתו" (איכה, ב', ד'; איכה, ג', י"ב), קשתו דָּרַךְ" (תהלים, ז', י"ג)
  36. ^ "ה' מסיני בא – וזרח משעיר למו" (דברים, ל"ג, ב'), "ה' בצאתך משעיר – בצעדך משדה אדום" (שופטים, ה', ד').
  37. ^ "אלוה מתימן יבוא" (חבקוק, ג', ג')
  38. ^ בראשית, ל"ו, י"א
  39. ^ בראשית, ל"ו, ל"ד; יהושע, ט"ו, א'; ירמיהו, מ"ט, ז'; יחזקאל, כ"ה, י"ג; עמוס, א', י"ב; עובדיה, א', ט'.
  40. ^ בראשית, כ"ה, כ"ה
  41. ^ "לא תתעב אֲדֹמִי כי אחיך הוא" (דברים, כ"ג, ח'), "אתם עֹברים בגבול אחיכם בני עשו היֹשבים בשעיר – אל תתגרו בם... כי ירֻשה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים, ב', ד'), "כה אמר יהוה – על שלשה פשעי מואב... על שָֹרְפוֹ עצמות מלך אדום" (עמוס, ב', ב')
  42. ^ דברי הימים ב', כ"ה, י"ד
  43. ^ Martin Rose, "Yahweh in Israel – Qaus in Edom?", Journal for the Study of the Old Testament 4 (1977), p. 30; John R. Bartlett, Edom and the Edomites, JSOTSup 77, (Sheffield: JSOT Press, 1989), p. 195.
  44. ^ 1 2 עובדיה, א', י"ח
  45. ^ דברי הימים א', ח', ל"ג
  46. ^ שופטים, ט', א'
  47. ^ שמואל ב', ב', ח'
  48. ^ שמואל ב', י"א, כ"א


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קוס_(אל)&oldid=38379187"