בהלכה, קורבן גר הוא קורבן עולה שהגר מקריב עם השלמת תהליך גיורו, כחלק מכניסתו לעם ישראל שכרת ברית עם ה' במעמד הר סיני. מעת שנחרב בית המקדש, אין הגרים מקריבים קורבן זה.

מקור הדין עריכה

דיני הגיור נלמדו ממעמד הר סיני, שבו, על פי המסופר בספר שמות, נכנס עם ישראל לברית עם ה'. למעמד זה קדמו מילה[1] וטבילה[2], ובמסגרת המעמד הוקרבו קורבנות הברית, כפי שנאמר בפרשת משפטים: ”וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים” (שמות פרק כ"ד פסוק ה'). חכמים למדו מכך שגם כל גר שמתגייר צריך מילה (אם הוא זכר), טבילה וקורבן, על מנת להתגייר[3].

עוד למדו חכמים מהפסוק: ”וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם (במדבר ט"ו, י"ד) שבכל דור ניתן להתגייר, וממילא גם לאחר חורבן בית המקדש, כשלא ניתן להקריב את קורבן הגר, אפשר לגייר גם ללא הקרבת הקורבן.

דיני הקורבן עריכה

קורבן הגר הוא שני תורים או שני גוזלי יונה, שבשונה משאר הקינים - שניהם מוקרבים כקורבן עולה. אמנם ניתן להביא את קורבן הגר גם מבהמה. כמו כן, ניתן להקריב שני קורבנות אחד לעולה ואחד לשלמים, כפי שהקריבו ישראל בעת מעמד הר סיני[4]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טרם אכילת קורבן הפסח בעת יציאת מצרים.
  2. ^ שאותה למדו חז"ל ומפרשי המקרא מהפסוק: "לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם" (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י').
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ט', עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ח', עמוד ב'
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.