ויקיפדיה

קורות הציפור המכנית

ספר מאת הארוקי מורקמי

קורות הציפור המכנית (ביפנית: ねじまき鳥クロニクル) הוא ספר מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי, שיצא לאור בישראל בשנת 2005. הספר ראה אור לראשונה ביפן כסדרה בהמשכים בשנים 1994-1995. זהו רומן בלשי העוסק בחיפוש הזהות בעולם המודרני והפוסט מודרני, בנישואים כושלים, באלימות ובאכזריות שבמלחמה ובהשפעתם על נפש האדם.[1]

קורות הציפור המכנית
מידע כללי
מאת הרוקי מורקמי
שפת המקור יפנית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא יפן, אבסורד, אסיה, חלום עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה כנרת, זמורה ביתן
תאריך הוצאה 1994-1995
מספר עמודים 572
הוצאה בעברית
תרגום 2005
פרסים
פרס יומיורי (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם דרומית לגבול, מערבית לשמש עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא ספוטניק אהובתי עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-4-10-353422-8, 978-4-10-353423-5, 978-4-10-353425-9
הספרייה הלאומית 002498778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר הוא אחת ההצלחות הספרותיות הגדולות של שנות התשעים ביפן. הוא יצא לאור ביפן בשלושה כרכים ולכן קשה לסכם את היקף מכירותיו. הכרך הראשון נמכר עד שנת 2002 בכ-350,000 עותקים. משלושת הכרכים יחד נמכרו יותר ממיליון עותקים. הספר זכה ב-1995 (עוד בטרם יצא הכרך השלישי) בפרס יומיורי (אנ') היוקרתי. התרגום לעברית נעשה מהגרסה האנגלית (שהיא עצמה תורגמה בהשתתפות המחבר והמומלצת על ידו כמתאימה לקורא המערבי) בידי יונתן פרידמן בהוצאת זמורה ביתן (2005). הספר כולל "אחרית דבר" מאת יצהר ורדי.

סיפור העלילה עריכה

הספר מתחיל בקיץ של שנת 1984. טורו וקומיקו אוקאדה הם זוג צעיר החיים את חייהם השגרתיים כשחתולם "נובורו וטאיה" נעלם וטורו מתחיל לקבל שיחות אירוטיות מסתוריות. טורו אדם ממוצע מן השורה אשר לא שונה מכל אחד מאיתנו, מובטל וחסר דאגות אמיתיות בחייו, מגלה לפתע כי בנוסף לחתולו גם אשתו עזבה את הבית ולא הותירה כל עקבות. מכאן מתחילים העניינים להסתבך והאיזון העדין שבין עולם המציאות לעולם החלום מתחיל לחמוק מחייו של טורו. הספר מתאר את השנה וחצי הבאות בחייו של טורו. בשנים אלו עובר טורו חוויות אשר נראות לא מציאותיות ומשונות כאילו הגורל עצמו מושיט יד ומשחק באנשים השונים ככליו. הסיפור למעשה נע בין המוני סיפורים קטנים ודמויות משנה. הסיפור קשור דרך מספר דמויות אל השלטון היפני בצפון סין בשנים 1945-1937 ומדינת החסות היפנית, מנצ'וקוו.

הדמויות בספר עריכה

  • טורו אוקאדה - טורו אוקאדה הוא גיבורו של הסיפור. טורו הוא צעיר אפאתי מחוסר עבודה אשר לא שונה מכל אדם ממוצע. הפאסיביות למעשה מובילה את חייו של טורו כשהוא עצמו נותן לחייו לזרום ללא מסלול מתוכנן כלשהו.
  • קומיקו אוקאדה (לבית וטאיה) - קומיקו היא אשתו של טורו. הם נשואים כשש שנים. קומיקו עובדת במשרד הוצאה לאור ביפן.
  • נובורו וטאיה - נובורו הוא אחיה הבכור של קומיקו. הוא מצליח מאוד בחייו, תחילה כאקדמאי ולאחר מכן כפוליטיקאי. נראה כי הוא אהוב על כולם מלבד על טורו. למעשה נובורו הוא האדם השנוא ביותר על טורו. טורו מתאר את נובורו כחלקלק ובעל מסכה המסתירה את פרצופו האמיתי, אדם המדבר גבוהות אך ללא אג'נדה אמיתית ברורה בדבריו.
  • מאי קסהארה - מאי קסהארה היא שכנתו בת ה-16 של טורו. למעשה את מרבית זמנה מעבירה מאי בשיזוף לאחר שהייתה מעורבת בתאונת דרכים על אופנוע. מאי היא אחת הדמויות המרכזיות בספר, גם כאשר היא עוזבת את עירו של טורו היא ממשיכה להתכתב איתו דרך מכתבים במהלך הספר. שיחותיה של מאי עם טורו הן שיחות מוזרות אשר בתחילה סובבות לרוב סביב המוות. עם הזמן נגררת מאי לתוך אותו עולם מופלא ומוזר המקשר בין כל הדמויות בספר.
  • מלטה קאנו - מלטה קאנו היא מדיום. מלטה הוא למעשה אינה שמה האמיתי אלא שם שאימצה לאחר ששהתה שלוש שנים באי מלטה בים התיכון. קומיקו אשתו של טורו פונה אל מלטה על מנת שתעזור לה לאתר את חתולם שאבד. למלטה יש חיבה מסוימת לביגוד ואיפור של שנות ה-60. ועיסוקה העיקרי הוא מים.
  • כרתה קאנו - כרתה קאנו היא אחותה של מלטה קאנו אשר חולקת עם אחותה את אהבתן המשונה לסגנון של שנות ה-60. כרתה מגדירה את עצמה במהלך הסיפור בשלושה שלבים עיקריים בחייה, החל מגוף אשר מסוגל לחוש רק כאב, לגוף קהה אשר אינו חש כאב או כל רגש אחר כלל, בחלק זה מוכרת כרתה את גופה, לאחר שהיא נפגשת עם אחותה הופכת כרתה קאנו ל"זונה של השכל" לפי דבריה. כרתה נפרדת משלב זה בחייה לאחר שהיא פוגשת את טורו אוקאדה.
  • מוסקאט אקאסקה - מוסקט היא אישה אשר אותה פוגש טורו בעת שהוא יושב ומסתכל על אנשים החיים את חייהם בפארק העירוני. מוסקט שומרת על לבוש מוקפד של כל מי שקשור לחייה. נראה כי למוסקט ישנה "מתנה" איתה היא עוזרת לנשים שונות בחייה. מוסקאט מעסיקה את טורו והופכת למעשה לבוס שלו לזמן מה. אביה של מוסקאט נהרג במלחמה והיה הווטרינר של גן החיות בצ'אנגצ'ון שבמנצ'וריה.[2]
  • קינמון אקאסקה - קינמון הוא בנה של מוסקט. נראה כי קינמון איבד את רצונו לדבר כאשר היה בן 6. למרות שהוא אינו מדבר מצליח קינמון לנהל שיחות מלאות עם שאר האנשים כאשר הוא נעזר בעיקר במבטיו ובידיו בלבד. קינמון מנהל את כל ענייניה של אמו ועוזר לה בעבודתה מאז שגילתה את "מתנתה".
  • מר הונדה הזקן / טוראי הונדה - מר הונדה היה חייל ושותפו של לוטננט ממיה במשימה המיוחדת במונגוליה החיצונית. הונדה הוא למעשה מעין רואה עתידות ומדיום אשר נעזר בכישוריו על מנת לעזור לאנשים שונים וביניהם משפחת וטאיה. טורו אהב לבוא אליו על מנת לשמוע את סיפוריו על קרב נומונהן העקוב מדם.
  • לוטננט ממיה - הלוטננט הוא קצין אשר השתתף בקרב בנומונהן בין יפן לברית המועצות במלחמת העולם השנייה. הלוטננט פוגש את טורו בעת שהוא מביא לו ירושה ממר הונדה הזקן ובהמשך, שולח אליו מכתבים. בזמן משימת ביון חשאית מעבר לגבול מונגוליה החיצונית נתפסה החוליה היפנית והלוטננט אולץ לצפות בעת שפשטו את עור מפקדו בעודו בחיים ואז הושלך לבאר עמוקה, שם עבר חוויה נפשית עזה. איבד את ידו בקרבות 1945 והיה שבוי במחנה שבויים בסיביר.

כתיבת הספר ותרגומו עריכה

מורקמי סיפר בראיון כי החל את הספר מרעיון קטן שלא ידע כיצד יתפתח לסיפור: "התחלתי את הכתיבה מרעיון קטן מאוד. רק דמות, לא ממש רעיון. גבר בן שלושים שמבשל ספגטי במטבח, והטלפון מצלצל - זה הכל. כל כך פשוט. אבל הרגשתי שמשהו קורה שם." פרקי שני כרכיה הראשונים של הטרילוגיה "קורות הציפור המכנית" יצאו לאור ב-1994 ו-1995 כסדרה בהמשכים שפרקיה התפרסמו בכל חודש לערך (בספר הראשון 13 פרקים ובספר השני 16 פרקים). קהל הקוראים היפני רותק על ידי עלילת הסיפור המתפתלת אך חלק ממנו התאכזב מהסיום וטען שהרומן אינו "גמור". נראה שהעובדה כי הגיבור נשאר פסיבי בסיום, וכלל אינו מנסה להחזיר את אשתו אליו למרות שהוא עדיין אוהב אותה, הפריעה לקהל הקוראים וגם מורקמי, למרות שטען בתחילה כי "הסיפור גמור ושלם בהחלט", הודה כי גם אם הוא היה הגיבור היה רוצה להיאבק ולנסות להחזיר את אשתו אליו.[1] מורקמי שמר את דבר כתיבת הכרך השלישי בטרילוגיה בסוד. לטענתו: "רציתי שיחליטו בעצמם במה מדובר... אילצתי אותם להשתמש קצת בראשיהם... [בדיעבד] קוראים רבים כעסו עלי." בעקבות הצלחת הספר יצאה הטרילוגיה ב-1997 כספר שלם בכריכה רכה ומאז בכל התרגומים והמהדורות זוהי המתכונת של הספר.[1]

המוציאה לאור האנגלית של הספר, הוצאת אלפרד קנופף (אנ'), סברה שהגרסה היפנית נרחבת מדי וביקשה ממורקמי לצמצם אותה לצורך התרגום. מורקמי קיצץ קטעים נרחבים מהמקור, כ-25,000 מילים. הפרופסור לספרות יפנית מאוניברסיטת הרוורד, ג'יי רובין (Jay Rubin) שהחל כבר לתרגם את הספר, תרגם את שתי הגרסאות;המלאה והמקוצצת, אולם המו"ל בחר בגרסה הקצרה יותר. הספר זכה לשני תרגומים באנגלית; אנגלית אמריקאית ואנגלית בריטית. כמו כן, מורקמי הוציא גרסה נוספת, מקוצרת, ביפנית. מורקמי מסרב לבחור בגרסה אחת מכל הגרסאות כגרסה המועדפת עליו ועל כן אין לספר "גרסה רשמית". מורקמי אף מסרב לתת לקוראיו פתרונות לתעלומות ולקטעים הלא מובנים שבספר. המוציא לאור העברי בחר לתרגם את הספר מהגרסה האנגלית של קנופף-רובין בסוברו כי הגרסה "ההדוקה" מתאימה יותר לקוראים המערביים.[1]

ביקורת עריכה

אלימות עריכה

הספר כולל במקרים רבים תיאורים של אלימות קיצונית וברוטלית, חלקם מפורטים מאוד. הייתה זו הפעם הראשונה שמורקמי נקט בתיאורים מסוג זה בספריו.[3][1] לאחר שנמתחה עליו ביקורת בעניין זה, אמר מורקמי בראיון מאוחר יותר כי זהו "הד לאופי הרב-שכבתי של האלימות ההיסטורית" ובהזדמנות אחרת אמר: "בדרך כלשהי, אין לי אפשרות לחשוב שתקרית נומונהאן היא משהו רחוק שקרה לאנשים אחרים".[3]

מהי "הציפור המכנית"? עריכה

כפי שהציב דמות חידתית של בעל חיים בספרו "מרדף הכבשה", כך עושה זאת מורקמי עם "הציפור המכנית". הציפור לעולם לא נראית ורק קריאתה הצורמת, הנדמית לדריכת צעצוע מכני, נשמעת מדי פעם בסיפור. למשמעותה של הציפור המכנית עלו מספר פירושים:

  • הציפור כמבשרת את התדרדרות העניינים עד לרמה של הרס, חורבן ומוות. "בכל פעם שהציפור המכנית באה לחצר שלי למתוח את הקפיץ שלה, שקע העולם והעמיק אל תוך הכאוס".[1]
  • הציפור כמחוללת הימשכות הזמן והמשכיות ההיסטוריה. לטענת פרופסור מתיו סטרצ'ר (Matthew Strecher), שכתב מדריך להבנת הספר, הציפור מאפשרת לזמן להמשך בכך שהיא מותחת את "קפיץ העולם". בכך, היא איננה הסיבה לחורבן, אלא להפך, הדבר המאפשר את הימשכות שטף הזמן ואת ההתקדמות והיציאה מהמשבר.[1]
  • לטענת המתרגם ג'יי רובין (שמתרגומו לאנגלית תורגם הספר לעברית), "הציפור המכנית אינה צעצוע מכני... היא אינה ישות פיזית משום סוג שהוא... היא מתקיימת אך ורק כזעקה."[1]
  • הציפור ככזו המכריזה על הדטרמניסטיות של הקיום האנושי.

רק אנשים מסוימים, מיוחדים, היו יכולים לשמוע את קריאתה של הציפור. היו אלו אנשים שהציפור הובילה אל חורבן בלתי נמנע. לרצון האנושי אין אפוא שום משמעות, כפי שחש הווטרינר מאז ומעולם. אנשים אינם אלא בובות המונחות על שולחנות, והקפיצים בגבן מתוחים עד תום. אלה הן בובות שנועדו לנוע באופנִים שהן אינן יכולות לבחור, בכיוונים שאין ביכולתן לבחור. כמעט כל אלו שנמצאו בטווח קריאתה של הציפור המכנית אבדו, חרבו. רובן מתו בנופלן מקצה השולחן.

— קורות הציפור המכנית תרגום מאנגלית: יונתן פרידמן, הוצאת זמורה ביתן, 2005, עמ' 485

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יצהר ורדי, אחרית דבר, "קורות הציפור המכנית", כנרת, זמורה-ביתן, דביר מוציאים לאור, 2005
  2. ^ תעתיק שם העיר בתרגום העברי של הספר הוא שין-צין. זיהוי העיר נעשה על פי הערך בוויקיפדיה השוודית (Svenska)
  3. ^ 1 2 Faye Yuan Kleeman, INSCRIBING MANCHURIA: GENDER, IDEOLOGY, AND POPULAR IMAGINATION, East Asian History, Institute of Advanced Studies, The Australian National University, דצמבר 2005, עמ' 65
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קורות_הציפור_המכנית&oldid=37839725"