קורח
קֹרַח בן יצהר הוא דמות מקראית בתורה, שחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה.[1] סיפורו וסיפור המחלוקת שהוביל מתוארים בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.
דמותו של קורח במסורת היהודיתעריכה
דמותו של קורח מופיעה לראשונה במפקד הלוויים בספר שמות, פרק ו', פסוקים כ"א–כ"ד, שם מוזכר שאביו הוא יצהר, בנו השני של קהת בן לוי בן יעקב. בהמשך מצוינים שני אחיו של קורח: נֶפֶג וְזִכְרִי, ומוזכרים שמות בניו של קורח: אַסִּיר, אֶלְקָנָה ואֲבִיאָסָף.
בספר דברי הימים א', פרק ו' מפורטת שושלתו של קורח באופן לא ברור ושונה במעט מהמתואר בתורה, אולם מוזכרים בה כעשרים אנשים מצאצאיו של קורח, ביניהם שמואל הנביא.[2] בהמשך אותו פרק מוזכר גם נכדו של שמואל, הֵימָן, שהיה משורר במשכן בתקופת דוד. רשימת שושלת היוחסין שלו עד לקורח מפורטת יותר, וכוללת שמות נוספים שלא מופיעים ברשימה בתחילת הפרק.[3] צאצאיו של קורח מופיעים גם במספר מקומות נוספים בספר דברי הימים, בדרך כלל כמשרתים במשכן או במקדש.
מעבר לכך, בני קורח מוזכרים בראשם של אחד-עשר מזמורי תהילים.[4]
בנוסף, על פי חז"ל קורח היה עשיר ביותר. המדרש מספר שלקורח היו שלוש מאות חמורים שנשאו את המפתחות לאוצרותיו[5]. משם מגיע הביטוי: "עשיר כקורח".
מחלוקת קורח ועדתועריכה
הסיפור העיקרי בתורה בו מופיע קורח הוא המחלוקת שניהלו הוא ועדתו נגד משה ואהרון. קורח, יחד עם דתן ואבירם, און בן פלת ו־250 נשיאי עדה משבט ראובן, ערערו על מעמדו של משה כמנהיג, ועל מעמדו של אהרון ככהן גדול. טענתו של קורח הייתה: ”כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר, ט"ז, ג'). משה הציע לקורח ואנשיו לעשות מבחן, בו יוכח במי בחר ה' להנהיג את בני ישראל. במהלך המבחן, עומדים מצד אחד קורח ומאתיים וחמישים הנשיאים, ומהצד השני אהרון, וכולם מחזיקים בידם מחתה שבתוכה קטורת. ה' בוחר במשה ואהרון, ועומד להשמיד את כל עם ישראל, כעונש על תמיכתם בקורח. לאחר תחינה של משה לפני ה', ה' מסכים לוותר על העונש לכל העם. משה אומר שאם קורח ימות מוות טבעי, זה סימן שמשה בדה את הדברים מליבו, אבל אם האדמה תפער את פיה ותאכל אותם, זה סימן שמשה נביא אמת. באותו רגע, קורח, משפחתו וכל רכושם, נבלעו באדמה, ומאתיים וחמישים הנשיאים נשרפו באש.
הרקע למחלוקתעריכה
בתורה לא נאמר מדוע קורח לא הסכים עם מנהיגותם של משה ואהרון, אולם חז"ל במדרש מציגים הסבר לפיו קורח ערער על חלוקת התפקידים בעת הקמת המשכן וניהולו.
על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. שנאמר (במדבר ג, ל): "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל" אמר קרח, ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו, יח): "ובני קהת עמרם ויצהר חברון וְעֻזִּיאֵל" עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני. ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו.
כמו כן, בני ראובן דומים לקורח: הם בני השבט הבכור שאיבד את הזכות לשאת בתפקיד ציבורי. ייתכן שעובדה זו היא שהובילה אותם לערער על תפקידם של משה ואהרון. מדרש מספר כי קורח ראה שיצא ממנו שמואל שינהיג את כל ישראל ובעקבות כך נתמלא גאווה.[6]
העילה למחלוקת על פי המדרשעריכה
עילה פוליטיתעריכה
המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני - קורח רוצה שהאל יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג. המדרש שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכוהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכוהנים מן הקורבנות.[7]
על פי מדרש אחד קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון.[8] על פי מדרש אחר, הדורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, קורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות.[9][10]
עילה רוחניתעריכה
ברובד אחר מפורשת המחלוקת כמחלוקת ערכית. האם קיים שוויון, והאם הוא ערך נעלה? קורח הוא ממצדדי השוויון: כולם קדושים. בהשלכה למישור הערכי, מוסיפים הפרשנים, המשמעות היא גם שאין ערכים נעלים יותר. פרשנים עכשוויים תולים בקורח פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של קורח, ברובד העמוק יותר, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות.
בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיו של קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירותיות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול.
תגובת משה לתלונה של קורחעריכה
משה מגן על החלטותיו של ה' ועל מינויו של אהרון, אך לא מגן על מינויו שלו עצמו. תלונתו של קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים - אלדד ומידד - החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים"[11]. במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם. משה לא מוחה בקורח בתקיפות. הוא מסכים למבחן מנהיגות בו יבחר ה' במי שירצה.
מותו של קורח והשלכות המחלוקתעריכה
משה ביקש מהאל שקורח ועדתו יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של האל במנהיג. אם קורח היה מת במוות טבעי הוויכוח הפוליטי לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. בפרשת קרח לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו של קורח. על מותם של דתן ואבירם, ממשתתפי המחלוקת, נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". על מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת". רק מאוחר יותר, נאמר כי הוא נבלע באדמה (יחד עם 'כל האדם אשר לקורח'): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, ואת קורח..." (ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י'). העובדה שבסיפור עצמו לא נכתב במפורש מה עלה בגורלו, הובילה לפירושים מקוריים בעניין זה. בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נאמר:
וא"ר יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ב) "ואת כל האדם אשר לקרח"- ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (במדבר כו, י) "באכול האש את חמשים ומאתים איש"- ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין ומן הבלועין. מן הבלועים דכתיב (ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י') "ותבלע אותם ואת קרח" מן השרופין דכתיב (ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ה) (ותצא אש מלפני ה') ["ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש" -וקרח בהדייהו (יחד איתם).
המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. חז"ל מפרשים את שמו של קורח: שבגללו נעשתה 'קורחה' בישראל, כלומר- בגללו נהרגו אנשים רבים. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.
הניצוליםעריכה
מן האסון היו מספר ניצולים, ביניהם בני קורח, כפי שהתורה מספרת בפרשת פינחס: ”וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ” (במדבר, כ"ו, י"א).
בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגיהנום... ועשו תשובה".[12] כלומר שאכן נבלעו באדמה אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים[13].
כמו כן, על פי התלמוד[14] און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם קורח ינצח.
בפרקי אבות[15] נאמר על המחלוקת של קורח:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו
התייחסויות חיוביות לקורחעריכה
בנאומו של משה בספר דברים,[16] וכן בתהילים ק"ו,[17] נזכר המעשה על שמם של דתן ואבירם, ואילו קרח לא מוזכר כלל.
בנוסף לכך, בדברי הימים[18] מוזכר קרח כאחד מאבותיו של שמואל, סבו של משורר התהלים הימן, שניתן אולי לזהותו כשמואל הנביא. נראה מכך כי צאצאיו לא ראו צורך להסתיר את הייחוס אליו ולא התביישו בו.
בתלמוד הבבלי[19] מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קרח: רבי עקיבא טוען כי "אין להם חלק לעולם הבא" ואילו רבי אליעזר טוען:
פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קרח.
בהמשך הגמרא, מופיעה מחלוקת נוספת: "תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר:
במסכת נזיקין, בבא בתרא מייחסים את כתבי דוד בין היתר לבני קורח:[20]
.
בתנועת החסידות, התפרסמו דבריהם של כמה אדמו"רים שדברו בשבחו של קורח:
- רבי יעקב יצחק הורוביץ ה'חוזה מלובלין' שמסופר עליו שכל אימת שהיה מדבר על קרח, היה מכנה אותו "דער הייליגער זיידע, קרח" - 'הסבא הקדוש קרח'.[21]
- רבי מרדכי יוסף ליינר שאמר כי מזמור מ"ז בתהילים שנאמר בכל ראש השנה לפני תקיעת שופר, בא כתיקון לקורח ולבניו שחיברו את המזמור.
- רבי צדוק הכהן מלובלין שאמר כי לעתיד לבוא תתקבל "תורתו של קרח".[22]
כמו כן האר"י ציין שהשם קרח עולה מסופי התיבות בתהילים "צדיק כתמר יפרח".[23]
בתורת חב"ד מוסבר במקומות רבים על פי הקבלה, שקרח רצה להגביה את הלוויים על פני הכוהנים, כיוון שהיה פיקח וראה שכך יהיה בעתיד אחרי ביאת המשיח - שאז אכן נשמות הלוויים יהיו גבוהות יותר משל הכוהנים. אלא שקרח טעה בכך שהקדים את זמנו - כי מעלת נשמות הלוויים יכולה להתגלות רק בעתיד, ואילו בזמן הזה צריכים הכוהנים להיות גבוהים יותר.[24]
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2014, עמודים 221–238.
- שמואל ליונשטאם, "קרח, דתן ואבירם", אנציקלופדיה מקראית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1954.
בספרות חז"לעריכה
- משה בר, 'מרידת קרח ומניעיה באגדות חז"ל', בתוך: עזרא פליישר וי"י פטחובסקי (עורכים), מחקרים באגדה, תרגומים ותפילות ישראל, ירושלים, תשמ"א, עמ' ט-לג.
- חננאל מאק, נשים וגברים באגדות על קרח ועדתו, מדעי היהדות, 40, תש"ס, עמ' 131–143, באתר JSTOR
- ברכי אליצור, 'מאפייני אופוזיציה מימי הבית השני, המשנה והתלמוד בדרשות על מחלוקת קורח', נטועים, י"ט, תשע"ד, עמ' 49–86.
קישורים חיצונייםעריכה
יעקב צ. מאיר, פרשת השבוע - עקרונות הצדק של הגיהנום, באתר הארץ, 7 ביוני 2013- רוחמה וייס, והקרח הזה הוא חז"ל, באתר ynet, 19 ביוני 2009
קרח בן יצהר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ כך על פי ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק י'. בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י, עמוד א' מוצגות שתי דעות נוספות, הראשונה היא שקורח לא נענש כלל ורק אנשיו נענשו והשנייה היא שקורח נכלל גם בנשרפים (יחד עם 250 נשיאי העדה מקטירי הקטורת) וגם בנבלעים באדמה (יחד עם דתן ואבירם).
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ז'–י"ג
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח–כ"ב
- ^ ”לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.” (ספר תהילים, פרק מ"ב, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל.” (ספר תהילים, פרק מ"ד, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת.” (ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר.” (ספר תהילים, פרק מ"ו, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק מ"ז, פסוק א'),”שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח.” (ספר תהילים, פרק מ"ח, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק מ"ט, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק פ"ד, פסוק א'),”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.” (ספר תהילים, פרק פ"ה, פסוק א'),”לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ.” (ספר תהילים, פרק פ"ז, פסוק א'),”שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.” (ספר תהילים, פרק פ"ח, פסוק א')
- ^ פסחים קיט א
- ^ במדבר רבה יח טו
- ^ ילקוט שמעוני רמז תש"ן
- ^ במדבר רבה יח ד
- ^ במדבר רבה יח ג
- ^ קורח, באתר דעת
- ^ במדבר יא כט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'
- ^ s:רש"י על תהלים מב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ פרק ה' משנה י"ז
- ^ ספר דברים, פרק י"א, פסוק ו'.
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוקים ט"ז–י"ז
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח–כ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב' ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'.
- ^ הובא אצל א' קורמן, מבוא לתורה שבכתב ושבעל פה (תל אביב תשל"ה), עמ' 169, הערה 42. אנציקלופדיית 'דעת'
- ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, אות סה, באתר היברובוקס
- ^ תהילים צב יג
- ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, לקוטי תורה פרשת קרח נד, ב ואילך. רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), אור התורה פרשת קרח דיבור המתחיל וייקח קרח. רבי מנחם מנדל שניאורסון, לקוטי שיחות חלק ד' פרשת קרח, חלק י"ח פרשת קרח שיחות א, ג, ה. ועוד.