קורט הילר
קורט הילר (בגרמנית: Kurt Hiller; 17 באוגוסט 1885, ברלין – 1 באוקטובר 1972, המבורג) היה סופר, מסאי, עיתונאי ופובליציסט פציפיסט יהודי-גרמני, שלחם כל חייו למען סוציאליזם, למען השלום ולמען מיעוטים מיניים.
 | |
| לידה |
17 באוגוסט 1885 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1972 (בגיל 87) המבורג, גרמניה המערבית |
| מדינה |
גרמניה |
| שפות היצירה |
גרמנית |
  | |
ביוגרפיה
עריכההילר נולד בברלין למשפחה יהודית. דוד אמו היה פאול זינגר שהיה חבר הרייכסטאג מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. לאחר שסיים לימודים בגימנסיה בברלין בשנת 1903 הוא למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין ובין השאר למד אצל גאורג זימל. הוא יקבל דוקטורט על עבודתו "המשמעות הפלילית של התאבדות".
מ-1904 היה הילר מיודד עם הסטודנט לרפואה ארתור קרונפלד שהכיר לו את הגותו של הפילוסוף לאונרד נלסון. בשנת 1909 הוא יסד עם יעקב הנס דוידסון מועדון אקספרסיוניסטי בשם Der Neue Club, שאליה הצטרפו במהרה גאורג היים וארנסט בלאס[1]. הילר כתב בביטאונים שונים, בהם דר שטורם.
בשנת 1919 הקים בברלין ארגון של אנשי רוח שנקראו "אקטיביסטים".
בשנת 1926 השתתף בקונגרס הפאן אירופי שיזם ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי[2].
ב-1929 ירש את מקומו של מגנוס הירשפלד כיו"ר הוועדה המדעית-הומניטרית.
בשנת 1931 כדי להאבק נגד הנאציזם, הציע הילר הקמת ועדים שיורכבו משליש סוציאליסטים, שליש קומוניסטים ושליש בלתי תלויים[3].
לאחר עליית הנאצים לשלטון פרצו נאצים לביתו ושרפו את אוסף ספרי הפילוסופיה שלו[4]. הוא נעצר על ידי הגסטפו שלוש פעמים בסוף שנת 1933 עד 1934 ושהה כתשעה חודשים במספר מחנות ריכוז (קולומביה האוס, מחנה הריכוז אורניינבורג) בגרמניה הנאצית, מאוחר יותר באותה שנה ברח לפראג. ביוני 1935 נשללה אזרחותו הגרמנית ורכושו בגרמניה הוחרם[5] וב-1938 עבר ללונדון. ב-1955 שב לגרמניה, וחי וכתב בהמבורג עד מותו.
כתיבתו ועמדותיו
עריכהחיבוריו מתאפיינים בסגנון מקורי והוא תואר: "היודע לכתוב על הכל בחריפות ובבהירות"[1]. פולמוסיו הלוחמניים הקימו עליו אויבים רבים וחזקים.
כסוציאליסט, הושפע עמוקות משופנהאואר, ותיעב את הפילוסופיה של הגל, ולכן לא היה פופולרי במיוחד בקרב המרקסיסטים. בנוסף, הילר היה סופר בעל השפעה בתנועה לזכויות ההומוסקסואלים בגרמניה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 וכתביו פורסמו בירחון המעגל.
אקטיביזם
עריכההילר דרש מהאינטלקטואלים להיות מעורבים בפוליטיקה וכתב תוכנית מפורטת של לוגוקרטיה אפלטונית[7]. הוא האשים את אנשי הרוח שנמנעו מהתערבות בפוליטיקה בצרות של גרמניה[8].
את מגמת האקטיביזם תיאר הילר[9]:
- "רצוננו הוא, כי אנשי הרוח יהיו גם אנשי מדינה וכי אנשי המדינה יהיו גם אנשי רוח. ... אין אנו נמנים עם שום מפלגה. תומכים אנו בכל זאת בסוציאלים החופשים, עד כמה שהדבר נוגע בפוליטיקה. רוצים אנו לסייע לכל התנועות הרדיקליות. ... הננו בעד השלום המוחלט, מתנגדים אנו התנגדות קיצונית לכח הזרוע. אנו מסכימים למועצות ולדיקטטורה של הפרולטריון. מחזיקים אנו ברעיונות לנין, לאפוקי את שיטת הכפייה. בתור תיקון בשיטת לנין הננו דורשים מלבד שלטון הפרולטריון גם את שלטון אנשי הרוח. צריך ליסד על ידי הסובייטים בתים עליונים של אנשי רוח במקום בתי האצילים הקיימים. הרי זה אחד מרעיונותיו המדיניים של אפלטון. עיקרי וילסון הם גם עיקרינו."
בין הדברים שבקש הילר לשנות הוא מנה[9]:
- "תקון חוקי העונשים הגרמנים, תיקונים בבתי המאסר, ... אל לחנוך להוסד על העבר בלבד, חוקי העבר אינם צריכים לשלוט בהוה."
אהרן צייטלין כתב על הילר[6]:
- "שני אנשי הלכה הראשיים של האקטיביזם בגרמניה היו ... קורט הילר ולודוויג רובינר. קורט הילר שיצר את הביטוי "אקטיוויזם" כתב בשמו ובשם חבריו: "התקופה הפסיכולוגית עברה, התחילה התקופה הפוליטית. לא שירתיים אנו רוצים להיות, אלא מוסריים. לא לבאר, אלא להשפיע. נואמים, מורים, מסעירים, מחוקקים, כוהנים, יוצרי דת אנו רוצים להיות"".
לאומיות וציונות
עריכההילר שלל את הציונות וכתב[10]: "אין טפשות גדולה מן הלאומיות היהודית. ... השברים השונים של העם היהודי נפרדו במשך חמשים דורות וייתר זה מזה על ידי עולמות ויש ביניהם דברים משותפים הרבה פחות לאין סוף (למרות תורת הירושה) מאשר בין כל אחד מהם לבין העם, השבט או הטפוס, שעמו הוא חי זה בצד זה." לאחר הקמת מדינת ישראל הוא כתב[11]: "חברות תרבותית הוא הליך העובר באלכסון דרך גזעים ולאומים שונים. חברות תרבותית מקשרת הרבה יהודים עם הרבה לא־יהודים. יהודים בעלי יהדות לאומית קרובים לגרמנים־של־גויתה יותר מקרבת גרמנים של היטלר לגרמנים־של־גויתה".
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אלעזר בןיועץ, אנתולוגיה של נשכחים, הארץ, 4 במאי 1962
- ^ מ. אונגרפלד, רשמים מהקונגרס הפאן אירופי, הצפירה, 14 באוקטובר 1926
- ^ יהודה גוטהלף, המשבר העולמי, השומר הצעיר, 1 ביוני 1931
- ^ תרבות על המוקד, דבר, 25 באפריל 1933
- ^ רשימה חדשה של משוללי אזרחות בגרמניה, הארץ, 13 ביוני 1935
- ^ 1 2 אהרן צייטלין, רוח ופוליטיקה, הצופה, 21 במאי 1942
- ^ אהרן צייטלין, האידיאה הסופוקראטית וגלגוליה, דבר, 22 באפריל 1966
- ^ ר. וולטאש, עשרים שנים גורליות, הארץ, 5 בינואר 1962
- ^ 1 2 בעולם - התנועה בקרב אנשי הרוח, הארץ, 14 בספטמבר 1919
- ^ מ. בן אליעזר, הסופר הגרמני והעגלון היהודי, הארץ, 16 בינואר 1928
- ^ ד"ר מאיר אבנר, עם או חבר תרבותי, העולם, 5 במאי 1949