קורט וייל

קורט יוליאן וייל (בגרמנית: Kurt Julian Weill; ‏2 במרץ 1900, דסאו, גרמניה – 3 באפריל 1950, ניו יורק) היה מלחין יהודי-גרמני, שיצר משנות ה-20 ועד מותו. הוא היה בין חשובי המלחינים לבימה, ואף חיבר יצירות קונצרטנטיות.

קורט וייל
Kurt Weill

לידה	2 במרץ 1900 דסאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	3 באפריל 1950 (בגיל 50) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Kurt Julian Weill
מקום קבורה	Mount Repose Cemetery
מוקד פעילות	ברלין
מקום לימודים	האוניברסיטה לאמנויות בברלין
סוגה	אופרה, סימפוניה, בלט
שפה מועדפת	גרמנית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	לוטה לניה (28 בינואר 1926–1933) לוטה לניה (1937–3 באפריל 1950)
פרסים והוקרה	פרס טוני למוזיקה המקורית הטובה ביותר (1947) פרס דרמה דסק למוזיקה (1970) המדליה הלאומית למדעים
www.kwf.org
פרופיל ב-IMDb

קורות חיים

וייל נולד בדסאו, גרמניה, כשלישי בין ארבעת ילדיהם של החזן אלברט וייל (צאצא רחוק למהרי"ו) ואשתו אמה לבית אקרמן. בגיל 12 התחיל וייל ללמוד נגינה בפסנתר וערך ניסיונות ראשונים בהלחנה; חיבורו הראשון ששרד נכתב בשנת 1913 ונקרא "מי אדיר, שיר לחתונה יהודית".

בשנת 1915 החל לקבל שיעורי פסנתר, הלחנה, תאוריית המוזיקה וניצוח אצל אלברט בינג. לראשונה הופיע בפומבי כפסנתרן בשנת 1915, הן כמלווה והן כסולן. בשנים הבאות חיבר מספר רב של לידר למילים של משוררים גרמנים וכן מחזור בן חמישה שירים בשם "שירי עופרה", לטקסט של יהודה הלוי בתרגום לגרמנית.

לאחר סיום לימודיו בדסאו בשנת 1918, נרשם וייל לבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין, שם למד הלחנה אצל אנגלברט הומפרדינק. למד מוזיקה אצל פרוצ'ו בוזוני בברלין וכתב את הסימפוניה הראשונה שלו. בטרם מלאו לו 20 חיבר וייל מחזור שירים, רביעיית מיתרים וסוויטה לתזמורת. אף כי זכה בהצלחה מסוימת ביצירות הלא-בימתיות הראשונות שחיבר בבגרותו, שבהן ניכרה השפעתם של גוסטב מאהלר, ארנולד שנברג ואיגור סטרווינסקי (למשל, רביעיית המיתרים אופוס 8 או הקונצרט לכינור ולתזמורת כלי נשיפה, אופוס 12), נטה קורט יותר ויותר למוזיקה ווקאלית ולתיאטרון מוזיקלי (Singspiel). יצירותיו לתיאטרון מוזיקלי ושיריו זכו לפופולריות עצומה בקרב הקהל הרחב בגרמניה בסוף שנות ה-20 וראשית שנות ה-30. המוזיקה של וייל זכתה להתפעלות של מלחינים כמו אלבן ברג, אלכסנדר זמלינסקי, דריוס מיו וסטרווינסקי, אבל גם לביקורת מצד אחרים - שנברג, שחזר בו מדעתו בהמשך, ואנטון וברן.

הצלחתו הייתה לצנינים בעיני השלטונות הנאציים בגלל היותו מלחין יהודי חשוב. חברים במפלגה הנאצית ארגנו מהומות בשעת ביצועי יצירותיו החדשות. למעשה, ביצוע הבכורה של "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" הופסק בגלל אלימות נאצית.

במרץ 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, וייל נמלט מגרמניה הנאצית לפריז, שם חידש את עבודתו עם ברטולט ברכט (אחרי כישלון פרויקט עם ז'אן קוקטו על הבלט "שבעת החטאים"). בשנת 1934 השלים את הסימפוניה השנייה שלו, האחרונה ביצירותיו התזמורתיות הצרופות, והיא נוגנה באמסטרדם ובניו יורק בניצוח ברונו ולטר.

בשנת 1935 היגר לארצות הברית, שהייתה בשבילו ארץ החלומות, מחוז הדמוקרטיה והחופש. הוא היה לאזרח ארצות הברית בשנת 1943. עם כניסת האוניה אל נמל ניו יורק, הותיר וייל את חייו בגרמניה מאחוריו. הוא סבר, שעיקר עבודתו הושמדה ורק לעיתים רחוקות ובאי-רצון בולט דיבר או כתב שוב בגרמנית.

וייל פגש את הזמרת לוטה לניה לראשונה בשנת 1924 והתחתן עמה פעמיים: בשנת 1926 ושוב בשנת 1937, לאחר גירושיהם בשנת 1933. לניה הקפידה לתמוך במוזיקה של וייל ואחרי מותו קיבלה על עצמה להגביר את המודעות לה בהקמת מוסד קורט וייל.

מוזיקה

יצירתו הנודעת ביותר היא "אופרה בגרוש" משנת 1928, שנכתבה בשיתוף פעולה עם ברטולט ברכט. היה זה עיבוד מחדש של "אופרת הקבצנים" מאת ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש. ה"אופרה בגרוש" מכילה את שירו המפורסם ביותר של וייל, "מקי סכינאי" (Die Moritat von Mackie Messer). יחסי העבודה של וייל עם ברכט, על אף הצלחתם, הסתיימו בגלל חילוקי דעות פוליטיים בשנת 1930. לדברי לוטה לניה, וייל אמר, שאיננו יכול "לכתוב מוזיקה למניפסט הקומוניסטי".

אף כי יצירתו האמריקאית של וייל נחשבת נמוכה יותר ברמתה מהישגיו בגרמניה, בין היצירות שכתב לברודוויי יש מספר הצגות, שזכו לכבוד ולהתפעלות רבה. בין אלה "ג'וני ג'ונסון" האנטי-מלחמתי, "גברת באפלה" ו"חיי אהבה", הנחשבות ליצירות ראשוניות ומפרות בהתפתחות המוזיקל האמריקאי. הוא עבד עם מחזאים כמו מקסוול אנדרסון ואיירה גרשווין וכתב אפילו פסקול לסרט של הבמאי פריץ לאנג (את ואני, 1938). וייל עצמו שאף למצוא דרך חדשה ליצירת אופרה אמריקאית, שתנחל הצלחה מסחרית ואמנותית גם יחד. הניסיון המעניין ביותר בכיוון זה הוא המחזמר "תמונת רחוב", שנכתב על ידי המשורר לנגסטון יוז על בסיס מחזהו של אלמר רייס. גם "אבוד בין כוכבים" (בשיתוף מקסוול אנדרסון, על פי 'זעקי ארץ אהובה' של אלן פטון) נחשב ליצירה מרגשת וחשובה, המוצגת בתיאטראות עד היום.

מלבד "מקי סכינאי", שיריו המפורסמים ביותר הם "שיר אלבמה" (מתוך "מהגוני"), "סוראבאיה ג'וני" (מתוך "סוף טוב"), "יוקאלי" (מתוך "מארי גאלאנט") ו"שיר ספטמבר" (מתוך "חופשת ניקרבוקר") "דבר חרישית" (מתוך "מגע אחד של ונוס" ו"אבוד בין כוכבים" (מתוך המחזמר בשם זה). שירים אלה זכו למאות גרסאות כיסוי ומושמעים ללא הרף.

יחס לישראל

קורט וייל היה מקורב לחוגים הרוויזיוניסטיים ולמשלחת האצ"ל בארצות הברית. וייל הלחין את המוזיקה למחזה שכתב בן הכט בשם "דגל נולד" (A Flag is Born), המחזה זכה להצלחה הן בברודוויי והן ברחבי ארצות הברית, ההכנסות מהמחזה הועברו ל"הוועד העברי לשחרור האומה" שייסד הלל קוק, הוועד מימן רכישת אונייה בשם Avril. אונייה זו שנרכשה בארצות הברית הפליגה בדצמבר 1946 לאירופה, במרץ 1947 יצאה כאוניית מעפילים מצרפת לארץ ישראל שעל סיפונה כ-600 מעפילים שמה של האונייה הוסב ל"בן הכט".

בשנת 1947 כתב וייל תזמור עבור תזמורת סימפונית להמנון הלאומי התקווה. התזמור הוזמן על ידי הוועדה האמריקנית למען מכון ויצמן למדע, ביצוע בכורה של התזמור על ידי התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של סרגיי קוסביצקי היה בסעודה חגיגית לכבודו של חיים ויצמן. הסעודה נערכה ב-25 בנובמבר 1947 במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק. כתב היד המקורי של התזמור נמצא בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.

מיצירותיו

1920 - 1927

• סונאטה לצ'לו ופסנתר - 1920
• סימפוניה מס' 1 לתזמורת - 1921
• רביעיית מיתרים אופוס 8 - 1923
• קוודליבט, סוויטה לתזמורת מתוך הפנטומימה "ליל קסם" - 1923
• מחול נשים: שבעה שירים מימי הביניים לסופרן, חליל, ויולה, קלרינט, קרן ובסון, אופוס 10 - 1923
• קונצ'רטו לכינור ותזמורת כלי נשיפה, אופוס 12 - 1924
• "גיבור המחזה", אופוס 15 (אופרה במערכה אחת, לטקסט של גאורג קייזר) - 1926
• "מהגוני" (זינגשפיל) (ברטולט ברכט) - 1927
• "אורפיאוס החדש", קנטטה לסופרו, כינור סולו ותזמורת, אופוס 16 (טקסט מאת איבן גול) - 1927
• "ארמון מלכות", אופוס 17 (אופרה במערכה אחת, טקסט מאת איבן גול) - 1927
• Der Zar lässt sich photographieren ("הצאר מניח שיצלמוהו") אופוס 21, (אופרה במערכה אחת לטקסט של גאורג קייזר) - 1927

1928 - 1935

• "ברלין באור". שיר לכת לתזמורת צבאית (הרכב כלי נשיפה) או קול ופסנתר - 1928
• "אופרה בגרוש" Die Dreigroschenoper (השתתף בכתיבה, ברטולט ברכט) - 1928
• "מוזיקה קטנה בגרוש", סוויטה לתזמורת כלי נשיפה, מבוססת על "אופרה בגרוש" - 1928
• "אל פוטסדם תחת האלונים" למקהלה א-קאפלה או קול ופסנתר (ברטולט ברכט) - 1928
• רקויאם ברלינאי, קנטטה לשלושה קולות גברים ותזמורת כלי נשיפה (ברטולט ברכט) - 1928
• "טיסת לינדברג" (גרסה ראשונה), קנטטה לסולנים, מקהלה ותזמורת. מוזיקה מאת וייל ופאול הינדמית ומילים מאת ברטולט ברכט - 1929
• "סוף טוב" (השתתפו בכתיבה אליזבט האופטמן וברטולט ברכט) - מועמד לפרס טוני לפסקול המקורי הטוב ביותר - 1929
• "טיסת לינדברג" (הגרסה השנייה). קנטטה לטנור, בריטון ובס, מקהלה ותזמורת. המוזיקה כולה של וייל והמילים של ברטולט ברכט - 1929
• "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" (ברטולט ברכט) - 1930
• "אומר ההן" (אליזבט האופטמן וברטולט ברכט) - 1930
• "הנדר" (קספר נהר) - 1932
• "אגם הכסף" - 1933
• "שבעת החטאים", בלט מושר לקולות ותזמורת (ברטולט ברכט) - 1933
• "מארי גאלאנט" לקולות ותזמורת קטנה (עלילה ושירים מאת ז'אק דוואל) - 1934
• סימפוניה מס' 2 לתזמורת
• "מלכותי בעד פרה" (רוברט ואמברי (לא גמור) - 1935)

1936 - 1950

• "ג'וני ג'ונסון" (פול גרין) - 1936
• "הדרך הנצחית" (דזמונד קרטר, גרסה בלתי גמורה בגרמנית לטקסט של פרנץ ורפל, בבימוי מקס ריינהרדט - 1937
• "חופשת ניקרבוקרס" (מקסוול אנדרסון) - 1938
• "מסילות במצעד" (אדוארד האנגרפורד) - 1938
• "באלאדה על מגנה כרטא", קנטטה לקריין סולו, מקהלה ותזמורת (מקסוול אנדרסון) - 1940
• "גברת באפלה" (מוס הארט ואיירה גרשווין) - 1941
• שירים שונים למילים של ברכט, איירה גרשווין, וולט ויטמן, אלמר רייס, לנגסטון יוז ואלן ג'יי לרנר 1941 - 1949
• "תמונת רחוב" (על פי מחזה מאת אלמר רייס) אופרה אמריקאית, 1946
• תזמור של המנון "התקווה" - 1947
• "אבוד בין כוכבים" (מקסוול אנדרסון) (1949) לפי הספר זעקי ארץ אהובה

לקריאה נוספת

• Ronald Sanders, The Days Grow Short: the Life and Music of Kurt Weill, Holt, Rinehart and Winston, 1980 (הספר בקטלוג ULI)
• Douglas Jarman, Kurt Weill, an Illustrated Biography, Orbis, 1982 (הספר בקטלוג ULI)
• Jurgen Schebera, Kurt Weill: An Illustrated Life, Yale University Press, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
• Kim H. Kowalke, Speak Low (When You Speak Love): the Letters of Kurt Weill and Lotte Lenya, University of California Press, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
• Jurgen Schebera, Kurt Weill, Rowholt, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Michael H. Kater, Composers of the Nazi Era: Eight Portraits, Oxford University Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• David Farneth, Kurt Weill: a Life in Pictures and Documents, Overlook Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Foster Hirsch, Kurt Weill on Stage: from Berlin to Broadway, Knopf, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Bruce D. McClung, Lady in the Dark: Biography of a Musical, Oxford University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• Robert F. Gorman, Great Lives from History: the 20th Century, 1901-2000, Salem Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קורט וייל (באנגלית)
• קורט וייל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קורט וייל, באתר AllMovie (באנגלית)
• קורט וייל, באתר זמרשת
• קורט וייל, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• קורט וייל, באתר AllMusic (באנגלית)
• קורט וייל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קורט וייל, באתר Discogs (באנגלית)
• קורט וייל, באתר Songkick (באנגלית)
• קורט וייל, דף שער בספרייה הלאומית
• קורט וייל, באתר DNCI
• רשימת הפרסומים של קורט וייל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עיבודו של קורט וייל ל"התקווה", ביצוע: התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של מנדי רודן, הקלטה באתר הספרייה הלאומית
• קורט וייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קורט וייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)