קורט מינצר

סופר גרמני

קורט מינצרגרמנית Kurt Münzer, נולד ב-18 באפריל 1879 בגלייוויץ, כיום גליוויצה בפולין; מת ב-27 באפריל 1944 בציריך) היה סופר יהודי-גרמני.

קורט מינצר
Kurt Münzer
אין תמונה חופשית
לידה 18 ביוני 1879
גליביצה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באפריל 1944 (בגיל 64)
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Georg Fink עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת אינסברוק, אוניברסיטת ציריך עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 27 באפריל 1944 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

על פי עדותו שלו, הייתה לו "ילדות של זהב": הוא היה בנם של מאייר ("מוריץ") מינצר (1824-1908), סוחר יהודי-דתי, וקלרה לבית לוויזון (1846-1922), בתו של הרב אברהם לוויזון, שקורט היה קשור אליו במיוחד. ב-1887 עברה המשפחה לברלין, שם השלים מינצר את לימודיו התיכוניים ולמד משפטים, פילוסופיה ותולדות האמנות. מ-1904 ואילך הוא המשיך את לימודיו בציריך, בלי להתמקד במקצוע ספציפי, שם הוא גר עם המחזאי קרל פייגל. באותה התקופה מתועדת גם היכרותו של מינצר עם אריך מיהזם וידידו יוהנס נול (שהיה תקופה מסוימת גם בן-זוגו של מיהזם). בעקבות ניסיון סחיטה תחת איום לחשוף גילויים אישיים נגד מגנוס הירשפלד ובנדיקט פרידלנדר ריצה מינצר עונש מאסר. מיד לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון ב-1933 היגר מינצר לשווייץ, שם התגורר בעיקר בברן.

כתיבתועריכה

כבר ברומן הראשון שלו, "אמנותו של האמן" (1905), הצליח מינצר למצוא לו מו"ל. בשמונה-עשרה השנים הבאות הופיעו יותר מעשרים רומנים, נובלות, מחזות וסיפורים קצרים, שחלקם הודפסו בתפוצה רחבה למדי ורובם עסקו בנושאים הומוסקסואליים. מינצר קידם את פניה של מלחמת העולם הראשונה באסופת שירים פטריוטית ("מעשים וזֵרים, שירים לעת מלחמה", 1914). הרומן "יהודי על הצלב" (1928) חזה מראש את רדיפת היהודים תחת השלטון הנאצי. הצלחתו הגדולה ביותר היה הרומן "אני רעב" (1929) שפורסם בשם העט "גיאורג פינק" ועסק בחברותם של בן עניים יהודי למחצה וחברו לספסל הלימודים, בנו של מנהל בית הספר. אחרי "אני רעב" הוא לא נהנה עוד מהצלחות ספרותיות משמעותיות.

ספריועריכה

  • Das verlorene Lied, Vier Einakter, Berlin (Harmonie-GmbH) o. J. 1907
  • Der Weg nach Zion, Roman (1910)
  • Taten und Kränze. Lieder zum Kriege, Berlin (Axel Juncker) 1914
  • Der weiße Knabe. Die Geschichte einer seltsamen Liebe, Hannover/Berlin (Paul Steegemann) 1921
  • Dichter und Bürger, Schwedt (Beccards) 1922
  • Das kalte Herz, München (Rösl & Cie.) 1922
  • Mamuschka. Der Roman meiner Mutter, Freiburg im Breisgau (Walter Heinrich) 1923
  • Jude ans Kreuz, Roman (Wien & Leipzig 1928: R. Löwit)
  • Mich hungert (als „Georg Fink“), Berlin (Bruno Cassirer) 1929

לקריאה נוספתעריכה

  • גיאורג פינק, אני רעב, הוצאת זמורה-ביתן, מגרמנית: צבי ארד (תשמ"ד)
  • גיאורג פינק, אני רעב, הוצאת שטיבל, תל אביב-ברלין, מגרמנית: י' פישמן (תרצ"א)