קורט קוביין
קורט דונלד קוביין (באנגלית: Kurt Donald Cobain; 20 בפברואר 1967 – 5 באפריל 1994) היה סולן וגיטריסט להקת הגראנג' נירוונה. פריצת להקתו אל תודעת הקהל הרחב בתחילת שנות ה-90 הפכה אותו לאחד מסמלי זרם הגראנג', כונה "דובר של דור שלם", ומהווה מודל לחיקוי למוזיקאים רבים.
.jpg) | |
| לידה |
20 בפברואר 1967 אברדין, וושינגטון, ארצות הברית |
|---|---|
| התאבד |
5 באפריל 1994 (בגיל 27) סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית  |
| שם במה | Kurt Cobain |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1987–1994 (כ־7 שנים) |
| מקום לימודים |
Aberdeen High School |
| סוגה | רוק אלטרנטיבי • גראנג' |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, תופים |
| חברת תקליטים |
סאב פופ, DGC רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | נירוונה |
| בן או בת זוג |
קורטני לאב (24 בפברואר 1992–5 באפריל 1994) |
| צאצאים |
פרנסס בין לאב |
| חתימה |
 |
| חברים | |
| קריסט נובוסליץ', דייב גרוהל | |
  | |
ב-2008 דירג אותו המגזין רולינג סטון במקום ה-45 ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים, וכן הוא מדורג במקום ה-73 ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים" של המגזין.
ביוגרפיהעריכה
קוביין גדל בבית קשה-יום באברדין, וושינגטון שבארצות הברית. הוריו התגרשו כאשר היה בן תשע, והוא נדד בין בתיהם של קרובי משפחה וחברים. בגיל 14 הוא קיבל תקליטים של הביטלס וגיטרה מדודתו, ולימד את עצמו לנגן עליה. הוא הושפע מלהקות כגון הסקס פיסטולס, הוזלינס, מלווינס, סוניק יות', מאדהאני וקינג קרימזון. כבר בתור נער החל להשתמש בסמים כמו חשיש. עוד בנעוריו תמך בזכויות הומוסקסואלים, עובדה שתרמה להטרדות מילוליות ופיזיות שמהן סבל מצד הומופובים ואחרים.
בשנת 1985 עבר קוביין לסיאטל, ושם הקים בשנת 1987 את להקת "נירוונה". הוא שימש כמתופף בימיה הראשונים של הלהקה; הבסיסט היה חברו הטוב ביותר קריסט נובוסליץ' והגיטריסט והסולן התחלפו לעיתים תכופות. בשנת 1988 עבר קוביין לקדמת הלהקה, ניגן בגיטרה ושר; אל הלהקה הצטרף המתופף צ'אד צ'אנינג, איתו הוציאו בשנת 1989 את אלבומם הראשון "Bleach". בתקופה זו נירוונה הופיעה במועדונים קטנים ולא זכתה להצלחה רבה. בשנת 1990 עזב צ'אנינג את הלהקה בעקבות סכסוך מתמשך עם קוביין, ובמקומו הגיע המתופף דייב גרוהל.
הפריצה הגדולה של נירוונה הייתה ב-1991, עם אלבומה השני "נוורמיינד" (Nevermind) והסינגל הראשון ממנו, "Smells Like Teen Spirit". השיר והתקליט הפכו למייצגי מוזיקת הגראנג' ולסמל של אותו הדור. קוביין הפך עבור רבים לסמל של "דור ה-X", דור אדיש שרוצה "שישעשעו אותו" (ציטוט מהשיר "Smells Like Teen Spirit"). הלהקה הפכה לפופולרית מאוד והייתה ללהקת הגראנג' הראשונה שהגיעה לראש המצעדים ברחבי העולם.
בתקופה זו אובחן קוביין כסובל מהפרעה דו-קוטבית. הוא כתב את השיר "Lithium" על שם התרופה הפסיכיאטרית. השיר יצא ביום בו אושפז לאחר שניסה להתאבד.
בשנת 1992 התחתן קוביין עם קורטני לאב, מוזיקאית עם רקע של ילדות קשה, ובדומה לקוביין, בת להורים גרושים, שאף עבדה כחשפנית. פחות מחצי שנה לאחר נישואיהם נולדה בתם, פרנסיס בין קוביין. השם "פרנסיס" ניתן לה על שם פרנסיס מקי גיטריסטית בלהקה "הוזלינס", אף על פי שרבים קישרו את שמה אל השחקנית פרנסיס פרמר (קוביין כתב על כך שיר בשם "frances will have her revenge on seattle"). השם "בין" ניתן לה על ידי אביה, שטען שנראתה בתמונות האולטרסאונד במהלך ההיריון כשעועית קטנה (Bean). קורטני לאב הודתה מאוחר יותר שהשתמשה בסמים במהלך ההיריון. הדבר גרם לניסיון של הרשויות לבטל את חזקתם על הילדה.
באותה שנה הוציאה נירוונה את "Incesticide", אוסף של הקלטות שלא פורסמו ובוטלגים. ב-1993 הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי, "In Utero".
ב-18 בנובמבר 1993 ביצעה נירוונה הופעה אקוסטית מיוחדת בערוץ MTV; היא נחשבת להופעת האנפלגד הטובה והידועה ביותר שבוצעה במסגרת MTV. אלבום הופעת האנפלאגד יצא בנובמבר 1994, לאחר מותו של קוביין (במקור, קוביין רצה להוציא רק שירים מועטים מהופעה זו בדיסקים עתידיים של נירוונה).
מותועריכה
לקוביין הייתה היסטוריה של דיכאונות, ניסיונות התאבדות ושימוש בסמים. כחודש לפני התאבדותו בביתו, ניסה להתאבד לכאורה על ידי בליעת מנת יתר של תרופות יחד עם שמפניה בבית מלון ברומא.
לאחר שכנועים רבים הוא אושפז במוסד גמילה, אך ברח ממנו לאחר ימים ספורים ושב לביתו. קוביין התאבד לכאורה לבסוף, בביתו בסיאטל ב-5 באפריל 1994 ביריית רובה לראשו (למרות שברובה לא נמצאו טביעות אצבעותיו). למרות שהמנצח דיוויד וודארד בנה "Dreamachine" פסיכואקטיבי עבור קוביין,[1] הדיווחים שקוביין השתמש במכשיר בצורה מוגזמת בימים שקדמו להתאבדותו נסתרו על ידי ממצאים מאוחרים יותר.[2][3] גופתו התגלתה רק שלושה ימים לאחר מותו, על ידי איש תחזוקה שהגיע להתקין מערכת אבטחה בבית.
הוא השאיר מכתב התאבדות, בו הוא מספר על סיבותיו לפירוק להקת "נירוונה". מכתב זה נמצא נעוץ בעציץ עם עט (שגם בו לא נמצאו טביעות אצבעותיו) כששלוש השורות האחרונות מצביעות על כך שהתכוון להתאבד. במכתב זה, שהוקדש בעיקר לאשתו ולבתו, ציטט קוביין משירו של ניל יאנג: "עדיף להישרף מאשר להתפוגג" ("It's Better to burn out, than to fade away"). בניתוח שלאחר המוות התגלה בגופו ריכוז גבוה מאוד של הרואין, פי 3 מהרמה המוגדרת כקטלנית, כלומר שרמת ההרואין בגופו כבר הייתה אמורה לשתק אותו לפני שהוא היה מספיק לירות בעצמו. גופתו של קוביין נשרפה ואפרו פוזר בנהר ווישקה שבוושינגטון. בזירה נמצאו גם הרובה, ערכת הרואין משומשת, הארנק שלו, פאוץ', קופסת סיגריות, משקפי שמש ומכתב ההתאבדות.
בשנת 2005, כ-11 שנים לאחר התאבדותו לכאורה, נעשתה מחווה לכבודו ועל שלט הכניסה לעיר הולדתו, אברדין, נוסף הכיתוב "Come As You Are", כשמו של אחד השירים המפורסמים של להקתו.
אלמנתו, קורטני לאב, קיבלה את כל הזכויות על נירוונה, למרות התנגדות חברי הלהקה הנותרים. לאחר מותו של קורט פורסם אוסף של הקלטות מהופעות של נירוונה. כמו כן, פורסמו על ידי אלמנתו יומניו האישיים (למרות התנגדות משפחתו). בשנת 2002 הוציאה לאב לאור אוסף להיטים של הלהקה, למרות התנגדותם של גרוהל ונובוסליץ' (חברי הלהקה), ובשנת 2005 הוציאה מארז של שלושה דיסקים, DVD וחוברת של בוטלגים, הקלטות מהופעות חיות, סקיצות ודמואים שלא פורסמו קודם לכן.
למרות שהגרסה הרשמית קובעת שקוביין התאבד, במהלך השנים הועלו סברות אחרות שטענו שקוביין נרצח. אלו טענו ששלוש השורות האחרונות במכתב ההתאבדות נכתבו בכתב אחר משאר המכתב. קוביין הוא אחד מחברי מועדון 27.
דיסקוגרפיהעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
קורט קוביין, ברשת החברתית Goodreads
קורט קוביין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קורט קוביין, באתר iTunes (באנגלית)
קורט קוביין, באתר ספוטיפיי
קורט קוביין, באתר AllMusic (באנגלית)
קורט קוביין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- קורט קוביין, אמן באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
קורט קוביין, באתר Deezer- קורט קוביין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
קורט קוביין, באתר Discogs (באנגלית)
קורט קוביין, באתר Songkick (באנגלית)- קורט קוביין, באתר Genius
- קורט קוביין, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
קורט קוביין, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=logo}
סער גמזו, עכבר העיר אונליין, השקר שנשאר: מה באמת הרג את קורט קוביין?, באתר הארץ, 2 באפריל 2014 אבי פיטשון, האנטי גיבור האחרון: 20 שנה למותו של קורט קוביין, באתר הארץ, 20 באפריל 2014 דפנה ארד, מריח כמו רוח נעורים, באתר הארץ, 13 בינואר 2015 
הערות שולייםעריכה
- ^ הריסון, האנק, "Dreamachine", אהבה הורגת: ההתנקשות בקורט קוביין (סקרמנטו: פרסומי ארכיון, 2017), עמ' 355–366
- ^ בולס, דון, "Dream Weaver", לוס אנג'לס שבועי, 26 ביולי - 1 באוגוסט 1996
- ^ אלן, מארק, "Design by Timothy Leary", הניו יורק טיימס, 20 בינואר 2005