קושיה

ביטוי שמקורו בתלמוד לשאלה חזקה
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

מקצרמר למובחר.PNG

קושיה (בארמית קושיא מהמילה קשיא) הוא ביטוי שמקורו בתלמוד בבלי, כאשר ישנה הוכחה הסותרת את דברי אמורא או תנא לעיתים יפה כוחה של הקושיה לדחות את הדעה הנפרכת, ולעיתים נפסקת הלכה כדברי האומר, על אף הקושיה.

"קושיא בתלמוד", ציור מאת קרל שלייכר, בערך 1870.

בניגוד לשאלה, שמשמעותה היא חוסר בידיעתו של השואל, ושאותו הוא מבקש למלאות על ידי קבלת תשובה – קושיה אינה מבטאת חוסר ידע, אלא להפך: למקשה הקושיה יש ידע נוסף העומד בסתירה לנתון מסוים, והאי־התאמה היא שנדרשת ליישוב.

בהיסטוריהעריכה

ביהדות ישנו מעמד חשוב לקושיה. התלמוד רצוף קושיות, בהן קושיות על דברי האמוראים מדברי תנאים, או ברייתות.

בהקשר זה של קושיות, מהבולטים בהיסטוריה העיונית של התלמוד היה רבי עקיבא איגר, שהרבה להקשות קושיות ללא מתן מענה ונודע בחריפותו. קושיותיו הלמדניות נודעו בהיגיון רב, והן נלמדות כשלב בסיסי בעולם התורה הליטאי־תורני. בספריו ובחיבוריו השונים הרבה להותיר קושיות רבות ללא מענה, אך במשך הדורות נדפסו ספרים שונים המכילים תירוצים על קושיותיו, בהם ספר "חזות קשות" שכתב הרב יששכר דוב הלטרכט, וספרים אחרים.

בתלמודעריכה

מקור המינוח קושיה, על הטיותיו השונות, הוא בארמית – בה הוא מופיע בתלמוד בהטיות "קשיא", "איקשי", בהקבלה לפועל העברי "קשה". לציון קושיה הנותרת בלא מענה מתבטא התלמוד בלשון "קשיא". בפירושו של הרשב"ם, בפירושו על תלמוד בבלי (במסכת בבא בתרא), מבאר את ההבדל בין מקום שהתלמוד משתמש בביטוי "קשיא", לבין מקום שבו עושה התלמוד שימוש בביטוי "תיובתא":

נקטינן מרבותינו ז"ל כל היכא דאמר בגמרא תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתא דתליא וקיימא.
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הוי עיקר, אלא לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא[א]

בספר ערוך השולחן הביא הסבר נוסף על ההפרש שבין 'קשיא' לבין 'תיובתא': ”הנה כללא בידינו מפי הגאונים דכל היכי שאומר בעל הש"ס קשיא, ולא תיובתא, אינה קושיא גמורה”[1]

רבי ישעיה פיק ברלין חיבר ספר בשם 'קשות מיושב', ובו ביאור את אותם המקומות שבהם נשאר התלמוד ב"קשיא".

מלבד מילה זו, מופיעות בתלמוד עוד מגוון מילים המבטאות רעיון זהה:

  • מיתיבי, מתיב - קושיא ממקור הלכתי סמכותי יותר (ממשנה או ברייתא על אמורא, או מהמקרא על תנא).
  • ורמינהו - (=והטל[2] אותם). סתירה בין מקורות הלכתיים שווים (מברייתא על ברייתא מפסוק על פסוק).
  • מתקיף - קושיא מסברה.
  • בשלמא - (=שלום לפי... אבל לפי...) - פתיחה לקושיא שמסתדרת עם דעה אחת אך סותרת את הדעה השנייה.
  • תיובתא - (=תשובה) כאשר ישנה קושיה על דבריו של אמורא והקושיה נשארת ללא מענה. כאשר על אף הקושיה נפסק כדברי האמורא מצויה השאלה "תיובתא והלכתא"? (=תשובה והלכה?). פירוש הדבר מאחר שדברי האמורא נסתרים מהמקור בעל הסמכות הגבוהה יותר, מדוע בכל זאת נפסק כדבריו.

צריך עיוןעריכה

בספרי האחרונים נפוץ הביטוי '"עיון" או "צריך עיון גדול", כאשר אין למחבר יישוב על קושיה מסוימת. הביטוי נפוץ בעיקר בקושיותיו של רבי עקיבא איגר, בין היתר בספר "קושיות עצומות", וב"גליון הש"ס". יש הסבורים שסגנון כתיבתו מורה על חומרת הקושיה: כאשר הסיומת היא "וצ"ע" (וצריך עיון) – הדבר מורה על שאלה חמורה שלא נתיישבה, ואילו הסיומת "וצע"ג" (וצריך עיון גדול) מורה על תמיהה רבתי היוצאת מגדר הרגיל[3]. כאשר הוא מוסיף סיומת כמו "וה' יאיר עיני", השאלה נחשבת כבלתי פתירה[דרוש מקור].

ספרי קושיותעריכה

במשך הדורות חיברו אחרונים רבים ספרים שעיקרם קושיות. על חלקם נכתבו ספרים המיישבים את הקושיות, או לחלופין הוהדרו ספרים אלו כאשר וסביב הגיליון נאספו תירוצים שונים שנכתבו או נאמרו על ידם בעל פה.

  • קבא דקשייתא - ספר מאת רבי יואב יהושע וינגרטן הכולל 103 קושיות מכל רחבי התלמוד בבלי. לאחר הדפסת ספרו קיבל הרב וינגרטן מכתבים רבים עם תשובות לקושיותיו. בשנת תשמ"ה הדפיס רבי דוד אברהם מנדלבוים מ"מכון גלעד" את הספר חלקת יואב במהדורה חדשה, עם תוספת תשובות וחידושים שהודפסו בספרים או בקבצים אחרים. בספר זה הדפיס הרב מנדלבוים תירוצים שנאמרו על שאלות "קבא דקשייתא" מרבנים ותלמידי חכמים. הרב נתן גשטטנר הדפיס ספר "קבא דתירוצא", ובו תירוצים על "קבא דקשייתא". כמו כן נדפס ספר בשם "לוגא דתרוצייא", הכולל יישוב על ארבעים מאותן קושיות.
  • קושיות עצומות - ספר ליקוט שיצא לאור בשנת תשמ"ב, על ידי צאציו של רבי עקיבא איגר, מכתב ידו. בספר רוכזו 1,401 קושיות שהשאיר ללא מענה. אף על ספר זה חוברו ספרים שונים עם תירוצים על כלל הקושיות.
  • גליון הש"ס - נכתב על ידי רבי עקיבא איגר, על גליון הש"ס שלו, ואף נכלל היום בהדפסות הש"ס השונות כחלק מצורת הדף, החיבור כולל מלבד שאלות רבות על דברי הגפ"ת, גם הערות שונות, מראי מקומות וכדומה.

על קושיותיו של רבי עקיבא איגר חוברו ספרים שונים המכילים יישובים לקושיות: הרב בנימין רבינוביץ' כתב חיבור בשם "משנת ר' בנימין"[4] אשר ”תעודתו לתרץ קושיות מרן הגרע"א זצ"ל שבתוספותיו על כל ששה סדרי משנה. הרב משה אברהם מוינשטר בברוקלין חיבר את ספרו "גנון והציל"[5] ועניינו ”לגונן ולהציל את דברי רבותינו הקדושים מהקושיות והתמיהות שהניח בצ"ע מרן הגאון הקדוש מאור הגולה רבינו עקיבא איגר זצוק"ל בתוספותיו על המשניות”[6]. בשנת תשל"ט יצא בירושלים ספר בשם "חוסן ישועות", בשער הספר טוען המחבר, הרב אברהם זילברמן, כי הוא ”מיישב כל קושיות הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל על סדר נשים ונזיקין”. חיבור נוסף בשם יד יצחק[7] נדפס על ידי הרב יצחק צבי ארונובסקי בוילנה, בשנת תרנ"ח. ספר כהן צדק[8] הודפס על ידי רבי ירוחם הירשקוביץ כהנא.

ניסיון נוסף ומתמשך נעשה על ידי הרב שמואל אהרן שזורי שהקדיש בירחונו "קול תורה"[9] מדור קבוע בשם 'אשישו"ת' שיועד לתרץ בשיטתיות את קושיות רע"א בגיליון הש"ס.

  • משמרת חיים - חיבור מאת רבי חיים פנחס שיינברג, הכולל אלפי קושיות שעיקרן הוא סתירה בין שני מקורות שעיקרם זהה אך הדין בהם שונה.

המהרש"א במקומות רבים נשאר בקושיה, כשהוא מסיים את דבריו ב"וי"ל', שפירושו ויש ליישב. במשך הדורות נאמרו ונכתבו תירוצים שונים ליישב את קושיותיו. רבי חיים קניבסקי חיבר חיבור מיוחד בשם 'יישוב הדעת'[10] בו הוא מיישב את כל אותן הקושיות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סימן צ"ג, יורה דעה
  2. ^ שורש המילה "רמי" זהה לשורש העברי "ירה", כלומר הושלך, הוטל
  3. ^ לרב אברהם ישעיהו קרליץ, מיוחסת האימרה כי לפני שכתב הרב איגר "צ"ע" חשב 20 דקות, ולפני שכתב "צע"ג" חשב 40 דקות. מקור: ויאמר הנני!, בני ברק, תשע"ד 2014, עמ' 313.
  4. ^ בנימין רבינוביץ', משנת ר' בנימין, באתר HebrewBooks.
  5. ^ משה אברהם מוינשטר, גנון והציל, באתר HebrewBooks.
  6. ^ על ספר זה פורסמה ביקורת קצרה במדור "ליד ארון הספרים" של הרבעון "היהודי" (בגליונו המוקדש לרע"א, ראו 'לקריאה נוספת', עמ' 69), חתומה בידי ח. בן ישעיה (כנראה העורך, חיים קרלינסקי). בתוך דבריו הוא מעיר כי יש מקומות אחדים אשר אין דברי המחבר עולים יפה מצד הסברא וההגיון. הוא תולה זאת ברצונו של המחבר לתרץ ב"קבלנות" את כל קושיותיו של רע"א, ולעמדתו זה מתכון בטוח לסטייה מן האמת מפעם לפעם.
  7. ^ יצחק צבי ארונובסקי, יד יצחק, באתר HebrewBooks.
  8. ^ הגהות על התלמוד בבלי לתרץ את כל הקושיות שבגליון הש"ס לגאון רבי עקיבא איגר שנשאר בצריך עיון גדול, בתוך חודשיים - מחנוכה ועד ראש חודש אדר עלה בידו לתרץ הכל על נכון. והם מאה ושמונים תירוצים שכתב המחבר.
  9. ^ קול תורה, באתר HebrewBooks.
  10. ^ נכלל בספרו שיח השדה חלק א.
  1. ^ תרגום: מקובלנו מרבותינו זכרונם לברכה שבכל מקום שהגמרא אומרת "תיובתא דפלוני תיובתא", התבטלו דברי מי שהקושיה הוקשתה עליו; אבל במקום שהגמרא מסיימת במסקנה ש"קשיא", כמו [במקרה הספציפי הזה] הדין ששמואל פסק – לא התבטלו דבריו לגמרי, משום שאנחנו סבורים שלא היה ברור בידם האם הדין שנפסק על־ידי שמואל נדחה לגמרי, אלא שלא היה להם תירוץ באותו הזמן שהשאלה הייתה תלויה ועומדת. ואף על פי כן [למרות המקובל מרבותיו], בעיניי נראה שאין הבדל בין "תיובתא" לבין "קשיא", ובשתיהן אין הלכה כדברי המוקשה, אלא כשהקושיה היא מדברי משנה או ברייתא נכון להשתמש בביטוי "תיובתא", וכשהקושיה היא מדברי אמורא נכון להשתמש בביטוי "קשיא"