קו צינור אילת-אשקלון

קו צינור אילת-אשקלון (ר"ת: קצא"א ; המכונה גם קו צינור טרנס-ישראל, באנגלית: Trans-Israel pipeline) הוא קו צינורות להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף לנמל אשקלון - קצא"א באשקלון שבים התיכון, בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ. הקו מופעל על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון ונמצא בבעלות משותפת לישראל ולאיראן.

קו צינור אילת-אשקלון
PikiWiki Israel 8153 oil jetty in eilat.jpg
רציף שאיבת הנפט בנמל אילת
סוג צינור נפט
מדינות ישראל
מוצא אילת
יעד אשקלון
עובר דרך באר שבע
מפעיל חברת קצא"א בע"מ
אורך 254 ק"מ
קוטר 42 אינץ'
קיבולת מקסימלית 80 מיליון טון בשנה בשני הכיוונים
תחנות שאיבה 3 תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בקיבולת 60 מיליון טון בשנה
2 תחנות דחף בשיטת "זרימה הפוכה" להעברת נפט מהים התיכון לים סוף בקיבולת 20 מיליון טון בשנה
כיוון זרימה דו-כיווני
תאריך הפעלה 1969
מפת קו צינור אילת-אשקלון
מיכל נפט באילת

עבור ישראל נחשב קצא"א למתקן אסטרטגי ראשון במעלה בשל מרכזיותו במשק האנרגיה הישראלי והיותו מאגר דלק לשעת חירום. בשנים האחרונות מסוף הנפט של אשקלון נמצא תחת איום מתמיד של רקטות הנורות מרצועת עזה.

היסטוריהעריכה

מאז הקמתה סבלה ישראל ממחסור בדלק, ומאי נכונות של מדינות רבות למכור לה נפט גולמי ותוצריו. לאחר הרעת הקשרים עם ברית המועצות בעקבות מלחמת סיני (1956) פנתה ישראל לאיראן לקניית דלק. כבר למחרת פרוץ מלחמת סיני ביקש לוי אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה[1]. הקמת הצינור החלה בסוף 1956[2], ובשנת 1957 נבנתה התשתית הבסיסית: נבנו 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, והונח צינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע[3]. מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות, לזמן קצר, עד השלמת הקו לחיפה בשנת 1958[4]. במקביל הונח קו 9 אינץ' להעברת דלק מזוקק, מבתי הזיקוק בחיפה לתל אביב, כחלק מרשת ההולכה של תשתיות נפט ואנרגיה‏[5][6].

בשלב הבאה תוכנן צינור בקוטר 16 אינץ', שיכול להעביר כמות משמעותית של נפט גולמי מנמל אילת ישירות לבתי הזיקוק בחיפה, בתוואי לאורך כ-425 ק"מ[7]. מאחר ולא היה תקציב לבנייתו הוחלט לפנות למשקיעים בינלאומיים[8]. בשנת 1959, נחתם הסכם זיכיון עם חברה בבעלות הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד למימון ותפעול הצינור למשך 49 שנים[9]. הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1960[10]. הנחת קו צינור אילת-חיפה, בוצעה על ידי חברת מקורות וסולל בונה כקבלן משנה. ייצור חלקי הצינור בוצע במפעל "צינורות המזרח התיכון" בצריפין[11]. במאי 1960 החל הצינור לפעול עד באר שבע[12]. בשנת 1965 הושלמה הפעלת הקו עד חיפה בקיבולת מלאה של 5 מיליון טון בשנה, לאחר שנבנו מספר תחנות שאיבה לאורך הקו[13][14].

הנחת קו צינור אילת-אשקלון, בקוטר 42 אינץ', הוטלה על חברת מקורות, ועבודות הנחתו ארכו 18 חודשים.[15] בדצמבר 1969 נסתיימו העבודות לבניית קצא"א וכן להקמת נמלי הדלק באילת ובאשקלון, והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

בשנת 2014 אירע זיהום חמור עקב דליפת נפט.

מתקניםעריכה

  • קו צינור אילת אשקלון המרכזי הוא בקוטר 42 אינץ' ובאורך 254 קילומטר, לאורך הקו שלוש תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בעלות יכולת פוטנציאלית להעברת 60 מיליוני טונות נפט גולמי בשנה ושתי תחנות דחף בשיטת "זרימה הפוכה" להעברת נפט מהים התיכון לים סוף ביכולת של 20 מיליוני טונות בשנה. שיטת "הזרימה ההפוכה" משמשת להובלת דלק מרוסיה והקווקז לשווקים המתעוררים של מזרח אסיה. לחברה מספר מכלי דלק באילת המשמשים לאחסון דלק זה.
  • קו אשקלון-חיפה (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 197 קילומטר יכול להעביר 5.5 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
  • קו אשקלון-אשדוד (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 36 קילומטר יכול להעביר 7 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
  • קו אילת-חיפה הישן בקוטר 16 אינץ' שימש בעבר להעברת דלק גולמי וכיום משמש להעברת דלק מזוקק כגון בנזין, סולר ודלק סילוני מהים התיכון לים סוף ובחזרה.
  • נמל הנפט באילת מכיל שני מזחים:
    • מזח 1 יכול לקלוט מכליות בעלות נפח של עד 100 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 10 אלף מטר מעוקב בשעה
    • מזח 2 יכול לקלוט מכליות בקוטר של עד 500 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 20 אלף מטר מעוקב בשעה וטעינה של 10 אלף מטר מעוקב בשעה.
  • נמל הנפט באשקלון, בגלל חוסר מקום ובעיות ביטחוניות הנוצרות כתוצאה מקרבת הנמל לרצועת עזה עוגנות מכליות הדלק והגז במרחק מה מן החוף במיקשרים ולא במזחים.
  • מכלי אכסון אשקלון: כולל 22 מכלים בנפח 1.5 מיליון טון, המכליות מוזנות מקצא"א ומנמל אשקלון ומזרים דלק גולמי לבתי הזיקוק או לנמל אשקלון.
  • מכלי אכסון חוף אילת: בעל נפח 160 אלף מטרים מעוקבים קולט ומטעין נפט גולמי מנמל אילת. מזרים דלק לאתר רמת יותם.
  • אתר רמת יותם (מספר קילומטרים מערבית לאילת)- כולל 16 מכלי אכסון בנפח כולל של 1.2 מיליון מטרים מעוקבים.

תאונותעריכה

ב-1975 התרחשה דליפת נפט בהיקף 8,000-10,000 קוב מדרום לשמורת עברונה[16]. ב-28 בדצמבר 1976 נהרג צולל החברה בתאונת עבודה תוך כדי צלילה בנמל הנפט באשקלון[17]. ב-23 בדצמבר 1980 נספה צולל נוסף בנסיבות דומות. ב-19 בפברואר 1979 הורשעה החברה בזיהום מפרץ אילת, חויבה לשלם 300 אלף לירות עבור ניקוי הים ונקנסה ב-60 אלף לירות. ב-5 בנובמבר 2009 נהרג עובד החברה כאשר נפל מגוררת בנמל הנפט באשקלון[18].

ב-29 ביוני 2011 פגע טרקטור בצינור בקוטר 16 צול באזור שמורת נחל צין, במהלך עבודות תחזוקה. כמיליון ליטר של דלק סילוני (קרוסין) דלפו.[19][20] כעבור חודשיים, ב-5 בספטמבר, פגע דחפור באותו צינור, 500 מטר ממקום הפגיעה הקודמת, במהלך עבודות תחזוקה. עשרות אלפי ליטר של דלק סילוני דלפו.[21]

דליפת הנפט בשמורת עבורהעריכה

  ערך מורחב – דליפת הנפט בשמורת עברונה

בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 פגע כלי הנדסי בצינור בקוטר 42 צול כ-20 ק"מ צפונית לאילת, באזור היישוב באר אורה, במהלך עבודות תחזוקה. באירוע דלפו מיליוני ליטרים של נפט גולמי לאזור שמורת הטבע עברונה וגרמו לנזק סביבתי רב. על פי הערכת המשרד להגנת הסביבה פעולות השיקום עלולות להימשך חודשים אם לא שנים.[22] במהלך האירוע פונו כ-80 אזרחים ירדניים לבתי חולים עקב שאיפת הגזים הרעילים ששררו באוויר.

בעקבות הדליפה נדרשה קצא"א במסגרת פשרה לשאת בהוצאות של 100 מיליון ש"ח בהליכים אזרחיים, מבלי להגביל את המשרד להגנת הסביבה בהליכים פלילים בהקשר לאירוע. [23]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משולם עד, מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת, דבר, 25 באוגוסט 1960
  2. ^ צינור הנפט לאילת, למרחב, 23 בדצמבר 1956
    הנחת צינור הנפט בקצב של ק"מ ליום, דבר, 13 בדצמבר 1956
  3. ^ ג'יימס קאמרון, גיאוגרפיה במקום רחמים, מעריב, 8 בפברואר 1957
  4. ^ הוחל בהזרמת נפט לחיפה, קול העם, 30 ביולי 1958
  5. ^ צינור הנפט חיפה תל־אביב יושלם הקיץ, למרחב, 15 במאי 1957
  6. ^ צינור הנפט לת"א יחנך במאי, למרחב, 9 בפברואר 1958
  7. ^ בפאריס נסתיים מו"מ על החוזים לזכיון צינור הנפט אילת - חיפה, קול העם, 6 באוקטובר 1959
  8. ^ צינור הנפט חיפה-אילת יונח גם אם לא יימצאו מקורות־הון זרים, למרחב, 27 במרץ 1957
  9. ^ מכינים הסכם על צינור הנפט, הארץ, 3 ביוני 1959
    הזכיון על צינור הנפט לקבוצת רוטשילד הונח על שולחן הכנסת, קול העם, 21 ביולי 1959
  10. ^ צינור־הנפט מאילת נמסר לבארון דה־רוטשילד, קול העם, 1 בספטמבר 1960
  11. ^ מחישים את הנחת צינור הנפט באר־שבע - אילת, דבר, 5 בנובמבר 1959
  12. ^ צינור הנפט הגדול יופעל חלקית השבוע, דבר, 22 במאי 1960
  13. ^ יגדילו ההספק של צינור הנפט מאילת, למרחב, 25 בספטמבר 1963
  14. ^ צינור הנפט אילת - חיפה יזרים 5 מיליון טונות בשנה, דבר, 4 באוקטובר 1965
  15. ^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
  16. ^ צפריר רינתזיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014
  17. ^ נתן גרינבלאט, צוללן קצא"א נהרג בתאונה, דבר, 30 בדצמבר 1976
  18. ^ שמוליק חדד, אשקלון: גוררת קצא"א החלה לשקוע, פועל נהרג, באתר ynet, 5 בנובמבר 2009
  19. ^ לילך סונין, תמיר סטיינמן, ‏"ניקוי נחל צין מהדלק ייקח שבועות", באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 ביוני 2011‏
  20. ^ יעל דראל, כתם דלק בנגב: מיליון ליטרים דלפו בנחל צין, באתר ynet, 7 ביולי 2011
  21. ^ רמי שני, דליפת דלק נוספת בנחל צין: "רשלנות פושעת", באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2011
  22. ^ מאיר אוחיון, דליפת הנפט: זרם שחור בערבה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2014
  23. ^ חברת קצא"א תשלם כ-100 מיליון ש"ח עבור פיצוי ושיקום שמורת הטבע עברונה, GOV.IL (בעברית)