פתיחת התפריט הראשי

קטיף (מושב)

מושב בישראל

מושב קטיף הייתה התנחלות ומושב שיתופי ששכן בגוש קטיף שברצועת עזה, כחמישה ק"מ ממערב לדיר אל בלח. המושב השתייך לארגון המושבים של הפועל המזרחי, והיה בעל אופי דתי. מקור שמו של היישוב בתל קטיפא - תל ארכאולוגי סמוך שנערכו בו חפירות.

קטיף (יישוב לשעבר)
Sender-katif02.jpg
גן משחקים בקטיף
מדינה ישראלישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1978
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 21 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 394 (2004)
קואורדינטות 31°22′31″N 34°18′46″E / 31.375277777778°N 34.312777777778°E / 31.375277777778; 34.312777777778 
אזור זמן UTC +2
שלט הכניסה ליישוב קטיף
קטיף, ימים ספורים לאחר הריסתו, אוגוסט 2005.

היסטוריהעריכה

היישוב תוכנן תחת השם קטיף ב', והתחיל להבנות בקיץ תשל"ז[1]. אבן פינה למושב הונח ב-10 באוגוסט 1977[2] ובסוף שנת תשל"ח (1978) עלה למקום גרעין של עולים אנגלוסקסים, שמנה 10 משפחות, והיישוב קיבל את השם קטיף. באמצע שנת תשל"ט נותרו במקום רק "קומץ משפחות"[3]. בחודש סיון תש"ם החליטה ועדת השמות רשמית על מתן השם "קטיף" למושב, אך הוא לא שרד זמן רב אחר כך.

בט"ו באב תשמ"ו (1985) עלה למקום גרעין שלהבת, שעבר הכשרה במושב בני דרום ומנה 10 משפחות וכמה רווקים ורווקות[4]. לאחר מספר שנים עבר היישוב הפרטה ונקלטו בו משפחות שלא היו חברי המושב השיתופי, וכך הפך המושב לקהילה מעורבת של חקלאים וקהילתיים.

ביישוב שכנה הישיבה התיכונית "צביה קטיף", ותלמוד תורה "עוזיאל". ישיבת "צביה קטיף" פעלה 7 שנים, עד לפינוי היישוב, והייתה אחת הישיבות המעטות של רשת נעם-צביה, שרוב מוסדותיה הם לבּנות. בראשות הישיבה עמד הרב שלמה כהן דוראס מהקמתה ועד שנה לפני התפרקותה, ובשנתה האחרונה עמד בראשה הרב ארי כץ. בישיבה למדו כ-90 תלמידים, רובם תושבי האזור. בנוסף ללימודי התיכון והתורה, פעלה בישיבה תוכנית ללימודי הים והסביבה. דרך הישיבה נערך גם קורס צלילה ברמה 2 כוכבים. על שם ישיבה זו קמה ישיבה תיכונית ביד בנימין.

כלכלת היישוב כללה את: מפעל פלאמיקס, משתלות קטיף, רפת קטיף-עצמונה ומפעל בד-קט (מוצרי בד לא ארוג).

במושב קטיף התגוררו שתי משפחות נפגעי הטרור הפלסטיני, משפחת דהרי - שאב המשפחה אביגדור דהרי היה החלל הראשון של גוש קטיף ונרצח בפיגוע דריסה בצומת גוש קטיף בשנת 1989, וכן משפחת חטואל, שכללה את דוד חטואל, אשתו טלי וארבע בנותיהם. טלי וארבע בנותיה נרצחו ב-2 במאי 2004 בפיגוע ירי בציר כיסופים בעת שטלי הייתה בהריון עם ילד חמישי.

לפני פינויו מנה המושב למעלה מ-70 משפחות, מהם כ-220 ילדים ונוער.

ככל יישובי גוש קטיף, גם קטיף פונה ב-21 באוגוסט 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004. אחרי הפינוי עברו משפחות הקהילה לאולפנה בכפר פינס שם שהו עד לחג הסוכות. אחרי סוכות פונתה הקהילה גם משם ופוזרה בין מספר בתי מלון וכפר הנופש באשקלון. שלוש עשרה משפחות עברו ליד בנימין, עשר משפחות מקטיף עברו ל"עיר האמונה" בנתיבות ואחרי שזו פורקה עקב מעבר תושבי עצמונה לשומריה, עברו הם לאתר קרווילות במושב אמציה, בסמוך לאתר שיועד להקמת יישוב הקבע שלהם, כרמי קטיף. בשנת 2016 עברה משפחה ראשונה לבית הקבע שלה, ומשפחות נוספות היו באמצע תהליך הבנייה.

בשנת 2018 עברו לבתי הקבע בכרמי קטיף כ30 משפחות ועוד כ30 משפחות בונות את ביתן ביישוב.

עד שנת 2019 עברו כל המשפחות שקרו בקרווילות לביתן ביישוב הקבע כרמי קטיף

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דני צדקוני, מערך התיישבותי בין עזה לאל-עריש, דבר, 24 באוגוסט 1977
  2. ^ דני צדקוני, מושב של עולים דתיים מארה"ב יוקם ברצועה, דבר, 11 באוגוסט 1977
  3. ^ עזרא ינוב, פרחים עולים במרחבי החול שבין דיר אל-בלאח לחן-יונס, מעריב, 24 במאי 1979
  4. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 165.