ויקיפדיה

קידוח שחלות

קידוח השחלות (באנגלית: Ovarian drilling), הידוע גם בשם מולטיפרפורציה או קידוח שחלות לפרוסקופי דיאתרמי, היא טכניקה כירורגית שבה מנקבים את הקרומים המקיפים את השחלה עם קרן לייזר או מחט כירורגית באמצעות הליכי פלישה מינימליים.[1] הוא נבדל מכריתת שחלות הטריז, כי כריתה כוללת חיתוך של הרקמה. קידוח שחלות בעזרת פלישה מינימלית החליפה את כריתת הטריז.[2] קידוח השחלות עדיף על פני כריתת הטריז כי כריתה כי לחתוך אל תוך השחלה יכול לגרום להידבקותה, אשר עלול לסבך את תוצאות הניתוח.[3] קידוח השחלות וכריתת השחלות הן אפשרויות טיפול כדי להפחית את כמות הרקמה שמייצרת אנדרוגן אצל נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות[4] תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא הגורם העיקרי להיעדר ביוץ, אשר גורם להיעדר פוריות נשית.[5] הצגת של ביוץ יחיד יכול לשחזר פוריות.[6]

קידוח שחלות לפרוסקופי, עשוי לשפר את האפקטיביות של טיפולי ביוץ אחרים ולהוריד את שעורי ההריונות המרובים, יותר מאשר אפשרויות טיפול אחרות כמו גונדוטרופין.[7] התרופה האוראלית, כלומופין סיטארט היא התרופה המוצעת הראשונה לטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. למרות זאת, כחמישית מהנשים עמידות בפני תרופה זו ולא מצליחות לבייץ.[8] חולות נחשבות עמידות אם הטיפול נכשל במשך 6 חודשים במתן המינון המתאים.[1] קידוח ההשחלות הוא אלטרנטיבה כירורגית לטיפול בכלומופין סיטראט וכמו כן הוא מומלץ לנשים עם הפרעות ביוץ מסוג שתיים.[6] חלופות אחרות שאינן מצריכות התערבות כירורגית בטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות הם קולטי אסטרוגי אפנן, טמוקסיפן, מעכבי ארמוטאז, תרופות מווסתות אינסולין והורמונים מעודדות גירוי שחלות.[9] האפקטיביות של ההליך הכירורגי דומה לטיפול בכלומופים סיטראט או בגונדוטרופין לטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטית אך גורמת לפחות ריבוי הריונות בזמן ההיריון ללא תלות באופן הטיפול, בין אם הוא חד צדדי או דו צדדי.[10]

אם המטופלות לא מצליחות להרות 6 חודשים לאחר שהביוץ כבר חודש לאחר הליך קידוח השחלות, ניתן להציג אפשרות של טיפול בתרופות עשוי להיות מחדש או הפריה חוץ גופית (IVF) עשוי להילקח בחשבון.

השפעות הורמונליות עריכה

חלק הקריטריונים לאבחון תסמונת השחלות הפוליציסטית כולל רמות גבוהות של אנדרוגנים בדם או סימנים אחרים של עודף אנדרוגן.[1] ההליך גורם ירידה בסרום האנדרוגן, ואולי גם ברמות האסטרוגן.[5] לאחר שהזקיק והמשתית נהרסים, ישנה הפחתה ברמות הורמון אלו.[11] ההליך גורם לירידה בהורמון המחלמן ולירידה זמנית באינהיבין בי.[1] התאוריה הסבירה ביותר קובעת כי הפחתה של הורמונים אלה מובילים לעלייה בריכוז הורמון מגרה הזקיק, ובהורמון המין המחייב גלובולין, שמוביל להבשלת הזקיקים ולביוץ.[5][1] סרום אסטרדיול בריכוז נמוך מקושר עם ירידה בפעילות ארומאטיזציה.[1] גורמים מעודדי דלקתיות כגון גורם גדילה דמוי אינסולין-1 מיוצרים בשל פגיעה ומסייעים בהשפעה של הורמון מגרה הזקיק באמצעות זרימת דם רבה יותר ושליחת גונדוטרופין.[11] רמות מחזוריות של הורמון המולריאון, שעוזר לכמת את רמת הפעילות של זקיק השחלה, יורדות לאחר קידוח השחלות אצל נשים עם תסמונת השחלות הפוליצסטיות.

הליכים עריכה

כאשר המטפל קובע כי הליך קידוח השחלות מתאים, והאישה מחליטה לעבור טיפול זה, יש צורך בקבלת הסכמה. הסיכונים מוצגים ומוסברים לאישה.[12]

השיטה הנפוצה ביותר לביצוע ההליך היא באמצעות מחט מונופולרית או באמצעות וו בגלל הזמינות של הכלים וההתקנה הפשוטה שלהם.[6] סוגי ציוד נוספים ששכיחים בהליך זה הם אלקטרודות חשמליות דו־קוטביות, ארגון, או לייזר מסוג אנדיאד.[13] לכלים אלו יש את היכולת להגיע לתוצאות הרצויות עם דיוק מרבי. בדרך כלל, צריבה בעוצמה של כ-100 וואט חשמלי נעשית כדי לחצות את שחלות קליפת המוח, ולאחר מכן אלקטרוגניזציה מתבצעת בעוצמה של כ-40 וואט, אולם העוצמה יכולה לנוע בין 30 ל-400 וואט.[1] הניקובים הכירורגים מבוצעים על השחלה של קליפת המוח ולרוב יהיו בעומק של 4–10 מ"מ וברוחב של 3 מ"מ.[10][11] מספר הניקובים תלוי ביכולת להרות. מחקרים הראו שבין 5 ל-10 ניקובים צפויים להניב את התוצאה הרצויה.[12]

סיכונים עריכה

למרות עדיפותו על פני יצירת חתכים על השחלה, לקידוח השחלות ישנם כמה סיכונים, והם: הידבקות אגן, היווצרות שטף דם, תסחיף גז, אוויר, כשל שחלות מוקדם, פגיעה בטווח הארוך בתפקוד השחלות, פיתוח תסמונת גירוי יתר, יצירת הידבקות מבנה, בעיות פוריות ולידות מרובות.[6][12][2] קידוח שחלות וגינלי עשוי להקטין את הסיכון של הידבקות שחלות היטרוגני ולצמצם את היווצרות ירידת השחלות אשר יכול בפוריות.[14] קידוח שחלות לפרסקופי לא תורם לסיכון של ירידה במאגרי השחלות. ישנו סיכון של תקלות חשמליות כשמשתמשים בזרם חשמלי. סיבוך נדיר של קידוח שחלות לפרוסקופי הואפגיעה בכלי הדם, בעיקר בכלי הדם הקטנים באזור קיר הבטן הקדמי, כאשר המחט והנקז מוחדרים בתחילת התהליך.

יתרונות עריכה

לקידוח השחלות יש שיעור נמוך יותר של תסמונת שחלתי ושל רב-עוברית ההיריון.[7][15] היתרונות של ההליך כוללים את העובדה שמדובר בטיפול יחיד לעומת מספר טיפולים של הביוץ ההשראה. יתרונות נוספים של טכניקה זו כוללים יחס משתלם של עלות-תועלת וכי ההליך יכול להתבצע ללא אשפוז.[6]

היסטוריה עריכה

קידוח השחלות שימש לראשונה בטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות ב-1984 והתפתח לניתוח בטוח ויעיל.[11] לאחר ביצוע ביצוע קידוח השחלות בחולים עמידים לכלומיפין סיטראט ב-1984, יוהאנס מצא כי טכניקה זו הגבירה את שיעורי הביוץ ל-45% ושעורי ההיריון ל-42%.[16] ב-1988, הלפרוסקופיה שונתה מעט מההליך של יוהאנס, וגרמה לירידה בהורמון הגירוי הפעימה ואת יותרת המוח ההיענות לטיפול של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. ב-1989, קידוח השחלות נערך עם ארגון, פחמן דו-חמצני (CO2) או אשלגן-titanyl-פוספט (KTP) לייזר אידוי שגרם לביוץ ספונטני ב-71% מאלו שטופלו. ההליך שונה לפופולרי בטיפול של חולים עם עמידות לCC.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hervé Fernandez, Michèle Morin-Surruca, Antoine Torre, Erika Faivre, Ovarian drilling for surgical treatment of polycystic ovarian syndrome: a comprehensive review, Reproductive BioMedicine Online 22, 2011-06-01, עמ' 556–568 doi: 10.1016/j.rbmo.2011.03.013
  2. ^ 1 2 Hervé Fernandez, Michèle Morin-Surruca, Antoine Torre, Erika Faivre, Ovarian drilling for surgical treatment of polycystic ovarian syndrome: a comprehensive review, Reproductive BioMedicine Online 22, 2011-06-01, עמ' 556–568 doi: 10.1016/j.rbmo.2011.03.013
  3. ^ J. A. Portuondo, J. C. Melchor, J. L. Neyro, A. Alegre, Periovarian adhesions following ovarian wedge resection or laparoscopic biopsy, Endoscopy 16, July 1984, עמ' 143–145 doi: 10.1055/s-2007-1018560
  4. ^ Uche Anadu Ndefo, Angie Eaton, Monica Robinson Green, Polycystic ovary syndrome: a review of treatment options with a focus on pharmacological approaches, P & T: A Peer-Reviewed Journal for Formulary Management 38, June 2013, עמ' 336–355
  5. ^ 1 2 3 Cristina Kallás Hueb, João Antônio Dias Júnior, Maurício Simões Abrão, Elias Kallás Filho, Drilling: medical indications and surgical technique, Revista Da Associacao Medica Brasileira (1992) 61, November 2015, עמ' 530–535 doi: 10.1590/1806-9282.61.06.530
  6. ^ 1 2 3 4 5 Issam Lebbi, Riadh Ben Temime, Anis Fadhlaoui, Anis Feki, Ovarian Drilling in PCOS: Is it Really Useful?, Frontiers in Surgery 2, 2015, עמ' 30 doi: 10.3389/fsurg.2015.00030
  7. ^ 1 2 Cindy Farquhar, Julie Brown, Jane Marjoribanks, Laparoscopic drilling by diathermy or laser for ovulation induction in anovulatory polycystic ovary syndrome, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2012-06-13, עמ' CD001122 doi: 10.1002/14651858.CD001122.pub4
  8. ^ Zahra Moazami Goudarzi, Hossein Fallahzadeh, Abbas Aflatoonian, Masoud Mirzaei, Laparoscopic ovarian electrocautery versus gonadotropin therapy in infertile women with clomiphene citrate-resistant polycystic ovary syndrome: A systematic review and meta-analysis, Iranian Journal of Reproductive Medicine 12, August 2014, עמ' 531–538
  9. ^ Rui Wang, Bobae V. Kim, Madelon van Wely, Neil P. Johnson, Treatment strategies for women with WHO group II anovulation: systematic review and network meta-analysis, BMJ 356, 2017-01-31, עמ' j138 doi: 10.1136/bmj.j138
  10. ^ 1 2 J. Bosteels, S. Weyers, C. Mathieu, B. W. Mol, The effectiveness of reproductive surgery in the treatment of female infertility: facts, views and vision, Facts, Views & Vision in ObGyn 2, 2010, עמ' 232–252
  11. ^ 1 2 3 4 Subarna Mitra, Prasanta Kumar Nayak, Sarita Agrawal, Laparoscopic ovarian drilling: An alternative but not the ultimate in the management of polycystic ovary syndrome, Journal of Natural Science, Biology, and Medicine 6, January 2015, עמ' 40–48 doi: 10.4103/0976-9668.149076
  12. ^ 1 2 3 Hoffman, Barbara (2012). Williams gynecology. New York: McGraw-Hill Medical. ISBN 978-0-07-171672-7.
  13. ^ James F. Daniell, Wayne Miller, Polycystic ovaries treated by laparoscopic laser vaporization, Fertility and Sterility 51, 1989-02-01, עמ' 232–236 doi: 10.1016/S0015-0282(16)60482-X
  14. ^ Pierluigi Giampaolino, Ilaria Morra, Giovanni Antonio Tommaselli, Costantino Di Carlo, Post-operative ovarian adhesion formation after ovarian drilling: a randomized study comparing conventional laparoscopy and transvaginal hydrolaparoscopy, Archives of Gynecology and Obstetrics 294, 2016-10-01, עמ' 791–796 doi: 10.1007/s00404-016-4146-2
  15. ^ Maryam Eftekhar, Razieh Deghani Firoozabadi, Parisa Khani, Ehsan Ziaei Bideh, Effect of Laparoscopic Ovarian Drilling on Outcomes of In Vitro Fertilization in Clomiphene-Resistant Women with Polycystic Ovary Syndrome, International Journal of Fertility & Sterility 10, April 2016, עמ' 42–47
  16. ^ Stefano Palomba, Fulvio Zullo, Evanthia Diamanti-Kandarakis, Francesco Orio, Insulin Resistance and Polycystic Ovarian Syndrome, Humana Press, 2007, Contemporary Endocrinology, עמ' 191–207. (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קידוח_שחלות&oldid=36210679"