קידומת טלפון בין-לאומית
קידומת טלפון בין-לאומית היא קוד מספרי המאפשר, בחיוג ישיר, הקמת שיחות בין-לאומיות, דהיינו שיחות טלפון בין מדינות שונות. הקידומת הבין-לאומית מחויגת לפני מספר המנוי אליו רוצים להגיע.
לכל יחידה מדינית או שטח חסות בדרגה כלשהי, או לאזור גאוגרפי אחר, או לשירות תקשורתי לוויני וכדומה, יש קידומת בין-לאומית משלו. כדי להקים שיחה בין-לאומית מקובל לחייג קוד גישה לפני הקידומת הבין-לאומית. קוד הגישה משתנה ממדינה למדינה או בין ספקי שירות שונים באותה מדינה. קוד הגישה משמש להפניית השיחה למרכזית השער הבין-לאומית המקומית.
ברוב המדינות נהוג הצירוף 00 אך גם 99, 001, 011 וכו'. רשימת קידומות הטלפון הבין-לאומיות נקבעת על ידי ITU-T שהוא גוף התקינה בתחום הטלקום באיגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי (ITU) המהווה חלק ממנגנון האומות המאוחדות.
היסטוריהעריכה
עד ראשית שנות השישים של המאה ה-20 רוב שיחות הטלפון הבין-לאומיות נעשו בעזרת תיווך אנושי, וחיוג ישיר לא היה נפוץ. כדי להקים שיחת טלפון היה צורך לחייג למרכזייה בין-לאומית במדינת המקור, ולמסור למרכזנית את שם מדינת היעד ומספר הטלפון של המינוי הסופי. המרכזנית יצרה קשר עם מרכזנית במדינת היעד שהתקשרה למנוי הסופי לאחר המענה חוברו שני המנויים זה לזה על ידי המרכזניות. לעיתים הייתה אפשרות לחיוג חצי אוטומטי, היינו חיוג בסיוע מרכזנית כאשר המרכזנית במדינת המקור חייגה ישירות למנוי במדינת היעד.
בשנת 1960 אישר ארגון התקינה CCITT, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיימה בעיר דלהי, חלוקת קידומת בין-לאומית עבור מדינות אירופה ואגן הים התיכון [1]. בהחלטה זו קיבלה ישראל את הקידומת 34, כאשר ההחלטה התייחסה גם לחיוג ישיר אבל גם לחיוג חצי אוטומטי. בפועל שימשה קידומת זו בעיקר לחיוג בסיוע מרכזנית. בשנת 1964 אישר הארגון, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיימה בעיר ז'נבה, חלוקת קידומת בין-לאומית עבור כלל מדינות העולם[2]. החלטה זו היא הבסיס לקידומות הבין-לאומיות, המכילות בין סיפרה אחת לשלוש ספרות, המקובלות כיום. המלצת הארגון הייתה שמספר הספרות בחיוג בין-לאומי לא יעלה על 12 ספרות. על כן הקצה הארגון קידומת קצרה יותר למדינות גדולות שבהם מספר הספרות, בחיוג בתוך המדינה, הוא גדול יותר. לאורך שנות השישים עברו מדינות רבות לחיוג בין לאומי ישיר תוך שימש בקידומות הבין-לאומיות שתוקננו. בשנת 1968 נוספו קידומות המתחילות ב-5 עבור מדינות אמריקה הלטינית. מדינות מרכז אמריקה הועברו משימוש בקידומת 1 לקידומות המתחילות ב-5.
חיוג בין-לאומי ישיר בישראלעריכה
לפני קיומו של חיוג ישיר מחוץ לישראל, חייגו אזרחי ישראל למרכזיה בין-לאומית בעזרת שירות 18 והשירות ניתן בתיווך מרכזנית. בשנות השישים של המאה ה-20 שיחות בין-לאומית מישראל בוצעו באמצעות שידור רדיו בגלים קצרים ומספר השיחות הבין-לאומיות שהיה ניתן להקים בו זמנית היה מוגבל מאוד. ההנחה הייתה שמעבר לחיוג ישיר יעלה את תעבורת השיחות הבין-לאומיות. משרד הדואר החליט לאפשר חיוג ישיר מישראל רק לאחר שיונח כבל תקשורת תת-ימי לאירופה. ואכן, בשנת 1968 הוחל בהנחת הכבל בין ישראל לצרפת. הנחת הכבל הסתיימה בשנת 1969. בשנת 1970 החל משרד הדואר לספק שירות של שיחות טלקס ישירות לאיטליה והולנד[3].
המדינה הראשונה שממנה ניתן היה להתקשר למנויי טלפון בישראל בחיוג ישיר הייתה ארצות הברית, ובאמצע שנת 1972 הצטרפה גם שווייץ. בסוף שנת 1972 נפתח שירות החיוג הבין-לאומי הישיר גם למערב-גרמניה, בשיחת טלפון בין שר התקשורת הגרמני לשר הדואר שמעון פרס[4]. בשנת 1972 נחנכה תחנת שידורי הלווין בעמק האלה, והדבר אפשר הקמת שיחות מחוץ לישראל גם באמצעות לווין. ב-1973 נפתחה האפשרות לחיוג ישיר ממדינות נוספות במערב אירופה.
האפשרות של מנויי הטלפון בישראל לחייג ישירות מחוץ לישראל נפתחה בהדרגה - בתחילה יכלו לחייג מחוץ לישראל בחיוג ישיר רק מנויים נבחרים, ובאוקטובר 1973 נפתח השירות ל-3000 מנויים בתל אביב ובבת ים. חיוג ישיר מירושלים נפתח רק מפברואר 1974. על פי התכנון המקורי, היה אמור הכבל התת- ימי לצרפת לספק את כל הצרכים עד סוף שנות השבעים של המאה ה-20, אבל נפח שיחות הטלפון מחוץ לישראל עלה בהרבה מעל המצופה, ולכן נאלץ משרד התקשורת להניח כבל תת-ימי נוסף לאיטליה, שנחנך בשנת 1975.
השיטהעריכה
מבנה מספר טלפון בין-לאומי הוא כדלהלן (מחויג משמאל לימין): מספר המנוי - קידומת האזור - קידומת בין לאומית - קוד גישה. על פי המלצת ארגון ITU-T מקובל לסמן את קוד הגישה עם הסימן "+"[5].
לדוגמה, מספר טלפון באזור חיוג 03 בישראל ייכתב 6543 987 3 972+. בזמן החיוג מוחלף הסימן + בקוד הגישה במדינה.
כל קידומת בין-לאומית מונה בין ספרה בודדת לשלוש. כאשר קידומת של מדינה אחת לעולם לא תהווה תחילתה של קידומת של מדינה אחרת. כל המדינות ושטחי החסות בעולם חולקו לקבוצות לפי מפתח יבשתי ואזורי, ולפיו נקבעה הספרה הראשונה בקידומות שלהן, כדלקמן:
- 1 - אמריקה הצפונית
- 2 - אפריקה
- 3 ו-4 - אירופה
- 5 - אמריקה הלטינית
- 6 - אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה
- 7 - רוסיה וקזחסטן (בעבר ברית המועצות)
- 8 - מזרח אסיה ושירותים מיוחדים
- 9 - מרכז אסיה והמזרח התיכון
למרות זאת קיימים יוצאי דופן, לדוגמה - גרינלנד, איי פארו וארובה שהקידומת שלהם מתחילה בספרה 2 אף על פי שאינן חלק מאפריקה.
מספרי הקידומת של מדינות שחדלו להתקיים מועברים למדינות חדשות. לדוגמה:
- הקידומת 38 של יוגוסלביה היא כיום שתי הספרות הראשונות של קידומות המדינות, שקמו לאחר פירוקה של יוגוסלביה, אך גם של אוקראינה.
- את הקידומת 37 של גרמניה המזרחית ירשו המדינות הבלטיות ומספר מדינות נוספות באירופה בתוספת ספרה מזהה נוספת.
- 42 הייתה הקידומת של צ'כוסלובקיה שעברה לשימושן של צ'כיה וסלובקיה וכן של ליכטנשטיין בתוספת ספרה שלישית.
יש מדינות ואזורים שאינם עושים שימוש בקידומת שהושמה להן, כמו הוותיקן שנחשבת לחלק מאיטליה לצורך זה, או זנזיבר שמשתמשת בקידומת הכללית של טנזניה.
סן מרינו נטשה את הקידומת ה"אפריקאית" שלה (295) כאשר התפנתה לה קידומת "אירופית" (378), ומספר יחידות מדיניות ברחבי העולם עברו למערכת הקידומות של צפון אמריקה, כמו גואם וסמואה האמריקאית.
קיימות גם מספר תופעות יוצאות דופן:
- בקוסובו נהוגה הקידומת 381 כמו בכל סרביה אך רק לקווים פיזיים. מספרי טלפון נייד משתמשים בקידומת 377 של מונקו. בסוף שנת 2016 קיבלה קוסובו קידומת עצמאית: 383.
- לרפובליקה הדומיניקנית שני מספרי גישה בין-לאומיים - 1-809 ו-1-829.
- נגורנו קרבאך הוא הלכה למעשה אזור חיוג מקומי בתוך ארמניה (374-97) אף שדה יורה המחוז הוא חלק מאזרבייג'ן; וכך גם לגבי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין שמהווה אזור חיוג מקומי בתוך טורקיה (90-392).
- לרשות הפלסטינית מיועדת קידומת בין-לאומית משלה: 970, אך בפועל רשת הטלפוניה ברשות הפלסטינית היא חלק מרשת הטלפוניה הישראלית, לה מוקצת הקידומת 972. הקידומת 970 נמצאת בשימוש במדינות עוינות לישראל, שחוסמות את הגישה לקידומת הישראלית 972, ובמדינות המאפשרות להשתמש בשתי הקידומות.
רשימת הקידומותעריכה
- אזור 0
נכון להיום אזור חיוג זה איננו בשימוש.
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 1: אמריקה הצפונית
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 2: אפריקה
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 3: אירופה
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 4: אירופה
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 5: אמריקה הלטינית
|
|
.svg){kind=small}
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 6: אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +60 |  מלזיה
|
| +61 |  אוסטרליה (כולל אי חג המולד ו איי קוקוס)
|
| +62 |  אינדונזיה
|
| +63 |  הפיליפינים
|
| +64 |  ניו זילנד  ופיטקרן
|
| +65 |  סינגפור
|
| +66 |  תאילנד
|
| +670 |  מזרח טימור
|
| +671 | -- |
| +672 |  הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית  ונורפוק
|
| +673 |  ברוניי
|
| +674 |  נאורו
|
| +675 |  פפואה גינאה החדשה
|
| +676 |  טונגה
|
| +677 |  איי שלמה
|
| +678 |  ונואטו
|
| +679 |  פיג'י
|
| +680 |  פלאו
|
| +681 |  ואליס ופוטונה
|
| +682 |  איי קוק
|
| +683 |  ניואה
|
| +684 | בעבר שימש את  סמואה האמריקנית. כיום הקידומת של סמואה האמריקנית היא +1-684
|
| +685 |  סמואה
|
| +686 |  קיריבטי
|
| +687 |  קלדוניה החדשה
|
| +688 |  טובאלו
|
| +689 |  פולינזיה הצרפתית
|
| +690 |  טוקלאו
|
| +691 |  מיקרונזיה
|
| +692 |  איי מרשל
|
| +693 עד +699 | -- |
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 7: רוסיה וקזחסטן (בעבר ברית המועצות)
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +7 |  קזחסטן
|
| +7 |  רוסיה
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 8: מזרח אסיה ושירותים מיוחדים
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +800 | רשת גוביינא בינ"ל |
| +801 עד +807 | -- |
| +808 | שירות השתתפות במימון |
| +809 | -- |
| +81 |  יפן
|
| +82 |  קוריאה הדרומית
|
| +83 | לא בשימוש |
| +84 |  וייטנאם
|
| +850 |  קוריאה הצפונית
|
| +851 | -- |
| +852 |  הונג קונג
|
| +853 |  מקאו
|
| +854 | -- |
| +855 |  קמבודיה
|
| +856 |  לאוס
|
| +857 עד +859 | -- |
| +86 |  הרפובליקה העממית של סין (לא כולל הונג קונג, ומקאו)
|
| +870 עד +874 | אינמרסט |
| +875 עד +877 | -- |
| +878 | UPT |
| +879 | -- |
| +880 |  בנגלדש
|
| +881 | מערכת לוויין עולמית |
| +882 | רשת בין-לאומית |
| +883 | -- |
| +884 +885 |
-- |
| +886 |  טאיוואן
|
| +887 | -- |
| +888 | -- |
| +889 | -- |
| +89 | לא בשימוש |
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 9: מרכז אסיה והמזרח התיכון
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +90 |  טורקיה
|
| +90-392 |  הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
|
| +91 |  הודו
|
| +92 |  פקיסטן
|
| +93 |  אפגניסטן
|
| +94 |  סרי לנקה
|
| +95 |  מיאנמר (בורמה)
|
| +960 |  האיים המלדיביים
|
| +961 |  לבנון
|
| +962 |  ירדן
|
| +963 |  סוריה
|
| +964 |  עיראק
|
| +965 |  כווית
|
| +966 |  ערב הסעודית
|
| +967 |  תימן
|
| +968 |  עומאן
|
| +969 | -- |
| +970 |  הרשות הפלסטינית
|
| +971 |  איחוד האמירויות הערביות
|
| +972 |  ישראל
|
| +973 |  בחריין
|
| +974 |  קטאר
|
| +975 |  בהוטן
|
| +976 |  מונגוליה
|
| +977 |  נפאל
|
| +978 | -- |
| +979 | שירות מוסף בינ"ל |
| +98 |  איראן
|
| +990 | -- |
| +991 | ITPCS |
| +992 |  טג'יקיסטן
|
| +993 |  טורקמניסטן
|
| +994 |  אזרבייג'ן
|
| +995 |  גאורגיה
|
| +996 |  קירגיזסטן
|
| +997 | -- |
| +998 |  אוזבקיסטן
|
| +999 | -- |
הערות לטבלה - שירותים מיוחדיםעריכה
- 800: רשת גוביינה בין-לאומית (universal international freephone number או UIFN) - מתפקדת בדומה למספרי גוביינא ארציים (בדומה לקידומת הפנים ארצית 1-800 בישראל), אך על בסיס בין-לאומי.
- 808: שירות השתתפות במימון (Shared Cost Service) הוא שירות המאפשר למקבל השיחה לשאת בחלק מעלותה, והמתקשר ישא בתעריף הארצי הגבוה ביותר (דומה לאפיון הקידומת 1-700 בישראל).
- 870 (בעבר גם 871 עד 874): שירותי חברת הלוויין הבין-לאומית אינמרסט (International Maritime Satellite או Inmarsat).
- 878: תקשורת אישית עולמית (Universal Personal Telecommunications או UPT) מאפשרת למנוי להחזיק במספר בודד ללא קשר לרשת התקשורת בה הוא נמצא בדרך של גישור.
- 881: מערכת לוויין עולמית (Global Mobile Satellite System או GMSS) מאגדת מספר ספקי שירותים לוויניים (למעט אינמרסט).
- 882: רשתות בין-לאומית (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 883: רשתות בין-לאומית (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 979: שירות מוסף בין-לאומי (International premium-rate service או IPRS) מאגד מספרי שירות מוסף בין-לאומיים.
- 991: הצעה של ITU שנגנזה. תוכננה עבור שירות תקשורות בין-לאומי אישי (International Telecommunications Personal Correspondence Service).
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי ITU
- קידומות בין-לאומיות לערים ברחבי העולם (בעברית)
- History of Country Codes
הערות שולייםעריכה
- ^ C.C.I.T.T, RED BOOK VOLUME II bis, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, ספטמבר 1961, פרק RECOMENDATION E.29
- ^ C.C.I.T.T, BLUE BOOK VOLUME II, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 1965, פרק RECOMENDATION E.29
- ^ צבי לביא, מהיום חיוג ישיר בטלקס למנויים בהולנד ואיטליה, מעריב, 15 בנובמבר 1970
- ^ ממחר חיוג ישיר בין ישראל לגרמניה, מעריב, 8 באוקטובר 1972
- ^ ITU-T, E.123, INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 2001, SERIES E: OVERALL NETWORK OPERATION, TELEPHONE SERVICE, SERVICE OPERATION AND HUMAN FACTORS