קינדר-טרנספורט
קינדר-טרנספורט (מגרמנית: Kindertransport, "משלוח ילדים") הוא כינוי למשלוחי הצלה של 12,000 ילדים יהודים וילדים נוצרים לא-ארים משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, מתוכם 10,000 ילדים יהודים.
את ההחלטה על מבצע ההצלה קיבלה ממשלת בריטניה בעקבות אירועי ליל הבדולח.
רקע עריכה
לאחר ליל הבדולח החל לחץ על ממשלות במדינות רבות לקלוט פליטים יהודים שהיו בסכנה בגרמניה, באוסטריה ובצ'כוסלובקיה. במיוחד היה הלחץ גדול על בריטניה, אשר בידה הייתה השליטה בהגירה לארץ ישראל, שעל פי הצהרת בלפור יועדה כבית לאומי לעם היהודי. הסוכנות היהודית העלתה דרישה לקליטת 10,000 ילדים יהודים מגרמניה בארץ ישראל, הצעה שנדחתה על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בגלל הרצון שלא לפגוע בקשרים עם הערבים. עם זאת, בלחץ הציבור הבריטי, שהיה מזועזע מאירועי ליל הבדולח, הממשלה הבריטית הסכימה לקלוט בשטחי בריטניה עצמה אלפי ילדים יהודים מאזורי השליטה הנאצית. משפחות בריטיות רבות הביעו נכונות לארח ילדים אלה בבתיהם, בהם הוריה של מרגרט תאצ'ר, לימים ראש-ממשלת בריטניה.
קינדר-טרנספורט עריכה
אחת מדמויות המפתח בהנעת תהליך הקינדר-טרנספורט היה וילפריד ישראל, סוחר ופעיל ציוני מברלין, שבעזרת קשריו בבריטניה הצליח להביא את העניין לתודעת ראשי הציבור היהודי בפרט והבריטי בכלל וגם לארגן בגרמניה גופה את המסע.[1]
פעילי הקרן הבריטית המרכזית לסעד יהודי עולמי השתתפו בארגון המבצע.
פעילה מרכזית נוספת בהצלת הילדים ובדאגה לקליטתם לאחר הגעתם לבריטניה הייתה ברטה ברייסי, חברת אגודת הידידים הקווייקרית. יחד עם קווייקרים נוספים נסעה לברלין במסגרת משלחת חירום כדי לעמוד על המצב הקשה לאחר ליל הבדולח.[2]
ב-15 בנובמבר 1938 נפגש ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין עם משלחת של יהודים בריטיים מהוועד למען יהודי גרמניה, בראשם הלורד הרברט סמואל. סמואל האיץ בצ'מברלין להסכים לקליטת כמות גדולה של ילדים, שאינם מתחרים בשוק העבודה. בדיון בפרלמנט הבריטי ב-22 בנובמבר 1938, שיוחד לבעיית הפליטים, הביע שר הפנים נכונות לקלוט ילדים פליטים בתנאים של פליט במעבר. הילדים לא יורשו לעבוד, אלא יקבלו הכשרה מקצועית, ובסיומה יידרשו להגר מבריטניה.
הקהילה היהודית התחייבה לערוב לעלויות הנסיעה והקליטה של הילדים בסכום של 50 לירה שטרלינג לכל ילד (בערכים של אז, סכום השווה לכ-1,500 אירו כיום), הבטיחה לקלוט את הילדים בכל רחבי בריטניה ולדאוג לחינוכם. הכוונה הייתה לאחד את הילדים בנקודת זמן מאוחרת יותר עם הוריהם ולהביא לשיכונם בארץ ישראל, שהייתה אז תחת מנדט בריטי.
ימים אחדים לאחר הפגישה הקלה ממשלת בריטניה את תנאי ההגירה, ופורסמה קריאה לציבור הבריטי לקלוט ילדים במשפחות אומנות. ילדים ובני נוער יהודים עד גיל 17 הורשו מעתה להגר לבריטניה, בתנאי שיימצא מי שייקח אותם תחת חסותו. לא הוטלה כל מגבלה על מספרם של הנקלטים.
בקבלה את ההחלטה הזו, קיוותה ממשלת בריטניה שהמחווה הזו תביא גם את ממשלת ארצות הברית לנכונות גדולה יותר לקלוט בני נוער יהודיים בשטחה. אלא שהקונגרס האמריקאי דחה הצעה שכזו זמן קצר לאחר מכן, והקינדר-טרנספורט הוגבל איפוא לבריטניה בלבד. האמריקנים קלטו באותו זמן עשרות אלפי יהודים מגרמניה הנאצית בהתאם למדיניות ההגירה הרגילה. [דרוש מקור]
ההולנדית רבת ההשפעה חרטראודה וייסמילר-מאייר, שהייתה אשת בנקאי, נשאה ונתנה עם אדולף אייכמן, ראש הלשכה להגירה יהודית, והצליחה להשיג את הסכמתו השקטה למשלוחי-ילדים שכאלה, במגבלות קשיחות. הילדים ובני הנוער הורשו לקחת אתם רק מזוודה אחת, תיק אחד ועשרה רייכסמארק. נאסר עליהם לקחת אתם ספרים וצעצועים, והם הורשו לקחת תמונה אחת בלבד. דברי-ערך שהתגלו בכליהם של הילדים הוחרמו. לקבוצות הילדים הוצאו אשרות קבוצתיות, ולכל ילד הוקצה מספר משלו. כדי למנוע סצנות פרידה קורעות לב (ובעלות השפעה על דעת הקהל), נאסר על ההורים וקרובי המשפחה ללוות את הילדים לרציפי תחנות הרכבת.
על פי רוב, הוסעו הילדים ברכבות ממקום מגוריהם דרך הולנד, לרוב להוק ון הולנד (כיום חלק מרוטרדם), ומשם הפליגו באוניות לעיר הנמל האנגלית הרוויץ'. המשלוח הראשון הגיע להרוויץ' ב-2 בדצמבר 1938, ובו 196 ילדים מברלין. שם נקלטו ונשלחו למשפחות אומנות, תוך הפגנת התעניינות גדולה מצד הציבור הבריטי וכלי התקשורת. אלא שבמהרה עלה מספר הילדים על מספר המקומות הזמינים אצל משפחות אומנות מתנדבות.
אלה שלא נמצאו להם משפחות אומנות, הועסקו לעיתים בעבודות שונות, מבלי שזכו לתשלום, ורבים מהם שוכנו במוסדות. רבים מהילדים, שלא הבינו לאשורן את הסיבות למשלוחם לבריטניה, ואף האמינו לא פעם כי משפחותיהם ביקשו להיפטר מהם, סבלו רבות. רק בדיעבד לאחר תום המלחמה הבינו הילדים כי יוזמת ההורים לשלוח אותם לבריטניה, הצילה כנראה את חייהם.
ניקולס וינטון הבריטי, ארגן לבד קינדר-טרנספורט של 669 ילדים מצ'כוסלובקיה לבריטניה בשמונה רכבות.
עם ההתקפה הגרמנית על פולין, שסימנה את פרוץ מלחמת העולם השנייה, הקיץ הקץ על מבצע הקינדר-טרנספורט. עם זאת, ככל הידוע התבצע מאוחר יותר משלוח ילדים נוסף, כאשר אוניית המשא ההולנדית SS Bodegraven חצתה את תעלת למאנש ב-14 במאי 1940 תחת ירי גרמני ממכונות ירייה, ועגנה לבסוף בליברפול, כשעל סיפונה 80 ילדים.
המלחמה שפרצה באירופה שינתה גם את חייהם של הילדים שכבר נקלטו בבריטניה. כמה מהם הועברו מן המשפחות האומנות למוסדות והיו כמה שאף נחשדו בריגול לטובת גרמניה, ונשלחו בשל כך למוסדות בקנדה. עם זאת, בזכות הקינדר-טרנספורטים ניצלו כ-10,000 ילדים מרדיפות נרחבות יותר תחת השלטון הנאצי ומהשמדה אפשרית במחנות הריכוז וההשמדה.
לרבים מן הילדים נודע רק עם תום המלחמה על פרטי התוכנית להעברתם לבריטניה ועל גורל משפחותיהם, שנותרו מאחור ובמקרים רבים לא שרדו את השואה.
חלק מהילדים שהגיעו בבגרותם לישראל היו ממייסדי קיבוץ לביא. בין הילדים נמנה גם מי שגדל להיות זוכה פרס נובל בכימיה, וולטר קוהן.
פרנק מייסלר - ארבע אנדרטות לזכר מבצע ההצלה ה"קינדר-טרנספורט" עריכה
כילד שניצל במסגרת מבצע ההצלה קינדר-טרנספורט, נבחר האמן פרנק מייסלר לעצב ולתכנן את האנדרטאות לזכר מבצע ההצלה הנועז.
ארבע אנדרטאות עשויות ברונזה, דומות אחת לשנייה בעיצובן, של חבורה של חמישה ילדים צעירים בגודל טבעי, הוצבו בתחנות מסע מרכזיות:
- בריטניה: (2006), "kindertransport-the arrival, ילדי הקינדר טרנספורט ההגעה." מחוץ לתחנת הרכבת ברחוב ליברפול בלונדון. התחנה אליה הגיעו כ-12,000 ילדים יהודים (כ-10,000) וילדים נוצריים לא-ארים (2,000), שם קיבלו מהשלטון הבריטי מעמד של פליטים וכך ניצלו מציפורני הנאצים.
- גרמניה: (2008), "trains to life-trains to death, רכבת לחיים רכבת למוות." מחוץ לתחנת הרכבת פרידריכשטראסה, בברלין. תחנת המוצא של הילדים לעבר החופש, אל מדינות המשוחררות מהשלטון נאצי.
- פולין: (2009), "the departure, הגירוש." דנציג, עיר הולדתו של מייסלר, בתחנת הרכבת בה ראה את הוריו בפעם האחרונה.
- הולנד: (2011), "channel crossing to life, ערוץ מעבר לחיים." בהק-ואן-הולנד שליד העיר רוטרדם, נמל ימי. תחנה בה הילדים היו יורדים מהרכבת ועולים על אונייה לכיוון בריטניה.
האנדרטה מנציחה את האירועים והסיפורים הרבים של חיים של ילדים רכים שהשתנו מקצה לקצה בין דצמבר 1938 עד ספטמבר 1939. המבצע כלל בתוכו גופים רבים שהביאו להצלחתו והאנדרטה מוקירה להם תודה: אלו שסכנו את חייהם כדי להציל את הילדים, אזרחים שבחרו לאמץ ילד פליט, תרמו כספים, האנדרטה מנציחה את גבורתם של הילדים שלקחו חלק במסע הכה מורכב ומכאיב הזה, ועם זאת לציין ולזכור שאף על פי שהילדים אכן ניצלו רובם לא זכו להתאחד עם הוריהם ומשפחותיהם ולרוב נשארו יתומים בתום המלחמה.
האנדרטה עוסקת בראש ובראשונה בנושא של "ילדים בשואה". היא מזכירה לצופים שאלו רק מקצת הילדים שזכו לקבל הזדמנות לחיים, בעוד שכ-1.5 מיליון ילדים נרצחו באכזריות (מתוכם כ-1.2 מיליון ילדים יהודים והשאר צוענים ונכים).
מפגש הניצולים עריכה
ברטה לברטון, שניצלה בקינדר-טרנספורט והתגוררה באנגליה, יזמה בשנת 1989 (לאחר 50 שנה) מפגש ראשון של "בוגרי" הקינדר-טרנספורט. המפגש התקיים בלונדון ביוני 1989, ובו נכחו כ 1200 מהילדים הניצולים ומשפחותיהם, שהגיעו ממקומות שונים בעולם. חלקם הגיעו מהחוף המזרחי של ארצות הברית, וכתוצאה הקימו שם את ארגון הקינדר-טרנספורט (1991). ארגון זה נועד לשמר את הקשר בין הניצולים ומשפחותיהם, להביע הכרת תודה למצילים, ולתמוך בצדקה לילדים נזקקים. הארגון יזם את ההכרה ביום 2 בדצמבר 2013 - 75 שנה מיום ההגעה של ראשוני הילדים לאנגליה - כיום הקינדר-טרנספורט העולמי.
בבריטניה קיים ארגון הפליטים היהודים (Association of Jewish Refugees) ובו קבוצה העוסקת בנושא הקינדר-טרנספורט.
ברטה עלתה לארץ ב-2008 וגרה על יד בתה ביישוב קדומים, שם נפטרה ב-1 בדצמבר 2020.
תיעוד בקולנוע עריכה
הסרט "קינדר-טרנספורט" בבימויו של מרק ג'ונתן הריס, זכה בשנת 2001 בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
- Sabine Brüning, Peter Merseburger: Als sie nicht mehr deutsch sein durften. Über die Kindertransporte nach England. סרט תעודה. Sender Freies Berlin 1989.
- Mark Jonathan Harris: Kindertransport. "Into The Arms Of Strangers: Stories Of The Kindertransport". 2000. תעודה, זוכה פרס האוסקר לשנת 2001.
- Melissa Hacker: My Knees Were Jumping. דוקודרמה, 2000.
- Stranger in A Strange Land - filmed by British Television in Israel, England and Germany, on the life of Karen Gershon
- האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל, סרט דוקומנטרי, 2017, סרטו של יונתן ניר בהפקת נעם שלו מהיילייט פילם.[3] הסרט מתאר בין היתר את הרקע ליוזמת הקינדר-טרנספורט, ואת חלקו המשמעותי של וילפריד ישראל בהנעת התהליך ובקיומו. בסרט כלולים בין היתר ראיונות עם שבעה גברים ונשים ניצולי הקינדר-טרנספורט המספרים את תחושותיהם בימים שקדמו לנסיעה וביום שנפרדו מהוריהם ועלו על הרכבות שהביאו אותם בהמשך לאנגליה.
לקריאה נוספת עריכה
- סוזי אדלר, האוהבת והאהובה: יומנה של סוזי אדלר, ילדת ה"קינדר-טרנספורט", בעריכת יהודית תידור באומל. הוצאת יד ושם, ירושלים, 2004. תרגמה מגרמנית: נלי ארדשטיין
- ג'ייק ווליס סימונס, נערה מברלין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012. סיפור שמתרחש על רקע עלית הנאצים לשלטון, ליל הבדולח ומשלוחי הילדים היהודים מגרמניה לאנגליה.
- נעמי שמואל, רסיסים, הוצאת יד ושם, ירושלים, 2008. מספר על קורות אמה של המחברת, הסופרת והמשוררת קרן גרשון, שהגיעה לאנגליה ב-1938 בקינדר-טרנספורט. תורגם גם לאנגלית.
- Mark Jonathan Harris, Deborrah Oppenheimer: Kindertransport in eine fremde Welt. Goldmann Verlag. ISBN 3442151384
- Barry Turner: Kindertransport. ISBN 388350033X
- Rebecca Göpfert: Der Jüdische Kindertransport von Deutschland nach England 1938/39. Geschichte und Erinnerung. ISBN 3593362015
- Anja Salewsky: Der olle Hitler soll sterben! Erinnerungen an den jüdischen Kindertransport nach England. Claasen Verlag 2001. ISBN 3546002717
- Christiane Berth: Die Kindertransporte nach Großbritannien 1938/39. Exilerfahrungen im Spiegel lebensgeschichtlicher Interviews. (Hamburger Zeitspuren 3). Dölling und Galitz Verlag 2005. ISBN 3937904069
- Gershon, Karen 1966. We Came As Children. Gollancz. England.
- Gershon, Karen 1990. Collected Poems, Macmillan, Papermac, England.
- Lori Segal, Other People's Houses, 1966
קישורים חיצוניים עריכה
- קינדר-טרנספורט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יהודית תידור באומל, מבצע ה"קינדרטרנספורט" להצלת ילדים יהודים באירופה, אתר יד ושם
- Kindertransport.org
- אתר ה-BBC בנושא
- סיפורו של אחד מילדי הקינדר-טרנספורט, מתוך התערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", אתר יד ושם
- מיזם חינוכי במסגרתו תורגמו סיפוריהם של ילדי הקינדרטרנספורט, מתוך הספר "I Came Alone"
- רו אורנים, בית הספר שעזר לילדי הקינדר-טרנספורט להחלים מזוועות השואה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, דצמבר 2018
- עופר אדרת, 80 שנים אחרי, גרמניה תשלם פיצויים לניצולי הקינדר-טרנספורט, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2018
- מיכאל יעקובסון: האדריכל פרדי כהנא נפרד מהוריו בתחנת הרכבת, ולא ראה אותם שוב, 20 באפריל 2020, xnet
- מאמר על סר ניקולאס וינטון
קינדרטרנספורט (פעולות הצלה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Naomi Shepherd: ‘A Refuge from Darkness’ Pantheon books, N.Y, l984. Published as ‘Wilfrid Israel, German Jewry’s Secret Ambassador’ by Weidenfeld and Nicolson, London, in 1984; in German translation by Siedler Verlag, Berlin; and in Hebrew as "שגריר ללא ארץ", the Bialik Institute in l989. This biography won the Wingate Prize for the best book on Jewish subjects for l984.
- ^ Oldfield, Sybil, It Is Usually She": The Role of British Women in the Rescue and Care of the Kindertransport Kinder.", hofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 23, 2004, עמ' 57-80
- ^ [1]. בשמו האנגלי נקרא הסרט The Essential Link - The Story of Wilfrid Israel.