פתיחת התפריט הראשי

קינות לתשעה באב

אוסף פיוטים שנקרא בתשעה באב
(הופנה מהדף קינות תשעה באב)
אמירת קינות לתשעה באב בכותל המערבי
אמירת קינות בבית כנסת במיניאפוליס, ראשית שנות ה-50

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנן הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים. הקינות נאמרות בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון.

סדר הקינות תלוי במנהגים שונים, ובקהילות שונות נאמרות גם קינות על אירועים היסטוריים בני זמננו, כדוגמת השואה.

גיבוש סדר הקינותעריכה

הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי אלעזר הקליר, פייטן שחי בארץ ישראל מעט לאחר חתימת התלמוד וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים, אולם קיימות קינות מוקדמות יותר, ללא שם מחבר. קינותיו מתאפיינות בקשר הדוק לצורה ולתוכן של מגילת איכה:

  • סגנון דומה למגילה, כדוגמת פתיחה במילה 'איכה' בפיוט איכה אצת באפך.
  • כתיבה באקרוסטיכון על סדר הא-ב, בדומה למגילה איכה שמרבית פרקיה בעלי מאפיין זה.
  • תוכן דומה סביב חורבן בית המקדש.

פיוטיו של הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל האר"י.

קינותיו של רבי יהודה הלוי משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלהים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.[דרוש מקור]

היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי. קינות רבות נכתבו על אירועים ספציפיים שאירעו בקהילות, וחלקן נכנס לסדר הקינות.

בימי הביניים בספרד, נתחברו קינות רבות בעקבות גירוש ספרד והאינקוויזיציה, ואף בעקבות פרעות מוקדמות יותר שסבלו היהודים בשנת ה'קנ"א (גזירות קנ"א). אחת הקינות המפורסמות שחוברו בתקופה זו היא הקינה "יהודה וישראל דעו מר לי מאוד" שבנוסחה המקורי המחבר מקונן על אבדנן של קהילות מפוארות.[1]

הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקורא עובר חוויה המתפתחת מהרגשת צער עמוק עד כדי ייאוש, לגעגועים ותקווה לבניין מחודש בסופו של דבר, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".[דרוש מקור]

סדר הקינות כמנהג האשכנזיםעריכה

כמו ברוב מנהגי אשכנז הקשורים בפיוט, יש שינויים בין מנהג אשכנז המערבי לבין מנהג אשכנז המזרחי. דוגמה לספר קינות במנהג המערבי נמצא כאן, ודוגמה לספר קינות במנהג המזרחי נמצא כאן.


קינות ליל תשעה באבעריכה

לפי המנהג המזרחי:

לפי המנהג המערבי:

קינות ליום תשעה באבעריכה

לפי המנהג המזרחי:

במקומות רבים נאמר בבוקר תשעה באב סדר מקוצר הכולל רק את המרכזיות שבין הקינות, כדוגמת ארבע הקינות הראשונות, 'לך ה' הצדקה', 'אם תאכלנה', 'ארזי הלבנון', 'ואת נוי', 'אש תוקד בקרבי', 'ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך', 'שאלי שרופה באש' ו'אלי ציון'.

לפי המנהג המערבי:

סדר הקינות כמנהג הספרדים ועדות המזרחעריכה

קינות ליל תשעה באבעריכה

יש קהילות בצפון אפריקה אשר מקוננים את הקינות האלו לפני תפילת ערבית (בירושלים ובעוד מקומות לא אומרים קינות אלו):[6]

  • דברי נביאים העתידות ידעו
  • לו ישקלו רעי מהומתי / כבדה כחול ים או כאשמתי (ר' לוי בן יעקב אלתבאן)
  • נשמת שדודים נדודים / בארצות מונים
  • שנה בשנה אהגה כיונה / כי עיר עדינה הייתה לזונה
  • יונה נכאבה נפשה דאבה / היכל דר ערבות יום יום סובבה (ר' יהודה הלוי)
  • שמעו והאזינו ואדברה אני / אומרה לאל סלעי למה שכחתני
  • נשמת ילדים שוממים על חורבן אריאל (ר' יעקב מלמד תינוקות מקשטיליה)
  • את אויביך אל תשמיד ותחריב / בעגלה ובזמן קריב
  • יום כמו נד עמדו דמעי בפני / על קדושים זרע ברוכי ה'
  • עד אן צבי מדח ואין מקבץ לו / נגש וגם נענח גבר מאד חילו (ר' יהודה הלוי)
  • אשחר עדתי / ולמאד עניה / ואפקוד נותי / ורבה שאיה
  • אפתח פי להודות וגם אצרח בקול מר / אברך לאלהים בברוך שאמר
  • אריה שאג ועלה באפו / ועשה רצונו באף העור קצפו
  • איך משכני עליון לשמה נתנו / בנים בגלות מגבולם רחקו (ר' יוסף בנסולי)
  • הלנופלים תקומה מבור עני הטבעו בו (ר' יהודה הלוי)
  • נשמת אמונים רגזו וחלו ביום זעם (ר' אברהם אבן עזרא)
  • נלאה להיליל על שברינו / ואלו יללה מלא פינו (ר' משה אבן עזרא)
  • היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ העל שאונו רבו זדוני (ר' יצחק אבן גיאת)
  • יום נלחמו בי יחד שכני / חסדי ה' היו אֲזֵנָי (ר' אברהם אבן עזרא)
  • קול אהלה תתיפח / קול משבי מר צורח /קול אהליבה משביה / קרע לבבי קול בכיה (ר' חביב בר יצחק)
  • בורא עד אנא יונתך במצודה... צועקת אבי
  • על נהרות בבל (תהילים קל׳׳ז)

מתפללים ערבית ואחרי העמידה:

  • למי אבכה וכף אכה ובבכי אמרר והמון מעי אשנן
  • אקרא בבכיה רבה איכה ישבה
  • הלילה אלכה שולל ויחף אצא בקריאת איכה

וקוראים מגילת איכה בקול רם ובנעימה עצובה

  • זכר ה׳ מה היה לנו / אוי / הביטה וראה את חרפתנו / אוי מה היה לנו
  • בליל זה יבכיון וילילו בני
  • מדי שנה קינה בליל זה מזומנה
  • על זה היה דוה לבנו ועל אלה חשכו עינינו
  • על ליל חרבן היכל מקדש / מדי ליל זה ספד יחדש / על עיר קדש ועל המקדש
  • אוי כי ירד אש מן השמים לירושלים עיני עיני יורדה מים
  • זכור ה' ליהודה ולאפרים / אשר שֻפך דמם כמים / סביבות ירושלים
  • אליכם עדה קדושה אשאל מכם שאלות / מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות מילים ולחנים
  • אוי כי קינת רבת מפי בן ומפי בת / ויהי נעם נשבת במוצאי השבת (קינה למוצ"ש)
  • אני הגבר אקונן / בליל זה במר ואתאונן / ותחת ויהי נעם / איכה זהב יועם (קינה למוצ"ש)
  • אז בחטאנו חרב מקדש ובעונות נשרף היכל (רבי אלעזר הקליר)[1]
  • עורה נא ימינך רמה / ולזעומה קרא נחמה

ומונין שנות החורבן וממשיכים ואתה קדוש יושב תהילות ואחרי קדיש מיוחד לבניין בית המקדש השלישי (יש שמונין אחרי הקדיש).

יש נוהגים לומר גם קינות אלו:

קינות ליום תשעה באבעריכה

קיימים שני מנהגים ביחס ליתר הקינות המובאות לקמן. מנהג אחד אומר אותן מיד לאחר חזרת הש"ץ ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל וקוראים את קריאת התורה ושאר התפילה ובסיומה קוראים מגילת איכה. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש"ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה "למי אבכה" הנאמרת בתפילת ערבית. המנהג בתקופות קדומות היה לומר את הקינות דלקמן כחלק מחזרת הש"ץ אך בשל חשש להפסק שונה מיקומן לאחד משני המקומות בהם הן נאמרות כיום.

בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספרעריכה

  • אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
  • על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
  • ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
  • קומי וספדי תורה (בהוצאת ספר תורה)
  • במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

יתר הקינותעריכה

סדר הקינות כמנהג התימניםעריכה

קינות ליל תשעה באבעריכה

  • למי אבכה
  • מגילת איכה
  • זכור ה' מה היה לנו
  • בליל זה יבכיון
  • מדי שנה קינה בליל זה מזומנה
  • על זה היה דוה לבנו, ועל אלה חשכו עינינו
  • זכור ה' ליהודה ואפרים
  • אליכם עדה קדושה (מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות)
  • על נהרות בבל
  • אז בבית שביינו
  • לכן אנשי לבב שמעו לי
  • כי בעוונותיו ובעוונות אבותינו אנו מונים לחרבן בית אלוהינו... היום לחרבן בית שני אשר בנה עזרא אדוננו ____ שני יגונותינו. ולחרבן בית ראשון... היום ____ שנים
  • עורה נא ימינך רמה
  • קדיש דעתיד לחדתא

סדר הקינות כמנהג האיטלקיםעריכה

יש לציין שהיום, אף אחת מקהילות איטליה אינה אומרת את כל הקינות הקיימות בנוסח איטליה. הרב הרטום מפרט במחזור שלו אילו קינות אומרים באילו קהילות.[7] במנהג האיטלקי הישן, אמרו את כל הקינות בתוך חזרת הש"ץ, כמו שהוא מופיע במחזורים העתיקים.[8] במחזור שד"ל כבר מצוין שיש קהילות שאומרות את הקינות לאחר חזרת הש"ץ, וכך נוהגים היום בכולן.[9] יש לציין גם את התופעה הייחודית בנוסח איטליה (כמו גם בנוסח רומניא) לומר כמה פיוטי נחמה בסוף הקינות.

ברומא ובמילאנו, נוהגים כיום להוסיף קינות מהמחזור הספרדי.[10]

קינות ליל תשעה באבעריכה

  • למי אבכה
  • עורה נא ימינך רמה
  • היום עת בוא שמשי

קינות ליום תשעה באבעריכה

  • דוד זרעו[11]
  • שבת סורו[12]
  • לנו שלות
  • איכה אצת
  • לנו שחת
  • אאדה עד חוג שמים
  • ישראל שתילי ביתי
  • איכה תפארתי
  • איכה אשפתו
  • בדומיה בדד אשבה
  • איכה ישבה חבצלת השרון
  • אהלי אני עבטתי
  • איכה אהובים נאמנים
  • זכור אשר עש
  • אוי כי אסרתי
  • כשרה שכינה
  • אויל כהנכניס
  • אנא אלך
  • איכה אילי קוננו
  • שתים נשים
  • אוי כי מחלוקת
  • במכת אהלה
  • עוונינו ארוכים
  • נשכבה בבשתנו
  • אם תאכלנה נשים
  • אם תעירו תלנתיכם
  • אז בחטאינו
  • הדרת מלכותך
  • בת ציון שמעתי
  • תסתר לאלם
  • אש תוקד בקרבי
  • אנכי אנכי אנחם (ויש גורסים אנכי אנכי איך אנחם)
  • בימים ההם ובעת ההיא
  • ויכון עולם על מלאתו

קינות לזכר חללי השואהעריכה

צום תשעה באב נוסד כאבל על חורבן בית המקדש, עם השנים הוסיפו לו את האבל על כל צרות הגלות, וכך חיברו במשך כל השנים קינות. עם זאת, במאות השנים האחרונות חוברו מעט קינות ומה שחובר לא נכנס לסדר הקינות המקובל.

לאחר השואה, הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תישכח בעתיד.

הקינה הנפוצה ביותר היא אלי אלי נפשי בכי של יהודה לייב ביאלר, הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת בנוסח אשכנז לקינה "אלי ציון ועריה". קינות נוספות חוברו על ידי הרב שמואל וואזנר ("אש תוקד בקרבי"), האדמו"ר מבאבוב ("זכרו נא וקוננו כל ישראל"), הרב חיים סבתו ("איך אל אחי נגזר דין ונחתם") ורבנים נוספים. קינתו של האדמו"ר מבאבוב נדפסה ב"לוח דינים ומנהגים" שמופץ על ידי איחוד בתי הכנסת בישראל. הרב מיכאל דב וייסמנדל, שבתקופת השואה הקים, יחד עם גיזי פליישמן, את קבוצת העבודה ויזם את תוכנית אירופה, כתב קינה המופיעה בסוף ספרו 'מן המצר'.[13] בקינה ייחודית זו, מופיעים, בתוך דברי הקינה, גם דברי ביקורת חריפים כנגד ההנהגה הציונית בתקופת השואה. בשנת 2007 הוציא יעקב פוקס את "קינת מן המצר", וצירף לה ביאור ופירוש. קינה נוספת, "הזוכר מזכיריו", חיבר הרב שמעון שוואב, רבה של "קהל עדת ישורון" בניו יורק, והיא נכללה בקינות לתשעה באב של הוצאת "שי למורא" (ענף של הוצאת "אשכול" הוותיקה).

כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהן, והן נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. כך סברו גם רבנים ניצולי שואה (ראו שו"ת דברי יציב לאדמו"ר מקלוזנבורג, ליקוטים והשמטות סי' מח). אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר אילו קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, דבר זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים. (ראו שו"ת אגרות משה לרבי משה פיינשטיין, ח"ד סוף סי' נז).

הרב יעקב אריאל מציין שסדר הקינות, בניגוד לסידור התפילה וספרים אחרים, לא נעשה לפי דעת רבנים אלא לפי התקבלותן בקהילות והחלטת המדפיסים, כך קינות יכולות להיכנס בתהליך איטי אל סדר הקינות המקובל. אמנם, כיום נאמרות קינות על השואה בבתי כנסת רבים, ולדעתו ייתכן שעם הזמן הן ייחשבו כחלק אינטגרלי מן הקינות בלא שיוחלט על כך.

קינות בנושאים נוספיםעריכה

מלבד הקינות שכבר הוזכרו קיימות קינות רבות שנכתבו בנושאים שונים ומגוונים: הגירוש מגוש קטיף,[14] רצח הרב אלעזר אבוחצירא, לזכר אנשים רבי מעלה שנפטרו וכדומה. קינות אלה לא התקבלו לסדר קינות של נוסח מסוים, ולעיתים נאמרות במקצת קהלות.

לקריאה נוספתעריכה

  • דניאל גולדשמידט, סדר הקינות לתשעה באב, כמנהג פולין וקהילות האשכנזים בארץ ישראל, מוגה ומבואר בידי דניאל בהר"ר גולדשמידט, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ח (הדפסה נוספת: תשל"ב). הנמצא באוצר החכמה.
  • מרדכי מאיר, זכור הנאקות ורעש הצעקות - קינות לתשעה באב לזכר השואה, ירושלים תשס"ד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הבתים הנוספים שהיו בקינה זו ונמצאים בכתבי יד הם:
    "חסרה נגינתי ושמחתי בעוד/ אזכור שבילייא (סביליה) כי אבדנוה אבוד/ חסרה עטרת כל קהילות אראגון/ גם קאטלונייה ובם שלט אויב בשוד/ חסרה צפירת הוד בקשטילייא ליאון/ אבכה לצרתם מלא דמעה כנאד" בהמשך שינו את "אזכור שבילייא" ל"אזכור למקדש" ושני הבתים האחרים הושמטו, ייתכן שמפני הצנזורה.
  2. ^ בהרבה קהילות מנהג אשכנז המערבי, ובכללם פפד"מ, לא אומרים פיוט זה.
  3. ^ ברוב קהילות אשכנז המערבי אין אומרים קינה זו.
  4. ^ בפפד"מ אומרים אלי ציון כאן. בקהילות אחרות אומרים אחרי הציונים.
  5. ^ בקהילות שלא אמרוהו קודם.
  6. ^ הסידור לתשעה באב איש מצליח לפי מנהגי ונוסח הספרדים ועדות המזרח, מכון הרב מצליח
  7. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1082 ואילך. לרשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
  8. ^ עיין לדוגמה מחזור בולוניא ש"א, באתר HebrewBooks, עמוד [365] ואילך.
  9. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1120 ואילך.
  10. ^ מחזור מנהג איטלייאני לפי הנהוג בכל הקהילות, כרך ראשון עמוד 1250.
  11. ^ במנהג רומא, יש לפעמים פיוטי מעבר בין קינה לחבירתה. ציינתי גם את פיוטי המעבר.
  12. ^ שהוא באמת המשך של הקרובה זכור איכה.
  13. ^ הספר מן המצר לקריאה באתר Scribd
  14. ^ ניצה דורי, "ייצוגים חברתיים ודתיים בקינות גוש קטיף ומשמעותם התרבותית-לאומית", חמדעת י', עמודים 119-93