קיפוד מצוי (שם מדעי: Erinaceus concolor) הוא מין של קיפוד הנפוץ במערב אסיה ובמזרח אירופה.

קריאת טבלת מיוןקיפוד מצוי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: אוכלי חרקים
משפחה: קיפודיים
סוג: קיפוד
מין: קיפוד מצוי
שם מדעי
Erinaceus concolor
מרטין, 1838
תחום תפוצה

תפוצת הקיפוד המצוי בכתום

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים

עריכה

תפוצתו העולמית של המין רחבה, מאסיה הקטנה לישראל, סוריה, לבנון, צפון עיראק, צפון-מערב איראן, האי רודוס, אוקראינה, בלארוס ודרום קווקז: ארמניה, אזרבייג'ן, גאורגיה ורוסיה.

הקיפוד המצוי יעדיף בתי גידול עירוניים, כפריים או חקלאיים על פני בתי גידול טבעיים. במרבית אזורי מחייתו, הקיפוד המצוי שכיח ונפוץ. לא ידוע על איומים המשפיעים על תפוצתו בהווה. על כן, מצב השימור שלו הוא "ללא חשש". עם זאת, גדרות בין חצרות מהוות גורם מבודד בין פרטים, מה שיכול להפריע לפוטנציאל הזדווגות וכן קיימת סכנת דריסה באזורים המועדים.

הקיפוד פעיל בעיקר בלילה, ובלילה אחד הוא הולך בממוצע כ-300 מטר במהירות של עד 1 קמ"ש.

קיפודים נכנסים לשנת חורף כאשר טמפרטורת הסביבה החיצונית יורדת. אז הם מורידים את טמפרטורת גופם, את קצב הלב ואת קצב הנשימה.

כאשר הקיפודים נולדים הם מכוסים בקוצים לבנים ורכים, ועיניהם סגורות, ובגיל 6 שבועות הם כבר עצמאים לחלוטין.

תזונה

עריכה

הקיפוד מסווג כ"אוכל-כול" וכ"אוכל חרקים", ומזונותיו העיקריים כוללים חרקים, חיפושיות ושאר פרוקי רגלים; חלזונות, תולעי אדמה ושורשי צמחים. בנוסף הוא יכול לאכול פירות וירקות.

אם קיפוד ייתקל בקערת מזון לכלבים או חתולים, הוא יעדיף (משיקולי אנרגיה) לאכול מזון זה, ואף יזכור להגיע לשם במועד מאוחר יותר. תופעה זו גורמת להשמנה אצל הקיפוד המצוי,[2] ואף מסכנת בהידבקות בגרדת את הפרטים המתקבצים סביב לכלי המזון.

מחלות

עריכה

הקוצים של הקיפודים מונעים מהם אפשרות יעילה של סירוק השיער ולכן יש עליהם שלל טפילים חיצוניים.

לעיתים מוצאים קיפוד חסר קוצים או קירח בחלקו. קיפוד כזה חולה במחלת הגָּרָב (סקביאס) שהיא מעין אקנה הנגרמת על ידי נקבת טפיל פרוק-רגליים, אך יכולה להיות מידבקת אף לאדם. המחלה גורמת לעור של הקיפוד להיות יבש, לחולשה, לקושי בתנועה וציד, אך גרוע מזה, הקיפוד מאבד את יכולת ההגנה הטבעית שלו – הקוצים, ולכן נתון בסיכון גבוה יותר לטריפה. בהימצא קיפוד שכזה, כדאי לְפַנּוֹתוֹ לבית חולים לחיות בר או לווטרינר, אך בטיפול ללא מגע ישיר.[3]

רבייה וצאצאים

עריכה

הקיפוד בונה קן מערמה של עלים ועשבים יבשים שהוא סוחב בפיו. הקן נבנה בצורת כיפה קומפקטית בקוטר של 30–60 ס"מ, על שקע רדוד או על חפירה רדודה של הקרקע, וכך הוא אינו בולט בסביבה.[4]

גורי הקיפוד נשארים ליד אימם 4–7 שבועות, בזמן הזה מגינה הנקבה על הגורים מפני טורפים ומפני זכרים שלפעמים טורפים את הגורים. ישנם מקרים שכאשר משהו מפריע לתקינות הקן, הנקבה עלולה גם היא לטרוף את גוריה.[דרוש מקור]

המין בישראל

עריכה
  • ישראל היא תחום התפוצה הדרומי ביותר של הקיפוד המצוי וניתן למצוא אותו בגליל העליון, בגליל המערבי, במרכז הארץ וביישובים בתחום המדבר.
  • בני מין זה הם הגדולים בקיפודי הארץ אך הפרטים באוכלוסייה של ארץ ישראל קטנים מאלה של תת-המינים החיים בארצות צפוניות יותר.
  • הקיפוד המצוי הוא חיה מוגנת במדינת ישראל ואין לגדלו כחיית מחמד.

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קיפוד מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ קיפוד מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ נרשמה מגמת השמנה רצינית בקרב קיפודי הארץ, באתר ‏מאקו‏, 1 בינואר 2018
  3. ^ על-קיפודים-וחתולים, באתר מדע גדול, בקטנה
  4. ^ עזרא חדד, טבע הדברים, העולם המופלא של הקיפודים, באתר ynet, 27 בינואר 2016