פתיחת התפריט הראשי

קִיקְיוֹן מצוי (שם מדעי: Ricinus communis) הוא מין יחיד בסוג קיקיון (שם מדעי: Ricinus) שבמשפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae). הצמח רעיל לאדם.

קריאת טבלת מיוןקיקיון מצוי
Ricinus communis001.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: חלבלוביים
תת־משפחה: Acalyphoideae
סוג: קיקיון
מין: קיקיון מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ricinus communis
ליניאוס, 1753
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקיקיון הוא שיח שיכול להגיע לגובה של עד 5 מטר. עלה הקיקיון הוא בצורת כף יד וגודלו עד 30 סנטימטרים. העלים ירוקים, ולעיתים עם גוון עמוק של כחול כהה, והם מבריקים, בעוד העלים הצעירים והגבעולים הם בעלי גוון אדמדם. הפרחים מקובצים בתפרחת שצבעה הכללי אדום בגלל עמודי העלי האדומים. הפריחה בישראל נמשכת כל הקיץ. הזרעים חלקים ומבריקים בעלי פסים ונקודות בצבע חום בהיר וכהה ומופצים על ידי נמלים. קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין.

מוצאו של הקיקיון באפריקה, אך הוא התפשט למקומות רבים ברחבי העולם עקב השימוש בו על ידי האדם. עקב מוצאו הטרופי של הצמח הוא רגיש לקור, ומת בטמפרטורות שמתחת לאפס מעלות צלזיוס. בארצות שבהן חורף קר מגדלים את הקיקיון כצמח חד שנתי. בארץ ישראל הוא גדל בצִדי דרכים ומזבלות בעיקר באזור צפון הארץ ומישור החוף.

מזרעיו של הקיקיון מפיקים את שמן הקיקיון המשמש ברפואה, כחומר סיכה ובתעשיות שונות. כמו כן מגדלים אותו לצורכי נוי בארצות רבות, ואף פותחו זנים בעלי עלים בצבעים שונים.

בעשור האחרון נודע על מספר רב של הרעלות אשר נגרם כתוצאה מבליעת זרעי הקיקיון.[דרוש מקור] רעילותם של הזרעים היא גבוהה, ופגיעתם קשה ויכולה להמית. ישנן עדויות לכך שבמצרים הקדומה, לפני כ-3,000 שנה, השתמשו בזרעי הקיקיון להכנת מרקחות למחושי בטן ולפגיעות של טפילים. כבר אז ידעו המצרים על רעילותם הגבוהה של הזרעים ובנוסף לשיקויים ותרופות, הם היו מפיקים מהם רעל לשימושים שונים.

שמו העברי של הצמח מופיע בספר יונה, בפסוק שבו מתואר הקיקיון כצמח בן חלוף: "שבן לילה היה ובן לילה אבד" (ד', י); ואכן צמח זה אינו מאריך שנים, אך יכול להגיע לגודלו המלא תוך עונת גידול אחת. בפרט נראה זיהוי זה לאור התיאור בתלמוד הבבלי:

"אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא."
תרגום: אמר רבה בר בר חנה: ראיתי את הקיקיון של יונה, והוא דומה לצלוליבא (שם צמח). הוא גדל בבצעי המים, ובעלי החנויות משעינים אותו על פתחי החנויות, מגרעיניו מייצרים שמן וכל חולי ארץ ישראל מניחים את ענפיו על משכבם.

בתרגומי התנ"ך לשפות שונות ניתן למצוא זיהויים מגוונים לקיקיון המופיע בספר יונה: גפן, דלעת, קיסוס וקיקיון מצוי. אף על פי שאין תמימות דעים לזיהוי הקיקיון בספר יונה, באחד המחקרים שנכתבו לאחרונה ישנה העדפה לזהותו עם הקיקיון המצוי בשל המסר של ה' ליונה: החיים הרבה יותר מורכבים מאשר "טוב" ו"רע". אכן, בקיקיון המצוי ישנה תכונה של רעילות מצד אחד ורפואה מצד שני. כמו כן, הקיקיון המצוי בעל העלים הגדולים אכן נטה להתייבשות מהירה.[1]

בעברית, המילה "קיקיוני" היא מטבע לשון המתאר דבר ארעי, שהגיע לגודל מלא תוך זמן קצר ועתיד להיעלם באותה מהירות בה הופיע, בדומה לקיקיון המתואר בספר יונה.

פרי קיקיון צעיר מזן אדום שטופח לנוי
עלה קיקיון

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה