קירגיזסטן

רפובליקה הקירגיזית
Кыргыз Республикасы (קירגיזית)
Кыргызская Республика (רוסית)
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	ההמנון הלאומי של הרפובליקה הקירגיזית המנון
ממשל
משטר	רפובליקה פרלמנטרית
ראש מדינה	נשיא קירגיזסטן
נשיא קירגיזסטן	סאדיר ג'פארוב
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת קירגיזסטן
ראש ממשלת קירגיזסטן	אקילבק ג'פרוב (אנ')
שפה רשמית	קירגיזית, רוסית
עיר בירה	בישקק 42°52′N 74°36′E / 42.867°N 74.600°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	המועצה העליונה
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
שטח יבשתי	199,951 קמ"ר (88 בעולם)
אחוז שטח המים	3.6%
אזור זמן	UTC +5
היסטוריה
הקמה
פירוק ברית המועצות	31 באוגוסט 1991
ישות קודמת	קירגיזסטן הסובייטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 במרץ 2023)	6,810,003 נפש (108 בעולם)
צפיפות	34.06 נפש לקמ"ר (180 בעולם)
דת	אסלאם 80%; הכנסייה האורתודוקסית הרוסית 17%
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	30.39%
גילאי 15 - 24	15.70%
גילאי 25 - 54	40.02%
גילאי 55 - 64	8.09%
גילאי 65 ומעלה	5.80%
כלכלה
תמ"ג (2021)	8,543 מיליון $ (150 בעולם)
תמ"ג לנפש	1,255$ (178 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.692 (118 בעולם)
מדד ג'יני	29 (נכון ל־2020)
מטבע	סום קירגיזי‏ (KGS)
בנק מרכזי	הבנק הלאומי של הרפובליקה הקירגיזית
שונות
סיומת אינטרנט	kg
קידומת בין־לאומית	996
	www.discoverkyrgyzstan.org
	(למפת קירגיזסטן רגילה) בישקק אוש בטקן ג'לאל-אבאד נרין טלס קארקול איסיק קול הרפובליקה העממית של סין קזחסטן אוזבקי. טג'יקיסטן קירגיזסטן

הרפובליקה הקירגיזית (בקירגיזית: Кыргыз Республикасы, ברוסית: Кыргызская Республика) היא מדינה הררית מוקפת יבשה השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-31 באוגוסט 1991^[5]. למדינה גבולות עם הרפובליקה העממית של סין במזרח, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן במערב וטג'יקיסטן בדרום.

רוב אוכלוסיית המדינה (כ-90 אחוזים) הוא מוסלמי סוני^[6], והיא אף חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

היסטוריהעריכה

ערך מורחב – ההפיכה העממית בקירגיזסטן (2010)

בעברה הקדום התגוררו בשטח המדינה שבטים נודדים שהתפרנסו ממרעה וגרו באוהלי יורטה המתאימים למזג האוויר באזור וניתנים להעברה ממקום למקום.

העידן המודרני חולל שינויים נרחבים באזור. שטחה של קירגיזסטן סופח לאימפריה הרוסית בשנים 1855–1876 כחלק של כיבוש ח'אנות קוקנד. תחת שלטון ברית המועצות היא נהפכה לרפובליקה סובייטית בשנת 1937 ושמה המלא היה "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית", כמו כן שמותיה הנוספים היו "SSR הקירגיזית" ו"קירגיזיה". היא זכתה בעצמאות מברית המועצות בשנת 1991.

פוליטיקהעריכה

בשנותיה הראשונות לאחר קבלת עצמאות מלאה (בשנת 1991), הנשיא אסקר אקייב נתפס בציבור כמי שמעוניין לבצע תהליך של רפורמות כמו ההפרטה של הקרקע ומשאביה הכלכליים של המדינה. אולם, למרות התמיכה של התורמות המערביות, כולל קרן המטבע הבינלאומית, הכלכלה של קירגיזסטן סבלה מנקודת פתיחה חלשה — בעיקר כתוצאה מפירוק גוש הסחר של ברית המועצות, אשר מנע מהמדינה את המעבר החלק לכלכלה חופשית.

בשנת 2002, לקראת הבחירות לפרלמנט, הואשם חבר הפרלמנט אזימבק בקנזרוב בשחיתות והועמד למשפט בעיר ג'לאל-אבאד. המונים צעדו לעיר אולם המשטרה נקטה בצעדים אלימים לפיזור ההפגנות, מה שגרם לעשרות פצועים. בהמשך השנה ההפגנות הגיעו לבירה בישקק, והמפגינים דרשו את שחרור בקנזרוב והתפטרותו של אקייב. ב-2010, בקנזרוב מונה לסגן-ראש ממשלת קירגיזסטן.

בשנת 2005 האופוזיציה דרשה לבטל את הבחירות השנויות במחלוקת לפרלמנט. לאחר שאקייב סירב לדרישה, המוני מפגינים בראשות האופוזיציה ביצעו הפיכה לאחר שההפגנות האלימות התפשטו גם לבירה. בתום 14 שנות שלטון, נמלט אסקר אקייב עם משפחתו לקזחסטן השכנה במסוק והפרלמנט מינה את קורמאנבק באקייב, ממנהיגי האופוזיציה לעמוד בראש המדינה.

בנובמבר 2006 פרץ משבר פוליטי במדינה לאחר שהמונים יצאו להפגנות בדרישה מבאקייב לחתום על החוקה החדשה שהציע הפרלמנט, הכוללת הקטנת כוחו של הנשיא והעברת סמכויות לפרלמנט. ההפגנות אף התעצמו בעקבות טענות על כך שבאקייב לא מימש את הבטחותיו להקטין את כוחו של הנשיא ולהילחם בשחיתות.

ב-7 באפריל 2010 הרגו מפגינים את שר הפנים מולדומוס קונגנטייב והאופוזיציה הכריזה על הפיכה. למחרת הכריזה רוזה אוטונבייבה, שרת החוץ לשעבר, העומדת בראשות הממשלה החדשה במדינה, על הקמת ממשלה זמנית שתכהן במשך שישה חודשים והצהירה כי תפעל לגיבוש חוקה חדשה ולקיום בחירות במדינה בחודשים הקרובים. כמו כן הודיעה על פיזור הפרלמנט: "אחרי העברת השלטון לידינו, אנו מפזרים את הפרלמנט". ב-19 במאי 2010 מונתה לנשיאה הזמנית של קירגיזסטן, עד 31 בדצמבר 2011, על פי ההסכם של הממשלה הזמנית. בתפקיד שר הפנים, החליף את קונגנטייב השר שרנייאזוב בולוטבק. ב-10 באוקטובר 2010 התקיימו בחירות פרלמנטריות ובהם ניצחה המפלגה הלאומית הקירג'יזית.

בנובמבר 2011 נבחר אלמזבק אטאמבייב לנשיא קירגיזסטן ובשש שנות כהונתו הצליח לייצב את המשטר במדינה. באוקטובר 2017 נבחר סואורונבאי ג'נבקוב להחליפו, באחת מהעברות השלטון השקטות והדמוקרטיות בתולדות מרכז אסיה.

באוקטובר 2020 שוב פרץ משבר פוליטי על רקע הבחירות לפרלמנט. הדבר הביא לגל מחאות, לביטול הבחירות והכרזה על בחירות חדשות. סואורונבאי הודיע על התפטרותו ולממלא מקומו מונה קאנטבק איסאייב, שהעביר את המושכות לראש הממשלה סאדיר ג'פארוב. בבחירות 2021 האחרון זכה ברוב קולות ומונה לנשיא קירגיזסטן.

כלכלהעריכה

קירגיזסטן היא מדינה ענייה יחסית. עם זאת, בערים הגדולות קיימת תעשייה מפותחת למדי שנותרה לאחר יציאת ברית המועצות מהמדינה.

בקירגיזסטן קיימת חקלאות המבוססת בעיקר על מרעה צאן ועל גידול פירות וירקות. בנחלים ההרריים, המצויים בקירגיזסטן, קיים פוטנציאל משמעותי לייצור חשמל באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית, אך מלבד הנחלים, לקירגיזסטן כמות מצומצמת של אוצרות טבע.

שלטון מקומיעריכה

ערך מורחב – מחוזות קירגיזסטן

קירגיזסטן מחולקת לשבעה מחוזות. היא שאבה מרוסיה שני מחוזות עיקריים ושתי ערים. כל אזור מחולק לעוד מספר מחוזות המנוהלים על ידי פקידים הממונים בידי הממשל המרכזי.

הערים הראשיות הן:

בישקק (הבירה) — 650 אלף תושבים.
אוש — 320 אלף תושבים.
תוקמק — כ-70 אלף תושבים.
קרה בלתה — כ-70 אלף תושבים.
קארקול — כ-70 אלף תושבים.
ג'לאל-אבאד — כ-70 אלף תושבים.

גאוגרפיהעריכה

הר סולימאן ליד העיר אוש

את רוב שטחה של קירגיזסטן תופסים הרי טיין שאן, הרים גבוהים עם עמקים עמוקים. נקודת הגובה המינימלי במדינה היא בשולי עמק פרגאנה (300 מטרים מעל פני הים), והמקסימלית היא "פיק פובדי" ("פסגת הניצחון" ברוסית), ששמו הקירגיזי הוא "ג'נגיש צ'וקוסו" וגובהו 7,349 מטרים.

במדינה נמצא אגם גדול ששמו איסיק קול ("האגם החם" בקירגיזית), ששטחו למעלה מ-6,000 קילומטר רבוע. הפסגות הגבוהות (למעלה מ-4,000 מטרים מעל גובה פני הים) של ההרים מכוסות בשלג כל השנה. במדינה זורמים נחלים רבים, אם כי מעט מהם גדולים ביותר, נהר נרין, נהר טלס ונהר צ'ו.

האקלים נוח יחסית, יבש וחם בקיץ וקר בחורף. הטמפרטורה הממוצעת ביולי בעמקים היא 20–27 מעלות צלזיוס, אך לעיתים קרובות נרשמות טמפרטורות של למעלה מ-40 מעלות. בינואר הטמפרטורה הממוצעת היא 6–8 מעלות, אבל נרשמו גם טמפרטורות נמוכות מ-35-. כמות המשקעים בעמקים נעה בדרך כלל בין 200 ל-400 מילימטרים בשנה, ובמדרונות הצפוניים ומערביים של ההרים היא עולה עד ל-750 מילימטרים בשנה.

בתוך שטחה של קירגיסטן ישנן 6 מובלעות השייכות למדינותיה השכנות (4 של אוזבקיסטן ו-2 של טג'יקיסטן), ואף כוללת בעצמה מובלעת בתוך שטח אוזבקיסטן.

דמוגרפיהעריכה

זוג קירגיזי בתלבושת מסורתית

אתר הזיכרון אטה-ביית, הסמוך לבירה בישקק

אוכלוסיית קירגיזסטן מונה כ-6.5 מיליון תושבים (2020), כ-58% הם קירגיזים, 17% רוסים, 15% אוזבקים. כמו כן, במדינה מתגוררים גם אוקראינים, גרמנים, טטרים, קזחים, דונגנים, אויגורים וטג'יקים. המיעוט הרוסי הגדול מתגורר בעיקר בבישקק, בירתה של קירגיזסטן, ובאזורים סמוכים לה. המיעוט האוזבקי (השני בגודלו במדינה) מתגורר בעיקר בדרום מערב המדינה.

מבחינת דתות, כ-80% מהאוכלוסייה שייכים לעמים בני דת האסלאם מהזרם הסוני, כאשר הטג'יקים המתגוררים במדינה הם מוסלמים שיעים. קיים גם מיעוט של 17% של נוצרים-אורתודוקסים, ועוד כ-3% בני דתות אחרות^[6].

קיימת קהילה יהודית קטנה שלפני העלייה מברית המועצות בשנות התשעים מנתה כ-10,000 יהודים אשכנזים ויהודים בוכרים. עם זאת, לאחר העלייה נשארה קהילה זעירה של כמה מאות יהודים בלבד בעיקר ממשפחות מעורבות.

תרבותעריכה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התרבות הקירגיזית היא תרבות מיוחדת של נוודים הררים. מאפיינים אותה מוזיקה ייחודית ואגדותיהם של מספרי סיפורים היוצרות את המאנאס, אחד מהאפוסים הארוכים ביותר בספרות העולם.

לסוסים מקום חשוב בתרבות הקירגיזית. המשקה המסורתי של הקירגיזים הוא קומיס - חלב סוסה.

האפוס של מאנאסעריכה

האפוס של מאנאס הוא אוסף מיתולוגי של שירים, אגדות וסיפורי עם אשר עברו מדור לדור וקובצו באוסף אחד המתארות את חייו והרפתקאותיו של הגיבור המיתולוגי מאנאס ולוחמיו האמיצים המשולבים יד ביד עם ההיסטוריה של העם הקירגיזי.

מאנאס היה ח'אן (שליט/אדון), לוחם ומפקד מוכשר אשר נולד וחי במחוז טאלאס. המיתולוגיה סביב מאנאס החלה כנראה במאה ה-10 לספירה אולם יש הטוענים שהיא החלה במאה ה-12 או ה-15.

הסיפורים על מאנאס הם ערש התרבות הקירגיזית ועד היום ניתן למצוא מספרי סיפורים מקצועיים הנקראים מאנסאצ'י אשר נודדים ממקום למקום ומספרים את סיפורי הרפתקאותיו של מאנאס, שעל פי המסורת נחשב למייסד ולאבי האומה הקירגיזית אשר איחד את השבטים הקירגיזיים במאבקם לעצמאותם מול השבטים הקלמיקים ששלטו באזור.

על דגל קירגיזסטן ניתן לראות 40 קרני שמש המסמלות את 40 השבטים אשר איחד מאנאס לאומה אחת.

יורטהעריכה

ערך מורחב – יורט

לאורך מאות שנים שימש היורטה כבית העתיק של השבטים הקירגיזיים הנודדים, והוא מסמל את מסורת הנוודים העתיקה, האחדות והרעות של העם הקירגיזי. הטונדוק — אותו חלק אשר מחזיק את גג היורטה — מופיע על הדגל הלאומי והסימבוליקה שלו מפורשת בכך שכל העם הקירגיזי נמצא תחת גג היורטה.

היורטה הוא אוהל הבנוי ממוטות עץ הקשורים בחבלים ועטופים בשמיכות העשויות מצמר כבשים ומעורות של בעלי חיים, לרוב יש כיסוי חיצוני המעוטר באיורים מסורתיים על מנת לייפות את היורטה. היורטה הוא מבנה פונקציונלי; במקרה הצורך או בעת סכנה, למשל, עם התקרבות שבט פולש, ניתן להרכיב ולקפל יורטה בפחות משעה.

נהוג לשבת ביורטה על הרצפה ולכן ביורטה פרוסים שטיחים עבים המבודדים מן הקור. ברוב היורטות יש צד שהוא מטבח וחדר אוכל ובו נמצא שולחן נמוך אשר אוכלים סביבו, וצד שהוא סלון וחדר שינה ובו נמצאים רוב בני המשפחה. במאה ה-21 ניתן לראות בקיריגיזיסטן משפחות רבות אשר מציבות מספר יורטות, בעיקר לאירוח תיירים.

סוסיםעריכה

משחר הימים הסוסים שימשו את הנוודים הקירגיזיים כמקור חיים. הקירגיזים, אשר הצטיינו מאז ומעולם בגידול וביות סוסים, צדו איתם, השתמשו בהם כבהמות משא להעברת סחורות, אכלו את בשרם, שתו את החלב שלהם, וסחרו בהם על מנת לקנות תבואה ומזון אשר לא תמיד היו זמינים בהרים. על פי המסורת ברגע שילד קירגיזי יכול ללכת ולרוץ באופן עצמאי זהו הזמן להושיב אותו בפעם הראשונה על סוס.

לבוש מסורתיעריכה

סגנון הלבוש הקירגיזי מושפע רבות מתנאי מזג האוויר אשר משתנים בקיצוניות מחום לקור. בקיץ בקירגיזסטן חם, והטמפרטורה הממוצעת היא סביב 30 מעלות; בחורף הטמפרטורות צונחות מתחת לאפס, ושלג יכול להיערם עד לגובה של מטר במישורים ובמקומות נמוכים. פסגות ההרים מושלגות במשך כל השנה.

הבגדים צריכים להיות קלים ולאפשר חופש תנועה בזמן רכיבה על סוס או רעיית צאן. בחורף הנוודים מתעטפים בעור של חיות על מנת לשמור על חום גופם.

פריט הלבוש המפורסם ביותר הוא ללא ספק הקאלפאק – הכובע הקירגיזי המסורתי. זהו כיסוי ראש ארוך העשוי מצמר כבשים דחוס, ועליו עיטורים מסורתיים אשר מסמלים את הייחוס השבטי.