פתיחת התפריט הראשי

קלימבהאנגלית: Kalimba), הידועה גם בשם מבירה (Mbira) או "פסנתר אגודל" היא כלי נגינה אפריקאי המורכב מלוח עץ (הכולל לעיתים קרובות מהוד) ומספר קלידי מתכת שטוחים. הנגינה בקלימבה נעשית על ידי הרעדת הקלידים בעזרת האגודלים. הקליבמה שייכת למשפחת כלי הנגינה האידיופוניים ולמשפחת כלי הנגינה הלמלופוניים (אנ'). ישנן סוגים שונים של קלימבות באפריקה, שבהן רטט הקלידים מוגבר בדרכים שונות, למשל על גבי תיבת תהודה - כלי חלול כגון דלעת יבשה.

קלימבה
כלי הקלימבה
כלי הקלימבה
סיווג אידיופוניים
קבוצה כלי הקשה אפריקאי

מבירה היא כלי נגינה נפוץ במיוחד ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובקרב שבטי השונה (Shona) בזימבבואה. מנגנים בו כחלק מטקסי חתונות, הלוויות, ולכבוד אנשים חשובים, כמו גם למטרות דתיות, למשל כאשר מבקשים לקרוא לנשמות או רוחות ולחפש את עצתם.[1] על בסיס המבירה הומצאה באמצע שנות החמישים הקלימבה, גרסה מערבית שעוצבה ושווקה על ידי האתנומוזיקולוג יו טרייסי (אנ'), מה שהוביל לתפוצתה הרחבה מחוץ לאפריקה.

אף על פי שאחד הכינויים הנפוצים של הקלימבה הוא פסתר אגודלים, שם זה אינו מדויק משום שמנגנים בכלי גם באמצעות אצבעות אחרות ואין לו כלל קשר לפסנתר.[2][3]

הקלימבה מכוונת בדרך כלל לסולם פנטטוני לה-מינור.[4] אך ניתן לכוונה לסולמות אחרים באמצעות הזזת הלשונות מטה או מעלה.

היסטוריהעריכה

סוגים שונים של אידיופוניים ולמלופונים היו קיימים באפריקה במשך אלפי שנים. הקלידים היו במקור עשויים מבמבוק אך עם השנים פותחו קלידי מתכת. התיעוד האירופאי הראשון למבירה היה על ידי חוקר פורטוגזי ומיסיונר האב דוס סאנטוס (Dos Santos) במוזמביק בשנת 1586. הוא תיעד כלי נגינה עם 9 קלידים ממתכת.[5] ג'ררד קוביק (אנ'), בספרו משנת 1998 Kalimba, Nsansi, Mbira: Lamellophone in Afrika, טוען שהקלימבה הומצאה פעמיים באפריקה: כלי בעל קלידי עץ או במבוק הופיע בחוף המערבי של אפריקה באזור קמרון של היום, לפני כ -3,000 שנה. ולמלופונים בעלי קלידי מתכת הופיעו בעמק נהר הזמבזי לפני כ -1,300 שנה.[6] כלים עם קלידי מתכת אלו הופצו בכל היבשת והפכו פופולריים בקרב שבט השונה (אנ') בזימבבואה (הם קראו לכלי מבירה) וקבוצות אתניות אחרות בזימבבואה ובמוזמביק.[7] במהלך שנות ההמרוץ לאפריקה והקולוניאליזם האירופאי ניסו האירופאים למנוע מהילדים האפריקאים לייצר מתכות משלהם ומתקופה זו נמצאות קלימבות שקלידיהן עשויים ממסמרים, חישורי אופניים או גרוטאות מתכת אחרות ששוטחו.

עם התפשטות המבירה ברחבי אפריקה, יצרו שבטים נפרדים ואפילו משפחות גרסה משלהם למבירה. ככל שחלף הזמן, כל קבוצה ביצעה שינויים בעיצוב הכלים, כגון כמה קלידים היו לו או איזה לוח או דלעת שימשו בסיס לכלי. מבירות קיבלו גם הכוונות מיוחדות על ידי כל קבוצה כדי לתמוך במוזיקה הייחודית שלהם. כלים דמויי קלימבה נמצאו מצפון-צפון אפריקה עד דרום מדבר קלחארי, ומהחוף המזרחי לחוף המערבי.

מסלול התפשטות חשוב ומעניין אחד של כלי נגינה אלו התפתח כאשר קונגו הייתה תחת שלטון בלגי והבלגים השתמשו בקונגולים כבהמות משא אנושיות ברחבי אפריקה בסוף שנות ה-1800 ותחילת המאה העשרים. הקונגולים המשועבדים נשאו את הקלימבות שלהם איתם והציגו אותן בפני שבטים ועמים אפריקאים שמעולם לא ראו אותן קודם. הבושמנים ממדבר קלחארי, שהיו מבודדים ונוודים, לא נחשפו לקלימבה עד שנות החמישים.[5]

מחוץ לאפריקהעריכה

יו טרייסי, אתנומוזיקולוג אנגלי שעבר לגור באפריקה בשנת 1920, בילה כמה שנים משנות העשרים ועד שנות החמישים של המאה העשרים באפריקה הכפרית (באזורים שרחוקים מהשפעות מוזיקליות מערביות כמו רדיו, להקות שהושפעו מהמזרח ומיסיונרים נוצריים) שם הקליט מוזיקה מסורתית ותיעד מאות עיצובים מסורתיים של כלי קלימבה שונים, שלכל אחד מהם אופן כיוון ופריסת קלידים שונה. כיום, רוב כלי הנגינה הללו אינם קיימים בשטח, אך נשמרים בספרייה הבינלאומית למוזיקה אפריקאית (ILAM) (אנ'), שהיא חלק ממורשתו של טרייסי. מאוחר יותר ייסד טרייסי את החברה לכלי נגינה אפריקאיים והחל בבניית וריאנט של מבירה ברודפורט (אנ'), דרום אפריקה, אותו כינה קלימבה. הוא החל לייצא את הכלים ברחבי העולם בשנת 1954. מקור השם קלימבה בבנטו ופירושה "מוזיקה קטנה". אלה היו כלי המבירה הראשונים שיוצאו מסחרית מאפריקה. בתחילת שנות השישים נמכרו הכלים באמצעות החברה Creative Playthings מניו ג'רזי, שתכננה והפיצה צעצועים ורהיטים.[8]

בשנת 2001 השיקה החברה הגרמנית Hokema וריאנט לקלימבה בשם סנסולה ורשמה עליו פטנט. לסנסולה מסגרת עץ אליפטית המכוסה עור תוף, הרוטט לצלילי קלימבה קטנה בעלת 9 קלידים המורכבת במרכזו במרכזו. הגוף דמוי התוף הזה מעצים את הצלילים הרכים של הקלימבה כך שהם יכולים להשמע גם למרחק.[9]

גם לכלים האפריקאים וגם לוריאציות המערביות מיוחסות יכולות ריפוי. בזכות צליליה וקלות הניגון בה, הפכה הסנסולה הגרמנית במיוחד לפופולרית ברחבי העולם בטיפול בהפרעות התנהגות ובקליניקות לטיפולים אלטרנטיביים.[10][11]

אקוסטיקהעריכה

למלופונים הם כלי נגינה בעלי מעט קלידים, או "למלות" שמנגנים עליהם באמצעות פריטה. בשונה מכלי מיתר או כלי נשיפה חלולים כגון חליל, הצלילים העיליים של למלה מרוטה הם אינהרמוניים, מה שמקנה למבירה צליל אופייני.[12] הצלילים העיליים האינהרמוניים מתחילים חזקים, דועכים די מהר, ומשאירים צליל כמעט טהור.

סידור התווים בקלימבה ווריאציות אחרות של המבירה, מכיל את התווים בסולם עולה על הקלידים מן המרכז כלפי חוץ מימין ומשמאל לסירוגין. בסידור קלידים זה שני קלידים צמודים יוצרים אקורד. כאשר מורטים על קליד מסוים גם הקלידים הסמוכים רוטטים, ותנודות משניות הרמוניות אלו משרתות תפקיד דומה לטונים הרמוניים של כלי מיתר - הן מגבירות את המורכבות ההרמונית של תו אינדיבידואלי.

קלימבה במוזיקה מודרניתעריכה

במשך השנים הקלימבה גם מצאה את דרכה לתחום המוזיקה החדשה, שם היא משמשת לעיתים קרובות בשילוב עם מוזיקה אלקטרונית. פינק פלויד השתמשו בקלימבה (או מבירה) בשיר נושא הפתיחה מתוך "A Saucerful of Secrets" שיצא ב-1968. המלחין האנגלי, תום גרין, הידוע גם בכינוי "another fine day" יצר ב-1994 את האלבום האמביינטי "Life Before Land" שמבוסס על נגינה בקלימבה. הגרדיאן הציב אותו במקום השלישי ברשימת אלבומי האווירה הגדולים ביותר בכל הזמנים.[13] המוזיקאי השוודי ינס לקמן מנגן לעיתים קרובות ביוקולילי ובקלימבה בהופעותיו החיות.

אמנים אחרים, ביניהם ג'נסיס, Earth, Wind & Fire, ג'ו מנגו (אנ'), קינג קרימזון, ג'ון מאייר, לורה בארט (אנ') וומפייר ויקנד, שילבו גם הם את הקלימבה בסגנונות הפופ והרוק המערבי. ג'ואן ארמטריידינג השתמשה במבירה באלבום שלה "Show Some Emotion" והלהקה טוטו השתמשה בקלימבה בשיר "אפריקה". מוריס וייט, מייסד להקת Earth, Wind & Fire וסולנה הביא לחשיפה עצומה לקלימבה במוזיקת הלהקה. היצירות "Kalimba Story", "Evil", "Biyo" ו- "Departure" כללו קטעי סולו של קלימבה.

מלחין מוזיקת הסרטים ג'יימס הורנר השתמש בקלימבה בפסקול של "שובו של הנוסע השמיני", והמלחין דני אלפמן בפסקול של "המספריים של אדוארד".

ח'ליל א-זבר (אנ'), רב-נגן בהרכב הג'אז "Ethnic Heritage Ensemble" הרשים את המבקרים בפסטיבל הג'אז בתל אביב ב-2008 כאשר ניגן על קלימבה וקונגה.[14]

שניים משלושת חברי הרכב הפולק האקוסטי הישראלי Goldoolins מנגנים בקלימבה וההרכב המוזיקלי האקוסטי הישראלי "לא" (LO) המנגן שירים שנכתבו והולחנו על ידי גיא שמי שילבו נגינה בקלימבה באלבומם השני.[15] מירב גולד, יוצרת בצלילים, הילרית וזמרת אינטואיטיבית ישראלית, מנגנת על סנסולה, הוריאנט הגרמני של הקלימבה, בהופעותיה.[16]

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קלימבה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Mbira - Thumb Piano of Africa - Australian Museum, australianmuseum.net.au (באנגלית)
  2. ^ Is it Kalimba, Karimba, or Mbira? - Kalimba Magic, www.kalimbamagic.com (באנגלית)
  3. ^ How does the Kalimba Relate to the Piano?, www.kalimbamagic.com (באנגלית)
  4. ^ הוראות שימוש בקלימבה קלאסיק, www.sansula.co.il (בעברית)
  5. ^ 5.0 5.1 Early Kalimba History - Kalimba Magic, www.kalimbamagic.com (באנגלית)
  6. ^ Kubik, Gerhard (1998) Kalimba—Nsansi—Mbira. Lamellophone in Afrika. With CD. Berlin: Museum für Völkerkunde
  7. ^ Falola, Toyin (2000). African Cultures and Societies Before 1885. Durham, North Carolina: Carolina Academic Press. עמ' 274–275. ISBN 0-89089-769-7. 
  8. ^ My Story of Hugh Tracey בבלוג Kalimba Magic‏,13 ביוני 2019 (באנגלית)
  9. ^ האתר הרשמי של חברת Hokema (באנגלית)
  10. ^ על הסנסולה אתר "סנסולה" הישראלי
  11. ^ הילה יגאל-איזון, ליה, בת 7, מכפר סגול שבנגב: "לי ולאחותי יש כפר פרטי משלנו", באתר Xnet‏, 26 באפריל 2015
  12. ^ Chapman, David M.F., "The tones of the kalimba (African thumb piano)", J. Acoust. Soc. Am. 131 (1), Pt. 2, 945–950 (January, 2012) http://asadl.org/jasa/resource/1/jasman/v131/i1/p945_s1
  13. ^ Life Before Land, באתר הרשמי של תום גרין
  14. ^ יוסי חרסונסקי, ‏הכל על הקלימבה והקונגה, בעיתון מקור ראשון, 25 בפברואר 2008
  15. ^ בן שלולדוברי השפה: להקת "לא" שוב הפעילה את התרכובת הכל כך מיוחדת שלה, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2017
  16. ^ מירב גולד במופע השקת האלבום הַקּוֹל (הַכֹּל) שבּתוֹכי באתר של פרויקט “בית היוצר” של אקו"ם