פתיחת התפריט הראשי

קליקסטוס השלישי

האפיפיור ה-209, בין השנים 1455-1458.

קָליקסטוּס השלישילטינית: Callixtus III;‏ 31 בדצמבר 1378 - 6 באוגוסט 1458; שמו בלידתו היה אלפונס דה בורחהספרדית: Alfons de Borja) היה אפיפיור מ-8 באפריל 1455 ועד מותו. יליד ספרד, בן למשפחת בורג'ה והראשון ממשפחה זו שעלה לגדולה, דודו של האפיפיור אלכסנדר השישי (האפיפיור הספרדי היחיד פרט אליו). האחרון שנטל לעצמו את השם קליקסטוס.

קליקסטוס השלישי
Callixtus III
Calixtus III.jpg
לידה 8 בינואר 1379
ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוגוסט 1458 (בגיל 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית סנט' אנראה דלה ואלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית בורג'ה
אב Domingo de Borja עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עד היבחרו לאפיפיורותעריכה

נולד בלה טורטה (La Torreta, בימינו פרבר של ולנסיה), בנו הבכור של חואן דומיקו דה בורחה (בהיגוי ספרדי, בהיגוי איטלקי: בורג'ה). בשנת 1392 החל ללמוד באוניברסיטת ליידה, והוסמך על ידה לדוקטור למשפט אזרחי ומשפט קאנוני. לאחר סיום לימודיו המשיך לכהן באוניברסיטה כפרופסור למקצועות אלה. ב-1416 נבחר כנציג הבישופות שלו לועידת קונסטנץ, אך לא השתתף בה בשל התנגדותו של אלפונסו החמישי, מלך אראגון לקיומה. במקום זאת השתתף בסינוד חלופי שאורגן בברצלונה. בורג'ה פעל לכיוון החלטת הסינוד לקרוא לאיחוד הכנסייה ופתרון הקרע המערבי. בין 1420 ל-1423 כיהן כסגן הקנסלור (נשיא) של אוניברסיטת ליידה. ב-1424 כיהן כשליח האפיפיור למיורקה, אך האפיפיור מרטינוס החמישי סירב לבקשת מלך אראגון להכתירו לחשמן. עם זאת פעל בורג'ה להשגת כניעתו של האנטי-אפיפיור קלמנס השמיני לסמכותו של מרטינוס החמישי ב-1429, דבר שסתם את הגולל סופית על הקרע המערבי. באותה שנה מינה אותו האפיפיור לבישוף ולנסיה. בעת ועידת בזל (1431-1439) היה שליחו של מלך אראגון.

ב-1444 העלה אותו האפיפיור אאוגניוס הרביעי למעלת חשמן, כומר בזיליקת סנטי קואטרו קורונטי ברומא וחבר הקוריה הרומאית. ב-1447 השתתף בקונקלווה בה נבחר ניקולאס החמישי.

בחירתו לאפיפיורעריכה

ב-4 באפריל 1455, כעשרה ימים לאחר מותו של ניקולאס החמישי, התכנסה בקפלה הסיסטינית קונקלאווה לבחירת יורשו. הייתה זו הקונקלאווה הראושנה שהתכנסה בקפלה הסיסטינית. חמישה-עשר החשמנים נחלקו בין תומכי משפחת קולונה ותומכי משפחת אורסיני. בורג'ה נבחר כעבור ארבעה ימי הצבעות בקולותיהם של החשמנים מצרפת, ספרד והרפובליקה של ונציה שצידדו בפלג אורסיני ונטל לעצמו את השם קליקסטוס (שם נדיר, הקודם שכיהן בשם זה, קליקסטוס השני, כיהן למעלה מ-300 שנים קודם לכן).

אפיפיורותועריכה

תחת הטראומה של כיבוש קונסטנטינופול, שנתיים קודם לכן, קרא האפיפיור קליקסטוס למסע צלב להצלת הנצרות מפני פלישת האימפריה העות'מאנית לאירופה. האפיפיור הפנה את משאבי העיר רומא להצטיידות והתארגנות צבאית ושלח את הנונציו (שגרירים) שלו לחצרותיהם של שליטי אירופה (אנגליה, צרפת, הונגריה, פורטוגל, אראגון והאימפריה הרומית הקדושה) על מנת לארגן קואליציה צבאית נוצרית מאוחדת. הפרי העיקרי של קריאה זו למסע צלב הייתה המצור על בלגרד (בין ה-4 ל-22 ביולי 1456), בהובלת יאנוש הוניאדי, שבלם את התקדמות העות'מאנים לתוך אירופה. ההוראה של האפיפיור לצלצל בפעמוני הכנסיות בצהרי היום על מנת להזעיק את המאמינים להתפלל למען מגיני העיר בעת המצור, הפכה לצלצול ניצחון ולנוהג קבוע עד ימינו. ב-1457 הנהיג את חג ההשתנות ב-6 באוגוסט לזכר הניצחון.

ב-1456 התיר האפיפיור לפורטוגלים לערוך סחר בחופי אפריקה המערבית, כולל סחר עבדים, ובכך הסיג לאחור את הוראתו של אאוגניוס הרביעי בבולה שלו מ-1435, Sicut Dudum, בה הורה לאסור את סחר העבדים הפורטוגלי מאפריקה.

בין פעולותיו הנוספות, טיהור שמה של ז'אן ד'ארק; הפיכת אוזמונד, ויסנט פרר, אלברטו מטרפאני ורוזה מויטרבו לקדושים ומינוי בן-אחיו, רודריגו דה בורג'ה (לימים האפיפיור אלכסנדר השישי), לחשמן, סגן קנצלר ומנהל חצר האפיפיור.

קישורים חיצונייםעריכה