קלמנס נון פאפה
יאקובוס קלמנס נון פאפה (גם ז'אק קלמנט או יאקוב קלמנס נון פאפה) (בפלמית: Jacobus Clemens non Papa בין 1510 ל-1515–1555 או 1556) היה מלחין בן ארצות השפלה של מוזיקת רנסאנס, שישב רוב חייו בפלנדריה. הוא היה מלחין פורה ברבים מן הסגנונות של תקופתו, ובייחוד עשה לו שם במוזיקה הפוליפונית שחיבר למזמורי תהילים בהולנדית, הידועים בשם Souterliedekens.
חייו עריכה
אין כל ידיעות על שנותיו הראשונות של קלמנס, ואפילו הפרטים הנוגעים לשנות בגרותו האמנותית מעטים וקלושים. ייתכן שנולד במידלבורך, זילנד, אם כי הראיות לכך מנוגדות; ודאי שמוצאו מאי-שם בבלגיה או הולנד של ימינו. האזכור החד-משמעי הראשון לקיומו הוא מסוף שנות ה-30' של המאה ה-16, כשפייר אטניין הוציא לאור קובץ שאנסונים פרי עטו בפריז. בין מרץ 1544 ליוני 1545 עבד כסגן לאחראי על המוזיקה בקתדרלת סן סלבטורה בברוז', וזמן קצר לאחר מכן החל בקשרי עסקים עם טילמן סוזאטו, מוציא לאור באנטוורפן, קשר שנמשך עד סוף חייו. מ-1545 עד 1549 כיהן כנראה כמנצח המקהלה בחצרו של פיליפ השני דה קרוי, דוכס ארשוט, מגדולי המצביאים של קארל החמישי, קודמו של ניקולאס גומברט בתפקיד. ב-1550 הועסק כזמר ומלחין (sanger ende componist) מטעם "האחווה הנישאה של גבירתנו הברוכה" בהרטוחנבוש. יש גם ראיות לכך, שהוא חי ועבד באיפר ובליידן. יש השערות, מגובות בראיה קלושה, לכך שעבד גם בדורדרכט.
יש כמה תאוריות ביחס למקור הכינוי "נון פאפה". לפי אחת מהן, הכינוי הוסף לו בבדיחות הדעת על ידי המוציא לאור שלו, סוזאטו, כדי להבדיל בינו לבין האפיפיור קלמנס השביעי - "יאקוב קלמנס - אבל לא האפיפיור." תאוריה אחרת גורסת, שהוא נועד להבדיל בינו לבין יאקובוס פאפה, משורר שגם מוצאו מאיפר. עם זאת, בהתחשב בכך, שהאפיפיור קלמנט השביעי מת בשנת 1534, לפני פרסום משהו מן המוזיקה של קלמנס, ושהבלבול בינו לבין המשורר היה בלתי סביר כיון ששמות המשפחה היו שונים לגמרי, נראה שהיה זה כינוי, שנוצר רק כמהתלה ולא מסיבות מעשיות. אף על פי כן, התוספת עומדת בעינה לאורך השנים.
פרטים על מותו אינם ידועים, אבל סביר להניח שהלך לעולמו בשנת 1555 או 1556. מן הטקסט משנת 1558 ב-Continuo lacrimas של יאקובוס וט, קינה על מות קלמנס, אפשר להסיק שמת מוות אלים, אף כי אם אמנם כך היה, הנסיבות אינן מפורטות. לפי מקור משנת 1644, קלמנס נקבר סמוך לאיפר, בבלגיה של ימינו.
יצירות והשפעה עריכה
בשונה מרבים מבני תקופתו, נראה שקלמנס לא נסע מעולם לאיטליה, וכתוצאה מכך, ההשפעה האיטלקית איננה קיימת במוזיקה שלו. הוא מייצג את הניב הצפון-אירופי של האסכולה הפרנקו-פלמית.
קלמנס היה אחד ממייצגיו העיקריים של הדור שבין ז'וסקן ופלסטרינה לבין אורלנדו לאסוס. בראש ובראשונה היה מלחין של מוזיקת קודש. למעשה, מכלול יצירותיו היה מורכב בקירוב מ-80 אחוז מוזיקת קודש, אם ליטורגית ואם לשימוש פרטי. מבין 233 המוטטים שלו, פחות או יותר, רק שלושה מכילים טקסטים חילוניים, בצורת מזמורי שבח והלל למוזיקה. עם זאת, הוא חיבר קצת יותר מ-100 יצירות חילוניות, המקיפות את מכלול הסוגות הפיוטיות שהיו מקובלות על מלחינים בני דורו. בהתחשב בכך, שהקריירה שלו כמלחין נמשכה בקושי שני עשורים, הרי שקלמנס היה מלחין פורה ביותר.
- 15 מיסות, בהן 14 מיסות פרודיות ורקוויאם אחד (שאת רובם הוציא לאור פייר פאלז האב בלויבן, בין 1555 ל-1570; שני פרקי מיסה (קיריה וקרדו)
- 15 מגניפיקטים
- קצת יותר מ-100 יצירות חילוניות, הכוללות: 89 שאנסונים (שרק 77 מהם נחשבים לאותנטיים ונכללו בהוצאה המלאה של יצירותיו), 8 שירים הולנדיים, 8 יצירות ללא מילים, 2 שאנסונים באינטבולציה וקאנון אינסטרומנטלי אחד (מוטל בספק).
- Souterliedekens, כלומר, מוזיקה הולנדית למזמורי תהילים, תוך שימוש בנעימות שירים כקנטוס פירמוס.
מבין כל היצירות האלה, ה"Souterliedekens" היו אולי המוכרים והמשפיעים ביותר. סוזאטו הוציא אותם לאור בשנת 1557-1556 ב"ספרי המוזיקה" (Musyck Boexken) שלו, IV-VII, והם מהווים את המוזיקה הפרוטסטנטית היחידה לקולות בהולנדית בתקופת הרנסאנס. ה-Souterliedekens, שהתבססו על כרך קודם של Souterliedekens שהדפיס סיימון קוק והכיל מוזיקה מונופונית למזמורי תהילים בהולנדית, היו לספר המוזיקה הפוליפונית הראשון השלם של כל 150 מזמורי התהילים בהולנדית. משערים, שתרגום מזמורי התהילים להולנדית הושלם על ידי וילם ואן ניפלט מוויטנברג. הכתיבה לקולות של קלמנס פשוטה בדרך כלל, ונועדה לשירה בבית. הם עושים שימוש בנעימות החילוניות המוכרות שהודפסו במהדורה של קוק, לרבות שירי יין, שירי אהבה, באלאדות ושאר שירים שהיו פופולריים באותה תקופה, כקנטוס פירמוס. רובם נכתבו לשלושה קולות, ויש 26 צירופים שונים של הקולות הללו. כמה מן ה-Souterliedekens מבוססים על שירי-מחול והם הומופוניים וחד-קצביים בבירור, ואילו אחרים משתמשים באימיטציה. ראוי לציון, שיצירות אלה שרדו את האיסור שהוטל ב-1569, כשהממשלה בראשות הדוכס השלישי מאלבה צנזרה את כל הספרים שהוקעו כדברי כפירה.
לאחר מות קלמנס, הופצו יצירותיו בגרמניה, צרפת, ספרד, ואפילו בקרב חוגים שונים באנגליה. השפעתו של קלמנס ניכרה בעיקר בגרמניה. המלחין הפרנקו-פלמי לאסוס היה בקי במיוחד במוזיקה שלו ושילב יסודות שלה בסגנונו.
