קנדהאר
קנדהאר (בפשטו: کندهار, תעתיק מדויק: כנדהאר; בפרסית ובדארי: قندهار) היא העיר השנייה בגודלה באפגניסטן ובירת המחוז הקרוי על שמה בדרום המדינה. העיר שוכנת על גדות נהר ארגנדאב, כ-460 ק"מ דרום-מערבית לבירה קאבול, בגובה 1,010 מטרים מעל פני הים. העיר מקושרת ברשת דרכים לקאבול, ע'זני ותרין כות (אנ') באפגניסטן ולכוויתה בפקיסטן. העיר משמשת כעיר המרכזית של העם הפתאני ולפי תחזית רשמית לתאריך 21 בספטמבר 2020 אוכלוסייתה מנתה 632,601 בני אדם.
 | |
| צילום אוויר של העיר, מאי 2013 | |
| מדינה |
 אפגניסטן |
|---|---|
| מחוז | קנדהאר |
| ראש העיר | מוחמד יוסף ופא |
| תאריך ייסוד | 330 לפנה"ס |
| שטח | 114.2 קמ"ר |
| גובה | 1,010 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 632,601[1] (21 בספטמבר 2020) |
| ‑ צפיפות | 5,539 נפש לקמ"ר (21 בספטמבר 2020) |
| קואורדינטות | 31°37′01″N 65°43′01″E / 31.617°N 65.717°E |
| אזור זמן | UTC +4:30 |
| אתר העיר | |
היסטוריה עריכה
העיר הראשונה במקום נוסדה על ידי אלכסנדר מוקדון ב-330 לפנה"ס ונקראה אלכסנדרופוליס. העיר נכבשה על ידי השליט ההודי אשוקה מבית מאוריה ששלט בין 273 ל-272 לפני הספירה. הוא הציב במקום אנדרטה עם כיתובים ביוונית וארמית.
בשנת 750 הצבא הערבי מוסלמי כבש את העיר. ב-809 כאשר השליטים החדשים של האימפריה המוסלמית מבית עבאס ניסו לכבוש את העיר הם הובסו על ידי השליטים המקומיים. במאה ה-9 התקיימה אספת נכבדי הפשטונים שהחליטו לקבל את דת האסלאם, אך לשמור גם על התרבות והשפה המקומיים.
במאה ה-11 העיר נכבשה על ידי מושלי ע'זני, ובמאה ה-12 פלשו אליה כוחות המונגולים בהנהגת ג'ינג'יס חאן. ב-1383 נכבשה העיר על ידי האימפריה הטימורית בהנהגת טימור לנג, שהפך אותה לחלק ממלכתו. הוא מינה את נכדו פיר מוחמד למושל העיר. עם מותו, בשנת 1407, המשיכו המונגולים לשלוט בעיר. בסוף המאה ה-15 השתלט על העיר שבט מונגולי אחר בשם האע'רונים. במאה ה-16 כבש ממשיכו של טימור לנג, באבור מייסד האימפריה המוגולית, את העיר, בנו הומאיון איבד את השליטה על העיר לשאה הפרסי מהשושלת הספווית. בנו של הומאיון, אכבר הגדול, הצליח להשתלט עליה שוב, אך רק לזמן קצר. יורשיו הפסידו אותה שוב לפרסים מהאימפריה הספווית ב-1700.
בראשית שקיעתה של האימפריה הספווית החלה החזית הפרסית-כרמאנית, להתערער והייתה חשופה להתקפות השבטים הבולצ'ירים (بلوچ) האיראניים, שקיבלו עידוד ממור'ולס, מהודו, שהיה אבי האימפריה המוגולית עוד לפני שנהייתה אימפריה. הסדר באזור הושב על כנו רק לאחר התערבותו של גאורגי האחת עשרה, מלך כארתלי (נקרא גם שאח נאוואז השני).
בשנת 1703 התקיימה פלישה נוספת לפרובינציית קנדהאר, משכנם של האפגנים הע'ילזאים (غلزی) (מהפשטונים). הספווים ששלטו בעיר הותקפו על ידי הבולצ'ירים בראשות מיר סאמאנדאר - סאמאנדאר חאן שליט כאלאת (قلات). פעם נוספת פנה סולטאן חוסיין (شاه سلطان حسین), השאה הספווי, לטפל בבעיה החדשה שנוצרה. גאורגי נענה רק לאחר שקיבל מחיר פוליטי בתמורה: הכרזה על אחיינו כוואלי של כארתלי ומינויו לגנרל-המושל של קנדהאר. במאי 1704, עזב גאורגי את כרמאן עם חייליו ותוך זמן קצר הצליח להכניע את בולצ'ירים, ולהפוך למושל העיר. גאורגי התגלה כשליט קפדן כלפי הע'זלאים, וחייליו הגאורגים התייחסו לאוכלוסייה במידה רבה של ברוטליות שהובילה תוך זמן קצר למרידה. גאורגי דיכא את המרידה ושלח את מנהיג המורדים, ראש עיריית קנדהאר, מיר וואיס (میرویسخان هوتک), לאספהאן כאסיר. המנהיג הע'לזאי התגלה כפוליטיקאי ממולח ותוך זמן קצר קיבל את חירותו ודלת פתוחה לשאה הפרסי. עם שחרורו החל מיר וואיס לחתור תחת מעמדו של בחצר המלך תוך שהוא מוצא בעלי ברית בדמות אויביו של גאורגי. מיר וואיס הפיץ שמועה בחצר המלך כי פטר הגדול עומד לפלוש לפרס ולהשתלט על גאורגיה וארמניה עם שיתוף הפעולה של גאורגי לכאורה. השאה הזדרז ושלח אותו אחר כבוד לקנדהאר כדי שישם עין על גאורגי, שאיבד הרבה מהשפעתו באספהאן. ההזדמנות של מיר וואיס לא אחרה לבוא. באפריל 1709, כשרוב חייליו של גאורגי נשלחו מחוץ לקנדהאר למשימת ענישה כנגד שבט מורד, רצח בהתנקשות את גאורגי, שנותר עם קבוצה קטנה של חיילים בעיר, והשתלט כך על השלטון בעיר.
בנובמבר 1709, נשלח כאיחוסרו, הוואלי של כארתלי, להוביל את צבא פרסי-גאורגי למסע נקמה על רצח גאורגי האחת עשרה, בידי מירוואיס חאן. אולם מאמציו לכבוש את קנדהאר עלו בתוהו. נסיונותיו של כאיחוסרו למצוא מימון למשלחת נוספת נתקלו בהתנגדות בחצר המלכות שנבעה מהרצון להגביל את השליטה הגאורגית "המופרזת". רק שנה מאוחר יותר הגיעו חיילים לפראה (فراه). 360 קילומטר מקנדהאר. לאחר מכן, הוכרזה, מסיבה לא ברורה, הפסקת אש שברירית לזמן קצר. בקיץ 1711 התחדשה העוינות. כאיחוסרו הצליח לכלוא את המורדים בין כותלי קנדהאר, ושם על העיר מצור. חודשיים לאחר מכן היה מירוואיס חאן מוכן לדון בתנאים להפסקת אש. אולם כאיחוסרו התעקש על כניעה ללא תנאי. התעקשות שהתבררה כטעות גורלית. הע'ילזאים בחרו להמשיך ולהילחם וביקשו את תמיכתם של הבולצ'ירים, שכבר היה להם חשבון ליישב מול החיילים הגאורגים עוד מתקופתו של גאורגי האחת עשרה. הבולצ'ירים תקפו את קווי העורף וחתכו את קווי האספקה לצבא הצר. תוך זמן קצר התערערה יציבות הצבא הפרסי-גאורגי, וב-26 באוקטובר של אותה שנה, הורה לכאיחוסרו על נסיגה מהעיר. הע'ילזאים תקפו את הצבא הנסוג, וניצחו ניצחון מוחץ. באותו היום נהרג גם כאיחוסרו בקרב יחד עם כ-25,000 מלוחמיו. קנדהאר הפכה לעצמאית לחלוטין מפני הספווים.
בנו של מירוויס חאן, מיר מחמוד חוטקי המשיך את הלחימה בפרסים, כבש את אספהאן הבירה והכריז עצמו לשאה ב-1722. שלטונו של מיר מחמוד על איראן לא האריך ימים וכבר ב-1738 נאדיר שאה כבש את קנדאהר וסילק את בית ע'ילזאי מהשלטון. נאדיר שאה עצמו הודח ב-1747 על ידי שומר ראשו אחמד שאה דוראני משבט אבדלי האפגני. אחמד שאה הקים את האימפריה האפגנית החדשה שכוללת חוץ מאפגניסטן המודרנית גם את מזרח ממלכת פרס, פקיסטן וחלק מהודו כולל דלהי. אחמד שאה נפטר במיתה טבעית, למרות חיי המלחמה שניהל, בביתו בעיר מרוף ליד קנדאהר ב-1772 ונקבר במאוזולאום בקנדהאר. בנו טימור שאה דוראני יורשו וב-1776 העביר את הבירה לקאבול.
מאז ימי הביניים קנדהאר הייתה מרכז שבט הפשטו, שהתאפינו באחווה מיוחדת ופעמים נטו לאסלאם קיצוני. בספטמבר 1826 אחמד שהיד גייס חיילים לצבאו המוסלמי כדי להילחם בממלכת הסיקים של רנג'יט סינג. מתוך 400 איש שהביעו רצון להצטרף נבחרו 270.
הודו הבריטית נלחמה באפגנים וכבשה את קנדאהר במלחמה הבריטית-אפגנית הראשונה בין 1739 ל-1742, ובשנייה בין 1878- 1880. ב-1880 יצא המושל הבריטי של קנדהר, בריגדיר גנרל ג'ורג' בורוז, בראש כוח של 1,500 חיילים בריטיים והודים וב-27 ביולי 1880 נלחם נגד כוחותיו של איוב ח'אן בקרב מאיוואנד וניגף בפניהם. ב-1 בספטמבר של אותה שנה, ניצח כוח בריטי שמנה כ-10,000 איש בפיקודו של פרדריק רוברטס, רוזן רוברטס הראשון (רובם לוחמים הודים) בקרב קנדהאר ורוברטס מינה את עבד רחמאן ח'אן (عبد رحمان خان) כשליט אפגניסטן, שלטון בו החזיק עד 1901.
בשנת 1960 נבנה בעיר בסיוע ארצות הברית נמל התעופה הגדול ביותר באפגניסטן. הצבא הסובייטי השתלט על העיר לאחר כיבוש אפגניסטן ב-1979 והחזיק בה עד 1989. בתקופה זו ידעה העיר אבדות רבות, ופליטים רבים שסירבו לחיות תחת כיבוש סובייטי נמלטו ממנה. ממשלת נג'יבולה שנותרה אחרי נסיגת הסובייטים לא האריכה ימים וב-1994 נכבשה העיר על ידי הטליבאן, שהפכו בהדרגה את קנדהאר למרכז שלטונם ולמקום מושבו של המנהיג מוחמד עומאר. לאחר תחילת מתקפת הברית הצפונית בעזרת ארצות הברית, בנובמבר 2001, נסוגו אנשי הטליבאן והעיר עברה לשליטת ממשלתו של חאמיד כרזאי.
ב-12 באוגוסט 2021 כבשו כוחות הטליבאן את העיר מידי כוחות הצבא האפגני.[2][3]
אתרי תיירות עריכה
העיר קנדהאר כאחת הערים העתיקות באפגניסטן ובאיראן הגדולה היא בעלת אתרי תיירות רבים, ביניהם מאוזולאים, מסגדים, שווקים, אנדרטאות, ורחובות וסמטאות עתיקים.
מקומות מפורסמים עריכה
- המאוזולאום של אחמד שאה דוראני, שנחשב לאבי האומה האפגנית, במאוזולאום גם נמצא המעיל של מוחמד
- המזולאום של מירוויס חאן חוטק
- מסגד בבא וולי שהוא אחד המסגדים היפים בעולם
- קברו של קדוש מוסלמי מפורסם חזרג'י בבא
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קנדהאר
קנדהאר, ברשת החברתית פייסבוק
קנדהאר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- מרטין סיקר (2001), שקיעת העולם האיסלאמי: מהסכם קרלוביץ ועד להתפוררות האימפריה העות'מאנית, מתוך הפרק: שקיעתה ונפילתה של המדינה הספווית, עמ' 43–44, באנגלית, מסת"ב 027596891X, (באנגלית)
- מפת קנדהאר
- קנדהאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Afghanistan: Administrative Division (Provinces and Districts) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
- ^ הטליבאן כבש את קנדהאר, טראמפ נגד ביידן: "איתי הנסיגה הייתה מוצלחת", באתר ynet
- ^ Goldbaum, Christina (12 באוגוסט 2021). "Afghanistan Collapse Accelerates as 2 Vital Cities Near Fall to Taliban". The New York Times. נבדק ב-12 באוגוסט 2021.
{{cite news}}: (עזרה)