פתיחת התפריט הראשי

קנס הוא תשלום (בדרך כלל ממוני) שמוטל על האדם לשלם שלא כפיצוי ישיר על נזק אלא כעונש או כהרתעה.

דיני קנסות
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"א, י"ח-י"ט
משנה תורה ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק
שולחן ערוך חושן משפט, סימנים ת"כ-תכ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה רל"ו
ספר החינוך, מצווה מ"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

הגדרת קנסעריכה

הרמב"ם במשנה תורה כתב להגדיר מהו קנס:

"זה הכלל, כל המשלם מה שהזיק, הרי זה ממון (דהיינו פיצוי מלא על הקרן); וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק, הרי היתר על הקרן או הפחות קנס".

הבדל דיני בין חיוב ממוני לחיוב קנסעריכה

  • קנס חל רק על ידי פסק בית דין: בשונה משאר דיני ממונות שבהם תפקיד בית הדין הוא רק בירור המציאות וממילא מחויבים הצדדים לנהוג כפי אותה תוצאה שנתבררה הרי שבקנסות כמו בחיובי מלקויות ומיתה ביה"ד מחדשים את החיוב בפסיקתם.
  • מודה בקנס פטור - ההוכחה הקבילה בבי"ד בדיני קנסות היא רק עדות של 2 עדים אבל הודאת הנאשם איננה עילה לחייבו, מקור ההלכה מהפסוק 'אשר ירשיעון אלוהים[1] ולא המרשיע את עצמו,[2] אמנם אם באו העדים להעיד על המעשה אחרי הודאתו, נחלקו האמוראים רב ושמואל,[3] ששמואל סבר חייב ולדעת רב פטור וכך נפסק להלכה.[4]
  • אין אדם מוריש קנס לבניו[5] -היות שהקנס איננו זכות ממונית לתובע אלא עונש לנתבע.
  • דיני קנסות בזמן הזה - בזמן הזה (או מחוץ לארץ ישראל שאין סומכים דיינים) אין דנים דיני קנסות. כדי שלא יהיו העם פרוצים בנזיקין נהגו חכמים לנדותם עד שיפייסו בדברים או בממון.[6]
  • בקנס אם תפס אין מוציאים מידו.[7]

מעשה באחד שהפיל שינו של חבירו ונידהו מר רב צדוק גאון, וא"ל לך ופייסו או בדברים או בממון. רב נטרונאי גאון השיב: כך המנהג בשתי הישיבות, שכל מי שחובל בחבירו מנדים אותו עד שיפייס אותו בין במועט בין בהרבה (הרא"ש פ' החובל). אם ראו בית דין כי לצורך שעה הוא, שהעם פרוצים בעבירות, היו מטילים עונשים שונים, ויש להם כוח להפקיר ממון כראות עיניהם, לקנוס עבריינים, לנדותם, להכותם ולאוסרם בבית האסורים. ודווקא גדול הדור או טובי העיר על פי בית דין (ש"ע חו"מ הל' דיינים).

קנסות בתורהעריכה

תשלומי כפלעריכה

  ערך מורחב – תשלומי כפל

תשלומי כפל הם תשלום קנס בו מחויב גנב. תשלומי כפל הם לגנב, ולא לגזלן (שודד שזהותו ידועה וגונב בגלוי) שמשלם רק את הקרן. תשלומי כפל חלים על כל סוגי הגנבה לעומת תשלומי ארבעה וחמישה שחלים רק בגניבת שור ושה וטביחתם או מכירתם.

תשלומי ארבעה וחמישהעריכה

  ערך מורחב – תשלומי ארבעה וחמישה

תשלומי ארבעה וחמישה הם תשלומי קנס המושתים על מי שגנב שור או שה, וטבח או מכר את הגניבה לפני שנתפס. כפי שכותב הרמב"ם (היד החזקה, הלכות גניבה, פרק א' הלכה ו'): "תשלומי כפל נוהגין בכול, חוץ משה ושור: שהגונב את השה או את השור, וטבח או מכר--משלם על השה תשלומי ארבעה, ועל השור תשלומי חמישה". אם הגניבה עודה תחת יד הגנב, משלם הגנב תשלומי כפל. בחוקי חמורבי מופיע עונש דומה על גניבה שור, שה, חמור, חזיר או אניה. לפי המדרש, הקנס על גניבת השה נמוך יותר מזה של גניבת השור, משום שהתורה חסה על הגנב שנאלץ מן הסתם לשאת את השה על כתפיו, ולהתבזות בכך.

אונסעריכה

  ערך מורחב – אונס נערה (הלכה)

האונס נערה בתולה – מתחייב לשלם חמישים שקל כסף לאבי הנערה (זאת מלבד תשלומי צער ובושת כשאר המזיקים), בנוסף חייב לשאת אותה (בתנאי שהיא ואביה רוצים בכך), ואינו רשאי לגרשה לעולם - אלא לרצונה[8].

מפתהעריכה

  ערך מורחב – פיתוי (הלכה)

המפתה נערה בתולה – מתחייב לשלם חמישים שקל כסף לאבי הנערה (זאת מלבד תשלומי צער ובושת כשאר המזיקים) או לשאת אותה (בתנאי שהיא ואביה רוצים בכך) כמו כן, בעל המוציא שם רע על אשתו שזנתה בעודה נערה בתולה מאורסת – מתחייב מאה שקל כסף לאביה.

שלושים של עבדעריכה

  ערך מורחב – שלושים של עבד

אדם ששורו נגח עבד כנעני והרגו צריך לשלם שלושים שקלים לבעל העבד. מחיר זה הוא קבוע ואינו משתנה לפי שוויו של העבד.

כופרעריכה

קנס מסוג מיוחד הוא הכופר המוטל על מי שהשור שלו נגח אדם אחר והרג אותו. הכופר נחשב לתחליף לעונש מיתה בידי שמים שראוי לחול על בעליו של השור אם לא ישלם את הכופר.[9] בתלמוד נחלקו התנאים האם כופר זה הוא תשלום בגובה שוויו של האדם שנהרג או תשלום בגובה שווי האדם בעל השור.[10]

קנסות בדברי חז"לעריכה

קנסות באיסור והיתרעריכה

  ערך מורחב – איסור והיתר

בהלכה ישנם מקרים בהם חז"ל אסרו דברים עקב פעולה אסורה שנעשית בהם. הקנס במקרה זה אינו קנס כספי ישיר, אלא איסור הדבר בו נעשית העברה, ובעקבות כך הפסד כספי עקיף. דוגמה לדבר זה היא תערובת איסור אותה ניסו לבטל באמצעות הוספת מרכיב היתר לתערובת על מנת להביא לביטול ברוב, תוך עבירה על הכלל אין מבטלים איסור לכתחילה. במקרה ונעשה ניסיון כזה, חז"ל אסרו את כל התערובת באופן גורף, ללא תלות ביחס בין מרכיב האיסור למרכיב ההיתר.

חמץ שעבר עליו הפסחעריכה

  ערך מורחב – חמץ שעבר עליו הפסח

ישראל שהשהה חמץ בביתו באחד מימי הפסח, קנסו חכמים שחמץ זה אסור באכילה והנאה, מאחר שעבר על איסור של בל יראה ובל ימצא.[11]

מעשה שבתעריכה

  ערך מורחב – מעשה שבת

מעשה שבת הוא מאכל או מעשה אחר שנוצר במהלך השבת תוך כדי חילול שבת. ההלכה אוסרת בעיקרון על יהודי ליהנות מתוצר של חילול שבת, אולם בתנאים מסוימים ניתן ליהנות מן האיסור באופן מלא או חלקי. איסור זה הוא מדברי חכמים וענינו קנס על האדם שלא יהנה ממעשה עבירה שעשה הוא או אחר.[12]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ב.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ד, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ה, עמוד א'
  4. ^ שו"ע חו"מ סימן א.
  5. ^ תלמוד בבלי כתובות דף מב עמוד ב
  6. ^ תלמוד בבלי ב"ק דף טו עמוד ב'
  7. ^ תלמוד בבלי ב"ק דף טו עמוד ב'
  8. ^ שולחן ערוך אבן העזר סימן קע"ז סעיף ג
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י', הלכה ד'.
  10. ^ ראו מסכת מכות דף ב עמוד ב.
  11. ^ S:שולחן ערוך אורח חיים תמח ג
  12. ^ ראו מסכת גטין דף נג עמוד ב והלאה