קסם אישי שטחי

קסם אישי שטחי (או קסם מלאכותי) הוא תכונת אישיות המתארת אדם דַּבְּרָן, נחפז ופזיז, שהוא בעל יכולות ורבליות שוטפות וקלילות, המתוארות בצביעות, קסם אישי ושטחיות.[1] אדם עם תכונת אישיות זאת בדרך כלל מתואר על ידי הסובבים אותו כאדם מעניין וכבעל שיחה מבדר, מצויד בתשובות מהירות ומבריקות, בעל יכולת לספר סיפורים, אשר אינם בהכרח סבירים בהתחשב במה שידוע עליו[2], אך משכנעים מאוד, שממקמים אותו באור הזרקורים וגורמים לו או לה להיראות טוב. אדם עם תכונת אישיות זאת עשוי לטעון כי הוא בר סמכא בתחומים רבים: סוציולוגיה, פסיכיאטריה, רפואה, פסיכולוגיה, פילוסופיה, שירה, ספרות, אמנות ומשפט, והוא משתמש באופן מקרי (כביכול) במונחים טכניים וז'רגון אפקטיבי מספיק כדי להרשים אנשים.[1] אם יישאל שאלות עמוקות בנושא, הפסאדה תיכשל ויתגלה שהידע הממשי שלו שטחי ביותר.[1] היבט נוסף של התכונה הוא דברנות. פסיכופתים לעיתים קרובות מדברים במהירות, בקול רם, ומפריעים לקצב השיחה באמצעות נאומים ארוכים, לא עקביים ונמרצים שהמאזינים יכולים להתקשות לעקוב אחריהם ולעבד אותם בזמן אמת.[3] על כן, ברושם ראשוני, אדם עם תכונת אישיות זאת בדרך כלל מצטייר כבעל שיחה מבדר, כאדם "חלקלק", ובעזרת ההתנהגות הייחודית שלו מצליח לגרום לאנשים להאמין לו, ואפילו לגרום להם לחבב אותו.[3]

הביטוי מופיע לעיתים בספרו של של הייר "ללא מצפון", ובספרו של הרווי מ' קלקלי "מסכת השפיות" על מנת לתאר את אישיותם של פסיכופתים. בוחנים זהירים עשויים לקבל את הרושם שהאדם משחק בהצגה (Showmanship), ו"וקורא את השורות" באופן מכני. לפי רוברט הייר, אדם עם קסם פסיכופתי אינו ביישן, אינו חושש לומר דבר, אינו חושש להיתפס, ואינו בעל מודעות עצמית.[1]

במסגרת הטיפול תכונה זאת מובילה לשטחיות ולמשחק תפקידים של המטופל במקום לשיתוף פעולה אמיתי והיא תבלוט יותר בריאיון לא מובנה מאשר בשאלות סגורות.

הסברים עריכה

הסבר פסיכואנליטי להתנהגות זאת הוא שעל ידי הצגת עצמי כוזב משכנע, עונה אדם עם פסיכופתיה על צרכיו הנרקיסיסטיים ופנטזיות של דומיננטיות חברתית, ו"שליטה אומניפוטנטית" על האחר.[4] הסבר חלופי הוא התעוזה המאפיינת את הפסיכופת. העוררות הנמוכה של הפסיכופת מאפשרת לו לתמרן אחרים ללא חשש ומובילה אותו לחיפוש אחר ריגושים באמצעות הונאה. הפסיכולוגיה החברתית מסבירה תכונה זאת באופן חלקי באמצעות תאוריית ניהול הרושם לפיה האדם מנסה לשלוט ברשמים של אחרים לגביו כדי לזכות בהערכה חברתית ולקדם את מטרותיו.

שפה עריכה

כאשר נשאל כיצד התחיל עם הקריירה הפלילית שלו, אמר, "זה קשור לאמא שלי, האדם הכי יפה בעולם. היא הייתה חזקה, עבדה קשה כדי לטפל בארבעה ילדים. אדם יפה. התחלתי לגנוב את התכשיטים שלה שהייתי בכיתה ה'. אתה יודע, אף פעם לא באמת הכרתי את הכלבה – הלכנו בדרכים נפרדות".

מתוך הספר "ללא מצפון", עמ' 39

כמו קלינאים רבים ומשפיעים אחרים, קלקלי היה המום מהשפה שבה השתמשו המטופלים שלו, משום שהיא נראתה לעיתים קרובות נטולת אפקט ולעיתים קרובות חסרת לכידות. קלקלי הציע כי פסיכופתיה קשורה להפרעה סמנטית עמוקה, שבה המרכיבים הלשוניים והרגשיים של השפה אינם משולבים היטב בדיבור. תמיכה אמפירית ראשונה לכך נמצאה במחקר האמפירי "לכידות וקוהרנטיות בנרטיבים של עבריינים עם פסיכופתיה", ווילאימסון (1991) מצא כי פסיכופתים אמרו הרבה משפטים לא עקביים וסותרים מבחינה לוגית, שינו נושאים במהירות, והגיבו לשאלות בתשובות מפותלות, לא קשורות, ארוכות, וחלקיות.[5]

פורטר ואח' (2013) מצאו כי פסיכופתים משתמשים יותר בתיאורי סיבה ותוצאה (למשל, "because", "since"), התמקדו יותר בצרכים חומריים (מזון, שתייה, כסף), והתייחסו פחות לצרכים חברתיים (משפחה, דת, רוחניות).[6] צורת הדיבור שלהם גם הכילה תדירות גבוהה יותר של הפרעות בדיבור כאשר הם נדרשו לתאר אירועים רגשיים בעלי עוצמה, דבר המעיד על כך כי ייתכן ופסיכופתים מתקשים לתאר אירועים רגשיים לאדם אחר. לבסוף, פסיכופתים השתמשו יותר בפעלים בזמן עבר, דבר המעיד על ניתוק פסיכולוגי ורגשי גדול מהאירועים בחייהם.[6]

תיאור מקרה עריכה

בספרו של קלקלי 'מסיכת השפיות' ו'ללא מצפון' של רוברט הייר קיימים תיאורי מקרה רבים המתארים את תכונת האישיות המדוברת, להלן אחד מהם:

כנות מרשימה ויוצאת דופן הבדילה את המטופל הזה ממטופלים פסיכופתיים אחרים. הוא לא הבטיח להפוך לאדם חדש. הוא הודה כי הוא יודע שיהיה לו קשה מאוד לשנות את דרכיו ואף הבין כי כישלונות העבר לאחר כוונות טובות דומות מעידים נגד הסיכויים הנוכחיים שלו. במהלך חודש ההסתכלות הפסיכיאטרית, הוכיח האיש הזה שהוא מטופל למופת. הוא היה אופטימי, נעים הליכות, ערני ואנרגטי. הוא ביקש עבודה ומיד הפך את עצמו ליעיל; בדק את הכביסה, הקליד רשימות שונות, עזר לחולים פסיכוטיים וביצע מטלות רבות אחרות בצורה מדויקת ואמינה. "אני מניח, דוקטור, מבחינה רגשית אני עדיין ילד", הוא סיפק הסבר להתנהגותו האנטי-חברתית ב-15 השנים האחרונות. השתייה, הוא אמר, לא הייתה לדעתו הסיבה לצרות שלו אלא רק סימפטום של פגם לא ברור באופי שלו. הוא התקשה להסביר את הפגם הזה, למרות שדיבר בצורה מאוד אינטליגנטית וכמעט, אפשר לומר, עמוקה. מטופל זה, כמו רבים אחרים לפניו, נטה יותר לדון בהרגלי השתייה מאשר בקשיים המהותיים יותר שלו, כך שבהתחלה זה היה הנושא המרכזי שלנו. הוא הבחין בין המקרה שלו לבין הפסיכוזות השונות, וטען שהוא שפוי לחלוטין, אך הודה שלמרות שהוא אדם שפוי, התנהג בצורה טיפשית וחסרת מטרה. הוא הזכיר את המאמרים של פרויד, יונג, בלוֹילר, וויליאם וויט והראה הכרות יוצאת דופן עבור הדיוט עם ז'רגון פסיכיאטרי ובאופן מפתיע גם היכרות טובה עם הספרות. עם הזמן, התברר כי התובנה שלו היא חיקוי. הוא השתמש במילים בהם אנשי מקצוע משתמשים, אך בהמשך התברר כי למילים אין משמעות מתאימה. הא מדבר לכאורה בפתיחות גלויה על רגשותיו אבל כאשר בודקים דברים לעומק, מסתבר שהוא מעמיד פנים ובעצם לא חי את הרגשות שהוא מתאר בצורה כל כך טובה. מצאתי את עצמי מתמודד לא רק עם גאון במשחק, אלא עם אדם שאפילו בנושאים החשובים ביותר, הוא חסר יכולת להבחין בין משחק לבין מציאות. למרות שהוא מודה בפתיחות בתריסר מעצרים בשנה האחרונה, הוא מתעקש מיד שהוא אדם שתמיד עומד במילה שלו, תוך התעלמות מהאירועים הרבים בהיסטוריה שלו שמעידים להפך. הוא משאיר מאחור עובדות מבוססות רבות שלא מתאימות לתמונה שהוא מתכוון כעת לתת: כאדם שעשה הרבה דברים מטופשים, אך אחד שהוא עדיין "ג'נטלמן". לא משנה באיזו תדירות הוא הובא על ידי המשטרה או קשור וכבול על ידי המטפלים בבית החולים בגלל התנהגות אנטי-חברתית, תמיד, בוועדה הפסכיאטרית, היה נראה שיש לו אמון מוחלט בעצמו והרגיש בטוח שאחרים ירגישו באופן דומה. הקסם השטחי שלו, ההסברים הסבירים והכנות (כביכול) גייסו את תמיכתם של צוות בית החולים, מבקרים, פקידי ממשלה ותיקים ואפילו חברי קונגרס בוושינגטון שהתערבו בתיק שלו באופן מיוחד.

מסכת השפיות, "ג'ו".

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Robert D. Hare, The Profile: Feelings and Relationships, Without conscience : the disturbing world of the psychopaths among us, 1999, ISBN 978-1-57230-451-2
  2. ^ למשל: אסיר שטוען שהוא בעל תארים מתקדמים בפסיכולוגיה בעוד תיקיו האישיים חושפים כי הוא נשר מבית הספר ושהה רוב חייו בבית הסוהר.
  3. ^ 1 2 Kent A. Kiehl, The Assassins, The psychopath whisperer : the science of those without conscience, First edition, 2014, עמ' 51-52, ISBN 978-0-7704-3584-4
  4. ^ Meloy, John & Gacono, Carl., The internal world of the psychopath, Antisocial, Criminal, and Violent Behavior. 95-109
  5. ^ Williamson, S. E. (1991). Cohesion and coherence in the speech of psychopathic criminals
  6. ^ 1 2 Jeffrey T. Hancock, Michael T. Woodworth, Stephen Porter, Hungry like the wolf: A word-pattern analysis of the language of psychopaths: Psychopathic language, Legal and Criminological Psychology 18, 2013-02, עמ' 102–114 doi: 10.1111/j.2044-8333.2011.02025.x