קרב בית חורון (66 לספירה)

קרב בית חורון היה קרב חשוב בראשיתו של המרד הגדול, בשנת 66 לספירה. בקרב זה, הביסו הכוחות היהודיים את הצבא הרומי.

רקע היסטורי

ישנן מספר סברות לגבי מניעי המרד נגד השלטון הרומאי ביהודה. לפי יוספוס פלביוס, יהודים החלו למחות כנגד עול המיסים בעקבות חוסר התערבות השלטון הרומי במקרה של פגיעה דתית בבית כנסת בקיסריה. לאחר שאזרחים רומאים נפגעו בידי היהודים בירושלים, וחיילים שנשלחו למקום נפגעו גם הם, הרומאים פסקו מלהתייחס למחאות בביטול. עם התפשטות השמועות על המהומות, החלו ערים נוספות להצטרף למרד. המלך אגריפס השני, שמלך בחסות רומא, נמלט לגליל.

קסטיוס גאלוס, הנציב הרומי בסוריה, יצא בראש הלגיון השנים עשר - פולמינטה, יחד עם חיילים רבים מן המדינות הסמוכות, במטרה לדכא את המרד. בתחילה קבע את מחנהו בעכו; ממנה, המשיך לקיסריה וכבש את יפו, בה הרג 8,400 איש, ולאחריה החריב את העיר נרבתא. במקביל, גאלוס שלח חלק מחייליו אל הגליל. העיר ציפורי קיבלה את הרומאים בברכה, והמורדים היהודים התבצרו בהר עצמון, שם הוכרעו על ידי אנשיו של גאלוס לאחר מצור קצר.

גאלוס המשיך במסעו, וכבש את אפק ואת לוד בדרכו אל ירושלים. הוא חנה במקום הקרוי "גבע", בו התקיפו אותו המורדים אשר יצאו מירושלים. בקרב זה נפלו כחמש מאות מחייליו של גאלוס, לעומת אבדות ספורות ליהודים, שנעזרו בלוחמי חדייב (ממלכה בנהריים שתמכה ביהודה). במהלך הקרב נהדפו היהודים אל בין חומות העיר, אך שמעון בר גיורא הצטרף אליו, איגף את הרומאים באמצעות לוחמיו וגרם להם אבדות קשות.

גאלוס המשיך במסעו, חנה בהר הצופים ועלה לירושלים. הוא הסתער על העיר, ואף כבש חלקים מחלקה הצפוני, אך לא הצליח לכבוש את כולה. לדברי יוספוס, הכישלון אירע בשל שוחד שלקחו קציניו מגסיוס פלורוס, שהיה מעוניין בהמשך המלחמה.

במשך חמישה ימים צר גאלוס על הר הבית (לאחר שנחשף קשר של בוגדים בתוך העיר להכניסו לתוכה ללא קרב), וכאשר היה על סף הכנעת המורדים, נואש לפתע, והחליט לחזור לשפלת החוף. לטענתו של יוספוס, לו המשיך גאלוס במצור עוד זמן קצר ייתכן והיה מכניע את העיר ומדכא את המרד עוד בתחילתו; אך יחסי הכוחות בין הצדדים וביצוריה החזקים של העיר, מלמדים כי ייתכן והחלטתו הייתה נכונה: בין שיקוליו ככל הנראה נכללו עונת הגשמים הקרבה (שכן המצור התחולל בחודש חשוון) וכן קשיי האספקה הצפויים לו. נוסף על כך, ייתכן שקנאותם של הנצורים, אשר השליכו מן החומה את אלו מביניהם שרצו לפתוח את השערים בפני גאלוס, הביאה אותו למסקנה כי אין בכוחו להכריעם, ועליו לסגת ולהמתין לתגבורת.

תיאור הקרב

נסיגתו של גאלוס אל שפלת החוף העניקה למורדים הזדמנות להביסו. הצבא עבר להר הצופים ומשם עשה את דרכו למחנה שבגבעון. במהלך הדרך, היהודים היכו ברומאים והסבו להם אבדות קשות. במהלך חניית הרומאים חנו בגבעון ליומיים, הצטרפו לוחמים נוספים לשורות המורדים היהודים. לפני מנוסת הצבא הרומי מגבעון, הורה גאלוס להרוג את בהמות המשא כדי שלא לעכב את המסע, וכך הרומאים עשו את דרכם לבית חורון. היהודים השיגו אותם והצליחו לחסום את שני קצות המעבר הצר היורד לבית חורון. חלק מהיהודים נפרשו גם מעל למעבר והמטירו על הרומאים חיצים ואבנים. הרומאים נלכדו והלחימה נעצרה רק עם רדת החשיכה. גאלוס החליט להשאיר 400 מאנשיו במקום והורה להם להפיק רעש וקולות כדי להונות את היהודים שכלל הצבא הרומי עדיין חונה באזור, בעת שגאלוס ויתר חייליו ברחו בחסות החשיכה. בבוקר, התנפלו היהודים על החיילים שנותרו, הרגו את כולם ויצאו במרדף אחרי גאלוס, אך קצרה ידם מלהשיגו. למרות זאת, המורדים השיגו את כלי הנשק הכבדים של הרומאים, את קופת הכסף של הלגיון ואת נשר הלגיון, ושבו לירושלים. גאלוס ואנשיו הגיעו לשפלת החוף, כשהם מותירים מאחוריהם ששת אלפים הרוגים. נסיגתו של גאלוס הסתיימה בח' בחשוון בשנת 66 לספירה.

לקריאה נוספת

• יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, פרק 19

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב בית חורון בוויקישיתוף