קרב וייהאיוויי
קרב וייהאיוויי (ביפנית: 威海衛の戦い) היה קרב במלחמת סין–יפן הראשונה, שנערך בעיר ווייהאי שבשאנדונג בין 20 בינואר ל-12 בפברואר 1895. הקרב הפגיש בין כוחות האימפריה היפנית וכוחות שושלת צ'ינג.
.jpg) | ||||||||||||||||||
| אוקיו-אה המתאר את מותו של מייג'ור-גנרל אודרה יסוזומי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת סין–יפן הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 20 בינואר 1895 – 12 בפברואר 1895 (3 שבועות ו־3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | וייהאיוויי, שאנדונג, סין | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 37°29′49″N 122°10′16″E / 37.497°N 122.171°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
רקע עריכה
לאחר הניצחון בקרב לושונקואו ב-21 בנובמבר 1894, המטרה האסטרטגית של היפנים הייתה הבסיס הימי של צי בייאנג - הצי הסיני - בעיר וייהאיוויי שבחצי האי שאנדונג. ניטרול הבסיס היה נותן ליפנים שליטה מלאה על דרכי הגישה הימיות לבייג'ינג ולטיינג'ין, ובנוסף יסיר כל איום על קווי האספקה הימיים של היפנים.
הבסיס הימי בווייהאיוויי נבנה בסיוע יועצים צבאיים מגרמניה, ונחשב בעיני יועצים זרים בסין טוב יותר מנמל הונג קונג. מערך ההגנה על הבסיס כלל תריסר מוצבים שהשקיפו על הכניסה לנמל, מצוידים בתותחים מתוצרת קרופ, ושני איים מבוצרים בתוך המפרץ. בנוסף, בכניסה לנמל הוצבו מחסומים שנועדו למנוע התקפה מבחוץ, או כניסה לנמל של כלי שיט בלתי מאושרים. באותה עת עגנו בנמל חמש עשרה ספינות מלחמה: אוניית המערכה דינגיואן, הסיירת הממוגנת "ג'ינגיואן" ו"פינגיואן" ושלוש עשרה ספינות טורפדו.
הקרב עריכה
הקרב החל ב-28 בינואר 1895, עם הפצצת העיירה דנגז'ואו, השוכנת כ-150 קילומטרים מערבית לווייהאיווי, על ידי סיירות הצי הקיסרי היפני "יושינו," "אקיצושימה" ו"נאניווה." אולם, התקפה זו הייתה פעולת הסחה מהנחיתות שערכה הארמייה השנייה של צבא יפן, בפיקודו של גנרל איוואו אויאמה, מזרחית לווייהאיוויי. הארמייה השנייה התחלקה לדיוויזיה השנייה, בפיקודו של לוטננט-גנרל סקומה סמאטה, ולדיוויזיה השישית, בפיקודו של גנרל קורוקי טממוטו. הנחתיות הושלמו ללא התנגדות עד ה-22 בינואר.
הכוח היפני החל לצעוד לכיוון וייהאיוויי ב-26 בינואר בשני טורים: אחד צעד לאורך החוף, והשני - במסלול ששכן מספר קילומטרים לפנים היבשה. כוונת היפנים הייתה לפתוח בהתקפה ביום ראש השנה הסיני, ועד ה-29 בינואר כיתרו את העיר מבלי שנתקלו בכל התנגדות.
היפנים פתחו בהתקפה על המוצבים שהגנו על העיר מכיוון דרום ומזרח ב-30 בינואר. תנאי מזג האוויר, שכללו קור עז וסופות שלגים, הקשו על ההתקפה, אך לאחר ארבע שעות לחימה נטשו המגינים הסינים את עמדותיהם ונסו אל העיר. האבידות בצד היפני לא היו גדולות, מלבד מותו של מייג'ור-גנרל אודרה יסוזומי, חלל המלחמה בעל הדרגה הגבוהה ביותר במלחמה זו. לאחר מכן המשיכו החיילים היפנים להתקדם אל העיר, וכבשו אותה ללא התנגדות, לאחר שחיל המצב הסיני ששהה במקום נמלט, ב-2 בפברואר.
מכשהיו תותחי הביצורים בידיהם, הפנו אותם היפנים אל ספינות צי בייאנג. בנוסף, הם גם הסירו את המחסומים שעמדו בכניסה לנמל ב-4 בפברואר, ואיפשרו את כניסתן של ספינות טורפדו, שערכו התקפות ליליות על הספינות הסיניות, בתוך מימי הנמל. בהתקפה משולבת שנפתחה ב-7 בפברואר ספגה דינגיואן הסינית נזק כבד והביאה לטיבוען של שלוש ספינות נוספות. צוותי ספינות הטורפדו החלו למרוד וניסו להימלט מהנמל, אך כולן הושמדו או נתפסו.
כשהיה ברור שהסינים הובסו, פנה האדמירל היפני איטו סוקיוקי לאדמירל הסיני, דינג רוצ'אנג, שהיה חברו במכתב אישי, הביע את צערו על שהם נאלצים להילחם זה בזה, והפציר בו להיכנע ובכך למנוע נזק כבד יותר ואובדן חיי אדם מיותר. איטו אף הציע לדינג לבקש מקלט מדיני ביפן עד תום המלחמה. דינג ויתר על ההצעה להיכנע, ותחת זו התאבד על ידי נטילת מנת יתר של אופיום במפקדתו. סגנו, אדמירל ליו, התאבד גם הוא לאחר שהורה לפקודיו לפוצץ את ספינות הצי כדי שלא יפלו לידיים יפניות.
הפיקוד על צי בייאנג עבר לידיו של התת-אדמירל הסקוטי ג'ון מקלור, שנכנע בשמו של דינג ב-12 בפברואר. תנאי הכניעה הכתיבו שהספינות הנותרות, הנמל והציוד שבו יעברו לידי יפן, ושכל החיילים והאזרחים הסינים, וכמו כן נציגי המעצמות הזרות ששהו בעיר יוכלו לעזוב באין מפריע. איטו קיבל את תנאי הכניעה, ויותר מכך, מכיוון שהתאבדותו של דינג תאמה את רוח הבושידו היפנית, הורה איטו לחייליו להתייחס לגופתו בכבוד.
תוצאות הקרב עריכה
עם נפילת וייהאיוויי, הורה הנסיך גונג, בנו של הקיסר, על סגירת משרד האדמירליות בבייג'ינג, שכן הצי הסיני חדל מלהתקיים. היפנים השיגו את מטרתם האסטרטגית באבטחת נתיבי האספקה שלהם ובשליטה על נתיבי השיט לבייג'ינג, ועל המהירות בה השיגו את מטרתם זו זכו לשבחים רבים ממשקיפים זרים שנכחו בקרב.
קרב וייהאיוויי נחשב לקרב האחרון במלחמת סין–יפן הראשונה, מכיוון שלאחריו נכנסו יפן וסין למשא ומתן לשלום. עם זאת, קרב ניוז'ואנג ומספר תקריות נוספות אירעו בטרם נחתם הסכם שימונוסקי, שסיים את המלחמה באופן רשמי.
לקריאה נוספת עריכה
- בן-עמי שילוני, יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1997 (מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002)
- Paine, S.C.M. The Sino-Japanese War of 1894-1895: Perception, Power, and Primacy. Cambridge University Press, 2003. ISBN 052161745-1
