קרב עיון קרא

קרב במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם ה-I

קרב עיון קראאנגלית: The Battle of Ayun Kara או Action of Ayun Kara) היה קרב כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הוא התרחש מערבית לנס ציונה ודרומית לראשון לציון ב-14 בנובמבר 1917 בין כוחות הבריגדה הניו זילנדית הרכובה מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק של הצבא הבריטי ובין הארמייה השמינית של צבא האימפריה העות'מאנית[1]. הקרב היה אחד משרשרת קרבות קטנים יחסית בהיקפם, שהתרחשו בצפון הנגב, בשפלה ובמישור החוף הדרומי, בעת שהצבא העות'מאני ניסה להדוף ולעכב את כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובכך למנוע את התקדמותו לקו רמלה-יפו. ייחודו של הקרב היה בכך שנלחמו בו יחידות ניו זילנדיות אורגניות בפיקוד קצינים ניו זילנדים (ולא קצינים בריטיים, כנהוג), ובכך שהתרחש בשטח שבקרבת שלוש המושבות העבריות רחובות, נס ציונה וראשון לציון[2].

קרב עיון קרא
אנדרטה לציון הקרב הנמצאת בקריית החינוך בן-גוריון בנס ציונה
אנדרטה לציון הקרב הנמצאת בקריית החינוך בן-גוריון בנס ציונה
אנדרטה לציון הקרב הנמצאת בקריית החינוך בן-גוריון בנס ציונה
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריך 14 בנובמבר 1917
קרב לפני הקרב על גבעות מע'אר
קרב אחרי קרב צליחת מעברות הירקון
מקום ממערב לנס ציונה דרומית לראשון לציון
קואורדינטות
31°56′54″N 34°46′32″E / 31.948372°N 34.775574°E / 31.948372; 34.775574
תוצאה ניצחון לחטיבה הניו זילנדית מחיל המשלוח המצרי (בריטים)
הצדדים הלוחמים

ניו זילנדניו זילנד חטיבה ניו זילנדית מחיל המשלוח המצרי (בריטים)

כוחות

1,000–1,500 רגלים

אבדות

53 הרוגים

162 הרוגים ו-250 פצועים

מפת קרב עיון קרא
מפת קרב עיון קרא (מקור: New Zeiland Electronic Text Centre
מפת קרב עיון קרא באנדרטה בראשון לציון

שם הקרב נגזר מכינויה הערבי של ראשון לציון בידי החיילים הניו זילנדיים, כשם המעיין ששמו העכשווי הוא עין הקורא.

קרב עיון קרא התפתח עקב ניסיונות של הפיקוד הטורקי לבלום את כוחות חיל המשלוח המצרי המתקדמים צפונה במהירות כחלק מסדרת קרבות שזכו לכינוי, מרדף פלשת, ונערכו לאחר קרב באר שבע בו הובקע הקו הטורקי בין באר שבע לעזה, וקרב עזה השלישי. ב-13 וב-14 בנובמבר עשו הטורקים מאמצים לבלום או לעכב את התקדמותם של הכוחות הרכובים, שהתקדמו במהירות צפונה, בסדרה של קרבות השהיה דרומית לקו יפו-רמלה. המאמץ המערבי היה להגן על דרך יפו-עזה על ידי ניסיון לבסס קו הגנה מערבית לנס ציונה ודרומית מערבית לראשון לציון, במקום בו רכסי הכורכר נמשכים מערבה, מגיעים לאזור החולות ויוצרים על ידי כך רצועה של גבעות ורכסים המאפשרים ביסוס קו הגנה.

הקרב

עריכה
 
מעלה הפרשים הניו זילנדים בגבעת מיכאל, נס ציונה
 
פרט מתוך אנדרטת קרב עיון קרא בנס ציונה

בבוקרו של 14 בנובמבר חצתה דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק את נחל שורק ממערב למזרח, התמקמה באזור הכפר אל-קוביבה. מפקדת הדיוויזיה הוצבה בנקודת תצפית בקבר שייח, הנמצא בימינו בחלקו הצפוני של כפר גבירול, ממנו הייתה תצפית על כל הסביבה הקרובה, כולל על המושבות העבריות שבאזור. משימת פריצת הקו הטורקי, שהיה מצפון למקום ההיערכות של דיוויזיית אנזא"ק, הוטלה על בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדית (New Zealand Mounted Rifles brigade). בשעות הבוקר המאוחרות נעה החטיבה הרכובה בכיוון צפון-צפון-מערב, על פני המישור הנמצא מדרום לעיינות של היום. הם נערכו מדרום לוואדי חנין (בין עיינות לבית עובד), על רכס נמוך, ומיקמו שם את סוללת הארטילריה שלהם ואת מפקדת החטיבה. הקו הטורקי הראשון נמצא כקילומטר אחד צפונה, על גדתו הצפונית של ואדי חנין, באזור בית עובד של היום.

למפקדים הניו זילנדים נראתה התקפה חזיתית על העמדות העות'מאניות כמסוכנת מדי. הם החליטו על התקפה משולבת שבה הרגימנט של אוקלנד, (AMR) יאגף משמאל (מערב), הרגימנט של קנטרברי (CMR) יאגף מימין והרגימנט של וולינגטון (WMR) יתקוף את העמדות בהסתערות חזיתית בחיפוי ארטילרי. ההתקפה החלה ב-11 בבוקר, ונעצרה כאשר רובאי קנטרברי, שניסו לבצע איגוף דרך הפרדסים של נס ציונה, נתקלו באש חזקה ויעילה. הפיקוד הניו זילנדי שם לב כי הטורקים נוקטים טקטיקה הגנתית בלבד, והמשיך בהתקפה כאשר קידם את הגדוד האוקלנדי לעומק האגף המערבי. בעת ששני האגפים הניו זילנדים חיפו באש מכונות ירייה ובארטילריה, ביצע הגדוד הוולינגטוני הסתערות רגלית על קו העמדות הראשון של הטורקים. ההתקפה הצליחה והעמדות נתפסו, וקני מכונות היריה הטורקיות שנתפסו, הופנו עתה צפונה לכיוון קו העמדות הטורקי הבא. נראה כי הכוח המתגונן היה בנחיתות מספרית מול הכוח התוקף, וגם סבל מהעדר רוח קרב, ולפחות בשלבים הראשונים של הלחימה, למרות עליונות עמדות הכוח המגן, לא נתקלו הכוחות התוקפים בהתנגדות חזקה.

הרגימנט של אוקלנד שהיה באגף המערבי קיבל פקודה לכבוש שורה של גבעות שהיו באגף הצפון מערבי (במיקומו העכשווי של מושב גן שורק). למרות היותם בשטח נחות הצליחו הניו זילנדים לכבוש את שורת הגבעות על ידי הסתערות חזיתית על גבעה אחת ואז, הסתערות רגלית נוספת על הגבעה הבאה תוך שימוש בחיפוי מהגבעה שנכבשה זה עתה. בעזרת תמרונים אלו נמנעו הניו זילנדים מהשגרה אליה נכנסו רבים מקרבות מלחמת העולם הראשונה, של הסתערויות רגליות לאורך חזית רחבה שהביאו פעמים רבות למצב שבו כל צד נאחז בעמדותיו ללא יכולת להשיג הישגים קרקעיים ובמקביל, ספיגת אבדות קשות.

הרגימנט של אוקלנד המשיך וניסה לכבוש עמדות נוספות הנמצאות מצפון לעמדות אותן כבש, אך נתקל באש חזקה של כוח טורקי שהועבר מהאגף המזרחי של הקרב אל האגף המערבי. מפקד הגדוד, הקולונל מק'קרול, זיהה את המצב כקריטי וככזה אשר עלול לגרור תסבוכת לכוחותיו והחיש גם כוחות עזר, שלא היו אמורים להילחם, אל קו האש, עד אשר הגיעה פלוגת התגבורת. בעת שהגיעה פלוגת התגבורת לקו האש, הפכה כבר האש הטורקית להתקפת נגד סדורה כנגד העמדות שנתפסו על ידי הרגימנטים של וולינגטון ושל אוקלנד תוך חיפוי של מכונות ירייה מעמדות שולטות וחיפוי ארטילרי שקיבל הכוח הטורקי מסוללת תותחים שמוקמה בפרדסי ראשון לציון. כיוון המתקפה הטורקית היה לדרום מערב והיא כוונה אל התפר שבין שני הגדודים הניו זילנדים. אלא שהטורקים לא היו מודעים לכך שבעת שהתחילה ההתקפה שלהם, הצליח כוח של הגדוד הוולינגטוני לכבוש עמדה חשובה נוספת על הרכס אותו תקף וכך, נכנסו החיילים הטורקים לאזור נמוך שנשלט על ידי מספר עמדות שנכבשו על ידי הניו זילנדים וספגו אש כבדה של מכונות ירייה. בין 14:30 ובין 16:00 התפתח קרב עז בין שני הגדודים הניו זילנדים ובין כ-1,000 עד 1,500 חיילים טורקים על הרכס אותו כבש קודם לכן הרגימנט של אוקלנד. הניו זילנדים השכילו לתגבר את כוחם בקו האש על ידי שינוע מהיר של חייליהם כשהם רכובים על סוסים, אולם בקו האש עצמו, נערכו קרבות מטווחים קצרים בין החיילים הרגלים של כל צד. כל כוח קטן שהצליח להשתלט על קו הרכס, שלט למעשה באש שטוחת מסלול על שני צידי הרכס.

נקודת ההכרעה של הקרב הייתה עם הגעת פלוגת תגבורת ניו זילנדית, בפיקודו של קפטן האריק מהגדוד הוולינגטוני. פלוגה זו הייתה ממוקמת ברכס הראשון אותו כבשו הוולינגטונים ושתי מחלקות שלה נעו רכובות על גבי סוסים באיגוף מערבי ארוך. תחילה נעו לאורך ציר כביש יפו-עזה, כשהם מוסתרים על ידי הרכס אותו כבשו, אולם לאחר מכן, הם רכבו בשטח נשלט באש טורקית. הם ירדו מסוסיהם כ-200 מטרים מהעמדה הטורקית החזקה והשלטת שכונתה "The Red Knoll" והסתערו עליה רגלית. לאחר קרב כידונים קשה, בו נהרג גם קפטן האריק, הצליח הכוח הניו זילנדי לכבוש את העמדה הטורקית והחל לירות ממנה, בעזרת המקלע הטורקי, לעבר הכוח הטורקי. באותה עת, נמשכה עדיין התקפת הנגד הטורקית בחלק הצפוני של הרכס, אולם, אש המקלע הטורקי שכבר לא איימה על הכוח הניו זילנדי הצפוני, איפשרה לרגימנט של אוקלנד להדוף את ההתקפה הטורקית. בכך למעשה, נסתיים הקרב. הכוח הטורקי נמצא בשטח נחות והחל בנסיגה לכיוון צפון מזרח. קולונל מק'קרול, מפקד גדוד אוקלנד, נפצע בעת שנתן פקודה לכוחותיו לרדוף אחרי הטורקים הנסוגים, אך חייליו היו תשושים וחסרי תחמושת ולמעשה לא בוצעה רדיפה ממשית.

השלכות הקרב

עריכה

כתוצאה מהניצחון בקרב נכנס הרגימנט של קנטרברי לנס ציונה ויחד עם הכוח האוסטרלי שכבש עוד קודם לכן את רחובות, חיזק את שליטת דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק במרחב. יומיים לאחר הקרב, ב-16 בנובמבר, נכנסה הבריגדה הניו זילנדית, רכובה על סוסיה, ליפו[3]. בהמשך, הושלם כיבוש כל האזור שדרומית לירקון, ויחד עם תפיסת צומת המסילות החיוני שבתחנת הצומת (היום תחנת נחל שורק) סלל את הדרך להשתלטות על ירושלים והרי יהודה, ולצליחה הראשונה של נהר הירקון.

לקרב בעיון קרא חשיבות רבה משום שבו לחמו בפעם היחידה חיילים ניו זילנדיים בפיקוד עצמאי בקרב בהיקף יחסית גדול במערכה בארץ ישראל. בנוסף לכך, קרב עיון קרא הוא דוגמה טובה לניהול מבריק מבחינה טקטית וחיילית של קרב תנועה במלחמת העולם הראשונה מרובת הקרבות הסטטיים, תוך הפגנת רמה גבוהה של פיקוד ושליטה, ניצול הצלחה, דבקות במשימה, מיומנות בלחימה, תפעול נשק וקריאת שדה קרב לא מוכר. תוצאה משנה של קרב עיון קרא היא קץ השלטון הטורקי ברחובות, נס ציונה וראשון לציון והיווצרות קשר מיוחד בין תושבי מושבות יהודה ובין החיילים מניו זילנד ואוסטרליה שחנו סמוך למושבות במשך למעלה משנה.

הנצחה

עריכה
  • בקיץ 2009 הוקמה על גבעה בתחום קריית החינוך של העיר נס ציונה (גבעת מיכאל, בחלקו הצפון מזרחי של שדה הקרב) אנדרטה המנציחה את חללי הקרב הניו זילנדיים. האנדרטה עוצבה על ידי האמן מיכאל שגיא. הרחוב העולה לגבעה נקרא "מעלה הפרשים הניו זילנדים"[4]. עיריית נס ציונה מקיימת במקום טקס שנתי ב-14.11 לציון הנופלים בקרב. טקס מקביל מתקיים יום קודם בניו זילנד[5].
  • בתחילת נובמבר 2012 נחנכה במתחם המסחר "מעוין שורק" (מתחם איקאה מדרום לראשון לציון) אנדרטה להנצחת חיילי חטיבת הרגלים הרכובה הניו זילנדית שנפלו בקרב. האנדרטה, שניצבת באזור בו התקיים חלקו האחרון והמכריע של הקרב, הוקמה ביוזמת גד פרופר - קונסול כבוד של ניו זילנד בישראל וביוזמת ממשלת ניו זילנד[6].
  • בסמוך לבית הכנסת במושב גן שורק שוכנים שני שלטי הנצחה הכוללים את תמונותיהם של החללים הניו זילנדים, רקע הקרב ותמונות[7].
  • בחודש נובמבר 2017, במלאת 100 שנים לאירוע, נחנכו ב"גבעת התור" בנס ציונה, המשקיפה על העמק שבו התנהלו הקרבות, מצפור ואנדרטה המספרת את סיפור הקרב ומנציחה את זכרם של הלוחמים שנפלו בו. הטקס נערך בנוכחות שגריר ניו זילנד בישראל, ראש העיר נס ציונה יוסי שבו, ראש העיר טאורנגה גרג ברונלס וראש העיר נס ציונה לשעבר והקונסול לשעבר בניו זילנד ניסן קרופסקי[8].
  • במזכירות מושב גן שורק קיימת פינת הנצחה לקרב ובה שרידים מהקרב שנאספו באמצעות גלאי מתכות על ידי מתנדבים מקבוצת "מיינלאב ישראל"[9].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קרב עיון קרא בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ [1], הארמייה השביעית של קבוצת הארמיות יילדירים הייתה באגף המזרחי של החזית והארמייה השמינית הייתה באגף המערבי של החזית העות'מאנית
  2. ^ Ayun Kara: a battle and its legacy, Auckland Museum
  3. ^ http://www.defence.gov.au/raaf/airpower/html/publications/papers/apdc/apdc_06_joint_operations_in_palestine.pdf
  4. ^ אבי בן דוד, במעמד שר החוץ של ניו זילנד והמשנה לרה"מ נחנכה האנדרטה לזכר 50 חיילי ניו זילנד שנפלו בקרב בנס-ציונה במלחמת העולם ה-1, במקומון "כל נס ציונה" - גיליון 894, 5 במרץ 2010; עמ' 12
  5. ^ 4TH COMMEMORATION SERVICE OF THE BATTLE OF AYUN KARA, The NZ Israel Friendship Association (ב־New Zealand English)
  6. ^ אבי קקון, אנדרטה לזכר חיילי ניו זילנד, אתר "ראשון-נט", 6 בנובמבר 2012
  7. ^ Israel NZ friendship forged on battlefield
  8. ^ כל נס ציונה, גיליון 1261, 17 בנובמבר 2017
  9. ^ המרוץ לזכר קרב עיון קרא במלאת 105 שנים לשחרור נס ציונה, באתר נס ציונה נט, 7 בנובמבר 2022