קרב ריצ'מונד
קרב ריצ'מונד (באנגלית: Battle of Richmond), נערך בין 29 ל-30 באוגוסט 1862 בקנטקי במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית. הקרב הסתיים בניצחון גדול של כוחות הקונפדרציה בפיקודו של גנרל אדמונד קירבי סמית' על כוחות האיחוד שהגנו על אזור ריצ'מונד בפיקודו של גנרל ויליאם נלסון. היה זה הקרב הגדול הראשון במערכה על קנטקי, והוא נחלק לשלושה אזורי לחימה עיקריים: קינגסטון, דרך דונקאנון ובית הקברות של ריצ'מונד. הקרב נחשב כיוצא דופן במלחמת האזרחים בשל ההשמדה הכמעט מוחלטת של הכוח המגן על ידי ניתוק דרך נסיגתו.
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 29 באוגוסט 1862 – 30 באוגוסט 1862 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ריצ'מונד, קנטקי | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
37°41′05″N 84°15′34″W / 37.6848°N 84.2594°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוחץ לכוחות הקונפדרציה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
הקרב תואר על ידי היסטוריון מלחמת האזרחים האמריקנית שלבי פוט (Shelby Foote) כ"קרוב ביותר ל[קרב] קנה שהושג על ידי גנרל, מהצפון או מהדרום, במהלך המלחמה כולה"[2].
רקע עריכה
בקיץ 1862 פלשו שתי ארמיות של צבא הקונפדרציה לתוך מדינת הגבול קנטקי, במטרה להעלות לשלטון ממשלה אוהדת[3], לאיים על ערים בשליטת האיחוד לאורך נהר אוהיו ולגייס תומכים מקומיים לצבא.
ארמיית קנטקי, בפיקודו של יוזם רעיון ההתקפה אדמונד קירבי סמית', נעה ראשונה ב-13 באוגוסט מנוקסוויל לעבר מעבר קמברלנד. ארמיית המיסיסיפי בפיקודו של מייג'ור גנרל ברגסטון בראג חצתה את נהר הטנסי מצ'טנוגה ב-27 באוגוסט ונעה בציר מקביל לארמייה של סמית'.
סמית', עם 9,000 חיילים, עקף את חיל המצב של צבא האיחוד במעבר קמברלנד, השאיר מולו את חטיבת הפרשים ה-2 של קנטקי ואת דיויזיית החי"ר ה-1, וצעד במהירות צפונה לעבר הבלוגראס עם שתי הדיוויזיות הנותרות כאשר בחוד נעה חטיבת פרשים. ב-17 באוגוסט תקפה חטיבת הפרשים את חיל המצב של צבא האיחוד בלונדון, הרגה ופצעה כ-50 ולקחה בשבי 75 איש. ב-23 באוגוסט הניסה חטיבה זו כוח קטן של צבא האיחוד ליד ביג היל, דרומית מזרחית לריצ'מונד[4].
בתגובה לפלישה, הורה ראש מחלקת אוהיו שמפקדתו בסינסינטי, מייג'ור גנרל הורשיו רייט, למפקד ארמיית קנטקי ויליאם נלסון, שישב בלקסינגטון, לתפוס עמדות מגן לאורך המכשול הטבעי של נהר קנטקי. אך נלסון וסגנו, בריגדיר גנרל מהלון מנסון, סברו שהנהר לא יוכל לשמש כמחסום בר-הגנה ולכן החליטו להתעלם מפקודתו. 6,500 אנשיו של נלסון צעדו מלקסינגטון דרומה וחצו את נהר קנטקי כדי לקדם את הצבא הפולש בריצ'מונד.
סדר כוחות עריכה
הקונפדרציה עריכה
סדר כוחות הקונפדרציה לקרב מנו שתי דיוויזיות חי"ר (ה-3 וה-4) וחטיבת פרשים של חיילים מנוסי-קרבות שחלקם השתתף בקרב שילה. כל דיוויזיה כללה שתי חטיבות חי"ר בצירוף סוללת תותחים ופלוגת צלפים[5]. הכוח היה הטרוגני מאוד והחטיבות הורכבו מרגימנטים מארקנסו, טקסס, טנסי ופלורידה. מייג'ור גנרל אדמונד קירבי סמית' שימש כמפקד הארמייה ומפקדי כוחות המשנה היו הבריגדיר גנרלים תומאס צ'רצ'יל (בפיקוד על הדיוויזיה ה-3) ופטריק קלבורן (בפיקוד על הדיוויזיה ה-4). על חטיבת הפרשים פיקד הקולונל ג'ון ס. סקוט[6].
האיחוד עריכה
על אזור ריצ'מונד הגנה ארמיית קנטקי, שהורכבה משתי חטיבות חי"ר (ה-1 וה-2) כאשר הרוב המכריע של הרגימנטים הורכב ממגויסים חדשים ולא מנוסים מאינדיאנה ומיעוטם מקנטקי, טנסי ואוהיו. לחטיבה ה-1 הייתה סוללת תותחים שאולתרה מצירוף שתי סוללות של תותחים קלים ואנשיה היו בני מישיגן. בראש שדרת הפיקוד עמד המייג'ור גנרל ויליאם נלסון ומפקדי החטיבות היו הבריגדיר גנרלים מהלון מנסון (בפיקוד על החטיבה ה-1) וצ'ארלס קרופט (בפיקוד על החטיבה ה-2). חטיבת הפרשים, בפיקודו של ג'יימס ס. ג'קסון, שימשה להתראה ולהטרדת כוחות צבא הקונפדרציה הקרבים אך לא נטלה חלק פעיל בקרב[7].
מהלך הקרב עריכה
לאחר הקרב בביג היל הגיעו פרשיו של סקוט עד לריצ'מונד ודרשו את כניעתה של העיירה, אך זיהו את תנועתם של כוחות צבא האיחוד ונסוגו בחזרה לכוח העיקרי של קירבי סמית' ליד לונדון. ב-29 באוגוסט, מיקם מנסון (שפיקד זמנית על ארמיית קנטקי עד להגעתו של נלסון) את החטיבה ה-2 בריצ'מונד, וצעד עם חטיבתו דרומה לעבר רוג'רסוויל (Rogersville), שם הקים מחנה. בקינגסטון (Kingston), כ-2.5 ק"מ מדרום לרוג'רסוויל, נתקלו כוחותיו של מנסון בכוח החוד של פרשי הקונפדרציה. לאחר קרב קצר נהדפו הפרשים לביג היל ומנסון שרד התקפת נגד. מנסון מסר על המתרחש לנלסון והורה לחטיבה של קרופט לנוע דרומה ולתגבר את כוחותיו. כאשר הגיעה ההודעה לנלסון, הוא הורה למנסון לסגת ולפגוש אותו בלנקסטר, אך פקודתו הגיע באיחור[8].
ב-30 באוגוסט החל הקרב העיקרי: מנסון פרס שלושה רגימנטים מזרחית לדרך העולה צפונה ללקסינגטון ורגימנט אחד מערבית לדרך כלפי דרום, סביב כנסיית "הר ציון" בקינגסטון. הדיוויזיה של קלבורן החלה לנוע צפונה לכיוון קינגסטון וכוחות האיחוד לפני עלות השחר. באותו הזמן החלה דיוויזיה דרומית נוספת בפיקודו של צ'רצ'יל לנוע מביג היל לאזור קינגסטון. מנסון קידם את פני הדיוויזיה של קלבורן בהרעשה ארטילרית בסביבות השעה 7:00, וכוחות הקונפדרציה קירבו את תותחיהם והשיבו אש. לאחר כשעתיים של חילופי אש החלה הדיוויזיה של קלבורן להסתער על האגף השמאלי של כוחות האיחוד. ובתגובה החל מנסון, שכוחותיו באגף השמאלי היו תחת לחץ כבד, להעביר תגבורת מהאגף הימני.
הדיוויזיה של צ'רצ'יל נעה, בהוראתו של קירבי סמית', דרך ערוץ נסתר מעיני כוחות האיחוד, ודרכו תקפו את אגפו הימני המוחלש של מנסון. החטיבה השנייה של כוחות האיחוד, בפיקודו של קרופט, שהגיעה באותו הזמן לאגף הימני נכנסה לקרב בצורה לא מאורגנת ולא הצליחה לסייע בבלימת ההסתערות. תחת הלחץ של צ'רצ'יל התמוטט האגף הימני של כוחות האיחוד וביחד עם הלחץ של קלבורן על האגף השמאלי נסוגו בצורה לא מאורגנת עד לרוג'רסוויל, מעט לאחר השעה 11:00. קלבורן עצמו נפצע מכדור בלסתו בשלב ההסתערות ובפיקוד על הדיוויזיה החליפו קולונל פרסטון סמית'.
לאחר שהבין שעמדתו ברוג'רסוויל חשופה מידי, הסיג מנסון את כוחותיו, כ-2.5 ק"מ צפונית לאזור בו התקיים הקרב בבוקר, לצומת דרכים של הדרך הראשית ודרך דונקאנון (Duncannon Road). מנסון מיקם את חטיבתו המוכה בצידה המזרחי של צומת הדרכים והחטיבה של קרופט נפרסה בצד המערבי עם שני רגימנטים שלא השתתפו בקרב בבוקר.
לאחר התארגנות קצרה מחדש, הניע קירבי סמית' את כוחותיו במעלה הדרך הראשית והורה לדיוויזיה של צ'רצ'יל לתקוף את האגף הימני של כוחות האיחוד. לאחר כ-30 דקות של קרב התמוטט קו ההגנה וכוחות האיחוד נסוגו לעבר ריצ'מונד, בסביבות השעה 13:30.
נלסון, מפקד ארמיית קנטקי, שמע על הקרב והגיע באותו הזמן לריצ'מונד. הוא הורה לכוח המוכה ליצור קו הגנה על חומת בית הקברות, דרומית לעיירה. מעט לפני רדת החשיכה תקף קירבי סמית' פעם נוספת את קו ההגנה של כוחות האיחוד שהתמוטט במהירות. כוחות צבא האיחוד נסוגו בבהלה וחוסר סדר דרך העיירה צפונה. קירבי סמית' פקד על חטיבת הפרשים של סקוט לנוע באיגוף ממערב ומצפון לריצ'מונד ולנתק את נתיב הנסיגה. לאחר רדת החשיכה, נתקלו הפרשים בכוחות האיחוד הנסוגים כחמישה ק"מ מצפון לריצ'מונד, ולקחו בשבי כמעט את כל שדרת הפיקוד של הארמייה, כולל גנרל מנסון, ואלפי חיילים נוספים. גנרל נלסון נשבה אף הוא כשהוא פצוע, אך הצליח להימלט במהלך הלילה.
תוצאות הקרב עריכה
רק כ-1,000 איש מכוחות האיחוד נמלטו. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות מלחמת האזרחים שיחידה צבאית הושמדה כמעט לחלוטין. ארמיית קנטקי של האיחוד חדלה מלהתקיים ככוח לוחם לאחר קרב ריצ'מונד.
כוחות הקונפדרציה המנצחים כבשו את לקסינגטון ב-1 בספטמבר, ואת פרנקפורט בירת קנטקי ב-2 בספטמבר; עיר הבירה היחידה שנכבשה על ידי הקונפדרציה במלחמה. כוחותיו של קירבי סמית' פשטו על הבלוגראס, והגיעו עד שלביוויל (Shelbyville) במערב ופלורנס (Florence) בצפון; כ-50 ק"מ בלבד מדרום לסינסינטי.
לאחר שהארמייה של ברגסטון בראג נכנסה למערב קנטקי במהלך ספטמבר, נראה היה שקנטקי נכבשה על ידי הקונפדרציה, אך כל ארמייה פעלה במרחק רב אחת מהשנייה ובחוסר תיאום; בראג ויתר על כיבוש לואיוויל לאחר שארמיית אוהיו בפיקודו של דון קרלוס ביואל הגיעה אליה לפניו. מול 60,000 אנשיו של ביואל עמדו 22,500 אנשיו של בראג, בעוד 10,000 אנשיו של קירבי סמית', חנו הרחק ממנו, בלקסינגטון. לאחר שלא השכילו לרכז את כוחם לקרב מכריע, ולמרות הניצחון הטקטי שהושג מול צבא האיחוד בקרב פריוויל נאלצו קירבי סמית' ובראג לפנות את קנטקי ולסגת בחזרה לטנסי בסוף אוקטובר 1862[9].
לקריאה נוספת עריכה
- Brown, Kent Masterson. The Civil War in Kentucky: battle for the Bluegrass State. Da Capo Press, 2000. ISBN 1882810473
- David J Eicher. The Longest Night: A Military History of the Civil War. Simon and Schuster, 2001. ISBN 9780743218467
קישורים חיצוניים עריכה
- CIVIL WAR TRUST - תקציר הקרב, סדר כוחות ומפה
- Battle of Richmond.com
- קרב ריצ'מונד - מרכז המבקרים
- Frank van der Linden, General Bragg’s Impossible Dream: Take Kentucky, American Battlefield Trust
- Thomas L. Breiner, The Battle of Perryville - Bragg's Kentucky Invasion, Battle Of Perryville.com
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 David J Eicher, עמוד 316
- ^ Brown, עמוד 134, הערה מספר 1
- ^ השלטון המקומי בקנטקי הכריז בתחילת המלחמה על המדינה כנייטרלית, אך תחת שליטת צבא האיחוד נחלקה אוכלוסייתה בין תומכיו למתנגדיו
- ^ David J Eicher, עמ' 314
- ^ Battle of Richmond - Civil War Trust Maps
- ^ Brown, עמודים 132–133
- ^ Brown, עמוד 131–132
- ^ Parks, Joseph Howard. General Edmund Kirby Smith, C.S.A., Southern biography series. LSU Press, 1992. ISBN 0807118001. עמודים 212–213
- ^ David J Eicher, עמ' 367–371