פתיחת התפריט הראשי

קרוב הוא אדם שיש לו קירבה משפחתית לאדם אחר. בהלכה, לקירבה בין אנשים ישנה השפעה על כשרות עדות, על איסור עריות, על אבלות ואנינות, על צדקה ועוד.

השפעת קורבה בהלכהעריכה

אבלותעריכה

  ערך מורחב – אבלות (יהדות)

לפי ההלכה היהודית, אָבֵל הוא אדם שמת אחד משבעת הקרובים לו: אב, אם, אח, אחות, בן/בת זוג, בן, בת, ועל האבל ישנו ציווי הלכתי להתאבל על קרוביו. בתקופה שבין המוות לקבורה, קרוב המשפחה נמצא במצב ביניים והוא מוגדר כאונן, שזהו מצב של אבלות חלקית.

למרות האיסור המוטל על כהן ליטמא בטומאת מת[1], הוא מחויב לעבור על איסור זה וליטמא לקרוביו בשעת הלוויתם וקבורתם, (למעט מאחות נשואה)[2]. יוצא דופן הוא הכהן גדול לו אסור ליטמא לקרוביו תמיד.

איסור עריותעריכה

  ערך מורחב – איסור עריות

איסור עריות הוא איסור על יחסי מין בין קורבי משפחה. באיסור זה חלק מהתורה, בעיקר על קורבה מדרגה ראשונה ושנייה, (אב, ואם, אח ואחות, בן ובת, חותן וחמות, ודודה), בעוד קורבי משפחה רחוקים יותר אסורים מדרבנן (שניות לעריות)

לעומת איסור זה, נישואי קרובים אחרים המותרים בנישואין, כמו למשל נישואים בין דוד לאחיינית (אך לא הפוך) נחשבים אף למצווה, ועל פי דברי חז"ל, על אדם כזה נאמר "אז תקרא ואני אענה".

עדותעריכה

  ערך מורחב – עדות (הלכה)

בהלכות עדות, נפסלה עדותם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה, גדרי קורבת המשפחה במקרה זה רחבים יותר מלגבי אבלות, עד לרמה של פסול 'שני בשני', פסול אדם להעיד על בן דודו. עדות של קרוב משפחה רחוק יותר - כשרה. גם אם הוא קרוב לאדם שנודע לתביעה בעקיפין, כמו למשל ערב, אסור לו להעיד או לפסוק את ההלכה[3].

זהירות מיוחדת נדרשת מסיבה זו, בחופה, בו על מסדר הקידושין לבדוק שאף אחד מהעדים המיועדים אינו קרוב לחתן או לכלה, שכן במקרה כזה אינו לקידושין תוקף.

צדקהעריכה

  ערך מורחב – צדקה (יהדות)

התורה מעניקה חשיבות מיוחדת לכך שעל אדם לחבב ולהעניק עדיפות בכל נושא לקרוביו, לקרבם ולקשור עימם קשרי משפחה אדוקים. כך למשל מוזכרים בתלמוד שבחים אודות "המקרב את קרוביו" או "הנושא את בת אחותו". גם בהלכות צדקה נפסק כי על אדם לתת קודם כול לקרובי משפחתו, עד מחצית מכספי הצדקה[4]. דינים אלו נסמכו על הפסוק "ומבשרך אל תתעלם", ויש מהחכמים שקיימו אותם אף כלפי גרושתם.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מובא בתחילת פרשת אמור.
  2. ^ מובא במסכת פסחים, מעשה ביוסף הכהן, שלא רצה ליטמא לאחיו שמת בערב פסח, ונמנו אחיו הכהנים וטמאוהו בעל כרחו.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג, עמוד א'.
  4. ^ אור זרוע הלכות צדקה.