פתיחת התפריט הראשי

קריזה (הצגה)

קריזה, או בשמו המלא "קריזה (אנשים במצוקה)", הוא מחזמר מחאה שהועלה על ידי תיאטרון חיפה בשנים 1976-1977.

ההצגה הועלתה מעל מאה פעם ברחבי הארץ ובישרה את המהפך הפוליטי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות לכנסת התשיעית.[1]

רקעעריכה

ראשיתה של קריזה בהפקה צנועה שהעלה התיאטרון ב-1976 ונקראה עצבים. ההצגה שכתב יהושע סובול התבססה על ראיונות אותנטיים שנערכו בשכונות ועיירות פיתוח בישראל.

בשלב המעבר לאולם הגדול, שירת סובול במילואים בבקעת הירדן, ובמאית ההצגה, נולה צ'לטון, שנחשבת לאם התיאטרון הדוקומנטרי-חברתי בישראל, פנתה לאיציק ויינגרטן שיעזור לה עם החומרים של סובול.

כאשר התברר שאמנות לעם מסרבת לתמוך ב"עצבים" בנימוקים של חוסר איזון ואי עמידה בקריטריונים אמנותיים, המשיך התיאטרון להציגה ברחבי הארץ ללא סבסוד. ויינגרטן פיתח גרסה מרוככת שתוכל לזכות בתמיכת הממסד. ההצגה הייתה מחזמר, עם שירים פרי עטו של יהושע סובול, קטעי מחול, ויותר מ-20 משתתפים.

את המוזיקה הלחין שלמה בר, שההצגה פרסמה אותו ברבים. שניים מהשירים הפכו ללהיטים ("ילדים זה שמחה" ו"אצלנו בכפר טודרא") ונכללו באלבומה הראשון של להקתו "הברירה הטבעית" (1979).

ההצגה עוסקת בישראל השנייה, על שני דורותיה, דור ההורים העולים מארצות ערב, ודור הבנים ילידי הארץ. בהצגה צפים נושאים כמו עוני, אלימות, עלייה וקליטה ואפליה עדתית.

בהצגה השתתפו בין השאר: שלמה בראבא, מוני מושונוב, סנדרה שדה, רמי דנון, דב גליקמן, ג'יטה מונטה, ז'אק כהן, עזרא כפרי ואיציק ויינגרטן. הצגת הבכורה התקיימה ב-23 באוקטובר 1976.

ביקורתעריכה

ההצגה עוררה תגובות מגוונות. היו שהסתייגו מהבוטות וחששו שההצגה מלבה יצרים וזורעת פילוג בעם.[1] גדעון עפרת לגלג על הצביעות של התיאטרון ושאל "מתי ביים במאי ממוצא ספרדי הצגה כלשהי בתיאטרון חיפה? מתי קיבל שחקן ממוצא ספרדי תפקיד ראשי בהצגות תיאטרון חיפה?".

מיכאל הנדלזלץ התלונן על חוסר אמינות עקב העדרו של אלמנט הריחוק מהמציאות, ההכרחי בתיאטרון. עוד טען שההצגה מועלית על ידי אשכנזים שבעים על מנת למרק את מצפונם.

עדית זרטל כתבה על "כוונות טובות שהלכו לאיבוד". סצינות מציאותיות שנועדו לזעזע נראו בעיניה כפארודיה, ואילו בקטעי פולקלור כמו חגיגת ברית המילה, זיהתה "התנשאות תרבותית אינטלקטואלית של יוצאי אירופה".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה