קרלו קולודי

קרלו לורנציני, הידוע יותר בשם העט קרלו קולודי, (איטלקית: Carlo Lorenzini/Collodi; ‏24 בנובמבר 1826 – 26 באוקטובר 1890) היה סופר ועיתונאי איטלקי. בעולם הרחב הוא מוכר כמחבר ספר הילדים הרפתקאותיו של פינוקיו.

קרלו קולודי
Carlo Collodi

לידה	24 בנובמבר 1826 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
פטירה	26 באוקטובר 1890 (בגיל 63) פירנצה, ממלכת איטליה
שם לידה	Carlo Lorenzini
מדינה	ממלכת איטליה, הפרובינציות המאוחדות של מרכז איטליה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה, ממלכת סרדיניה
מקום קבורה	בית הקברות של פורטה סנטה
שם עט	Carlo Collodi
שפות היצירה	איטלקית
סוגה	ספרות ילדים
יצירות בולטות	I racconti delle fate, פינוקיו, Minuzzolo, Giannettino, Il Lampione
תקופת הפעילות	מ-1856
www.carlocollodi.it

קורות חייו

קרלו לורנציני נולד בפירנצה. אביו היה טבח במקצועו ואמו, אנג'לה אורצלי (Angela Orzali), עקרת בית. אמו נולדה בכפר הטוסקני קולודי (כיום שכונה בעיר פשיה), שם בילה לורנציני חלק ניכר מילדותו ומאוחר יותר הוא אימץ שם זה כשם העט שלו. בשנים 1837-1842 למד בסמינר לכמרים. בגיל 20 החל בכתיבת מאמרי ביקורת בכתב העת המוזיקלי "איטליה המוזיקלית" (L' Italia Musicale), שהיה בין החשובים באיטליה בתחומו בעת ההיא.

במהלך איחוד איטליה, בשנים 1848-1860 התנדב לצבא הטוסקני. בתקופה זו היה פעיל פוליטית, פעילות זו השתקפה ביצירותיו הספרותיו המוקדמות ובעובדה שייסד את העיתון הסאטירי "פנס הרחוב" (Il Lampione). העיתון נסגר בהוראת הצנזורה ב-1849, אולם שב להתפרסם החל ממאי 1860, בעקבות משאל העם שתמך בהצטרפות לפיימונטה. בנוסף פרסם גם במספר כתבי עת פוליטיים. בשנת 1856 פרסם את הרומן "בקיטור" (In vapore) שהביא לראשונה לפרסומו. באותה שנה השתמש לראשונה בשם העט "קרלו קולודי". בנוסף הוא פרסם מאמרים סאטיריים וסיפורים קצרים ועבד בוועדת הצנזורה לתיאטרון.

לורנציני פרסם גם קומדיות, מאמרי ביקורת, רשימות פדגוגיות, וסדרת סיפורים דידקטיים לילדים. הוא החל בכתיבה לילדים בשנת 1875, כאשר פרסם את "סיפורי הפיות" (I raconti delle fate), אוסף אגדות מאת שארל פרו, שתורגמו מצרפתית. בשנה שלאחר מכן פרסם את "ג'יאנטינו", "הקטנטן" (Minuzzolo) ואת "מסעו של ג'יאנטינו באיטליה" (Il viaggio per l'Italia di Giannettino), סיפור בהמשכים העוסק באיחוד איטליה כפי שהוא משתקף במחשבותיו האירוניות ובמעשיו של ג'יאנטינו, גיבור העלילה. בשנים הבאות כתב מספר ספרים ששימשו להוראת חשבון, דקדוק וגאוגרפיה במדינה האיטלקית הצעירה.

בשנת 1881 החל לורנציני לפרסם סיפור בהמשכים בכתב עת לילדים בשם ג'ורנאלה פר אי באמביני (Il giornale per I bambini), שהיה מן הראשונים מסוגו באיטליה. הסיפור נקרא פינוקיו: הרפתקאותיה של בובת-עץ (Le avventure di Pinocchio. Storia di un burattino) ומתאר בסגנון מקסים את קורותיו ותעלוליו של בובון עץ תמים וחלש אופי, שהטוב והרע נאבקים בתוכו, והנהפך לבסוף לילד אמיתי. את ההשראה לסיפור שאב לורנציני מהצגה של תיאטרון בובות מסורתי. הפרק הראשון של פינוקיו פורסם ב-7 ביולי 1881 והוא הופיע לסירוגין על בסיס שבועי בכתב העת במשך השנתיים הבאות. עלילותיו של פינוקיו התחבבו מאוד על קהל הקוראים הצעירים באיטליה ועל כן פורסם בשנת 1883 הספר תחת השם הרפתקאותיו של פינוקיו. קולודי פרסם באותו כתב עת סיפורים נוספים, כגון הסדרה "פיפ, הקופיף הוורוד" (Pip?, o lo scimiottino color di rosa) שהיוותה המשך לעלילות פינוקיו. סדרה זו נקבצה לספר "סיפורים עליזים" (Storie allegre)", שהודפס ב-1887.

קרלו לורנציני הלך לעולמו ערירי ונטמן בבית הקברות בפירנצה, עיר הולדתו. לאחר מותו תרמה משפחתו את כתביו לספריה הלאומית המרכזית בפירנצה, שם הם שמורים עד היום.

לאחר מותו הפך ספרו פינוקיו להצלחה אדירה גם מחוץ לאיטליה, תורגם לשפות רבות, הומחז והוסרט.

הנצחתו

• פרס לספרות ילדים איטלקית נקרא על שמו
• "פארק פינוקיו" בכפר קולודי ובו פסלים של דמויות הסיפור [1]
• עמותה לאומית באיטליה משנת 1962

תרגומי קרלו קולודי לעברית בידי מתרגמים שונים

• הרפתקאותיו של פינוקיו, תרגמה מאיטלקית ענת שפיצן, אייר אורי אשי, כרמל, ירושלים, 2004.
• הרפתקאותיו של פינוקיו, מאיטלקית - מרים שוסטרמן-פדובאנו, איורים - אטיליו מוסינו, זמורה ביתן, 1990.
• הרפתקאותיו של פינוקיו, תרגום ועיבוד עטרה אופק, תל אביב, 1982.
• הרפתקאותיו של פינוקיו, תרגם מאיטלקית נקדימון רוגל, ציירה בינה גבירץ, ירושלים, 1955.
• פינוקיו, נוסח עברי - בינה אופק, תל אביב, 1995.
• פינוקיו, עיבדה עדנה פלג, צייר אמי רובינגר, כנרת, 1986.
• פינוקיו, עיבד אוריאל אופק, תל אביב, 1974.
• פינוקיו, מבוסס על סיפורו של קולודי, לפי הסרט "פינוקיו" של וולט דיסני, עברית - לאה נאור, תצלומים וציורים מתוך הסרט, אולפני וולט דיסני, הוצאת יבנה, תל אביב, 1969.
• תינוקיו: על פי הספר פינוקיו, כתוב לילדים בידי יגאל ספרא, תל אביב, 1944.
• פינוקיו מנגן ומנגן, תרגום ועיבוד - עטרה אופק, תל אביב, 1984.
• פינוקיו ותיאטרון הבובות, תרגום ועיבוד - עטרה אופק, תל אביב, 1984.
• פינוקיו, קורותיו של ילד-עץ, תרגם ישראל דושמן, תל אביב, אמנות, 1937.
• פינוקיו, תרגם וקיצר ידידיה ספרא, צייר מ' אריה, תל אביב, עמיחי, 1958.
• פינוקיו, מסופר על ידי ש’ גולדן, ציורים - מרג'ה, עברית - ימימה טשרנוביץ, מסדה, 1958.
• פינוקיו, ק’ קולודי, כתוב בידי לוין קיפניס, ש. זימזון, תל אביב, 1965.
• פינוקיו, ציורים - דה-ליברז’י, עברית - הדסה אשדות, מזרחי, 1966.

ראו גם

• פינוקיו (סרט, 1940) - סרט הקולנוע המצויר השני שיצרה חברת וולט דיסני המבוסס על ספרו של קולודי. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1940, זכה בשני פרסי אוסקר ונחשב אחד מסרטי ההנפשה הטובים ביותר שנוצרו אי פעם.
• פינוקיו (אנימה) - סדרת אנימה יפנית בת 52 פרקים המבוססת על ספרו של קולודי. הסדרה הופקה לטלוויזיה ב-1976 ושודרה לראשונה בישראל בערוץ הראשון בדיבוב לעברית באמצע שנות השמונים.

לקריאה נוספת

• יהודה אטלס, "קרלו קולודי: מתיקותו של החטא", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 108-99), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קרלו קולודי (באיטלקית)
• כתבי קרלו קולודי בפרויקט בן-יהודה
• קרלו קולודי, באתר "דףדף"
• קרלו קולודי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קרלו קולודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי קרלו קולודי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• קרלו קולודי (1826-1890), דף שער בספרייה הלאומית