שדרות קרל מרקס
שדרות קרל מרקס (בגרמנית: Karl Marx Allee) היא שדרה מונומנטלית, שנבנתה בסגנון קלסיציזם סטליניסטי בברלין המזרחית בירת גרמניה המזרחית, בין השנים 1952 ל-1960.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
קרל מרקס  |
| אורך |
2 ק"מ |
| רוחב |
89 מ' |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | ?–1700 |
| מיקום | |
| עיר |
פרידריכסהיין-קרויצברג, מיטה |
| רחובות מסתעפים |
Petersburger Straße, Andreasstraße, Straße der Pariser Kommune, Schillingstraße, Koppenstraße, Berolinastraße, Warschauer Straße, Alexanderstraße, Frankfurter Allee, Strausberger Platz, Otto-Braun-Straße, Ludwig-Pick-Straße |
| קואורדינטות | 52°31′04″N 13°26′07″E / 52.517777777778°N 13.435277777778°E |
  | |
היסטוריה עריכה
בין ה-21 בדצמבר 1949 ל-13 בנובמבר 1961 נקראה השדרה שדרות סטלין (Stalinallee), לכבוד יום הולדתו ה-70 של סטלין, אך שמה שונה לשדרות קרל מרקס כחלק מפעולות הדה-סטליניזציה של ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברית המועצות. פרויקט שדרות קרל מרקס היה פרויקט הדגל של תוכנית השיקום של גרמניה המזרחית לאחר מלחמת העולם השנייה. אדריכלה הראשי של השדרה היה הרמן הנסלמן.
ב-3 בפברואר 1952 הונחה אבן הפינה לשדרות סטלין. ב-1960 סיימו לבנות את רוב השדרה. אורכה של השדרה קרוב לשני ק"מ ורוחבה 89 מטר. השדרה שוכנת מעט מזרחית לאלכסנדרפלאץ (רובע המיהטה) ומסתיימת בשער פרנקפורטר (רובע פרידריכסהיין). בקומות הקרקע ישנן חנויות ובקומות שמעליהן מצויים בתי הדירות. רוב המבנים של השדרה מכוסים בקרמיקה מעוצבת בתבליטים ופסלונים. בתקופה של גרמניה המזרחית נערכו בשדרה מצעדי אחד במאי.
השדרה מהווה דוגמה לתכנון ערים במדינות קומוניסטיות.
התקוממות 1953 עריכה
ערך מורחב – המרד המזרח גרמני
ב-17 ביוני 1953 היוותה שדרות קרל מרקס מוקד להפגנות שבוצעו על ידי פועלי הבנייה שבנו אותה. הם צעדו לאורך השדרה לעבר משרדי הממשלה ומחו על כך שגם לאחר מות סטלין, כאשר ציפו להורדת נטל מהפועלים, העלתה ממשלת גרמניה המזרחית את המכסות ב-10% בלא תוספת תשלום. ההתקוממות הסתיימה עם הרוגים ופצועים רבים, ורבים נוספים שנשלחו לכלא.
קישורים חיצוניים עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
ברלין | ||