קרנפיים

משפחה של יונקים מפריטי פרסה
(הופנה מהדף קרנפים)
המונח "קרנפים" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה בשם זה, ראו קרנפים (מחזה).
המונח "קרנף" מפנה לכאן. לערך העוסק בציור בשם זה, ראו הקרנף של דירר.
המונח "קרנף" מפנה לכאן. לערך העוסק במטוס המכונה כך בחיל האוויר הישראלי, ראו לוקהיד C-130 הרקולס.

קַרְנַפִּיים[1] (שם מדעי: Rhinocerotidae; "קרנף" ברבים: קַרְנַפִּים) היא משפחה בסדרת מפריטי פרסה ומקבוצת הקרנפים. המשפחה כללה בעבר מינים רבים, אולם כיום נותרו חמישה מינים בלבד. תפוצתם של חמישה מינים אלו כוללת את אפריקה ודרום-מזרח אסיה.

קריאת טבלת מיוןקרנפיים
קרנפיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
על־משפחה: קרנפים
משפחה: קרנפיים
שם מדעי
Rhinocerotidae
גריי, 1821
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים עריכה

משפחת הקרנפיים מתאפיינת בגודלם העצום של כל המינים, אשר כולם שייכים לקבוצת המגה-פאונה ומסוגלים להגיע למשקל של טון אחד או יותר. לכולם יש קרן במרכז המצח שלהם. תזונתם כוללת עשבים, ועורם עבה - סנטימטר עד סנטימטר וחצי. עורם מורכב משכבות של קולגן, הממוקמות במבנה סריגי. שמיעתם של הקרנפיים חדה למדי, כמו גם חוש הריח שלהם, אולם חוש הראייה שלהם חלש באופן יחסי. מרבית הקרנפיים מגיעים לגיל של 50 שנים ואף יותר.

מיני הקרנפיים הם בעלי חיים חזקים מאוד, ובהיותם כאלו הם גורם מוות בולט מעולם החי. בהודו ובנפאל, הקרנפים הם הגורם הראשון מעולם החי שמביאים למוות בני אדם, בעוקפם את הטיגריסים והנמרים. לא רק זאת, קיים תיעוד לכך שמספר קרנפים התנפלו על פילים שנשאו תיירים בתוך הג'ונגל. בדומה לבעלי-חיים אחרים, הם נעשים מסוכנים אף יותר כאשר הם בקרבת צאצאיהם.

קרנפים התקיימו בעבר גם בארץ ישראל, לפי עצמות קרנפים שנתגלו באתרים ארכאולוגיים מהתקופה הפלאוליתית. הקרנפים נעלמו מישראל לפני כמה עשרות אלפי שנים[2].

הקרן עריכה

המאפיין הבולט ביותר של הקרנפיים הוא הקרן הגדולה שלהם. היא ממוקמת מעל לאף. בניגוד לחיות אחרות בעלות קרן, קרנם של הקרנפיים מורכבת מקרטין בלבד (אותו החומר ממנו עשויים השיער והציפורנים שלנו ובכך כביכול קרן הקרנף היא למעשה שיער דחוס), ואין לה בסיס עצמותי. בקרנם של הקרנפיים משתמשים לשם יצירת ידיות של חרבות ופגיונות בתימן ובעומאן.

הקרנף משתמש בקרן כמכשיר עזר לאיתור צמחים ומינרלים החבויים מתחת לאדמה, בנוסף הקרנף משתמש בקרן להגנה ולתקיפה בזמן שהקרנף שומר על צאצאיו.

גודל עריכה

הקרנפיים הם בעלי חיים גדולים וכבדים, וזו הגנתם העיקרית מפני טורפים. קרנף בוגר שוקל בין 1 ל-4 טון מטרי.

 
השוואה בין גדליהם של חמשת מיני הקרנפים: קרנף סומטרה (ירוק), קרנף ג'אווה (תכלת), קרנף צר-שפה/קרנף שחור (סגול), קרנף רחב-שפה/קרנף לבן (ורוד), קרנף הודי (אדום).
 
קרנף צר-שפה.
 
קרנף סומטרה
 
איור של קרנף צמרירי.
 
איור של אלסמותריום.

סכנת הכחדה עריכה

מצבם של כל חמשת מיני הקרנפים הקיימים אינו בטוח. הקרנף רחב-השפה הוא אולי הבטוח מבין החמישה, ובצד השני, קרנף ג'אווה נמצא בסכנת הכחדה חמורה, וב-2002 הוערך כי נותרו כ-60 פרטים בלבד בכל העולם, וכך הוא אחד משלושת מיני היונקים הגדולים הנדירים ביותר בעולם.

מאמצי שימור הקרנפיים החלו בשנות ה-70 של המאה ה-20, אך הם נחלו כישלון ואוכלוסיות הקרנפים המשיכו להצטמצם באופן חד ומשמעותי. סחר באיברי הקרנפיים אסור לפי הסכמי ה-CITES ‏ (Convention on International Trade in Endangered Species of Wild Fauna and Flora), אולם ציד בלתי חוקי של הקרנפים עדיין קיים והשפעתו מסכנת את מאמצי השימור של הקרנפיים.

הקרנפיים ניצודים בעיקר לצורך סחר בקרניהם. במזרח אסיה ישנה אמונה כי לקרני הקרנפים יש עוצמה ויכולות ריפוי, ומשתמשים בהם לצורך ייצור תרופות. בנוסף משמשות הקרניים לצורכי נוי וריהוט.

בשנת 2021 החל מיזם חלוצי של הבנק העולמי וקרן ההשקעות הסביבתית (אנ') בו הוצעו למכירה אג"חים בשווי כולל של 45 מיליון דולר למטרת שימור אוכלוסיית הקרנפים שחיים בשני פארקים לאומיים בדרום אפריקה. ההשקעה תיפתח לאחר 5 שנים ותפריש למשקיעים ריבית עם תשואה שתלויה באחוז הגידול בכמות הקרנפים, זאת מכיוון שמגידול האוכלוסייה צפויה ליהנות לא רק אוכלוסיית הקרנפים אלא גם מדינת דרום אפריקה עצמה.[3]

טקסונומיה עריכה

כיום קיימים 5 מיני קרנפים בארבעה סוגים:

מיון הקרנפיים עריכה

  • סוג ללא מקור Teletaceras - נכחד
  • סוג ללא מקור Uintaceras - נכחד
  • תת-משפחה Rhinocerotinae
    • סוג ללא מקור Protaceratherium - נכחד
    • שבט Aceratheriini - נכחד
      • סוג אצרתריום (Aceratherium)
      • סוג אצרורינוס (Acerorhinus)
      • סוג Alicornops
      • סוג Aphelops
      • סוג Chilotheridium
      • סוג כילותריום (Chilotherium)
      • סוג Floridaceras
      • סוג Hoploaceratherium
      • סוג Mesaceratherium
      • סוג Peraceras
      • סוג Plesiaceratherium
      • סוג רונזותריום (Ronzotherium)
      • סוג Shansirhinus
      • סוג Sinorhinus
      • סוג Subchilotherium
    • שבט Teleoceratini - נכחד
      • סוג Aprotodon
      • סוג Brachydiceratherium
      • סוג Brachypotherium
      • סוג Diaceratherium
      • סוג Prosantorhinus
      • סוג Shennongtherium
      • סוג טלאוצרס (Teleoceras)
    • קבוצה Rhinocerotina
      • שבט Rhinocerotini
        • סוג Gaindatherium - נכחד
        • תת-שבט Rhinocerotina
          • סוג Nesorhinus - נכחד
          • סוג Rusingaceros - נכחד
          • סוג קרנף (Rhinoceros)
      • שבט Dicerorhinini
      • שבט Dicerotini
  • תת-משפחה Elasmotheriinae - נכחדה
    • סוג Gulfoceras
    • סוג Victoriaceros
    • שבט Diceratheriini
    • שבט Elasmotheriini
      • סוג Bugtirhinus
      • סוג Caementodon
      • סוג אלסמוטריום (Elasmotherium)
      • סוג Hispanotherium
      • סוג Iranotherium
      • סוג Kenyatherium
      • סוג Meninatherium
      • סוג מנוצרס (Menoceras)
      • סוג Ningxiatherium
      • סוג Ougandatherium
      • סוג Parelasmotherium
      • סוג Procoelodonta
      • סוג סינותריום (Sinotherium)

קרנף באומנות עריכה

הקרנף מופיע פעמיים באומנות החזותית מהתקופה הרומית בארץ ישראל, בציורי הקיר של מערת הקבורה הצידונית במרשה שבגן הלאומי בית גוברין, ובפסיפס בית האמידים בלוד.[4]

לקריאה נוספת עריכה

  • בריאן כריסטי, סחר קטלני, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 221, אוקטובר 2016
  • ד"ר ענת אביטל, יונקים ועופות ייחודיים מפסיפס בית האמידים בלוד, לוד, דיוספוליס – עיר האלוהים, כרך י', 2024 (בפרסום)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרנפיים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Tchernov, E. (1981). The biostratigraphy of the Middle East. Prehistoire du Levant, Éditions du CNRS, Paris, 67-97.
  3. ^ הבורסה מתקרנפת: האם האג"ח האלה יצילו את חיות הבר?, באתר וואלה!‏, 7 במאי 2021
  4. ^ תמונה איכותית וגדולה יותר מזו שבערך "פסיפס לוד", באתר "מכון ישראלי לארכיאולוגיה"