קרשימיר צ'וסיץ'

כדורסלן ומאמן כדורסל יוגוסלבי-קרואטי

קרשימיר "קרשו" צ'וסיץ'אנגלית: Krešimir "Krešo" Ćosić; נולד ב-26 בנובמבר 1948, נפטר ב-25 במאי 1995) היה כדורסלן ומאמן כדורסל יוגוסלבי-קרואטי.[1][2][3] הוא חולל מהפכה בכדורסל ביוגוסלביה והיה לשחקן הכדורסל הראשון בעולם ששיחק בכל חמש העמדות.

קרשימיר צ'וסיץ'
Krešimir Ćosić
Krešimir Ćosić 1970.jpg
לידה 26 בנובמבר 1948
יוגוסלביהיוגוסלביה הרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיההרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה זאדאר, הרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה, יוגוסלביה
פטירה 25 במאי 1995 (בגיל 46)
ארצות הבריתארצות הברית בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
עמדה סנטר
גובה 2.11 מטרים
מכללה אוניברסיטת בריגהאם יאנג
דראפט בחירה 84 (סיבוב 5), 1973
לוס אנג'לס לייקרס
היכל התהילה 1996
קבוצות כשחקן
1964–1969
1973–1976
1976–1978
1978–1980
1980–1983
ק.ק. זאדאר
ק.ק. זאדאר
אולימפיה ליובליאנה
סינודינה בולוניה
ציבונה זאגרב
הישגים כשחקן
קבוצות כמאמן
1976–1978
1984–1985
1985–1987
1987–1988
1988–1991
אולימפיה ליובליאנה
יוגופלסטיקה ספליט
יוגוסלביה
וירטוס בולוניה
א.א.ק אתונה
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת יוגוסלביה בכדורסל יוגוסלביה
המשחקים האולימפיים
כסףמקסיקו סיטי 1968כדורסל גברים
כסףמונטריאול 1976כדורסל גברים
זהבמוסקבה 1980כדורסל גברים
גביע העולם
כסףאורוגוואי 1967כדורסל גברים
זהביוגוסלביה 1970כדורסל גברים
כסףפוארטו ריקו 1974כדורסל גברים
זהבהפיליפינים 1978כדורסל גברים
אליפות אירופה בכדורסל
כסףאיטליה 1969כדורסל גברים
כסףמערב גרמניה 1971כדורסל גברים
זהבספרד 1973כדורסל גברים
זהביוגוסלביה 1975כדורסל גברים
זהבבלגיה 1977כדורסל גברים
ארדאיטליה 1979כדורסל גברים
כסףצ'כוסלובקיה 1981כדורסל גברים
משחקי הים התיכון
זהבתוניס 1967כדורסל גברים
זהבאיזמיר 1971כדורסל גברים
אליפות אירופה עד גיל 18
כסףאיטליה 1966כדורסל גברים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 1996, צ'וסיץ' הפך לשחקן הבינלאומי השלישי בלבד שנבחר אי פעם להיכל התהילה של הכדורסל. הוא אחד מ-62 אנשים בעולם שקיבלו את אות מסדר ההצטיינות של פיב"א. בשנת 2006, הוא נכנס להיכל התהילה של כדורסל המכללות, ובשנת 2007, הוא גם היה נבחר להיכל התהילה של פיב"א. הגביע הקרואטי בכדורסל והאולם הביתי של ק.ק. זאדאר, נקראים על שמו. צ'וסיץ' נבחר לספורטאי הקרואטי הטוב ביותר במאה ה-20 פעמיים: על ידי חדשות הספורט הקרואטית ועל ידי הטלוויזיה הלאומית הקרואטית.

צ'וסיץ' היה מנהיג כנסייה בולט ומיסיונר של הכנסייה המורמונית, וכן סגן שגריר קרואטיה בארצות הברית, בוושינגטון די. סי..[4][5]

קריירת משחקעריכה

קריירת מועדונים מוקדמותעריכה

צ'וסיץ' נולד בזאגרב, הרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה, ב-26 בנובמבר 1948. הוא גדל בזאדאר, ובשנת 1965, הוא החל את קריירת המשחק שלו בכדורסל מועדונים, כששיחק בק.ק. זאדאר. בזמן ששיחק בזאדאר, הוא זכה בשלוש אליפויות הליגה היוגוסלבית: ב-1965, 1967 ו-1968.[6]

קריירת מכללות ודראפט ה-NBAעריכה

בקיץ 1968, צ'וסיץ' שיחק בקבוצה עם השחקן הפיני ויקו ואיניו. ואיניו, סטודנט באוניברסיטת בריגהאם יאנג, סיפר לו על החיים בקולג', והזמין אותו לשחק עבור הקוגארס, קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה. צ'וסיץ' נענה להזמנה ועבר לארצות הברית, בשנת 1969.[6] בשנתו הראשונה הוא שיחק 12 משחקים בקבוצה, עם ממוצעים של 17.4 נקודות ו-12.6 ריבאונדים למשחק. בשנתו השנייה הוא העמיד ממוצעים של 15.1 נקודות ו-12.6 ריבאונדים למשחק, והוביל את הקוגארס לאליפות חטיבת ה-WAC של 1971.

בשנת הג'וניור שלו, השנה השלישית, הוא שוב הוביל את קבוצתו לאליפות ה-WAC, עם ממוצעים של 22.3 נקודות ו-12.8 ריבאונדים למשחק, והוענק לו תואר כבוד אול-אמריקן על ידי יונייטד פרס אינטרנשיונל, מה שהפך אותו לשחקן הלא-אמריקאי הראשון שהשיג זאת. בדראפט ה-NBA של 1972, הוא נבחר על ידי פורטלנד טרייל בלייזרס, בסיבוב העשירי (מקום 144 בסך הכל), אך הוא בחר להישאר בבריגהאם יאנג.

כסיניור, הוא העמיד ממוצעים של 20.2 נקודות ו-9.5 ריבאונדים למשחק, ושוב זכה בתואר האול-אמריקן.[7] הממוצעים שלו בכדורסל המכללות שלו בקריירה היו 18.9 נקודות ו-11.8 ריבאונדים למשחק.

קריירת מועדונים מאוחרתעריכה

בדראפט ה-NBA של 1973, צ'וסיץ' נבחר על ידי לוס אנג'לס לייקרס בסיבוב החמישי (84 בסך הכל).[8] הוא דחה מספר הצעות מקצועיות מה-NBA וה-ABA, וחזר הביתה לקרואטיה, שם שיחק שוב בזאדאר, מ-1973 עד 1976. הוא היה אחראי על הבאת האמריקאי הראשון ששיחק במועדון כדורסל יוגוסלבי, כשהביא את דאג ריצ'רדס לזאדאר.

לאחר מכן, שיחק באולימפיה ליובליאנה (1976–1978), בווירטוס בולוניה (1978–1980), ובציבונה זאגרב (1980–1983). רצף הניצחונות של ציבונה בשנות ה-80 היה בעיקר מפני שבזכות צ'וסיץ' הם זכו בגביע אירופה הראשון שלהם.

בנבחרת הלאומיתעריכה

צ'וסיץ' ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת יוגוסלביה, בגיל 17, לאחר שזומן לנבחרת הבוגרת על ידי המאמן הראשי ראנקו ז'רביצה. הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם 1967. באולימפיאדת 1968, הוא זכה במדליית כסף נוספת.

צ'וסיץ' מחזיק בשיא של משחק הכי הרבה משחקים עבור נבחרת לאומית (303). בסך הכל שיחק צ'וסיץ' בארבעה טורנירי כדורסל אולימפיים: 1968, 1972, 1976 ו-1980, אז הוביל את הנבחרת כקפטן למדליית הזהב.[9] בעבר הוא הוביל את יוגוסלביה לצמד מדליות זהב בגביע העולם, באליפויות העולם של 1970 ו-1978.[10]

קריירת אימוןעריכה

צ'וסיץ' אימן לראשונה את זאדאר עם שובו מבריגהאם יאנג ב-1973. עם זאת, הוא מצא את עבודתו כשחקן, מאמן ומנהל מועדון כמתישה מדי. ב-1976 אימן את קבוצת אולימפיה ליובליאנה ובמקביל היה שחקן זאדאר (שתי הקבוצות שיחקו באותה ליגה). לאחר שפרש ממשחק חזר צ'וסיץ' לאמן, והוא הוביל את נבחרת יוגוסלביה הבכירה למדליית כסף באולימפיאדת 1988 בסיאול, ולמדליות ארד באליפות העולם 1986 וביורובאסקט 1987. אף על פי שאיש לא הסכים איתו, צ'וסיץ' התעקש לכלול שחקנים צעירים בנבחרת והיה הראשון שנתן להם הזדמנות, וביניהם דינו ראדג'ה, ולאדה דיבאץ וטוני קוקוץ'.

הוא גם זיהה כישרון בדיאן בודירוגה ועזר לו להניע את הקריירה שלו.

מחוץ למגרשעריכה

דיפלומטיהעריכה

צ'וסיץ' דחה הצעות אימון כדי שיוכל לעזור לקרואטיה בתקופת המלחמה בתחילת שנות ה-90. הוא הוצב בשגרירות קרואטיה בארצות הברית, כסגן השגריר בוושינגטון די. סי. והיה האדם היחיד באותה תקופה שיכול לעזור בתיקון תפיסות מוטעות לגבי המלחמה. קשריו החזקים עזרו לקרואטיה והוא קיבל את פרס החירות על תרומתו לקידום השלום והפיוס לכל הקבוצות האתניות בקרואטיה.

כנסייהעריכה

במהלך תקופתו באוניברסיטת בריגהאם יאנג, צ'וסיץ' המיר את דתו למורמונית, ולאחר מכן שימש כנשיא התנועה המורמונית בקרואטיה הפוסט-קומוניסטית. הוא הוטבל על ידי יו ניבלי, אחד החוקרים המפורסמים ביותר של הכנסייה. צ'וסיץ' גם הציג את כנסיית המורמונים למדינות יוגוסלביה לשעבר. הוא תרגם את ספר מורמון ואת הדוקטרינה והבריתות לקרואטית. על פי ניבלי, צ'וסיץ' אמר לו "יש מאה סיבות למה אני לא צריך להצטרף לכנסייה, ורק סיבה אחת למה אני צריך - כי זה נכון."[11]

סופרעריכה

צ'וסיץ' היה ידוע בכך שהוא נשא מזוודה מלאה בספרים לכל מקום שנסע. הוא היה ספורטאי לא טיפוסי, והיה קרוא, מנתח ומציין. תמיד היה לו בהישג יד את הגאדג'ט העדכני ביותר והוא היה אובססיבי לטכנולוגיה. הוא הקשיב למוזיקה קלאסית ואהב תיאטרון ואומנויות. בשנות ה-80 החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו שמעולם לא הושלמה. בתו, אנה, פרסמה את כתביו במאי 2019 בקרואטית תחת השם "שחק, האמן, חיה" (Play, Believe, Live). הספר נותן מבט מבפנים על הקריירה הספורטיבית של צ'וסיץ' ועל התיאוריות שלו לגבי ספורט בכלל.

מותועריכה

 

בשנים שלאחר הקריירה שלו בכדורסל, עבד צ'וסיץ' בארצות הברית כדיפלומט קרואטי, בנציגות דיפלומטית בוושינגטון די. סי., לאחר שעזר לאבטח את הקרקע שבה נמצאת השגרירות כיום. צ'וסיץ' מת בבולטימור, מרילנד, בשנת 1995, מלימפומה שאינה הודג'קין. הוא נקבר בבית הקברות מירוגוי בזאגרב, קרואטיה. אנשים הגיעו מכל רחבי יוגוסלביה לשעבר להלוויה שלו, אף על פי שהייתה אז מלחמה. הוא הותיר אחריו את אשתו לירקה, שתי בנותיו ובנו קרשימיר.[12]

תאריםעריכה

 
פסל של צ'וסיץ' במרכז הספורט וישניק בזאדאר

הנצחהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Croatian Basketball Hall of Fame". www.eurobasket.com.
  2. ^ "The Krešimir Ćosić Hall". www.dalekovod.hr.
  3. ^ "Zadar Tourist Board - About Zadar - Famous people born in Zadar - Kre…", archive.ph, 2013-02-17, נבדק ב-2013-02-17
  4. ^ "Scorecard - 06.05.95 - SI Vault", archive.ph, 2012-12-02, נבדק ב-2012-12-02
  5. ^ "National Hero". Church News.
  6. ^ 1 2 Stankovic, Vladimir. "Kresimir Cosic, a player ahead of his time". EuroLeague.
  7. ^ "KRESIMIR COSIC". Brigham Young University. נבדק ב-2021-11-05.
  8. ^ "Los Angeles Lakers Draft Picks", LakersWeb.com, אורכב מ-המקור ב-2013-01-27, נבדק ב-2013-01-27
  9. ^ "The day when basketball of Zadar got the shiniest pearl". aba-liga.com. נבדק ב-26 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Fiba profile archive. fiba.com
  11. ^ Nibley, Eloquent Witness (2008, מסת"ב 9781606410035), page 261.
  12. ^ Harmon, Dick (8 ביוני 2015). "Kresimir Cosic honored in Croatia, teammate on hand for celebration". Deseret News. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרשימיר צ'וסיץ' בוויקישיתוף