פתיחת התפריט הראשי
"קיקרו מגנה את קטילינה", פרסקו של צ'זארה מקארי

קשר קטילינה הוא כינוי למזימה שמטרתה הייתה תפיסת השלטון ברומא של תקופת הרפובליקה (63 לפנה"ס). במרכז הקשר עמד הסנאטור קטילינה, אליו חברו חברי סנאט נוספים. הקשר נחשף וסוכל על ידי קיקרו, והקושרים הוצאו להורג.

תוכן עניינים

רקעעריכה

בשנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס[1] ריחף ענן של חוסר ודאות לגבי עתיד המשטר ברומא[2]. פומפיוס, האיש הבולט ברומא באותה תקופה[3], נעדר מהעיר בשל מסע כיבושים שערך במזרח[2] והותיר אחריו חלל פוליטי. הסנאט הרומי נחלש משמעותית באותה תקופה כתוצאה מחוקים שהרחיבו את סמכויותיו של פומפיוס על חשבון הסנאט, והאלימות בעיר גברה. בעקבות זאת פוליטיקאים החלו להקיף עצמם בשומרים חמושים ככלי להשגת מטרות פוליטיות[4], שומרים אלה ליוו אותם גם לאסיפות עם ולבתי משפט. אווירה זו של הידרדרות בסדר הציבורי נתפשה בעיני אזרחים שירדו מנכסיהם או ממעמדם כהזדמנות לצבור כוח ולהרוויח מחדש את הונם[5]. חוסר יציבות זו היוותה קרקע פורייה למהפך אלים בשלטון ברומא.

הניסיון הראשוןעריכה

לוקיוס סרגיוס קטילינה, היה פוליטיקאי רומי ממעמד הפאטריקים ששימש כנציב בפרובינקיית אפריקה בשנים 66–67. בחזרתו מאפריקה לרומא הואשם בנטילת כספים שלא כחוק במסגרת תפקידו כנציב, ונמנעה ממנו בשל כך האפשרות לרוץ בבחירות לקונסולאט בשנים 64–65. לאחר שזוכה מאשמה שנה לאחר מכן, הציג קטילינה את מועמדותו לקונסולאט כאשר הוא נתמך על ידי אנשי אצולה, וביניהם יוליוס קיסר. מול קטילינה התמודד מרקוס טוליוס קיקרו, שהיה רטוריקן ומשפטן וחבר הסנאט. קיקרו טיפח קשרים עם בני מעמד הפרשים בערי איטליה, וגייס תמיכה ציבורית הודות לשירותיו המשפטיים והופעותיו בציבור. קיקרו רץ לקונסולאט בשנת 63 והתחרה, בין היתר, בקטילינה. בזכות תמיכתו בהענקת סמכויות לפומפיוס, זכה קיקרו לפופולריות ונבחר לקונסול יחד עם גאיוס אנטוניוס היברידה, וניסיונו של קטילינה להיבחר נכשל[3].

הניסיון השניעריכה

לאחר כישלונו בבחירות, ניסה קטילינה להבטיח את בחירתו בסבב הבא של שנת 62. הוא קיבץ סביבו חבורת חמושים בניסיון להטיל פחד על שאר המתמודדים לקונסולאט, תוך שימוש באיומים. הוא אף הבטיח "שמיטת חובות" (בלטינית: tabulae novae) בניסיון לגייס תמיכה מכל שכבות החברה הרומית, שחששו לאובדן נכסיהם או ששקעו בחובות. למרות נסיונותיו להטיל אימה, גם הפעם נכשל קטילינה, ובמקומו נבחרו המועמדים מורנה וסילאנוס[6].

הקשרעריכה

לאחר כשלונו הצורם להיבחר לקונסול, החל קטילינה לרקום מזימה בניסיון לתפוס את השלטון בכוח. אל קטילינה הצטרפו כתריסר סנאטורים, שכתוצאה מכישלונות פוליטיים וחשש לאובדן נכסיהם חיפשו לצבור כוח. בין הקושרים נמנו הסנאטורים סורה ופטאוס. קטילינה ריכז את מאמציו בחבל אטרוריה שבאיטליה, אזור שהיה מוקד של חברה ממורמרת ששקעה בחובות ושרבים מיושביה איבדו את נכסיהם. קטילינה ריכז כוחות צבא באזור זה, ותכנן לפתוח בהתקוממות ברומא ובמקומות נוספים באיטליה בתאריך ה-28 באוקטובר, שנת 63. ידיעות על המזימה הגיעו לאוזני קיקרו, וזה בתגובה פנה לסנאט. למרות שלא היו בידי קיקרו הוכחות ממשיות כדי לשכנע את הסנאט לפעול כנגד קטילינה ובני בריתו, הסכים הסנאט להעביר החלטת חירום בשל איום על שלום המדינה, בלי לנקוב בשמם של האחראיים. קיקרו נעזר בהחלטת הסנאט כדי לגייס צבא במחוזות פיקנום וקאמפאניה בניסיון להגן על הרפובליקה. בשלב זה הבינו הקושרים כי נחשפה מזימתם, והחליטו לשנות את מתווה הפעולה ופנו ליצור אנרכיה ברפובליקה. במסגרת התוכנית החדשה תכננו הקושרים לרצוח את קיקרו, לשרוף ולבזוז את רומא, לשחרר עבדים, לגייס פשוטי עם ממורמרים, ולהעלות על רומא יחד עם הצבא שריכז קטילינה באטרוריה[7].

נאום ההתקפהעריכה

קיקרו גילה על כוונתו של קטילינה להתנקש בחייו, והצליח לחמוק מניסיון זה מבעוד מועד על ידי הצבת משמר חזק על ביתו. יום לאחר מכן, בתאריך ה-8 באוקטובר, אסף קיקרו את הסנאט[8] ונשא נאום התקפה עוצמתי נגד קטילינה ("הקטילינרי הראשון")[9]:

"מחנה צבאי הוקם באיטליה, במעברי ההרים של אטרוריה, נגד העם הרומי; מספר האויבים הולך וגדל מיום ליום; ואילו מפקד המחנה הזה ומנהיג האויבים - אותו אתם רואים בתוך חומות עירנו ואפילו כאן בסינאט, כשהוא זומם מדי יום מזימה כלשהי נגד המדינה... אולם עדיין אין אני מוכן לעשות את אשר צריך להיעשות זה מכבר, ויש לי סיבה מוצדקת לכך. רק אז תומת, כאשר לא יימצא עוד אדם כה מושחת, כה רשע, כה דומה לך שלא יודה שבצדק נעשה הדבר"

[10]

קטילינה עצמו נכח בישיבת הסנאט, וניסה להגן על עצמו מול האשמותיו הקשות של קיקרו, אך ללא הצלחה. חרף פעולותיו של קיקרו, חזר קטילינה אל צבאו באטרוריה והנחה את תומכיו להמשיך בהכנות לביצוע ההפיכה[11].

חשיפת הקשרעריכה

נוכח המחסור בהוכחות מרשיעות, התקשה קיקרו לנקוט צעדים ממשיים כנגד קאטלינה. היה זה רק בזכותם של שבט האלברוגים שהגיעו לידי קיקרו הוכחות מוצקות כדי להרשיע את קטילינה. האלברוגים היו שבט מאזור גאליה שבניו שנקלעו לחובות כספיים, ונראו ליוזמי הקשר מתאימים להצטרף למרד של קטילינה. השליחים של שבט האלברוגים, ששהו באותם ימים ברומא, מסרו לקיקרו מכתבים שנשלחו אליהם בדבר הצטרפותם לקשר, ובהם הוכחות לזהותם של הקושרים. קיקרו אסף את הסנאט ויידע אותם בדבר הקשר וההוכחות, וחלק מהקושרים נתפסו ונעצרו. חמשת ראשי הקשר הוצאו להורג באשמת היותם אויבי המדינה, וכך חוסל ניסיון ההפיכה. קטילינה עצמו ברח צפונה אל צבאו, ובתחילת חודש ינואר נערך קרב פיסטויה שבו חוסל קטילינה וצבאו נמחק כליל[11].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כל התאריכים בערך זה הם לפני ספירת הנוצרים
  2. ^ 2.0 2.1 S. Christopher Mackay ,"Ancient Rome" (Cambridge University Press), Page 140.
  3. ^ 3.0 3.1 ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", (ירושלים: מאגנס, האונ' העברית) עמ' 423.
  4. ^ ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", (ירושלים: מאגנס, האונ' העברית) עמ' 422.
  5. ^ תיאודור מומסן, "דברי ימי רומא", כרך ב', מגרמנית: ד"ר צ. ויסלבסקי וד"ר צ. רודי (תל אביב: מסדה) עמ' 571.
  6. ^ ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", (ירושלים: מאגנס, האונ' העברית) עמ' 424-425.
  7. ^ ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", (ירושלים: מאגנס, האונ' העברית) עמ' 425.
  8. ^ תיאודור מומסן, "דברי ימי רומא", כרך ב', מגרמנית: ד"ר צ. ויסלבסקי וד"ר צ. רודי (תל אביב: מסדה) עמ' 578.
  9. ^ S. Christopher Mackay ,"Ancient Rome" (Cambridge University Press), Page 141.
  10. ^ מרקוס טוליוס קיקרו, "כתבים נבחרים", מרומית: ארנסט דוד קולמן (ירושלים: מוסד ביאליק), הנאום הראשון, עמ' 33.
  11. ^ 11.0 11.1 ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", (ירושלים: מאגנס, האונ' העברית) עמ' 426.